לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"


אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, , די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר.

Avatarכינוי: 

בת: 21





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014


אני מי שאני.

 

ביום שישי נפגשתי עם חברה שלא ראיתי כבר שנה וחצי. בילינו את שש השעות הבאות בכיף, למרות שקצת ירד לי מצב הרוח איפשהו באמצע, ולא הייתי במוד של ללכת לפאב ולהכיר בחורים והיא כן, מה שיצר קצת חוסר תאימות. שש שעות כל מה שדיברנו עליו היה על בחורים, והבנתי למה ירד לי מצב הרוח. אני לא מסוגלת לדבר על בנים כל כך הרבה זמן! זה כל כך לא מעניין! אני אוהבת לדבר על בנים, על הדברים של בינו לבינה.. אבל אני אוהבת גם לדבר על ספרים על שקיעות על סיפורים של אחרים, על דילמות, על חופש, על משברים ועל משמעות החיים. אני אוהבת לדבר על המון דברים. והבנתי את זה בתום שש השעות..

 

החברה שנפגשתי איתה היא מהממת. בחיים לא יצא לי ללכת ברחוב ולשים לב לכל כך הרבה מבטים של בחורים/בחורות/ כל יצור אנושי שפשוט אכל אותה במבט שלו! הרגשתי כל כך לא מתאימה לרגע. אני לא מהבנות המקנאות שפועלות בגועל נפש ברגע שהן מרגישות שמישהי יותר יפה ומוצלחת מהן.. לא ממש לא.. אני הכי מפרגנת. גם ליפות שכביכול לא צריכות שיחמיאו להן יותר מידי כי הן מקבלות מחמאות כל הזמן, אני מחמיאה. כי אין דבר כזה יותר מידי מחמאות לטעמי.. אבל הרגשתי נורא מוזר שכולם מסתכלים עליה ואני הלכתי לידה..נמוכה יותר שמנמנה יותר וסגורה יותר..

 

אחרי שהתיישבנו בפאב בדיזינגוף והתלבטנו מה להזמין, הייתי רעבה ולא רציתי אוכל של פאבים והיא כ-ל הזמן הסתכלה על גברים שזה כבר הוציא לי את החשק לבן זוג! הכל הרגיש לי שטחי ומדכא.. קמנו ועברנו לבית קפה, ועם כל הזקנים הרגשתי שסוף סוף אפשר להפסיק לדבר על גברים ולהתחיל לדבר על דברים אחרים.. ושם התעוררתי והרגשתי יותר בנוח. 

 

המוטיב החוזר של החברה שלי היה שמשעמם לה. וזה נראה לי אבסורד כי כלפי חוץ החיים שלה פשוט מעניינים בטירוף. היא דיילת אוויר, מתחילה לטייל בעולם עכשיו ומכירה מלא גברברים יפים. היא יפיפיה ויש לה גוף לא מהעולם הזה! אבל משעמם לה כל הזמן והיא לא יודעת להנות מהזמן שלה עם עצמה. והיא לא תצא לטייל לבד והיא לא תשב לבד בבית קפה בחו"ל והיא משתגעת בבית שלה. ולעומתה החיים שלי נשמעים כל כך משעממים! גרה בעיר קטנה במרכז הארץ, נעה בין העבודה בבית המרקחת לבית. עושה שום דבר חשוב ברמת העיקרון, ונפרדה מהחבר האחרון והיחיד שלה לפני שלוש וחצי שנים. סה לה וי.

 

ובכל זאת, אני באמת לא זוכרת את הפעם האחרונה שאמרתי שמשעמם לי. פשוט לא משעמם לי אף פעם! להפך, אין לי מספיק זמן לעשות את כל מה שאני רוצה. אני קוראת ספרים, מדברת עליהם, אני כותבת, אני מציירת, אני פוגשת חברים טובים, רואה סרטים, חושבת מחשבות פילוסופיות, ועושה דברים מצחיקים ומפגרים, אני לא מפסיקה לאהוב את החיים ולתחזק את עצמי בעבודה עצמית קשה ושוטפת, מתמודדת עם הפחדים והלחצים שלי, אני לא מפחדת מהלבד שלי, אני מסוגלת לשבת בבית קפה לבד לא רק בחו"ל אלא גם בארץ, ושהמלצר מצידי יהיה מישהו שאני מכירה. כבר קרה שנסעתי לי לבד ליום כיף בתל אביב, שוטטתי ברחובות, ישבתי לשתות תה ולכתוב מכתבים והסתובבתי בין החנויות והסתכלתי על כל סוגי האנשים והרגשתי נפלא! באמת נפלא! יום בחיי לא משעמם לי! אני עצובה, כן.. לפעמים החיים מדכאים, זה קורה. ולפעמים יורד לי הביטחון והחיים קשים.. מה לעשות.. החיים זה לא פיקניק..עובדים קשה. סה לה וי. אבל משעמם? אני לא זוכרת מצב כזה לאחרונה..

 

אז אחרי שדיברנו על בנים כל כך הרבה זמן וירד לי קצת הביטחון כי פתאום בזמן שיחה זה נראה כמו הדבר הכי חשוב בעולם, נזכרתי בכל הדברים שיש לי והם שלי ואף אחד לא יקח לי אותם, ואני שמחה מבפנים שאני מי שאני. אני מי שאני רוצה שאהיה. וכרגע זה מתאים לי ככה. ומי שלא אוהב אותי ככה שילך. 

נכתב על ידי , 22/4/2014 11:26  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סקס עם מתמטיקאי ב-24/4/2014 01:24
 




בכל חג מחדש אני מוצפת בתחושת חגיגיות, ערך המשפחה פתאום עולה פלאים ויש משהו, איזשהו קסם באוויר שאני לא מצליחה להסביר, שממלא אותי באנרגיות. השנה בכלל לא היה לי. פסח פתאום נראה לי חסר ייחוד לחלוטין, בייחוד כשהוא מגיע בסמוך לטיסתי לאיטליה. איטליה - פסח.. מממ מעניין מה יכול להיות מרגש יותר..


 


בכל אופן, התחלתי להרגיש את הקסם הזה באוויר כשעה לפני ההתכנסות של משפחתי בביתי הקט.. בדיוק באותו זמן סיימתי "הפסקת קפה" עם הנסיך הקטן והתרגשתי כמעט עד דמעות. קראתי את הספר כשהייתי קטנה ומיותר לציין שאז לא הבנתי אפילו רבע מהשלמות שיש בו. זה ה-ספר.. ממ ה-תנך שלי. אני לא מבינה איך העולם התקיים לפני שהספר הזה הומצא!


 


אחרי הסיום המרגש ומכלול התובנות שיצאתי איתן, הלכתי להתקלח, ואפילו פינקתי את עצמי בקרם נעים אחרי מקלחת, והשקעתי באיפור יפה, והתבשמתי בריח שלי שאני אוהבת, ולבשתי את השמלה הכחולה שלבשתי רק כשהייתי שושבינה בחתונה של חברה שלי לפני כשנה וחצי. הרגשתי שנראיתי באמת טוב! נראתי אלגנטית, ונעימה, נקיה ומסודרת והלוואי שהיה איתי איזה גבר פה שהיה גורם לי גם להרגיש סקסית כי עם השמלה הזאת ועם המחשוף שבה זה היה הולך לו בקלות..


 


כל ההתרגשות והקסם התפוגג כלא היה כשהתיישבתי לשולחן החג. אני בכלל לא מבינה למה אנחנו קוראים את ההגדה.. זה או שקוראים אותה כמו שצריך או שלא קוראים אותה בכלל, המוח שלי לא הצליח להבין את המלמול ואת גישת ה"יאללה העיקר שנגיע לשולחן ערוך". וכל הרעש שהמשפחה שלי עושה וכל החוסר עזרה מהגשה ובפינוי מהשולחן עצבנו אותי נורא. בעיקר עצבנה אותי בת דודה שלי. אני בכלל לא התחברתי לאורח החיים שלה והיא לא מהווה בכלל מודל לחיקוי עבורי.. אבל ראבק..את אף פעם לא עוזרת, אבל את לא יכולה לחשוב שאמא שלי חודשיים אחרי ניתוח ברך, ואני נשמח לקצת עזרה?! זה עצבן אותי שכולם יושבים ואני עם השמלה היפה מתזזת.. ושוטפת כלים עם פחד איום שלא תיהרס לי השמלה.. ממש גרסאת חנה'לה ושמלת השבת משלי.. 


 


בכל אופן, כל כך התעצבנתי ולא הצלחתי להנות בכלל מהטעם של האוכל, ולמרות שלא אכלתי כמויות מטורפות, חטפתי כאב בטן וצרבת איומה! הכדורים לצרבת לא עזרו אז פשוט פרשתי למיטה..ואף אחד לא שם לב שנעלמתי! רק אחרי שעתיים אמא שלי פתחה את דלת חדרי כדי לחפש ג'קט של מישהי ומצאה אותי במיטה..האמת, שלא כל כך אכפת לי שלא שמו לב.. לפעמים אני אוהבת שיש לי את האופציה פשוט "להיעלם".


 


זה ביאס קצת שהחג שלי נגמר ככה.. ותמיד בחג יותר קשה לי עם הבדידות שאופפת אותי פתאום, נוכח העובדה שאני לבד.. כי חג זה אווירה טובה, של משפחה, של אהבה. חג תמיד מסמל עבורי משהו טהור כזה ונעים וטעים וחופשי.. למרות שעם המשפחה המורחבת שלי זה לא קרה הרבה..אבל בדמיון שלי זה קורה פעמיים בשנה. אבל זה בסדר.. כבר פשטתי את השמלה וחזרתי להיות אני.. בפעם הבאה שאלבש אותה אני מקווה שזה יהיה מישהו אחר שיוריד אותה מעלי..


 


 

נכתב על ידי , 15/4/2014 00:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון ב-22/4/2014 15:10
 



בשמלה לבנה ושתי צמות


הבוקר שלי התחיל קצת לחוץ.. יש לי רשימת מטלות ארוכה ארוכה שלא נגמרת..אני צריכה לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית, ואני מפחדת לא להספיק כלום. נוסיף לכך את העובדה שאני יקית שאין דברים כאלה, ומתקבלת רשימה אימתנית...TO DO LIST במלוא מובן המילה!! לפחות המרקר שמסמן את הדברים שכבר עשיתי צבעוני, וככה זה נחמד קצת יותר בעין :)



בכל אופן, למרות כל הלחץ, אחרי שמחקתי שלושה סעיפים והוספתי עוד שניים, התיישבתי בחדר, הכנתי קפה בספל בז' עם איור של ספל קפה מהביל וכיתוב של כל מיני מילים לועזיות לא קשורות בעליל, יצא לי לפתוח עיתון. על כל הכתבות ה"חשובות" אני מדלגת כי זה מכניס אותי לדיכאון, אני קוראת רק כותרות, ואם במקרה משהו מושך את העין אני מתעמקת קצת יותר. אחרי עלעול בכתבות המרושעות והתעמקות בחיוביות קצת יותר *כתבה על קרלה ברוני למשל ;)* הגעתי ל'זמנים מודרנים', להכנסת קצת שטויות לראש הקטן שלי..



מה שתפס אותי במוסף הזה זו דווקא הכתבה על שמלות הכלה של המפורסמות ,אחרי שנתקפתי בחילה מהכתבה על הנשים שלא מגלחות *תסלחו לי.. תעשו מה שתרצו ואני מכבדת אבל זה עדיין קצת מעלה לי הסנדוויץ הטעים שאכלתי הבוקר..* נתקפתי בחילה עוד יותר עזה לנוכח מה שראיתי שם.



הזדעזעתי מהמחירים האסטרונומים הנשים מוכנות להשקיע בשמלת כלה! בעיני שום שמלה שבעולם לא שווה את המחיר הזה! אולי לנשים שלובשות אותן יש ערך שונה לכסף, אולי הן מרוויחות מלא מזומנים ובגלל זה הן לא מחשיבות את הסכום הזה כאסטרונומי. אבל לי זו נראית היסחפות לשמה, ולמען האמת זה מאבד קצת את הערך לכסף ולנישואים בעיניי.


כשאני מדמיינת נישואים לאדם, אני מדמיינת אותנו מתחילים את החיים עם ערכים של אהבה הדדית, כבוד, ידידות, תשוקה, גם קצת עסקים כמובן.. בסה"כ בני זוג מקימים עסק קטן שנקרא משפחה. *העסק הכי טוב ומתגמל בעולם אם תשאלו לדעתי..* לא אמרתי ולא חשבתי מילה על כסף.



בשבילי חגיגת הנישואין המושלמת כוללת לבישת שמלה לבנה שמתנפנת ברוח, ענידת פרח בשיער, התכנסות רק של שנינו או של המשפחה הכי קרובה של כל אחד מאיתנו והחברים הכי הכי קרובים ואמיתיים ובטקס פשוט לרקום ברית בנינו,במלוא מובן המילה, לרקות ברית המושתת על טהרת האהבה, החברות, הכבוד והפשטות. רק המחשבה על זה מרגשת אותי. זו ברית שאכן מסמלת משהו.



ובאלפי השקלים שחסכתי על השמלה אפשר לרכוש חוויה! *ואני לא רואה בשמלה יקרה חוויה מסוג כלשהו* אפשר לנסוע למסע בעולם אפשר לטוס בכדור פורח וללכת למחזמר בברודוואי *עלובי החיים! החלום הזה עוד יתגשם!* אפשר לעשות כל כך הרבה דברים אחרים בכסף הזה.. זה נראה לי בזבוז מוחלט..ומעבר לכך שלי זה נראה בזבוז מוחלט, ההתערבות של כל כך הרבה כסף בהתחלת דבר מקודש כל כך כמו נישואים, מוזיל את הערך של הברית הזאת בעיני. מוציא ממנה את העיקר.



כל אחד יעשה מה שהוא רוצה בסופו של דבר, לכל אחד ערך שונה לכסף ולכל אחד סכום אחר בחשבון הבנק. וכל אחד יחליט בסופו של דבר מה עושה לו טוב. אבל הלוואי שתמיד אשאר כזאת.

הלוואי שתמיד אתלהב מהדברים הקטנים האלה.

הלוואי שתמיד אסתפק במועט.

הלוואי שתמיד אעריך את הערכים האמיתיים, את העיקר. 

הלוואי שכסף תמיד יהיה עבורי אמצעי כדי להגיע לאותו עיקר שאני מעריכה..

הלוואי שתמיד אוהב את עצמי, שתמיד אדע לאהוב ולהעניק לאהובים עלי.

הלוואי שכשיגיע זמני למות, אמות מאושרת, הלוואי שאדע שחייתי בדיוק כמו שהייתי צריכה לחיות, לא יום פחות ולא יום יותר.



וזה, חברים, מה שכתבה תמימה על שמלות כלה יקרות ב'זמנים מודרנים' גורמת לי לחשוב :)

 




נכתב על ידי , 9/4/2014 15:33  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נשיקת חצות ב-10/4/2014 10:25
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להסוחרת מונציה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הסוחרת מונציה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ