לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אמאל'א


יש בזה יופי
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

9/2018

גמר חתימה טובה


אני עובדת בזמן האחרון על היחסים עם אמא שלי ועם עצמי. זאת בעיקר עבודה פנימית, אבל תוך כדי אני מתקשרת אליה יותר. יש בשתינו נטיה לראית חסר, לראות את מה שחסר ומה שאין ולא את מה שיש ולא מובן מאליו. את מה שאבד ולא את מה שנמצא. 

 

אני בת 49 ובשנה הבאה אהיה בת 50. ימי הולדת עגולים הם זמן לחשבון נפש והקיץ הזה והחגים הם כאלו. אני מרגישה שאני משתחררת מראית הצדק והמשפט שלי, ומקבלת קצת יותר ראיה של חסד ורחמים. 

 

אתי אנקרי דיברה היום ברדיו על החזרה שלה בתשובה. היא אמרה שמאוד היה חשוב לה להצליח, לנשמה שלה. אבל כשהיא הצליחה היא הבינה שזה לא עושה אותה שמחה. (היא השתמשה במילה שמחה ולא במילה אושר.). נולד לה הבן הראשון ושוב, היא גילתה שזה לא עושה אותה שמחה ואז הבינה שהיא צריכה לשנות משהו אחר. היא למדה אצל ימימה חשיבה הכרתית ומכאן חזרה בתשובה. 

 

בספר של גואנה טרולופ שסיימתי, על ארבעת החברות המצליחות, אחת מהן אומרת על החיים באקדמיה, שהם מבוססים על זה שלכל אחד יש משהו להוכיח למישהו והמערכת בנויה על הישגיות - אנשים כל הזמן רוצים הישגים, וזה לא פוסק כשמשיגים, כל הזמן יש את הכמיהה להישג נוסף. בזמן האחרון אני לומדת שהישגים והכרה זה נחמד, אבל זה ממלא ומספק כשזה מתחבר לדברים שאני מרגישה שהם משמעותיים. 

 

אני מנסה להבין למה בכנס האחרון בו קיבלתי פידבק מעולה על ההנחיה שלי את המושב ועל ההרצאה שנתתי, זה לא מילא אותי בשמחה. אני עוזרת באירגון הכנס, וזה נחמד, אבל לא יותר מזה. להחליט מי ידבר מתי וכמה זמן - זה די טכני בסך הכל. לעומת זאת, אני ממש מתלהבת מסדנא שאני וקוליגה שלי יוזמים - כישורי חיים לסטודנטים לתארים מתקדמים. בה נדבר איתם על כל הדברים החשובים שהם צריכים כדי לבחור נכון ולהתנהל נכון בתוך הבחירות שלהם. אני חושבת שסדנא כזאת יכולה לשנות לגמרי את החוויה שלהם במהלך התואר ולתת להם כלים שיעזרו להם כל החיים, הכרות עם עצמם והבנה יותר טובה של המערכת והחשיבות של מערכות יחסים במעבדה ומחוצה לה.

 

ההפרדה המקצועית ביני ובין ממיע עושה לשנינו טוב. לא קל לו אבל זה כל כך הרבה יותר מתאים לו להיות מורה מלבצע תפקידים טכנים במעבדה. יש בו כל כך הרבה לתת לתלמידים ואני בטוחה שהם והוא יהנו מזה. יש כל כך הרבה יומרה והישגיות במדע באקדמיה ולא תמיד הן מבוססות על משמעות ותרומה אמיתית. היכולת להגיע לילד בכל גיל, לעזור לו להבין את היכולות שלו ואת הכיוון שלו מתוך עצמו, להיות אדם יותר שמח וקרוב לעצמו - היא יכולת נפלאה ותרומה גדולה. אני מרגישה שצריך לחוות אווירת קהילה תומכת וטובה כדי לשאוף ליצור כזאת. 

 

גמר חתימה טובה לכולכם! אני סוגרת את המחשב עד מחר. צום קל למי שצם ויום מועיל לכולם!

 

נכתב על ידי , 18/9/2018 14:37  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-15/10/2018 21:15
 



לקחת סיכונים


מסקנות מעשיות: לא להגיד אוטומטית כן למה שמבקשים ממני וקל לי לעשות. לא להגיד אוטומטית לא להזדמנויות שמפחידות אותי.

 

לקחת סיכונים.

 

יש כאן קטע שירדן הראתה לי, אמן קומיקס\משחקי מחשב מצליח מדבר על ההבדל בין להיות אמן מצליח לבעל מקצוע מצליח:

 

http://cartoonspider.tumblr.com/post/164412383987/chrispalmerart-leseanthomas-heres-some-of

 

לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב. כמה משפטי מפתח:

 

You should be getting tired of your own shit on a fairly regular basis. Otherwise other people will.

 

The greatest obstacle you will ever have to overcome IS YOURSELF. And the Fear that you are creating in your own head. Stay positive. Stop defeating yourself. 

 

But here's the deal. YOU NEED TO TAKE RISKS. Guess what? YOU ARE MOST LIKELY GOING TO FAIL. If you

want it—REALLY want it, that won't stop you. You will learn A LOT.

 

Everything in life is Risk vs. Reward. Not just in your career. LIFE. You'd better get used to it. 

 

באמת מליצה לקרוא את כל הקטע. בעיני מלא השראה.

 

שנה טובה! חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי , 8/9/2018 11:20  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-14/9/2018 16:07
 



אני רק שאלה


אני קוראת את הספר האחרון של ג'ואנה טרולופ: City of Friends וזה גורם לי לחשוב.

 

הספר הוא על ארבע חברות בשלהי שנות הארבעים שלהן, כולן מאוד מצליחות מקצועית, עד שאחת מהן מפוטרת כי ביקשה לעבוד יותר מהבית כדי לטפל באמא החולה שלה. הספר מדבר על היחסים האינטימיים בין נשים לעבודה ולקריירה שלהן. שתי המילים לא טובות בעיני - עבודה היא משהו שעושים כדי להרוויח כסף וקריירה הוא משהו שעושים כדי להצליח ולבלוט. העבודה בשבילי היא יותר משתיהן וגם בספר. המקום המקצועי שלי, התפקיד שלי, הוא חלק מאוד משמעותי ממי שאני, מהמשמעות שאני מרגישה בחיים שלי. גם לארבעת הנשים בספר, אבל טרולופ מתרכזת הרבה מאוד במחיר ההצלחה לנשים. בפי אחת הגיבורות, פסיכולוגית אירגונית מאוד מצליחה, היא שמה את הטענה הבאה:

 

"כמעט כל הנשים שלמדתי איתן תואר שני במנהל עסקים לא הצליחו לשלב בין קריירה, זוגיות וילדים. במקרה הטוב, הן הצליחו להחזיק שתיים מהשלוש, ובדרך כלל, הזוגיות הוקרבה."

 

טרולופ בת 73, סופרת בריטית מאוד מצליחה, אמא לבנות גדולות, וחיה לבד כבר כמעט 20 שנים. לי יש תחושה שהמשפט הזה מקרין יותר את הבחירות שלה מאשר את המציאות, אבל זאת השאלה שאני רוצה לשאול אתכן ואתכם. האם באמת צריך לוותר על אחד מהשלושה - קריירה מספקת, גידול ילדים או זוגיות? נחדד את העיניין: האם נשים צריכים לבחור בין השלושה בעוד גברים לא? כי מאז ומעולם היו גברים נשואים עם ילדים שעבדו, אז כנראה לגברים זה טבעי להחזיק את השלושה (!) אבל לנשים?

 

קראתי אצל הבהיר פוסט שדיבר על חוסר הבטחון הנשי והתייחסות דיפרנציאלית של מורים לבנות והוא העציב אותי. תמיד חשבתי שלא נתקלתי בהתייחסות דיפרנציאלית מדי, אבל בזמן האחרון אני חושבת שכן נתקלתי וזה השפיע מאוד על התפיסה שלי את עצמי והתחושה שלי בתוך העולם המקצועי. הבהיר שלח אותי לקרוא עוד על התייחסות דיפרנציאלית לנשים ומצאתי את עצמי מזדהה מאוד ואפילו כואבת. חשבתי על הבחירות הלא מודעות שאני עשיתי כדי להקטין את מהירות התפיסה, עומק הראיה ושאר היכולות הטבעיות שלי כדי לא לאיים. אפילו לכתוב את כל אלו עושה לי קצת לא נעים, אבל זאת אני, הגיע הזמן לקבל את זה. חשבתי על התגובות התוקפניות שקיבלתי כששאלתי שאלות, תגובות שגרמו לי לשאול בתוקפנות, כאילו אני נלחמת על החיים שלי כשאני שואלת. ממיע עזר לי להשתחרר מזה, אבל זה היה חלק ממי שהייתי. ממיע בכלל היה משהו מיוחד בחיים שלי בהקשר הזה. ועדיין. אבל זה לפוסט אחר.

 

אז אני רוצה לשאול אתכן ואתכם, האם הצלחתן(ם) לשמור על שלושת אלו: קריירה, זוגיות והורות? גם אם כן וגם אם לא - האם היה לזה מחיר אישי ואיזה מחיר?

 

אני אתחיל.

 

לא ויתרתי על אף אחד מהשלושה והיה לזה מחיר אישי וגם מחיר מקצועי-משפחתי. נתחיל באישי: אני עובדת קשה מדי, לוקחת ללב יותר מדי. אני מרגישה שקצב החיים שלי מהיר מדי ואין לי את הזמן הדרוש לעבד דברים כדי להיות שלמה עם עצמי. אני מרגישה שמאיזה שהוא שלב החיים שלי עברו לפאסט פורוורד וחלק מהמזמן אני פשוט מכבה שריפות. אני חושבת שהקצב הזה וכיבוי השריפות לא מאפשרים לי לקחת נשימה ולהבין איפה אני עומדת ואיפה אני רוצה להיות. אני מרגישה חלק גדול מהזמן שאני מובלת על ידי החיים ולא מובילה אותם וזה גורם לי לחוסר בטחון ותחושת חוסר אחיזה. זה אולי הדבר המרכזי שאני רוצה לשנות בחיים שלי. אני רוצה לתת לעצמי את הזמן לנשום, להסתכל ולבחור. לוותר לפעמים על כבוד והצלחה, להסתכן בזה שאאכזב אחרים, אפילו אנשים שמאוד קרובים לי, לאפשר לעצמי לא להיות הכי טובה כל הזמן, ולהיות קצת יותר טובה לעצמי.

 

מבחינה מקצועית - אני נוסעת לפחות כנסים מקוליגות שלי בין השאר, כי קשה לי מאוד להפרד מבני משפחתי. שעות העבודה שלי מצומצמות, אני משתדלת לחזור הביתה בשעה סבירה ולפעמים צריכה לחתוך דווקא כשאני בשיא היצירתיות. אני מרגישה שלא מתאפשר לי לעסוק במחקר בכמות שאני רוצה בגלל חובות אחרים, כמו הוראה, וועדות ושיפוט, חובות אחרים שקשורים לתפקיד שלי ודחופים ויש להם דדליין. כשיש זמן קצוב עושים קודם כל את מה שיש לו דדליין ומרגישים אשמים כשעוסקים במה שאוהבים באמת. לא רוצה להרגיש אשמה. מבחינה משפחתית - אני לא מעורבת בבית הספר שלהם כמו שהייתי רוצה אם היה לי יותר זמן. זה יותר השלווה הפנימית שחסרה לי כשאני יושבת איתם ומדברת איתם. זה תמיד בין לבין, תוך כדי עשיית דברים אחרים, כמו בישול משותף או ניקיון. אנחנו גם משחקים ביחד אבל מעט מדי. הייתי רוצה יותר שקט וריכוז בתקשורת שלי איתם, שכל מה שדחוף לא יפריע. מבחינה זוגית - אנחנו לא יוצאים מספיק, כמעט בכלל. ממיע הוא אחד מעמודי היסוד של החיים והבריאות הנפשית שלי. הקשר איתו חיוני לי, אבל גם שם, אני מרגישה שהקשר קורה על הדרך, בין הרבה דברים אחרים ששנינו צריכים לעשות ומספיקים בקושי. אנחנו לא מאפשרים לעצמנו זמן נטו שלנו ולשים את כל הקולות האחרים בצד - כן לדבר על הדברים שמעסיקים אותנו, אבל לא לעשות אותם תוך כדי שיחה. זה ההבדל.

 

אשמח לשמוע אתכם. 

נכתב על ידי , 6/9/2018 08:34  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-17/9/2018 09:25
 



לדף הבא
דפים:  

116,548
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמאל'א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמאל'א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ