לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  מיכלי.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014


מבולבלת. פתאום אני נורא מתגעגעת לתפקיד ואם אמרתי שאני לא רוצה יותר ומוכנה לעזוב בלב שלם אז עכשיו אני כבר לא יודעת. אני צריכה את ההפסקה הזאת,אבל בשבוע שעבר הרגשתי שהיא על גבול השגעון. עכשיו הרבה יותר בסדר כי אני עושה כל מיני דברים במקום לשבת כל היום וללעוס לעצמי את המוח. קצת מפחדת. לא יודעת מה יהיה. אולי זה באמת לא כזה ביג דיל כמו שאני עושה מזה ואני פשוט אחזור להדרכה? אבל גם האופציה הזאת מרתיעה אותי. אבל אני לא מצליחה לחלץ מבפנים מה זה שבאמת מפריע לי לחזור להדרכה,הרגל שלי,הבריאות שלי או שזה ההרגשה שלי,התחושות שלי בתפקיד?

לא מצליחה להבין אם אלה געגועים נוסטגליים,או שאני מרגישה שהמחשבה שלי צלולה יותר מבשבועות האחרונים כי אני זוכה להבנה מהסביבה לגבי המצב שלי..

זה תמיד קסם לי וידעתי את עול התפקיד והכל והחלטתי לשאת בו בגאווה כי הוא חלק מחינוך וחינוך הוא דבר סזיפי ומורכב והרי זה מה שאני מתעסקת בו כבר קרוב ל4 שנים ודיי בטוחה שאמשיך להתעסק בו גם בעתיד. אבל פתאום גם השאלה הזאת צצה לי בראש,אם זה באמת מה שאני רוצה להמשיך לעסוק בו או שאלה דברים אחרים? אם אני רוצה ללמוד הוראה וזה החלום שלי או שזה מה שאני הולכת לעשות בלית ברירה כדי להמשיך בחיי בוגרים בתנועה? אולי חינוך זה המקום הנוח שלי שאני מרגישה שאני שולטת בו ושם אני צריכה להשאר?

 

אני חושבת שכדאי שפשוט אחכה ליום ראשון לאורטופד. למרות שהוא בטח לא יטה את מטה הקסמים שלו ויפתור את הכל אבל אולי זה יגרום לדברים להיות טיפה ברורים יותר.. 

נכתב על ידי מיכלי. , 9/9/2014 18:16   בקטגוריות מחשבות, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיכלי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיכלי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ