לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיזיפוס מודאג


סובלנות או שנמות.

כינוי:  צ'וצ'ולינה

בת: 19

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015


אני מנסה להסתכל על הכל בצורה נוסטלגית. זה נגמר, זה עצוב, אבל גם היה יפה. כל פעם שאני נכנסת ללופ של עצב ומתחילה לחשוב שלא אהבתי אותי בכלל ושכל הקשר היה סתם אני נזכרת איך שלפני שלושה שבועות באתי אליך ונסיתי להחליף בגדים אבל לא הצלחתי כי אתה לא הסכמת להתיר את החיבוק כי התגעגעת ואתה צריך את המנה שלך ממני. שאני נכנסת ללופ של העצב אני גם הולכת לתמונה ספיציפית, היחידה ששמרתי ולא מחקתי. זה היה אחרי שלושה שבועות שלא התראנו ובאת לפגוש אותי בתל אביב. משהי מקבוצת תגלית צילמה אותנו ישר אחרי שנשקת לי. היד שלך על הצוואר שלי והיד שלי על החזה שלך ואתה מביט בי בדרך שבה הייתה רוצה לזכור את הכל. גם בשיחת פרידה ברביעי אמרת שאתה אוהב אותי וזאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי לי את זה ולא חייכתי אלא כאבתי. אתה אוהב אותי אבל נפרד ממני. ויש לי ריק מוזר כזה והיום אפיתי עוגיות ועוגות וצילמתי פרחים והיה גם חתול שהיה איתי על עדן החלון כל היום ושמר עליי לראות שהכל בסדר. ועוד מעט אימא ואני נוסועת לבית קפה כדי להשכיח עוד קצת ויותר מאוחר אני אשב עם הכוס יין בסלון ואחייך לעצמי כי הכל בסדר, הכל טוב והכל כואב. וכן, השילוש הזה אפשרי

 

 

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 28/2/2015 18:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני בבית עם בטן ריקה, אוזן סתומה וכל מני סוגי נזלת השהשתיקה יפה להן. אז כן, אני חולה. וכן, אני הופכת את זה לדרמטי ממה זה. אני לא אדם שחולה הרבה. אני חולה כבר הרבה זמן אבל לאחרונה זה החמיר ולא יכלתי יותר לקום בבוקר ופשוט להתעלם מזה כמו שעשיתי בזמן האחרון. אחרי שהקאתי בצורה מפוארת (תשאלו את העוברים ושבים הם יוכלו לספר לכם כמה מרשים זה היה) בבוקר יום שלישי ברחבת הסנימטק הבנתי שהגיע הזמן להחלמה על אמת ולא יום אחד בבית וזהו. אז אני אומללה ואתמול הייתי עסוקה רוב הלילה בלחבק את האסלה ולהודיע לאימא כל פעם שאני מקיאה כדי שהיא תרגע אותי שהכל בסדר ואני לא הולכת למות. והיו לי המון תוכניות שבוע כמו ללכת להצגה עם האהוב שהמקסים ואז לנסוע לגיוס של ניקולי וגם להספיק למוזיאון לראות קצת מה חדש. אבל אני בבית בחור שלי בצפון כל כך משועממת שאני כותבת פוסט על החולי שלי. הו, כמה רחמים עצמים ביום אחד, בעצם יותר מיום אחד.

דיברתי על זה פעם עם ניקולי, על כמה כיף לי להיות מלונכלית וכמה קל לי לכתוב על איך שרע לי ופתאום הכל זורם ואני לא נתקעת. אני משתתדלת לא לעשות זאת כלל כדי לא ליפול לתוך התהום הזאת כי זה יהפוך אותי לאומללה, אחת שנוח לה לכתוב, אבל אומללה.

 

 

כל היום ראיתי טלוויזיה וכל פעם שראיתי זוג זה גרם לי להתגעגע אליך ולחיבוק שלך. כמה שאני אוהבת אותך דלרינג 

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 4/2/2015 20:47  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של !~Dashka~! ב-25/2/2015 14:36
 





32,349
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'וצ'ולינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'וצ'ולינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ