לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סליחה, לא הבנתי למה התכוונת.


זה מורכב לחיות, לנשום, לראות. במיוחד כשמאחורי כל דבר יש כוונות.

Avatarכינוי: 

בת: 19

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

תקופה של שינויים | פוסט חשוב? אממ, לא, לא ממש


 

תקופה של שינויים.

 

לא אחת אמרו לי שהשתניתי בתקופה האחרונה. פעם אחת בצורה חיובית, ופעם אחת בצורה שלילית.

כמה חבל שאת העובדה שהשתניתי לרעה קיבלתי דווקא מחברה שאני מחזיקה מהדעה שלה, ככה שזה הותיר אותי בהרגשה לא נעימה.

אבל יכול להיות שבאמת השתניתי. אני כבר לא חסרת עמוד שדרה. אני מעירה על דברים שלא מוצאים חן בעיני, ואני לא נותנת שידרכו עליי.

 

יש אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם. הם רגילים לנגב בי את הרגליים, משל הייתי סמרטוט ורוד ולח ("לא מזיק ברובו"...XD).

מביש? החלט. אבל אני שמתי לזה סוף.

אני כבר לא מהססת לומר לחברות שלי - אפילו כאלו שקרובות במיוחד - שאני מתכוונת להתרחק מהן אם ימשיכו כך. אין שום סיבה לכך שארגיש לא בנוח איתן.

אלו חברות שלי, אנשים שאני אמורה להרגיש איתן הכי בנוח בעולם. אז למה אני צריכה להתפתל במבוכה בזמן שצוחקים עליי? זו השאלה.

 

מה אתם חושבים? אני נוהגת נכון, או שאני צריכה פשוט "לבלוע" את כל החרא שדוחפים לי?...

 

 

"אור של זיכרונות בא והעיר מהשינה

שמשהו בכל זאת השתנה

העיר בשיפוצים

את הרחוב מפוצצים

כדי לשאוב ולהחזיר בחזרה

ולך יש חלומות לפתוח מסעדה קטנה

כמו בתל אביב הישנה

לשבת עם סופרים ואנשים עוברים

ולהחליף מילים על מה יהיה ואיך קרה

 

כי זאת תקופה של שינויים

צריך לקחת החלטות

אתה תדע כבר מה נכון אם רק תיתן לזמן

והלוואי ירד קצת שלג

ולמרות כל השרב יהיה לבן

ויכסה את כל מה שמובן לי מאליו

 

ואני מבטיחה לא לבקש הרבה יותר

שכל מה שהיה ויגמר ילך ויתרוקן

ולא להישען

על מה שלא היה לך אף פעם

לתת לי ואת ליבי אפשיר בחרטה

הרי כל רעש רק עושה אותי שקטה

כל רוח מפזרת רק עוזרת

לשחרר את מה שלא היה צריך להישאר

 

כי זאת תקופה של שינויים

צריך לקחת החלטות

אתה תדע כבר מה נכון אם רק תיתן לזמן

והלוואי ירד קצת שלג

ולמרות כל השרב

יהיה לבן יהיה לבן

 

עכשיו סגרו את הרחוב

יש שיפוצים בתיאטרון

הולכים ברגל וחושבים

על מה עשינו לא נכון

מתוך עצמה היד גולשת

מבקשת את הגב

איך שום דבר כבר לא עובר

כשהחיוך שלך נרטב".

 

(קרן פלס, "תקופה של שינויים")

 

אני מניחה שלכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלו, שבהם הוא חושב שיכול להיות שהוא השתנה וכעת הוא פשוט כבר לא מתאים לסביבה.

פעם הייתי על תקן "זו שיורדים עליה", ועכשיו אני צריכה לחפש מקום חדש. אבל לא אכפת לי.

יש אנשים שבאמת אכפת להם ממני, והם יקבלו אותי אליהם בכבוד, בדיוק כמו מי שאני.

ואני לא צריכה יותר להתאמץ, ואני לא צריכה יותר להזיע.

ואולי - מי יודע - התחלה של משהו טוב תגיע.

 

נ"ב: אני מתחילה להשמין. זה מלחיץ מאוד. עידכון נוסף בנושא בקרוב.
 
 
עריכה:
 
כיוון שבזמן העיצוב נמחקה לי רשימת הלינקוקים ,כל מי שרוצה להחליף איתי מוזמן לבקש בתגובות.(:

נכתב על ידי , 17/9/2008 18:37  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קאמבק רשמי | חוסר פרגון | נפרץ סכר הכתיבה!


 

וואו, כמה זמן לא עדכנתיO_ם

אני בטוחה שכל חמש הקוראות הקבועות שלי רוצות לרצוח אותי^^ אז אני מתנצלת.

למען האמת, רציתי לעדכן כבר זמן מה, אבל רציתי לחכות לעיצוב החדש בשביל להכריז:

 

הבלוג הזה - אישי!

 

אני אוהבת לייעץ, אבל אין לי כוח בשביל זה יותר. מצטערת.(:

מה שקרה הוא שהזמנתי עיצוב (משהו ממש יפה) מבלוג עיצובים, אבל הם לא הכינו לי אותו. עברו יותר משבועיים - וכלום.

אבל למזלי הכרתי את שני המדהימה שלי, הכפילה ואשתי הראשונה [התחתנתי! יוהו] שעיצבה בחסד את הבלוג החמוד הזהD:

אז קודם כל שלוש קריאות כיפאק היי לשני ההורסת, וגם לכם, שהמשכתם להיכנס ולחפש עידכונים. אני אוהבתותכם3>.

 

ביום חמישי שעבר היה לנו מבחן במתמטיקה. כל החומר של שנה שעברה באלגברה, משוואות, נעלמים וכל החרטה. ממש מבאס.

למדתי קצת (איזה שוק!) ולמרבה ההפתעה, המבחן - בעל ארבע השאלות - היה ממש קל.(:

ונחשו מה? אתמול גיליתי שקיבלתי 100. זה ממש נחמד, כי אני גרועה במתמטיקה.

כמובן שמיהרתי להשוויץ לפני אבא ואמא, וכאן מגיעות כמה שורות שמסבירות את מהלך העניינים:

אני האחות הבכורה, נחשבת למטומטמת בכל הנוגע למקצועות ריאליים (לא כולל מדעים). ניצן, בת ה11 נחשבת לעילוי בתחום.

ההורים שלי רגילים לומר לניצן שתעזור לי ללמוד למבחנים, וזו פשוט בדיחה לא מצחיקה._.

אז נכון, אני לא יודעת איזה יום היום ואין לי מושג מה השעה. זה לא אומרת שאני כל כך מפגרת. הבעיה הייתה שסיפרת על זה להורים שלי

בדיוק בזמן שהם למדו עם ניצן למבחן במתמטיקה.

ופה כבר רואים את ההפלייה - איתי הם אף פעם לא לומדים. הם תמיד אומרים שאין להם זמן. אבל בשביל ניצן? תמיד.

אז הם למדו איתה, ואני באה לסלון ומנופפת במבחן.

"האח, הידד, קיבלתי 100 עגול!" אני זועקת לעברם בשמחה. והם מדפדפים בספר של ניצן תוך כדי המהום: "עדי, שקט."

 

בחייכם, זה לא משפיל?

 

ואחר כך אבא אומר לי להפסיק לדבר מהר כי הוא לא מבין מה אני אומרתO_O

יש לי קטע כזה, אני מודה. כשאני מתלהבת/מתעצבנת, אני מדברת ממש ממש מהר. אבל הוא ממש הרגיז אותי.

כל החיים שלי חופרים לי להיות תלמידה טובה, להצליח, להשקיע. וכשאני מצליחה? לאאאאאכפת.

 

השארתי להם פתק על הפח (XDDD זה המקום שהם ניגשים אליו הכי הרבה, ברצינות) שבו כתבתי להם שזה לא נחמד מצידם.

הפתק נעלם כשקמתי בבוקר, אבל היחס נשאר אותו הדבר. מעניין אם ההורים שלי אנאלפבתים. זה יסביר הרבה.

 

סוף סוף, מחסום הכתיבה שלי השתחרר ואני מסוגלת לכתוב שנית.(:

אומנם הכתיבה שלי ממש החלידה, אבל יש לי רעיונות חדשי םשאני כבר משתוקקת ליישם במהירות האפשרית.

החלטתי שאני חייבת להמשיך את DCT מהר ככל האפשר ולהגיע כבר לקטע של הכרסימס. זה פשוט טוב מדי.*-*

אולי זה בגלל שאני שומעת עכשיו המווון מוזיקה. אני כל הזמן עם האוזניות של הMP3 בהפסקות ובאוטובוס, ובטח חלק מהשירים עוררו בי השראה.

יש לי רעיונות לעוד שלושה סיפורים חדשים, שירים חדשים ואפילו פרקים לפיקים כמו "הלילה הלבן", "הישרדות" ו"הבטחתי לך", שאפילו לא התחלתי לפרסם.

אז למי אכפת שהאוזניו שלי בצבע ירוק חייזר? הן מביאות לי מוזה, וזה מה שהכי חשוב.(:

 

 

אני רוצה להגיד כמה דברים קטנים, סתם בגלל שאין לי מקום אחר לתקוע אותם:

 

1. סידרתי את כל העניינים עם אלדר, ואני ממש מאושרת. לא כיף לריב>:

 

2. כמו שאמרתי, הכרתי את שני המדהימה, ואני מ-א-ו-ש-ר-ת. היא פשוט מצחיקה.

 

3. לסנוצ'י: לא היה לי זמן להחזיר אלייך טלפונים בזמן האחרון, בגלל שהלכתי לישון מוקדם/הלכתי לחוגים. אני אדבר איתך בקרוב, בקרוב מאוד.(:

 

4. החליפו מקומות בכיתה! אני בשורה הראשונה, הכי בצד. מבאס, הא? טוב, שיר מאחוריי, ככה שזה לפחות משעשע.

 

5. כשסבא שלי לקח לי את מעריב לנוער בשביל לקרוא, לפני כמה זמן (כרגיל...), הוא התמקד במיוחד בהיסטוריה של חצאיות המיני. אני יודעת שלמדנו היום בכיתה

שגם לבנים יש רגשות, גם הם יכולים לבכות וכל החרטה, אבל כל המטרוסקסואליות הזו מתחילה להלחיץ אותי. באמת.

 

אז זה היה פוסט חזרה קטן, עם קצת חפירות. לא נורא. תתמודדו.

 

נכתב על ידי , 15/9/2008 15:36  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,022
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תרשו לי להעיר , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאתי שלא מבינה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאתי שלא מבינה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ