לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם שביל אחד ארוך


החוכמה היא לדעת עם מי לצעוד

כינוי:  omeRaist

בן: 27

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

12/2018


כל פעם שאני מבשל אני מבין כמה ידע חסר לי עדיין.

בתור טבח אני תמיד מרגיש שאין לי את החוש לאוכל שיש לטבחים אחרים,

אני כל הזמן מנסה ללמוד עוד אבל יש כל כך הרבה מטבחים ללמוד מהם.

-

איך אני אוהב לבשל בבית, עם מוזיקה ברקע בשקט בכיף שלי.

חבל שאין למי לבשל, זה יותר כיף.

בעבודה לבשבל זה... אני נהנה מהאדרנלין אבל לפעמים אני מקבל עצבים מהעבודה...

הלוואי שהייתי יכול להעביר את החיים בלשמוע מוזיקה, לבשל ולעשות אהבה.

בנתיים אני אדבוק בלבשל ולשמוע מוזיקה.

אולי אני צריך להתחיל ללמוד מתכונים של אוכל לכלבים, לפחות הכלב שלי יהיה לקוח מרוצה.

-

הרבה יותר מידי זכרונות צפים לי בזמן האחרון,

דברים שהייתי מעדיף לשכוח כי הם לא שם יותר.

למה כל הזכרונות שלי מכאיבים? אף פעם לא יכול לעלות לי זיכרון שמח לראש?

יש לי בכלל זכרונות שמחים?

נראה לי שיש לי הרבה בעיות בתוכנה שנקראת "אני"..

בלאגן הא?

נכתב על ידי omeRaist , 6/12/2018 22:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



it took a while


להיכנס לפה היה קל מדי אחרי כל הזמן שעבר,

השם משתמש והסיסמא נחקקו לי למוח כנראה.

-

הלכתי לאיבוד לגמרי, זה עצוב.

עצוב לי שכל הזמן והכוח שהשקעתי בעצמי לא נותן כלום.

אולי אני מגזים (כמו שאני תמיד מגזים) אבל נראה לי שאני הולך למות.

לא בהכרח כי אני רוצה, הגוף שלי לא עומד בעומס והנפש שלי לא עומדת בשום דבר יותר.

הייתי רוצה להצליח לחשוב מחשבות חיוביות במקום שליליות, אבל זה לא עובד לי.

כל הפסיכולוגיה שבעולם ושום דבר לא עובד לי.

אפילו כשאני מודע, כשאני מרגיש שזה משתלט עלי אני לא תמיד מצליח לשנות מחשבה.

 

מישהו אמר שהחיים הם מתנה, אבל בשבילי הם לא.

הם לא מתנה בשביל מי שלא יכול להרגיש שמחת חיים.

מי שבמקום לחוות רגשות חיוביים, מלא בעצבים ועצב לא מוסברים. (אני מניח שפשוט חסר לי משהו בכימיה של המוח)

האמת היא שאני מקנא.

אני מקנא בכל האנשים שיכולים ללכת, להסתכל על הים ולהרגיש טוב.

כשאני הולך להסתכל על הים במקרה הכי טוב זה לא עושה לי כלום חוץ מ"אה, הנה ים. חבל שמלוכלך פה איזה אנשים בהמות" במקרה הטוב

ו"איזה קל זה לטבוע" במקרה הרע.

וזה לא רק הים, אני מקנא בכל מי שמסוגל להפיק את סוג הרגש הזה ממשהו.

אני מקנא באנשים שמצליחים להשיג קצת נחת, שמצליחים להרגיש לא רק לראות.

אני רואה, אני יודע, אני מבין שיש דברים כאלו.

אני רק לא מצליח להרגיש.

 

אוי.. אני עייף מכל זה.

אפילו לבקש עזרה אני לא באמת יכול, גם אם אני אבקש ואקבל...

אני בעצמי לא יודע מאיפה להתחיל.

איבדתי את זה ואת עצמי בדרך.

 

יהיה בסדר, יש לי עוד כמה שנים לנסות.

נכתב על ידי omeRaist , 3/12/2018 17:30  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של miss.summer ב-7/12/2018 15:55
 





19,576
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לomeRaist אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על omeRaist ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ