לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אמאל'א


יש בזה יופי
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

12/2018

למה השמש הכי גבוה בחנוכיה?


כי הוא מחלק את האור שלו עם כולם ולא מאבד כלום, רק נותן.

 

פרח

 

חוכמה של הרבי מלובביץ'.

 

כשטוב יותר קל לתת ולהיות נדיבים.

 

תמיד מדדתי כמה אני נותנת וכמה אני מקבלת. משהו אינהרנטי, שלמדתי, כנראה בילדות. לא להשקיע יותר מדי כי אולי זה לא ישא פירות. לכן המסע הזה שיצאנו אליו במעבדה, היה לי כל כך קשה: השקעה שאין לה סוף, מטרה שאין לנו מושג איך להגיע אליה, אבל היא זו שאנחנו רוצים לעשות. לא הייתי יכולה לעשות את זה לבד, ולא הייתי יכולה לעשות את זה לפני 10 שנים.

 

אחרי ששלחנו, לא שמענו מהעורך יומיים. היה לי זמן לחשוב מחשבות ולפחד. דימיינתי כל מיני תשובות אפשריות, שמאוד לא שימחו אותי. 

שאלתי את עצמי: האם אני מתחרטת על מה שעשינו? האם הייתי עושה את זה אחרת היום?

והתשובה היתה חד משמעית: לרגע לא. למדנו כל כך הרבה ואני גאה בתוצאות שלנו כל כך. אני מאמינה בתוצאות שלנו. זה מאמר טוב, ממש טוב. וזה כנראה מה שקורה שנותנים את הנשמה בלי לדעת מה יצא מזה, כשמתכוונים באמת: הלמידה והדרך משנים אותנו להיות האנשים שרצינו להיות. את זה אי אפשר להשיג בחצי מאמץ ועל זה אין מה להתחרט. המלאות הזאת שאחרי, במקום הריקנות. 

 

והאנשים. מערכות היחסים שניבנו בדרך הזאת. האנשים שהלכו איתי וגדלנו ביחד. כל כך גאה באנשים שהם הפכו להיות. בדיאלוג ביננו, בעצמאות המחשבתית והמעשית שלהן. איזה כיף זה לראות פרח צומח מהזרע ששתלנו.

 

בסופו של דבר הוא שלח לשיפוט ועכשיו אנחנו יכולים סוף סוף לנשום, לפחות לחודש, ולהתקדם בדברים אחרים. 

הוא כתב בסוף המכתב הרישמי: חנוכה שמח! ועניתי - עכשיו החנוכה שלנו באמת שמח! תודה על החדשת הטובות וחנוכה שמח גם לך! 

 

אתמול הילדים ואני עשינו לביבות מתפוחי אדמה ומבטטות. יצא טעים להפליא במיוחד הבטטות. 

 

אני חושבת שזה להיות שלמים עם עצמנו, זאת המתנה של לעשות משהו כמו שהוא צריך להיות בעיננו, לא להשאיר ספק, לא להרגיש שהיינו אולי יכולים לעשות יותר, לא להרגיש אשמה שלא עשינו מספיק. לתת בדיוק מה שנכון לנו כי זה מרגיש נכון.

 

חנוכה שמח יקרות ויקרים שלי! שיהיה הרבה מאוד אור!

 

נכתב על ידי , 7/12/2018 12:50  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-9/12/2018 10:47
 



חמישים


לפני שבועיים פתאום שמתי לב שבעוד חצי שנה אהיה בת 50. 


 


חמישים.


 


זה ממש הרבה. הרבה יותר מ48 או 49. זה ח מ י ש י ם.


 


אני זוכרת את יום הולדת ה-50 של האמא של החבר שלי כשהייתי בת 24. מאוד אהבתי אותה ומאוד אהבתי שיש לה חבורת חברות וחברים שחוגגים איתה את יום ההולדת. 25 שנים חלפו להן ביעף והנה אני בת 50.


 


חיפשתי באינטרנט מה עושים בגיל 50. מצאתי כל מיני רשימות של דברים לעשות עד גיל 40 שבהן ראיתי שעשיתי את כל מה שרציתי לעשות ואת השאר אני מרשה לעצמי להשאיר לאחרים. לא כל אחת חייבת לעשות בנג'י או לצנוח ממטוס. בגילי, מותר לי לבחור שלא. :-)  


 


ואז מצאתי סיפור אישי של אישה שכתבה לבעלה 50 דברים לעשות בשנת ה-50 שלו. דברים שהוא בדרך כלל לא עושה. כמו, לקנות בגד מחנות יד שניה ששונה מהסגנון הרגיל שלו, וללבוש אותו. לצלם אנשים אקראיים ברחוב, אחרי שביקש מהם רשות ודיבר איתם. לשים 25 ש"ח בתוך ספר בסיפריה עם מכתב שאומר שהכסף שייך למוצא. לצייר כל יום במשך שבוע אירוע משמעותי שקרה לו באותו יום. לצלם 10 מקומות שהוא הכי אוהב בבית.


 


הוא אמר שהדברים הרחיבו את הלב שלו. שלעשות את הדברים האלו הרחיב את העולם שלו ועשו את השנה הזאת מיוחדת, כמו שאף מתנה לא היתה עושה.


 


אהבתי את הסיפור הזה. זה גרם לי לחשוב.


 


חברה וקוליגה שלי אמרה לי שקיבלה החלטה לעשות דברים לעצמה כמו לשחות שלוש פעמים בשבוע. להתחייב לזה. חשבתי על זה שהריצה שלי נדחקה איכשהו לפינה ולשחות ממזמן לא שחיתי. אז אתמול בבוקר לפני סידורי השישי יצאתי לרוץ. והיום גם, לפני שירד גשם. כששחיתי ירד גשם בחוץ וזה היה נעים. 


 


חשבתי על הדברים הקטנים האלו שמרחיבים את השיגרה. לעשות משהו שונה מהרגיל, קטן ככל שיהיה, אבל כל יום.


 


חשבתי על הדברים שאני רוצה לעשות אחרי שגמרתי את כל רשימת הלעשות שהיתה לי מקודם.


 

Things to do after your to do list is done.


 


אני חושבת שבגיל 50 אני יכולה להפסיק להוכיח לעצמי שאני ולהמשיך לעשות דברים שאני אוהבת. ולנסות דברים שלא ידעתי שאני אוהבת. 


 


כשרצתי חשבתי על שני הכנסים האחרונים, שכל כך חששתי מהם בגלל התפקיד שמילאתי בהם - מנחת מושב, מארגנת כנס ומנחת מושב. חשבתי על הרגעים שהכי נהניתי מהם בנסיעות האלו.


 


בראשון זה היה שיט קייקים שהחברה שלי סחבה אותי אליו. לא ברור לי איך היא הצליחה אבל זה היה כל כך לא צפוי ומהנה לשוט באגם הכחול ביום היפיפה, איתה ועם שתי חברות שלה.


 


בכנס השני זה היה ערב כיפי בבוסטון עם מנהלת המעבדה שלי (שהיא כמו משפחה בשבילי). כבר שנים שאני עוברת בבוסטון בדרך לכנס הקיפודים ואף פעם לא יצאתי בערב להסתובב בבוסטון, לא באמת. מסתבר שהיא ממש יפה וקסומה, במיוחד מרכז העיר העתיק ליד המים. ארוחת צהרים מחוץ לכנס עם חברה שלישית שאחר כך שלחתי לה תמונות משמחות מההרצאה של הסטודנט שלה היא הזכרון השלישי מחמם הלב. 


 


לא המחמאות על ניהול המושב או על ההרצאה שלי. זה היה נחמד, אבל לא נספג.


 


יחסים לפני תוצאות, אמפי אומרת וצודקת. מאוד.


 


'משהו בחיי חייב להשתנות' אומר השיר של משינה. אני חושבת שמשהו בחיי התחיל להשתנות ואני עוקבת אחריו בפליאה. 


 


אני מקווה שנגיש את המאמר הגדול השבוע לקראת חג האורות, שיהיה לנו חג שמח!


 


 

נכתב על ידי , 1/12/2018 20:38  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-6/12/2018 19:55
 





116,900
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמאל'א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמאל'א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ