לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיזיפוס מודאג


סובלנות או שנמות.

כינוי:  צ'וצ'ולינה

בת: 19

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015


הכי קשה לי זה מקומות מלאים באנשים. חרדה חברתית קלה נאמר לי פעם מאחד ממילוני הטיפולים. כל כך הרבה טיפולים ובכל מקרה יצאתי דפוקה. ביזבוז של כסף. את המטפלת החדשה אני מחבבת, אישה מבוגרת שתמיד נותנת לי אמפתיה וזה בערך בכל מה שאני צריכה בחיים. מאשרת לי לפעמים שאני צודקת ולא מגזימה, מציאותית ולא הוזה. כשאמרתי לה שאני לא חושבת שאני יפה היה לה פרצוף כל כך מזועזע שזה כמעט החמיא לי. הכי חיבבתי אותי שהיא כינתה את השותפות שלי לחדר לצבא "פוסטמות". זה היה בפגישה הראשונה וכבר הבנתי שאנחנו הולכות להסתדר. 

 

אתמול בפאב המוזיקה הייתה חזקה מדי, גם האלכוהול היה חזק מדי. כל המחשבות עליו היה חזקות מדי. כל הזמן רצו לי פלאשבקים מהקשר שלנו. עצמתי עיינים וראיתי סיטואציות, כמו צופה מהצד. 

 

אני זאת שהתחלתי איתך. אף פעם לא התחלתי עם אחד. סביר להניח שהייתי מגושמת. בהתחלה לא ממש שמתי עליי אז ויתרתי. מאוד מהר ויתרתי, כזאת אני, ותרנית מלידה. מכשול אחד ואני הולכת. אבל אז היה תור לשירותים. מסיבת בית של 30 אנשים ותא שירותים אחד. שנינו עומדים מחכים, מדברים קצת ואני מתיישבת על הספה ואתה מתיישב לידי. אנחנו מתנשקים וזהו. בתחילת הקשר שיום אחד שהצגת אותי בתור "חברה שלי" שאלתי אותך יותר מאוחר כמה זמן אנחנו כבר ביחד כי כנירא פיספסתי משהו. תשובתך: "מהיום שהכרנו לא?".

ולחשוב שלפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאתה פשוט לא מבין רגשות שהם לא הרגשות שלך. אני חושבת שאני בבדרך הנכונה לנוסטלגיה. 

 

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 28/3/2015 10:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Call It What You Want ב-28/3/2015 13:59
 




הזמן מקהה את הכל. אני נושמת.

יש ימים שאני קמה בבוקר ולא חושבת עליך בכלל. מצאתי את עצמי אתמול בכפר סירקין, הולכת ברחוב ופרחים סגולים נופלים מהעץ ויש רוח נעימה ואז עוד אפילו דיברתי עם המהפך שאולי יהיה ואיזה טוב הולך להיות פה. הכל נמוג כמובן. לפתע הבנתי שלא חשבתי עליך כל היום, בכלל, כאילו ששכחתי שהיית קיים חמישה חודשים בחיים שלי. עת עת המחשבה עליך הופכת לפחות פחות מכאיבה. בדרך להיות זיכרון מתוק במוחי, משהו להיאחז בו ברגעים הקשים.עוד לא עברתי את כל המיכשולים. אני בטח עוד אתקל בך שתחזור מחו"ל, תיהיה לך מערכת יחסים חדשה. הדברים יכאיבו קצת אבל כל חויה תחזק, אני מקווה, מניחה.

נכתב על ידי צ'וצ'ולינה , 18/3/2015 19:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

32,411
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'וצ'ולינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'וצ'ולינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ