לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אמאל'א


יש בזה יופי
Avatarכינוי: 

בת: 50





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

10/2019

מועדים בשמחה


הלוואי והייתי בשמחה, אני בעיקר מועדת.

 

זאת כותרת שישראבלוג הציע ולקחתי. כנראה כתבתי פעם פוסט שמח בחול המועד וזאת היתה הכותרת שלו. מה שלומכם קוראי היקרים? מקווה שאתם בטוב. על סוכות נאמר - ושמחת בחגך והיית אך שמח. והנה אני מתקשה לקיים את המצווה החשובה הזאת.

 

הייתי עם אמא בבית החולים, הפעם לבד, בשבת ובראשון. היא מגיעה למצב מאוד קשה בבית, מקיאה ולא מצליחה לאכול, ואז האינפוזציה של אותן תרופות עוזרת לה מאוד. אחותי לקחה אותה למיון ביום שבת ואני הגעתי להחליף אותה. הגענו למחלקה ולא נתנו לה משככי כאבים במשך שעתיים ואז היא קמה מהמיטה, וגערה ברופאים - מה, זה בית חולים כאן או בית קברות? כואב לי! טפלו בי! מיד ראיתי את הדימיון המשפחתי. איזה כוחות יש לאישה הזאת, אפילו במצב הזה. האחות שהגיעה עם התרופה אמרה לאמא שלי שתכתוב מכתב לליצמן שיתן להם עוד תקנים כדי שהאח שמטפל בה ובעוד 25 חולים יגיע אליה מיד. הם היו ממש חמודים מאותו רגע. ממש השתדלו לעזור לה ולקחו אותה עם חיוך. אולי כי גם אני חייכתי. אולי כי גם היא התחילה לחייך אחרי התרופה והאינפוזיה. יש הבדל עצום בין הקליטה של התרופות דרך הוריד מול דרך הפה. דרך הוריד זה עובד, דרך הפה לא. ואז היא הצליחה לאכול והיתה צלולה והיתה לנו שיחה נהדרת. היא אמרה לי שעם כל הצער וכל הכאב, כשהיא מסתכלת עלי ועל אחותי שמטפלות בה, היא מרגישה שעשתה משהו אחד נכון, שזה הכי חשוב וזה משמח אותה וממלא אותה בגאווה. כשהיא אמרה את זה התחלתי לדמוע, והיא אמרה לי - תרגיעי את עצמך! מה אני, צריכה להרגיע אותך עכשיו? גם זה הצחיק אותי. אמרתי לה - מה, אני חזקה כמוך? קשוחה האמא שלי. 

 

ישנתי בדירה שלה בלילה וחזרתי למחרת לבית החולים. שם הצלחתי להרדם, כשחזרתי הביתה, לא. אולי כי הדברים נוחתים עלי דווקא בבית. הקושי והסבל שלה, ולאן הדברים הולכים. את אבא לא ליוויתי בחודשים האחרונים שלו והמוות שלו גרם לי להלם מוחלט, כי לא ראיתי את הדעיכה. ביקרנו בארץ, הוא הסתובב ונראה בסדר לגמרי, למרות שהיה חלש. ואז, כמה חודשים אחרי זה, נפטר בבת אחת מבחינתי. ולא הספקתי להגיע, אלא רק ללוויה. אחותי אמרה שהיא הרגישה שזאת היתה זכות ללוות אותו והיא היתה איתו כשהוא נפטר. אחותי מופלאה במיוחד, אני חייבת להגיד. הדברים שהכי מפחידים אותי לא מפחידים אותה. היא מקבלת את החיים, הקושי והמוות הרבה יותר בטיבעיות ממני. הלוואי והייתי מסוגלת לקבל את הדברים כמו שהם, כמוה. 

 

אבל אני זה מה שיש לי, עם הפחדים והקושי שלי להתמודד עם השינויים וחוסר הוודאות. ויש לי את המשפחה האהובה עלי ביותר לצידי. ועוד אנשים טובים מאוד. ואני רעבה עכשיו וממיע הכין המון אוכל טעים לסוכות. אתמול הסוכה היתה ממש יפה ולמרות שהגעתי רצוצה בחמש להכנות האחרונות, נהניתי מארוחת החג ומהאורחים שלנו. ושמחתי בחגי, עד כמה שאפשר. לפני שבע שנים, כשליאור נולד בסוכות, היה חג יותר שמח, אבל החיבור שלי לאנשים היקרים שלי יותר הדוק וטוב עכשיו, אז יש הרבה במה לשמוח, אפילו היום. 

 

חג שמח, מועדים לשמחה ובתיאבון!

 

 

 

נכתב על ידי , 14/10/2019 12:57  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-15/10/2019 20:59
 





118,041
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמאל'א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמאל'א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ