לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיזיפוס מודאג


סובלנות או שנמות.

כינוי:  צ'וצ'ולינה

בת: 19

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

מחר


יש לי פצעון על הסנטר והוא כואב מאוד מאוד. הוא מרגיש מסוג הפצעונים האלה שיהפכו לחצ'קון גדול ומכוער שלא יוסיף לי כלום לדימוי העצמי שלי שלמרות שהוא נמצא במגמת שיפור הוא עדיין בקנטים. אני כל פעם מנסה לכתוב ואני לא מצליחה, מרגישה מוצפת ובכל זאת שום דבר לא יוצא ממני, שום דבר להיות מרוצה ממנו, רק חצקונים יוצאים לי. אוף. ניר וניקול ישנו אצלי אתמול וראינו Frozen שזה סרט מדהים וקסום וממליצה לכל אחד מכם לראות אותו כי זה ימלא אותכם בתחושה קסומה, מבטיחה. לאחרונה הגעתי למסקנה מצחיקה שכמעט כל החברים הטובים שלי השם שלהם מתחיל באות נ', אני תוהה אם יש לזה משמעות כל שהי. וכפי שניכר אין לי באמת שום דבר טוב להגיד מלבד לזרוק מליון מחשבות שעולות במוחי ומידי פעם לשזור אותם אחת בשניה. חשבתי על זה שכבר כמה פוסטים רצופים הגברבר שלי מוזכר, וכן, הוא די שלי, חודש זה כבר זמן שבו הופך להיות שלי, ואני שלו. זה מפחיד. אבל נותן ביטחון. ומחר יש לי יומהולדת ובמוצש אנחנו נפגשים והוא אמר שהוא מתכן לי הפתעה וזה מקסים אותי למרות שהזכרתי בפניו מלא פעמים עד כמה אני שונאת קיטצ'.  ושוב אין לי באמת משהו טוב להגיד, מרגישה מנוונת מחשבתית. אז הינה שיר יפה

 

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 17/4/2014 18:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ופעם ביום לעשר דקות אני נכנסת לפאניקה ויש לי כואב בבטן ואני רוצה לברוח, להתקשר אליו ולהגיד לו שדי ונגמר ושזה היה בכלל טעות כל הסיפור הזה ושאני מתחרטת שהולכתי אותו שולל בשלושה שבועות האחרונים ושהליכה השיכורה בפארק ושהערב בים היו מיותרים. אבל, מצד שני בחמישי בערב שחשבתי שהוא הולך לחתוך כמעט התחלתי לבכות וזה כאב לי יותר מאשר שכואב לי שאני לחוצה ובפאניקה אז אולי כדי להישאר. ובשלישי סיפרתי ליואב על איך שישבתי עם תומש במסעדה ונשארתי לבד לכמה דקות כי היא הלכה לשירותים ובצד ראיתי אישה יושבת לבד ומזמינה המון מנות מהתפריט. היא הייתה גדולה ולבד לבד וחשבתי לעצמי שהיא הולכת עכשיו לשבת ולאכול לבד מלא אוכל ודמעות התחילו לרדת לי כי חשבתי שבטח ככה אני איהיה בעוד כמה שנים. פחדתי שאני מזדהה איתה כל כך ואז בעלה והילד שלה הגיעו והכל נרגע והכל חזר להיות הגיוני והאישה השמנה שישבה לבד והולכת לאכול המון אוכל נעלמה. אבל בתוך הראש שלי היא נשארה. ובשלישי גם סיפרתי ליואב על איך שאני מתלבשת לידו בבוקר לפני שאני הולכת לצבא אני רוצה שהוא יתסכל ויראה עם מה הוא בוחר להיות וכל פעם שהוא לא בורח אני מופתעת מחדש. והוא אומר שטוב לו, ואני לא מאמינה. והוא אומר שהוא חושב שאני יפה ואני לא מאמינה. אני לא מאמינה 

 

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 4/4/2014 22:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





30,842
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'וצ'ולינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'וצ'ולינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ