זה כ"כ קשה להיות חזק תמיד,
לא להישבר,ותמיד לעזור.
להיות הבוגרת, ולא להראות לאנשים
שגם לי יש רגשות.
לא לבכות מול כולם.
למרות שבא לך שימות העולם.
לא להיגמר,
ולא לברוח.
תמיד להיות זאת עם הכוח,
הכוח להקשיב, הכוח לדבר.
הכוח להבטיח שמחר יהיה יום טוב יותר.
לשבת עם אנשים ופתאום להרגיש
שבא לך למות,
אבל לא להראות כי...,
זאת לא באמת אני,
זאת מישהי אחרת.
אני האמיתית בכלל לא מדברת,
רק בוכה לבד ומחפשת אחד,
שיקשיב, יעזור ויסגור את החור,
החור בליבי החור בריאות,
זה שבגללו קשה לנשום וכ"כ קל לבכות.
אז למה לשקר ולהיות אחרת?
כי זאת לא אני,
אני לא מפגרת!
להפסיק לעשות בשביל כולם,
לשחק אותה טיפשה כדי להצחיק תעולם.
ומי יבטיח לי שמחר יהיה טוב?
מי יאמר שמחר לא יהיה רטוב?
רטוב מדמעות, מדם וכאב.
רטוב כי יש לי נזילה...בלב.. 3>