לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רשימות חיסול


מיומנה של ויקינגית ממוסדת. מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים.

Avatarכינוי:  vike_error

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2010

קטע ללא סוגריים


סתאאם. מלא סוגריים. תתכוננו. 

גנים זה דבר מוזר. סבא שלי (השוכב עכשיו מתחת לששה מטר אדמה בבית קברות יהודי, את פרנסיו סינוור בכספו עד כי שכחו שאינו יהודי וכל זאת רק כדי להיות מונח ליד סבתא שלי שגם בחייה היתה הגיהנום הפרטי שלו. ת.נ.צ.ב.ה) נהג לראות כדורגל כל מוצאי שבת (יברכהו אל כלשהו). סבא שלי היה ג'נטלמן אמיתי. מהסוג שלא רואים היום. הוא נהג ללבוש חליפות שלושה חלקים, עם חזיה (חזיה גברית היא בעצם ווסט נטול שרוולים הנרכס מלפנים בכפתורים. לובשים אותו מעל החולצה) בעלת כיס לשעון, ומטפחת מקופלת ורקומה בכיס. זקנו תמיד היה מטופח למין זקן תיש מחודד ובידו נשא עמו מקל הליכה בעל ראש מחודד. דיבר תמיד בנימוס (אלא אם כן האדם שהוא דיבר אליו היה מטומטם חסר תרבות ואדיוט) ובאופן כללי כל חזותו נתנה רושם צורם להחריד כנגד הנוף הישראלי. אבל הוא נהג לראות כדורגל כל יום שבת, בכורסת הכבוד (שרק לו היה מותר לשבת עליה) , מצוייד בבירה קרה (גולדסטאר - סבא שלי הקפיד לקנות תוצרת הארץ מלבד דברים שהאדיוטים המטומטמים חסרי התרבות לא ידעו לייצר כמו שצריך). אבל (וזה אבל גדול) לסבא שלי היו אוזניים מאוד עדינות. הוא גדל, אתם מבינים, בסביבה מאוד מוזיקלית, אמא שלו היתה נערת קברט (ואשה שאהבה מאוד גברים), ואבא שלו היה זמר אופרה ידוע ובעל שיעור קומה וחזות מצודדת (שלא היה בה די להחזיק את אמא של סבא שלי בסביבה, אבל בנתה לו יופי של קריירה). ככה שבבית היתומים בו עזבו אותו לנפשו ביחד עם אחותו הקטנה, יצא לשמוע די הרבה את אם הבית שרה. (רגע, אני צריכה בירה לסדר את המחשבות).

איפה היינו?  סבא שלי - ג'נטלמן, חליפת שלושה חלקים, בירה, כדורגל, אזניים רגישות, כן - 

הוא נהג (על מנת לא לשמוע את פיטפוטי ההבל של השדרנים הקולניים והאידיוטים) לשמוע את המשחק בלי קול. במקום קול, הוא היה שם ברקע מוזיקה קלסית. ברהמס, או מוצרט, או אם מדובר במשחק רציני ודרמטי - בטהובן. אני לא שמעתי סיפורים על זה. הייתי עדה לכל הסיפור הטיקסי הזה פעמים רבות על הספה ליד כורסת הכבוד, מצויידת בבקבוק בירה שחורה "נשר" ובקערית גלידה. הוא היה ממש נחמד סבא שלי. והוא ממש אהב כדורגל (איפה עוד יש לך הזדמנות להתלונן באופן תרבותי על חבורת חסרי תרבות שהם מטומטמים ואדיוטים ?!) והוא גם ממש אהב אותי. (תראו לי עוד סבא שגם משמיע לנכדה שלו מוזיקה קלסית וגם מסביר לה בלהט למה כולם חסרי תרבות ואדיוטים?). למען ההוגנות שבדבר: מתגעגעת אליו רצח.

עכשיו פרייה. פרייה היא האנטי חומר של סבא שלי. הפרצופון שלה תמיד מכוסה באיפור (טושים) או שאריות של בצק עוגה (בוץ). הבגדים תמיד מסובכים ומסובבים (מתלבשת לבד המתוקה), היא תמיד תעדיף לצעוק על כולם באופן מאוד לא מתורבת שהם חסרי תרבות מטומטמים ואדיוטים (אבל בשקט ללחוש לי כמה כולם נפלאים בעצם). היא חוליגנית בכל מובן ואופן. ליידי היתה מתעלפת שבעים פעם בדקה ליד רוכלת השוק הקטנה שלי. אבל הנה זה בא. היא רואה סרטים מצויירים בלי קול ושומעת תרנגולים ברקע. מבחינתה סרט מצוייר זה אקשן לפחות ברמה של כדורגל, והתרנגולים, ודאי תסכימו אחלה קלסיקה. 

תמיד חשבתי שאולי אחד מילדי יקבל את צבע עיניו של סבי (כחול עמוק ונפלא), את גון שערו השחור, את ההקפדה שלו על פרטים, משהו - והנה זה מה שהיא קיבלה ממנו - הערכה בלתי מתפשרת לקלסיקות ונטייה לסתימת פיות. שתבדל"א. 

נכתב על ידי vike_error , 28/9/2010 21:32   בקטגוריות כדורגל, מוזיקה, סבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



17,121
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , מדע בדיוני ופנטזיה , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvike_error אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על vike_error ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ