לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Asole


Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

9/2008

יהלום בארמון / היהלום שבכתר*/ ג'אנג גום הגדולה - אגדה קוריאנית




* קצת קשה לי עם השם העברי שנתנו לסדרה – "היהלום שבכתר" מפני שזו שמה של סדרת טלוויזיה בריטית מפורסמת משנות השמונים המבוססת על ספרי רביעיית הראג' של פול סקוט על דמדומי השלטון הבריטי בהודו (ושם השם מבוסס על דבריה של המלכה ויקטוריה שכינתה את הודו "היהלום שבכתר הבריטי" ולא על גחמה של מפיצים) כך שאני מעדיפה כבר את השם האמריקאי לסדרה – "יהלום בארמון". השם המקורי הוא "ג'אנג גום הגדולה".

 

בחמש קם חייל ויצא את ביתו. אל היער צעד ודרך קשתו... הוא לא נתקל בזוג ברבורים כמו בשיר הידוע של אריאל זילבר ואהוד מנור, אבל הוא פוגש בגורלו ואנחנו נפגשים עם סדרה מרתקת הפותחת לנו צוהר לעברה של קוריאה. לסדרה הזו באתי נקייה מספויילרים, ציפיות ותקוות שווא, כל מה שידעתי עליה הוא שהיא קוריאנית תקופתית ומהפרומו הבנתי שלאוכל יש תפקיד חשוב בעלילה. ביגומאמא ג'ני, האורות והתומים שלי בכל מה שנוגע לחיידק האסייתי, אמרה לי פעם שמתאהבים בדרמות הקוריאניות החל מהפרק הרביעי – הסדרה הזו שברה את הכללים עבורי כי התאהבתי בה מהשניה הראשונה.


מהסצנה הראשונה הייתי מרותקת – משמר המלך היוצא למשימה הכפויה שהטיל עליו העוצר – להרעיל את המלכה המודחת: הקצין ששובר את רגלו רק כדי להתחמק מהתפקיד, החייל ששותה לשוכרה ולבסוף, המונולוג קורע הלב של האם שהורחקה מבנה וכעת עליה לשלם בחייה על עריצותו של המחזיק בשלטון. הסצנה הבאה הייתה לא פחות אמוציונלית, בה הקצין שנאלץ לבצע את הזוועה בפקודת המלך פוגש ביורש העצר הקטן שזה עתה איבד את אימו ולא יודע על כך. הקצין המיוסר פוגש באישון לילה במגיד עתידות מסתורי החוזה לו שיפגוש בחייו שלוש נשים גורליות: את האחת הוא יהרוג אך היא לא תמות, את השניה הוא יציל אך היא תמות בגללו והאחרונה תביא עליו את מותו אך תציל רבבות אחרים. בקטע הזה ישר נזכרתי ב"ראן" של קורוסאווה, אולי בגלל שלושת הבנות של מלך ליר, אבל יותר מאשר את שייקספיר הזכירה לי הסצנה הזו וזו שלאחריה את הטרגיות היווניות בהם האדם אינו אלא כלי בידי כוחות הגורל.

אנו פוגשים את קצין המשמר 14 שנים אחר כך, כשהנבואה ההיא עדיין חיה בליבו ממש כמו בלילה ששמע אותה. בגלל אותה הנבואה הוא חי כנזיר והתרחק מחברת נשים כדי לא לפגוש את האישה השניה (הראשונה הייתה כמובן המלכה) אך מהגורל אי אפשר לברוח. ביום בו הוא עוזב את משרתו הוא מוצא את נערת המטבח מיונג יי בנהר, מטלטלת בין חיים למוות לאחר שהורעלה כמו המלכה משום שגילתה שהגבירה צ'וי, מנהלת המטבח המלכותי, מאכילה את סבתו של המלך במאכלים שיביאו למותה, ומציל את חייה. לאחר שמיונג יי מחלימה, היא נחושה לצאת לדרך לבדה, למרות שאין לה כסף או ידיד אחד בעולם, והקצין שהתפטר מתפקידו עוקב אחריה, דואג שיהיה לה אוכל ומחסה בלי שתדע ושומר עליה מסכנות. בסצנה מקסימה במיוחד הוא הולך לפניה בנחל שהיא עתידה לחצות ומסדר עבורה את האבנים כדי שיוקל לה לחצותו ומייד אחר כך הוא מעיף מהדרך שני בריונים בלי שהיא תהיה מודעת כלל למלאך השומר שלה. כשהיא מגלה אותו, לאחר שהוא מגן עליה שוב בקטטה בפונדק, היא הולכת אחריו. הוא מנסה לנטוש אותה בסירה אך ליבו לא נותן לו והוא חוזר אליה לקחתה.

כמה שנים מאוחר יותר, החייל לשעבר ונערת המטבח לשעבר חיים יחדיו כמשפחה ויש להם ילדה קטנה ומתוקה שממלאה את ליבו של אביה באושר ואהבה, אך לפי הפרומו לפרק הבא, אנו רואים שבבת עינו של החייל היא לא אחרת מהאישה השלישית – זו שתביא למותו אך תציל רבבות אחרים.

בטרגדיות היווניות רבות ממלאה תפקיד חשוב האורקל מדלפי, בעלת האוב שניחנה ביכולת לחזות את העתיד מהאל אפולו. את העתיד שהיא מנבאה אי אפשר לשנות ובכל זאת, בני האדם מנסים להתמרד – כמו הוריו של אדיפוס שמסרו את אותו לרועה צאן כדי שיהרגו אחרי ששמעו שבנם הזה עתיד לרצוח את אביו ולשכב עם אימו, וכמו אדיפוס עצמו שניצל ואומץ על ידי מלך קורינתוס ושמע את אותה הנבואה ולכן עזב את מי שחשב לאימו ואביו רק כדי להתקל בגורלו הבלתי נמנע בתביי. גם החייל שלנו ניסה לשנות את רוע הגזרה בכך שנמנע מחברת נשים אך גורלו השיג אותו לבסוף. האבסורד הוא שאותו חייל ניסה כל כך להרחיק מעצמו את המוות עד שלמעשה ויתר על החיים. רק כאשר נכנע לגורלו (חזר לקחת את מיונג יי) הוא בעצם התחיל לחיות את חייו, וגם אם אלו היו חיים קצרים ולא קלים, עדיין בעיני עדיפים חיים קצרים מלאים באהבה מאשר חיים ארוכים ובודדים מלאים בפחד מן המוות. הניסיון של החייל לברוח מגורלו והמוות הזכיר לי גם את אגדת העם הבאה: היֹה היה אדם שנודע לו מפי מגדת עתידות שהמוות יבקרו בקרוב. מכיוון שהאדם מן הסתם לא רצה למות, הוא החליט להתחכם למוות ועזב את עירו לעיר אחרת, מרוחקת שלושה ימי נסיעה מביתו. כשהגיע לעיר הזרה שמע קול הקורא בשמו ושואל לדבר מעשיו. האיש התפלא כי לא היה לו אף מכר ומודע באותה העיר ולכן שאל את הזר מניין הוא מכיר אותו והזר ענה: אני הוא המוות והתכוונתי לנסוע לעירך כדי לקחת אותך, אבל מכיוון שבאת אלי אני מודה לך שחסכת לי את הדרך הארוכה. האיש שמע את דבריו, התחלחל ומת על המקום.

בינתיים ראיתי גם את הפרק השני ולפני שאאסוף את עצמי ואנגב את שלולית הדמעות שיצרתי אזכיר גם את הנופים המרהיבים, המוזיקה והשחזור ההיסטורי של הסדרה המקסימה הזו. למי שהפסיד – יש שידור חוזר של כל פרקי השבוע ביום שישי, 17:10, ערוץ ויוה.



מימין: מיונג יי ובאק יאנג (הגבירה האן), משמאל: סדרת האנימציה "חלומה של ג'אנג גום" המתמקדת בימי ילדותה.

נכתב על ידי , 9/9/2008 02:23   בקטגוריות דרמות קוריאניות, יהלום בארמון, היהלום שבכתר, ג'אנג גום  
1559 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאסול אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אסול ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ