אני לא יודעת אם הזקנתי, הותשתי או שנשברה נפשי.

אסביר לכם את הסיבה ללבטים הללו: חברה ממש טובה שלי נפרדה מחבר שלה.

עכשיו אין בזה שומדבר רע. להפך, מערכת היחסים ביניהם הייתה הרסנית ומלאה במשחקי שליטה. אני לגמרי תומכת בה בהחלטה שהיא עשתה (אחרי 5 שנים בכל זאת) ומנסה להיות שם בשבילה אבל אני לא יכולה להתעלם מזה שהיא פשוט נהייתה זונת צומי.

לא זונת צומי בקטע של "אוףףףףףף אני כזאת שמנההההה" אבל בעצם היא דחליל.

זונת צומי של גברים.

פתאום כל גבר שמצייץ לכיוונה נותן לה סיבה ממשית להתקיים.

כמה שעות עברו בלי הודעה מבחור וזה מבאס אותה.

ושלא תבינו לא נכון... הבחורה כוסית רצח! עוד שניה היא הולכת לדגמן (בלי הגזמה).

עד כמה שאני מנסה להיות חברה טובה אני לא יכולה להתכחש לעובדה שזה פשוט ד-ו-ח-ה אותי.

אני לא מאמינה בביטחון עצמי מזויף. אני מאמינה באהבה עצמית מלאה, שלא תלויה בשום גורם חיצוני. בשום אדם שיגיד לך כך או אחרת. אהבה שבאה מהלב, הלב שלך! לדעת.. שאת יפה! שאת שווה! שאת מיוחדת!

ואני לא מבינה איך אפשר בכלל להתהלך בעולם בידיעה שאת צריכה תשומת לב גברית בשביל להרגיש טוב עם עצמך.

זה לא נראה לך טיפה מוזר?

את לא חושבת שמגיע לך להרגיש טוב כי את בוחרת בזה?

מה שכן, פתאום כשהיא רווקה אני קולטת אותה נוסעת בספונטניות לפה ולשם. לפגוש בחור מהצפון, מהדרום ומהמרכז.

ומה הקשר בעצם?

ובכן, גם אני הייתי פעם כזאת..

פעם לא עברה שניה של היסוס לפני שזרקתי כמה בגדים לתיק, טיפה איפור, לקחתי את הדברים ונסעתי אי שם למרכז סתם לצבור חוויות עם אנשים שבקושי הכרתי.

אני זוכרת את ההתלבטויות שהיו לי כשהייתי צריכה לנסוע ללטס-גט-נייקד-גאי והאמת? עשיתי את זה בשביל הספונטניות. אמרתי לעצמי "fuck it , יהיה מה שיהיה". בואו נעזוב את זה שקיבלתי זין בעין (מנטלית חחח היה רוצה החצוף!).

פעם קראתי שההורמונים בגיל ההתבגרות גורמים לנו להעריך לא נכון סיכונים ולעשות דברים מטומטמים שבנאדם שעבר את זה לא היה מעלה על דעתו לעשות.

אולי זאת הסיבה... פשוט התבגרתי.

בכל מקרה, אחרי פינת המרמור השבועית (עכשיו זה כבר נהפך לחודשית עם כמות הפעמים שאני מעדכנת פה. im a busy woman people... לא באמת), נעבור לנושא שמח יותר: גברים!

אה, בעצם דיברתי עליהם גם קודם. פסדר, הם היו נושא זניח בחלק הקודם. עכשיו הם העיקר! חחח

ועוד דיברתי על צומי לפני דקה... fuck me, right

קיצרררררר, אתם מכירים את זה שלפעמים כח לא ידוע מניע אתכם לעשות משהו?

למשל, לפני שבועיים כשהייתי בבית חגגנו יומולדת לאחד מהחבר'ה שלנו. התכנון היה לנסוע לפאב.

עכשיו בתור הקציצה שאני לאחרונה חשבתי לעצמי 'אויש נו.. אני מקווה שזה יתבטל ונשב סתם בבית שלו ונעשן נרגילה'. פחח, לא קרה. וטוב שכך!

הגם שהקציצה בתוכי ניסתה להניע אותי מלהשקיע, 'מה את צריכה איפור... יאלללההההה.. שימי איזה ג'ינס וחולצה וצאי ככה. תחסכי גם בדאודורנט! אנחנו גם ככה בחור באוזון פה' אבל החלטתי לא לתת לעצלנות להשפיע עליי ודפקתי הופעה (טוב זה בכל זאת פאב של קיבצוניקים בואו לא נעוף) ונראתי מהממת (לייק דהההההה אני תמיד כזאת). עם דאודורנט!

מה הפואנטה בכל החפירה הארוכה הזאת?

ובכן, בנות יקרות, אם הקציצה שבתוכן אומרת לכם "תהיו מעפנות" אל תיכנעו לה כי יכול להיות מה שקרה לי וזה - שתפגשו בחור חמוד! 

אין הרגשה יותר מבאסת מלא להרגיש במיטבך כשאת פוגשת מישהו חמוד.

הוא נסיך (זה מצחיק כי לפני כמה פוסטים בדיוק כתבתי על כמה מראה ראשוני יכול להטעות אבל ניחא).

בשונה מהמניאק הוא כן שולח הודעות.. כל הזמן.

ומתקשר.

ומפלרטט.

ודואג לי.

שזה טיפה הזוי כי עוד לא יצאנו אפילו פעם אחת...

אני חושבת שבחורים בעולם הזה נעים מקיצוניות אחת לשניה: זה או שהם משחקים אותה COOL או שהם פשוט שרמנטים.

תהיו שרמנטים חבר'ה, תהיו שרמנטים.

בכל מקרה, ניפגש עוד יומיים ונראה איך יזרום.

מבטיחה לעדכן!

hopeful but not delusional,

frisky lady

✿