לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מצב לאווטאר


זהו הבלוג שלי לסדרה האהובה עליי, אווטאר. זהו בלוג שמוקדש לסדרה. בבלוג הזה אני אשתדל לענות על שאלות של אנשים. את השאלות יש לשלוח למייל שלי שהוא doctor.ellert@gmail.com . בנוסף תוכלו לשלוח ציורים, סיפורים וכו'.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2009

אנג אמיתי ופינת המידע מתעדכנת


עידכון רענן וחדש של הבלוג לדיני אווטאר!

===============



חדשות מרעננות ונחמדות!
כבר למעשה התפרסמו לראשונה תמונות חדשות מאת Paramount Pictures מהסט של הסרט!



נוח רינגר, השחקן החדש והדנדש שנבחר לשחק את אנג בסרט החדש של אווטאר, הצטלם לתמונה הראשונה שלו איי-פעם באינטרנט. אפשר לראות בתמונה שיש טיפה מאנג הקלאסי שאנו מכירים, וטיפה מאלמנטים שהבמאי מנסה להחדיר. חבל שהחץ שלו לא ברור.



דב פאטל, שככול הנראה לתקופה הקרובה ייקרא "זוקו", זוכה להצטלם עם להבות מסביב. אני לא זוכר שבספר הראשון לזוקו היה בגדים של מאסטר לקונג פו, אבל אני מקווה שזאתי רק תמונה למעריצים נלהבים, ותו לא, אחרת הסרט הזה באמת עשוי לרדת לטימיון.

===============



לשם שינוי יש מעריצים במדינה הזו, שעדיין איכפת להם מהסדרה ומאיכותה, ומוכנים אפילו להשתתף בתהליך הבלוג. אביטל זגור היקרה, אני אשמח לענות על שאלותייך. ואלו הן השאלות:


1. בעונה ה-2 של אוואטאר בפרק 30 (נו.... כאשר חתפו את אפפה וטוף לא יכלה לעזור לו), הם הגיעו לאיזשהי ספרייה שהינשוף שמר עליה (הדבר החיד שאני יודעת על    הסיפרייה הזאת שהיא ניקראת מנזר סטראפן), בבקשה עם יש לך מידע עליה אפילו קומץ של מידע תוכל\י לכתוב לי!?

 

2. המילה "אוואטר" לקוחה מה"אוואטרה" של הדת ההינדית ופירושה הוא גילגול נשמות או ירידה, עם את\ה מקיר\ה במושג הזה, ספר\י לי עליו קצת יותר לעומק, אם אפשר!?

 

3. הבנתי שמעט מאוד מושגים לקוחים בהשראה לסידרה מהמיתולוגיות ההודיות, יש יותר שימוש במיתולוגיות הסיניות, את\ה יכול לספר לי עליהן!?


והנה תשובותיי:

1. הנה קצת מידע בקשר לספרייה:

(*) ראשית, תני לי לתקן אותך, כי מעולם לא יצא לי לשמוע את השם "מנזר סטראפן", בהקשר לספרייה. בעיקרון, כדי לוודא, עברתי במקורות וחיפשתי האם השם הזה קשור לספרייה. אני לא בטוח מאיפה שאבת את המידע הזה, אבל אני מצטער לתקן ולהגיד ששם הספרייה עצמה (וזה אפילו כתוב בפרק, בסינית, על הדף של הפרופסור שלוקח אותם לשם) זה "הספרייה של וואן שי טונג". מי זה וואן שי טונג? למקרה שאת לא זוכרת, זה השם של הרוח-ינשוף-ידע הזו, ששומרת עליה.
(*) הנה משהו שלא הרבה שמו לב אליו- הצורה בה בנויה הספריה, במיוחד על פי התמונה שרואים בפרק (של הספרייה כולה, על הדף) זה מזכיר מבחינה ארכיטקטורית את הטאג' מהאל. אפשר למצוא נקודות דימיון רבות- בין היתר העמודים הגבוהים והרחבות שלה.






(*) הנה משהו שאפילו אני אף פעם לא ידעתי- מסתבר שעל אחד הספרים בספרייה אפשר לראות ציור של "צב-אריה" (למקרה ואת לא זוכרת- זה היצור העצום בגודל של אי בודד שעוזר לאנג בסוף הסדרה).
(*) עוד מידע שאני יכול לתת, הוא שהספרייה בעיקרון היא מקום אסור. בני אדם לא היו אמורים להכנס לשם, וחוץ מז'או, שהיה בר מזל ברמות- אנג לא היה אמור להגיע לשם.
(*) הנה משהו שחשבתי עליו בעצמי, מידע שימושי למקרה שתרצי לכתוב סיפור או משהו. תחשבי על זה ככה- אם הפרופסור ידע על הקיום של הספרייה, ואפילו הייתה לו מפה משורטטת ומדוייקת של הספרייה- זה אומר שמישהו עוד היה שם לפניהם, ויכול להיות שהספרייה הזו אף הייתה פעם חוקית לבני אדם. יכול להיות שזה היה מן מקום מקודש ונחשב, כמו נווה המדבר הרוחני בקוטב הצפוני.
(*) בסדרה לא שמעו יותר מהספרייה. היא נקברה בצער רב מתחת לאדמה, ויותר לא נשמע ממנה. אולי אם יעשו המשך, נוכל לגלות עוד עליה.

2. ילדה טובה, עשית את שיעורי הבית שלך? כי את צודקת, וכול הכבוד לך על זה- אבל רק באופן חלקי. משמעות המילה אווטאר איננה "גילגול נשמות או ירידה", ואני אפילו פעם הסברתי את המונח בבלוג. אני שמח שעשיתי את זה , אני עכשיו יכול לצוטט את עצמי:

"...המונח "אווטאר", על פי ההגדרה המילונית שלו, היא "התגלמות דמות אלוהית בגוף גשמי". כלומר, אווטאר בהינדו (שפה שנהפכה בסופו של דבר להיות מאוד נפוצה במזרח או לפחות מונחיה) אומר שהגוף הגשמי והזמני (חיה, אדם וכו') מקרין מתוכו דמות אלוהית (רוח, אל). לדוגמא, הבודהיסטים ברובם הגדול מאמינים שהדאלאי לאמה הוא התגלגלות נשמות של הדאלאי לאמה הראשון, שהיה המורה הרוחני (אם אני לא טועה) של בודהה. גם הנצרות דיי נשמעת כמו אווטאר, תחשבי על זה. ישו הוא הקרנה אלוהית בגוף גשמי. זה חל על הרבה דברים בעולם, אך זוהי ההגדרה הכללית. ..."

עכשיו, יש לי חבר שהאיר את עיני בנושא, ותיקן אותי. לא כול הבודהיסטים מאמינים שהדאלאי לאמה הראשון הוא אווטאר. זאת אמונה נפוצה אך ורק בקרב הודו-בהוטן-בנגלדש. בסין למשל הם לא מאמינים באווטאר ובכול זה, הם מאמינים במיתולוגיות סיניות מן הסתם.
מקווה שהמידע הזה עזר לך, הייתי מרחיב עוד, אבל אין לי כול כך איך, למרות שבבית יושב לי ספר מיתולוגיות עב כרס.

3. אכן, למרות שאווטאר לקוח בחלקו המסוים מהמיתולוגיה ההודית (בדרך כלל בהקשרים של כשפי אוויר), הוא באמת מנצל המון אפקטים ורעיונות מהמיתולוגיה הסינית. לפני שאתחיל להציג בפנייך דוגמאות, אני צריך להסביר, שזה לא שימוש של המיתולוגיה הסינית, אלא יותר נכון לדייק ולהגיד מהתרבות הסינית. המון רעיונות לדמויות, אירועים, מקומות וכו' בסדרה, הם מהתרבות הסינית. כול העונה השנייה נראית כמו תרבות סינית אחת גדולה. הנה כמה דוגמאות פשוטות שבין הרגע חשבתי עליהן:
(*) בסדרה בכוונה משתמשים בדרקונים בתור גורם חוזר על עצמו, רק בגלל שלדרקונים, כמעט בכול תרבות במזרח הרחוק, יש שימוש. אני לא יודע איפה בדיוק בהינדואיזם או בודהיזם, אבל בסין יש המווון (ממש הרבה, במיוחד בהקשר ללוחמים ומלחמות), בתרבות היפנית גם יש המון (במיוחד בקשר לאומנויות הלחימה), ואצל האינואיטים (שבטי המים בסדרה מבוססים על האינואיטים) יש שימוש גם ביצורים דמויי דרקון אם אני לא טועה.
(*) כול הדמויות בסדרה לבושות כמו אלים ודמויות מהמיתולוגיה הסינית. המנהיגים והמפקדים לבושים כמו אלי מלחמה סינים, וכך גם שליט אומת האש (במיוחד הוא).
(*) שימוש באלמנטים (מים, אדמה, אש ואוויר) בתור הבסיס להיווצרות העולם גם הוא לקוח מהמיתולוגיה הסינית אם אני לא טועה. נכון, ע"פ המיתולוגיה הסינית העולם נברא לשניים בגלל שיצור ענק לקח את העין שלו ופיצל אותו לשניים או משהו כזה (אני לא זוכר במדוייק) אבל עדיין ארבעת היסודות זה גורם מאוד משפיע במיתולוגיה הסינית. במיתולוגיה כול יצור או גיבור מסוים היה משתמש באלמנט, או אפילו בכולם יחדיו.
(*) יצורים כמו רוח הפנדה, או קוי גנב הפנים, או אפילו חזרה של רוחות רפאים- אלו גם יצורים מהמיתולוגיה הסינית אם אני לא טועה. בדרך כלל היצורים במיתולוגיה היו באמת רוחות.


מלך הקופים- דמות גיבור ואף יצור במיתולוגיה הסינית.

מקווה שעניתי לך על השאלות כיד המלך, וכעת נמשיך הלאה.

===============



יש לי הרבה על מה לכעוס, אבל לפחות זה לא בהקשר של אווטאר. כך שלהפעם- אתם לא תראו אותי כועס.
===============



לא נראה לי שהספקתי לפרסם את זה פה... זה סיפור בהמשכים קצר שהתחלתי לכתוב. הנה הפרק הראשון:

פרק 1

הוא שכב על האדמה הרחבה. למעשה, לא על האדמה עצמה הוא שכב- אלא על ערימות חציר מפוזרות. זה היה יום בהיר מאוד ונטול עננים, והשמש שטפה את הארץ באורה החמים והנעים. הוא לבש בגדי חקלאים, מסוג ב', משהו שאביו נתן לו. אפילו שהם היו מעט אכולים וקרועים, התירוץ של אביו היה "זה הכי טוב שאני יכול לתת לך". הוא תמיד ידע שזה שקר גס... גם אם משכורת של חקלאי איננה בדיוק משכורת מספקת, היא עדיין יכולה לממן את הדברים הבסיסיים ביותר. "זה רק בגד", היה תמיד חושב לעצמו, כשמביט באביו. "זה רק בגד... ותו לא." הוא שכב על פני החציר, בתקופה היפה של השנה. מסביב היה נוף דיי יבש- אדמה מעובדת. במרחק של קילומטר ממנו לכול היותר, הייתה הבקתה, הבית בו היה גר. מסביב, היו בהמות, שהפיצו את ריחן הטבעי, והשמיעו קולות אחד אל השני. הוא שכב על האדמה... אך לא מתוך עייפות, אלא מתוך מנוחה. הוא ישן עד לפני זמן קצר, שינה שאיננה עמוקה. כשאתה חי בחווה בודדה, אינך יכול לישון שינה עמוקה. זה לא רק בגלל שהרעשים שהחיות והטבע משמיע לך לפעמים יכולים למרות את עצביך עד היסוד, זה גם בגלל שהחווה היא מקום פתוח יחסית. פתוח, תרתי משמע- השודדים יכולים לחדור בלי בעיה, וגם אין בדיוק גדר שמונעת כניסה. למרות הכול, הוא לא בדיוק חשב על הדברים האלו כרגע. הוא מתח את שריריו, בזמן שהוא מנקה את ראשו ממחשבות, באופן כללי. הרגע הזה היה יכול להיות מושלם לחלוטין, אם לא היה נקטע בפראיות.
"ג'יק!" קרא אליו דמות מוכרת ונושנת. הוא סובב את הראש.
"כן, אבא?" הוא שאל אותו.
"אתה מתבטל לך, כשיש לך עבודה מאוד חשובה לעשות!"
"מה, לאסוף חציר? לא מעניין, לא תודה."
"אין דבר כזה 'לא מעניין!' תעשה את המטלה שלך! אני לא אבקש פעמיים!"
"זה לא מעניין, אבא. עד שסוף סוף הייתי יכול קצת להרגע ולחשוב על דברים, אתה באת והרסת את זה."
"מצטער שהפרעתי לחופשה הקטנה שלך!" הוא רעם והשליך אל בנו את הקלשון. "עכשיו, לעבודה!"
"אתה לא מבין? אני באמת הייתי יכול לחשוב על משהו, שהיה יכול לעזור גם לי וגם לך!"
"חה! לחשוב! אתה? ממתי?!" הוא לעג לו וסובב אליו את הגב. "הנה מחשבה בשבילך. תתחיל לעבוד!" הוא החל ללכת חזרה לכיוון הבית. ג'יק הסתכל על אביו המתרחק, כשהיה מוכן לתלוש את קרקפת הראש של עצמו, רק כדי לדחוף לו אותה לפה.
" 'לחשוב! אתה? ממתי?!' " הוא חיקה את אביו באופן דיי ציני, והרים את הקלשון. "אם הייתי יכול ללכת לבית ספר לכשפות אדמה..." הוא מלמל לעצמו. "אם הייתי יכול... הייתי יכול להצטרף לצבא, במקום לעבוד כול היום ב... בכלום..." הוא מלמל לעצמו, ושם לב שגרף יותר מדיי פעמים את אותה הערימה. "היום אני אברח" הוא אמר לעצמו. "הייתי רוצה להיות כמו האווטאר..." הוא הביט אל השמיים. "לראות את העולם... ללמוד כשפויות... במקום להשאר בחור מצחין אחד, ולחשוב על זה שהייתי יכול לעשות את זה... אני מתערב שמלך האדמה בעצמו עושה יותר כיף ממני... אחריי הכול, הוא מלך האדמה..." הוא המשיך לסדר ערימות של חציר. "לא הייתי מתנגד... מתנגד להיות אווטאר ליום אחד... הייתי נותן הכול בשביל זה..." הוא אמר, והמשיך לסדר ערימות של חציר. מסביבו, עדיין אותו שטח פתוח, אדמה שוממת, וחיות קוראות אחת לשנייה, בקולות שונים.

אווטאר יאנג צ'אן, הייתה אז בת 16. רק לפני חודשיים, ביום הולדתה, נתבשרה בחדשות הטובות. היא כעת הייתה על ביזון אוויר, בדרכה לשבט המים הצפוני. "אתה יודע, נאו, שמתי לב למשהו" היא אמרה אל ידידה, רוכב הביזון.
"מה?"
"שמת לב שלביזונים יש שישה רגליים?"
"בשביל מישהי שחיה במנזר, את טיפה מאחרת."
"לא! רק עכשיו הבנתי את זה! הריי לחיות עצמן בדרך כלל יש זוג רגליים, מקסימום ארבע. רק לחרקים יש יותר מארבע."
"מה הנקודה שלך?"
"למה שביזון יצטרך שישה?"
"כי זה עוזר לו לדאות, ואני מניח שגם לעוף."
"אבל חשבתי שהוא משתמש בכשפות אוויר."
"נו, רואה? זה כבר יוצר היגיון."
"אני מבולבלת."
"גם אני, את לא צריכה להתבייש."
"הא?" היא שאלה אותו כשהיא כבר איבדה לחלוטין את נושא השיחה. היא החליטה להביט בעננים, ועל צורתם המעניינת. אם יש משהו שלא השתנה, מאז שהעולם נברא- זה מגוון הצורות בהם מגיעים עננים. היא חזרה לדבר אל ידידה לביזון, ולא הפסיקה להסתכל על העננים. "תגיד, נאו..."
"מה?"
"ממה עשויים עננים?"
"מאיפה לי לדעת?"
"אתה עף הרבה בין המנזרים, חשבתי שאתה תדע את זה."
"איזו מחמאה נדיבה, אווטאר יאנג צ'אן הצעירה. אבל לא, אני לא יודע כול כך הרבה דברים."
"איזה מאכזב אתה."
"מצטער שאיכזבתי אותך, אווטאר צעירה."
"אתה יכול להפסיק עם הרשמיות, אין באמת צורך."
"ואת יכולה להפסיק עם בלבולי השכל שלך, גם בזה אין באמת צורך."
"בשביל מישהו ממנזרי האוויר, אתה לא כול כך נחמד! אתה רשע!"
"העולם מלא ברשע, יאנג צ'אן. אני לא אחד שיש בו ממנו."
"למה, כי נולדת למינזרי האוויר?"
"לא, כי אני נחמד, ואת מסתכלת בפרספקטיבה ילדותית."
"אני בת 16, והאווטאר! אני ממש ממש לא ילדותית שתדע לך!" היא קמה על רגליה.
"זהירות!" הוא קרא אליה, והיא החלה למעוד.
"אהה!" היא נבהלה, ורגליה הרועדות לא בדיוק עזרו לה לאזן את העמידה. כעת, כשנאו הסתובב אליה, היה אפשר לראות אותו, ולא רק את גבו. הוא היה אדם בגובה ממוצע, קרח, אך עדיין טרם היו לו קעקועי כשף אוויר. אבל הוא ידע כשפות אוויר- המטה שלו הסגיר את זה. הוא התקרב אליה כמה שיותר בזחילה, והושיט לה את ידיו.
"תתפסי את היד שלי!" הוא זעק אליה. היא הנהנה, וניסתה להתכופף, תוך שהיא מושיטה את היד. צעד לא חכם, כך חשב- כשזכר שאפילו לא דרבן את הביזון לעצור. האווטאר הצעירה גרמה לעצמה לאבד בקלות את האיזון, ובעניין של שניות- היא החליקה ממנו. "יאנג צ'אן!!!" זעק אליה נאו הנזיר. יאנג צ'אן הייתה מסוגלת לראות את כול חייה עוברים לנגד עיניה, בעוד שהיא נופלת, ומדמיינת כמה המוות יהיה כואב.
"שתים עשרה שנים של כשפות אוויר, ואני לא מוכנה לרגע כזה?!" היא התחרפנה. היא הייתה יכולה לראות את האדמה מתקרבת אליה, יערות מחט גדולים ורחבים. היא ניסתה לדאות את עצמה, אך ללא המטה, וללא התכוננות מוקדמת, היא לא ידעה מה לעשות. "הנה זה בא..." היא אמרה לעצמה, ועצמה את עיניה. בשנייה שהיא בדיוק נגעה עם רגלה בפינה הכי עליונה, של הראש הגבוה של העץ, מיד לפת אותה נאו. הוא השתמש בגלשן אוויר, ובכשפות אוויר. הוא עף חזרה לביזון האוויר שלו.
"את בסדר, יאנג צ'אן?" הוא שאל אותה. הוא שם לב שהיא חיה, אבל לא מגיבה. "התעלפה..." הוא אמר לעצמו. "היא התעלפה... היא צריכה ללמוד פחות לעשות שטויות..." הוא מלמל לעצמו, והמשיך לחצות את שמי הבוקר הנהדרים, בין העננים הרבים, מעל לנוף המשתרע של יערות מערב ממלכת האדמה. "אני מקווה שבכפר טאקו היא לא תעשה שטויות" הוא אמר לעצמו, כשלבסוף הגיע אל הביזון המעופף.

נער החווה הביט מעלה, אל השמיים. כבר היה מאוחר, והוא רק כעת סיים את כול המטלות שלו. הוא יצא מהאסם, כשידיו ובגדיו מלוכלכים. "אני לעולם לא אצא מהחור הזה..." הוא חשב לעצמו. צד אחד של השמיים, היה כתום לחלוטין, אדום אפילו- הצד שבו השמש התרחקה ונעלמה, מעבר להרים, בעד שבצד השני, כבר צבעים כהים וכחולים החלו לתפוס. "כבר ירדה השמש" הוא אמר לעצמו. "כדאי שאחזור לבית, לפני שאבא יחליט שהלכתי לאיבוד." הוא רק עשה מרחק של פסיעות מספר, וכבר עצר. קול מחריד מעט, מטריד, לא אנושי במיוחד. הוא בקע מהאפילה שהייתה באסם. ג'יק הסתובב, והסתכל מסביב. "מי שם! שיענה לי!" הוא התלונן אליו.
"אסה קארה קון..." הקול דיבר אליו. קול גבוה, ומצמרר. ג'יק לא פחד, ועמד בתנוחת כשפות האדמה היחידה שלמד.
"הראה את עצמך! גנב!" הוא צעק עליו, והרים פיסת אדמה, בעזרת כשפות האדמה שלו. הקול צחק. הוא צחק דיי חזק.
"אני לא גנב..." הקול אמר לו, ויצא מהמצללים. זה היה שילוב מוזר, ומפחיד. זה לא היה חיה, ולא אדם. היה לו גוף פרוותי, פרווה שחורה וצחיחה. מהגוף יצאו רגלי עכביש מוזרות וארוכות, שהיו יכולות להגיע לשני קצוות המחסן. לכול רגל היו טפרים קצרים. הצד האחורי של הגוף הזה, היה בעל זנב, זנב גדול מאוד, כמו של קוף. גם הוא היה שעיר בפרווה צחיחה ושחורה. ראשו היה החלק המטריד- זה היה ראש דיי שטוח, שהזכיר בצורה שלו דרקון מאוד מאוד מעוות. היו לו ארבע עיניים, שתיים בכול צד, אך מאחר ומבנה הגולגולת שלו היה רחב, העיניים שלו היו בצדדים. קוצים פה ושם בצורה אקראית יצאו מגופו, ולשון ארוכה השתרבבה החוצה. צמד קרניים קטן יצא מקודקוד ראשו, ובין הקרניים לראש היו קרומים קרועים. דבר נוסף ומטריד ביצור הנוראי הזה, היה שעל כול גופו היו רשומים אותיות מוזרות, בשפה שג'יק בחיים שלו לא ראה. זה לא היה דומה לאף שפה שהייתה איי פעם. נורא... אחידה שכזו, חוזרת על עצמה, עם שינויים קלים. זה היה מפחיד, לא אנושי, לא הגיוני.
"תתרחק ממני, בן תועבה!" ג'יק נבהל, מעד על רגליו, ונפל. היצור צחק.
"אין לך ממה להתבייש, הנער ששמו הוא ג'יק..." היצור הושיט לו רגל עכביש, אפילו שהיה רחוק. ג'יק אחז בה, וקם.
"מי אתה?" שאל אותו.
"כמו שאמרתי... אני הוא אסה קארה קון... ואני הכרתי אותך היום, ג'יק, גם אם לא ידעת שאני שם..."
"אתה ריגלת אחריי היום?! מה אתה רוצה ממני! שמור מרחק!"
"אני שומר, כפי שאתה רואה... ויש לי הצעה, שאדם בעל לב טוב כמו שלך לא יכול לסרב לה..."
"מה הצעה שלך? דבר!" השד התקרב קצת יותר אל ג'יק, ולא הראה בושה, פחד, או חרפה. לא הראה רגשות כלל. זה היה המראה שלו שהפחיד, ולא הרושם.
"אני שמעתי אותך היום בשדה, נערי... אתה תהייה מוכן להיות אווטאר, ולו אפילו ליום אחד..."
"כן! אפילו ליום אחד! אעשה הכול, רק כדי לצאת מהמקום הזה..." הוא כבר איבד עניין באורח המפלצתי, והסתכל לעבר האור שבקע מהבית הלא רחוק.
"כול דבר?..."
"כול דבר. אני חושב שכול דבר. תשמע, אם ארצה להיות אווטאר בכול זאת אצטרך את הגוף שלי, נכון? אז אני מניח שלא כוווול דבר."
"יפה מאוד, אם כך. אתה יודע מהי הנשמה שלך?"
"אל תהייה שטותי, אתה לא יכול לקחת את הנשמה שלי. תצטרך להרוג אותי בשביל זה."
"אבל אם תרצה להיות אווטאר, תהייה מוכן לתת לי את הנשמה שלך?"
"אני מניח... אין לה ערך אבל, כול מה שהיא יודעת לעשות זה לחשוב על מה היא רוצה להיות."
"אל תדאג בנוגע לערך של הנשמה שלך, נערי הצעיר... תן לי לדאוג לזה, ולכוחות החדשים שלך..."
"המה שלי?"
"זאת עסקה?"
"אני מניח..." הוא קד לשד. "אז איך תעשה את זה?"
"ככה!" הוא ענה לו מהר, ותקע בראשו של ג'יק את רגל העכביש שלו. ג'יק נבהל כהוגן, צרח, והתעלף.

===============

זהו זה, ידידיי! נמאס לי כבר מהפינה של דוד איירו, ולכן אני פשוט אסיים לי כאן. אז שיהיה לכם שבוע טוב וחיים נחמדים, ואל תשכחו, גם אם דוחים אתכם מקורס קשרים, ואתם תקועים בשיזפון לעוד חודש וחצי ארורים וצריכים ללמוד לנהוג בטנק, אפילו שאתם ממש מדוכאים מזה כי אתם מרגישים בודדים- תמיד יש מצב לאווטאר!
נכתב על ידי Dr_Ellert , 13/6/2009 19:08  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  Dr_Ellert

בן: 23

MSN: 




9,072

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDr_Ellert אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dr_Ellert ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ