לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הברנשיה

מעט מהגיגי, המצאותי ועוד שטויות שעלו במוחי הקודח. הכל מוגש לכם.... תקראו.. תהנו.. או תתרגזו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2008

שרלוק הולמס נותן בראש


לילה נסך מרוגעו על הכל, חושך שרר ברחובות שכונתינו. ורק שרלוק הולמס פסע בפוזה הקבועה שלו ברחובות השכונה. בולש אחר רמזים.
 
מעיל אפרורי, סוודר צהוב, עיניים ים קודר. צווארון מעילו משוך כלפי מעלה, כובע בעל תיתורה לראשו ומשקפי שמש מורכבים על חוטמו. שפוף היה בהלכו, שפוף כל כך עד שראשו היה בגובה מותניו, בידו זכוכית מגדלת והוא סורק את המדרכה.
כה הלך שרלוק, הלוך וסרוק, עד כי נתקל בעמוד חשמל..
 
"איה" זעק שרלוק בכאב ובזעם והתיישר על עומדו. הוא הביט סביב ופיו נפער בתדהמה.. לסתו התחתונה צנחה מטה וניסתה להגיע אל ברכיו... מחזה נאה נשקף אליו מעל חומת בית הקברות.
 
יושב היה גרישה על חומת בית הקברות, פניו כלפי פנים והוא מנדנד את רגליו בנחת. ידיו אוחזות בחכה ארוכה בה ניסה לדוג שדים. על הקרס התנודד הפיתיון, תפלע ישן של חתול...
 
שרלוק נקרע מצחוק.. למשמע קול הצחוק קרסו כמה עצים בסביבה, וחייט שגר בבניין סמוך אץ לתפור את הקרעים. החייט ראה את גרישה ופער בתדהמה פה גדול של היפופוטם. עובד של גן החיות התנ"כי  השליך בזריזות דלי של גזרים אל פיו וסיים את משמרת הלילה שלו.
 
לאחר שנתפרו הפצעים ואוחו הקרעים, צעד שרלוק קוממיות אל גרישה. הלז לא הופרע כמלוא נימן מן המהומה והמשיך  לשבת על החומה, מהמהם ומזמזם לעצמו בשלווה. כמעט הגיע שרלוק עדיו, והנה קץ זאטוט שדונים נאלח, משך בפולקע ותלשו מן החכה, שרבב את לשונו אל גרישה אובד העשתונות ונעלם...
 
שרלוק הצית את מקטרתו ופסע מעדנות אל המקום בו עמד השד כרגע לפני כן.  גרישה ישב כמאובן, שמורות עיניו פקוחות לרווחה וכל כולו אומר חלחלה...
 
לאחר ימים מספר ראיתי את גרישה מחזר אחר חתולים. מגיש לה לבן ומנסה לתופסם. משנמלטו ממנו, שם פעמיו אל פח הזבל הגדול.
גרישה הקיש באגרופו על פח הזבל, וחתולים נמלטו משם בפחי נפש. גרישה דלק אחריהם ללא הצלחה בעינים דומעות, ניגף באבן והתגלגל היישר אל רגליו של שרלוק הולמס שהביט בו במבט קפדן מעל למקטרתו.
 
גרישה הצטמק תחת מבטו החמור של שרלוק הולמס ופרץ בכי: "זה לא אני זה השדים האלו. עכשיו הם הטילו עלי מס של שלושה פולקעס חתולים בשבוע... והם איימו עלי מה יהיה אם לא אעמוד במכסה.."
 
שרלוק הגיש ממחטה לגרישה, הניח את ידו על כתפו באבהות ולקח אותו לטיול קצר. לברר מה מתרחש בבית הקברות..
 
הם נכנסו לבית הקברות ושרלוק בחן את הקרקע ביסודיות.. הוא אסף פחיות ריקות, זנבות נקניקיות ולחמניות, כפיץ עץ שצדו האחד מצופה בלכה, והתבונן בעיון בחריץ בצורת מלבן גדול שהוטבע בקרקע.
 
   "הנה מסקנותי" אמר שרלוק לגרישה, "סימני הגרירה על הקרקע מעידים כי גררו פה דברים".. גרישה הנהן בראשו והעריץ את חוכמתו של שרלוק. ושרלוק המשיך: "כפיס העץ התקלף מאחד הכסאות של געצל. מכאן שנגררו פה מיטלטליו של געצל. הנקניקיות בלחמניות שאספתי, עשויות מבשר פולקעס ישנים של חתולים. מכאן שהשדים גנבו מגעצל"... "ומה אומר המלבן הטבוע באדמה?" תמה גרישה, -"פשוט מאוד" השיב לו שרלוק מיניה וביה, "איזה שדון רצה לעשות בוחטה ופתח קיוסק באמצע הדרך לשדים העמלים הגוררים את מיטלטליו של געצל ומכר להם שתיה ולחמניות עם נקניקיות..."
 
 
על חומות בית הקברות הסתערה חבורה אמיצת לב. געצל מלוהט מעצבים, חבש בנדנה לראשו ועשה את זקנו צמות בנסיון להראות קשוח, שמערל עורך הדין לבש את מיטב מחלצותיו על מנת להיות דוברה של החבורה, בעריש לבש בגד ים ועניבה וחגר למותניו מנה חמה, הדב מיום העצמאות הלך אחרי בעריש בהכנעה ובארשת פנים נכאה.
 
זונדל החלמאי והערשל שנורר נערכו באגף, חולצות חאקי לגופם ותבניות ביצים סרוחות שפג תוקפן לפני כשנה בידיהם. איתם היה משה רבינו, בעגלה לצידו היו מונחים ארגזי ירקות משובחים ומוחברים, שהרקיבו רק לפני כשבוע, ואת המקל ששאל משה רבינו מזקנתו הניח בידי פרתו, נשק לה על מצחה ואמר לה כי עדיה לגדולות. גרישה ניצב בינותם, לובש זעם וחוגר נקם, יפחות לא ברורות בגרונו ושקית אשפה מלאה טיטולים משומשים בידו.
 
הצבא צעד בדומיה מעקבות סימני הגרירה ע שהגיעו לפאתי בית הקברות. שם במרומי העצים נקבעו רהיטיו של געצל אשר השדים לקחום בשביל לעשות "מחנה".
 
בין המצבות הילך שד, נועל את כפכפיו של געצל  ומזמר בקול צורם. שמערל פסע קדימה לשאת מדברותיו, אך געציל הקדימו. בזעמו כי רב הניף מצבה ודפק לאותו שד בראש. מבין המצבות עלו ובאו שדים נוספים והסתערו על בני חבורתנו.
 אך  לא לשווא נשא בערש בחגורתו מנה חמה. כהרף עין רוקן אותה בעריש אל קרבו. הרגשת האוכל בקיבתו נסכה בו אומץ לב ונדיבות...
בנדיבותו כי רבה חלק מנחת זרועו לשדים הקמים עליו מימין ומשמאל. געצלי היה בדו קרב עם ראש השדים. השד מרט את אוזניו וגעצל משך בזקנו. חמישה שדים הסתערו על שמערל וקרעו את חליפתו לגזרים. בעריש חש לעזרתו ופיזר אותם כמוץ ברוח. שדונים נקבצו עליו, אזי בימי השמנים, ופרצו חומות בצוריו, וקרעו לו את התחתונים.
 
וברגעים קשים אלו, כאשר כמעט ואפסה התקווה, התקיפו את השדים מאגפם כוחות המילואים. פרת משה רבינו נעצה מקל בעינו הפוזלת של איזה שד שלא היה ולא נברא, ורק אתם הפראיירים שקוראים את השטויות המומצאות שאני כותב עליו, זונדל והערשל הטילו ביצים... כלומר.. הטילו ביצים על התוקפים, גרישה נדיב הלב תרם להם טיטולים ומשה רבינו מכר להם ירקות רקובים בזיל הזול.
 
שרלוק הולמס התגבר כארי וצבט באוזנו של שד חסון. כשהלה סב לעברו נעץ שרלוק את עקבו במפשעתו של השד והפילו שדוד.
ווטסון נמלט מזירת הקרב אך שד שהופל ארצה על ידי בעריש אחז במכנסיו והוא ניגף ארצה. בקרב אדירים בין ווטסון לשד הושג נצחונו של ווטסון בעזרת תחבולה מחוכמת שעלתה לו בממחטתו, בעוד השד חונק אותו הציג וטסון את ממחטתו המטונפת והמצחינה בפני אפו של השד שהתעלף מחמת הריח..
 
ראש השדים נקט מהלך אסטרטגי ורץ אל בעריש על מנת לבעוט בראשו. אך בקפצו על מצבת אבן החליקה רגלו על מלפפון משובח מבכורות תנובתו של משה רבינו, הרקוב עד לאחרון גרעיניו, ושבר את גולגלתו.
בעריש  נשא ראשו ונהם כדוב, ומיד התעורר הדוב שישן מאחוריו והלך להכין לעצמו נס קפה. אך לא אפסה גברותו של בעריש ותפסו לדוב באוזנו וגררו אל תוך סערת הקרב.
 
בראותם כן השדים, נפוצו לכל רוח ולא נראו עקבותיהם. גרישה זינק על מצבה וצרח בגרון ניחר: "הייל זיג"...
...ומיד סולק משם על ידי משה רבינו שסטר לו אחת ושתיים על לחיו.
-"אבל למה?" שאל גרישה בדמעות, -"א. כי לא צועקים צעקות של נאצים. ב. כי אתה עומד על המצבה של סבתא שלי".
 
 
בבית הכנסת נועד בית דין בראשות ר` שמיל אנסבכר, וחברו אליו הדיינים החשובים  ר` זבולון גלזומיצקי ור` לייזער שטיינקופף. במעמד אנשי הקהילה גזר בית הדין על השדים לבל יבקרו עוד בבית הקברות ויחללו את זכרה של סבתו של משה רבינו. כמו כן גזר בית הדין על השדים לבל יטרידו את גרישה וימצאו פולקעס של חתולים בכוחות עצמם. כמו כן הציע להם בית הדין במחיר מופקע, פגר של חתול שנמצא באותו בוקר במחסן ביתו של ר` לייזער.
 
לאחר מכן ישב הקהל לחגוג בסעודה, וגרישה ובעריש זללו עד שקבלו קלקול קיבה וגרמו לסתימה בשירותים של בית הכנסת. והאינסטלטור לא נמצא כי התברר שהוא היה שד שהתחפש לאינסטלטור כדי להרוויח כסף ולקנות חתולים בחנות חיות בשביל הפולקעס שלהם...
נכתב על ידי הברנש1987 , 12/7/2008 12:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גרישה פוגש את שרלוק הולמס


 
בוקה ומבוקה ומבולקה שררו בביתו של געצל גאנעב. בלילה האחרון פרצו לביתו ורוקנו כמחצית מתכולת הבית, ונטלו את כפכפיו של בעל הבית. געצל הסתובב בבית כסהרורי והפנים את הפתגם החדש הטוען כי הגנב הולך יחף.

בעריש הסתובב אחריו בזעם ונופף באגרופיו באוויר בשאתו נדרים קונמות ושמתות על ראשי הגנבים.

אחד לאחד התאספו אל ביתו של געצל כל חברי כנופייתו והחלו הוגים נקם. אף גרישה היה שם, עם הוריהם המאמצים של השב"כניקים, הלא הם זונדל החלמאי והערשל שנורר.

הערשל שנורר ניסה לנחם את געצל: "גזירה היא משמים. ה` נתן וה` לקח יהי שם ה` מבורך..." -"שמים!" נהם געצל מתחת לשפמו והתריס באצבעו המשולשת כלפי שמיא.

"ככה ירד לטמיון עמל של שנים! מה עוללתי להם כי הרסו את מפעל חיי?" התייפח געצל בכאב. מתחת לבית התאספו כמה ארחי פרחי, ועוד כמה מיקירי ירושלים, מן הטיפוסים המתאספים לעת צרה ובוחשים בצער הזולת, והחלו מיידים אבנים בחלונות.

"חכו חכו" שאג בעריש מן החלון, וזקנו הרוטט על סנטרו בעת דיבורו הקנה לו נופך של נביא זעם קדמון ושל ריש לקישא המטיל סדר בפקודיו הסוררים, "תיכף אני יורד למטה ומפצפץ את עצמותיכם אחת לאחת". בעריש ירד במרוצה במדרגות, החליק שלוש פעמים ושבר את עצם הזנב. אך כל זה לא עיכב בעדו. הוא פרץ בסערה אל החוץ ונעצר על עומדו כהלום רעם. בעריש בהה נכחו ומכנסיו נשרו מתדהמה.

בליסטראה גדולה הייתה שם וסלע גדול בכפה, וידה נטויה אל ביתו של געצל האבל והסובל...

אך ברנש רב תושיה היה בעריש, וחלילה לו מאבד את עשתונותיו. בעצלתיים הרים את מכנסיו לקו המותניים, כמנהג גוברין יהודאין השורצים בשטעטאלע ומשנעים כרסם בשלווה מהכא להתם ומהתם להכא. לאחר אשר התכונן, הסתער כפר על הפורעים ויזעק זעקה גדולה ומרה. בעוד בעריש חובט בפרחחים בישי גדא, נזעק זונדל החלמאי אל החלון, לברר ולבדוק את מקור השאון.

חיש מהר שלף זונדל מכיסו תחנת שידור של נוקיה, מעוטפת בסלוטייפ על מנת להחזיק את הסוללה, מכשיר סלולארי שיוצר בימים שבגרוש היה חור והאלמנה השחורה עוד הייתה נשואה באושר, וחייג אל יורם.

לא עברו חמש דקות כאשר שיירת ג`יפים נכנסה בדהרה אל הרחוב ועצרה בחריקת בלמים ליד בעריש המכלה את זעמו באחרון הפרחחים. אותם ברנשים הועמסו על מחצית מהג`יפים והוסעו אל עבר יעד לא ידוע. ממחציתם השניה של הג`יפים פרק יורם את פקודיו בסדר מופתי ועזר לו לפרק את הבליסטראה.

ארזי הלבנון אדירי החכמה ישבו על המדוכה בביתו של געצל, כי בגלל הגניבה לא נשאר על מה לשבת, ותהו איך לתפוס את הגנב על מנת כי ישלם ביוקר על פשעיו הנלוזים. לפתע נהרו פניו של יורם והוא זינק בתרועת ניצחון אל התקרה. דא עקא שבזנקו פגע בחוטיה החשופים של הנורה המנופצת וחטף וואחד זרם.

שרפי מעלה זעקו במרה,

זו עזרה וזו שכרה?

נענה להם בזעם היושב במרומים,

גזירה היא מלפני חבורת מטומטמים!

כוס מים קרים שנשפכה על ראשו של יורם פקחה אצלו זוג עיניים מבולבלות: "חלמתי על שרפי מעלה מטומטמים" לחש חלושות. אבל הערשל שנורר לא נתן לו להעביר נושא. "על איזה רעיון חשבת?" שאל אותו בהתרגשות, -"אני מכיר אחד, שרלוק הולמס. הבחור יודע לתפוס גנבים. אנחנו נקרא לו והוא יסדר את העניין".

אל המקום נזעק ובא שרלוק הולמס, שידיו רב לו בפתרון תעלומות ובתפיסת פושעים, ועמו בא ווטסון, עוזרו הישר והנאמן. שרלוק הביט סביבו בעיניים חוקרות וזקף זוג אוזני חמור למשמע קולם של המים היורדים בשירותים. זונדל החלמאי נכנס לחדר ופניו סמוקות ממאמץ השחרר ההגון. הוא נעצר בספקנות אל מול עיניו החודרות של שרלוק הנושא את דבריו: על פי הקול מים ירדו בשירותים, על פי הסומק בפרצופו של זונדל וחישוב הזמן שהופיע פה לאחר אשר ירדו המים, אני מסיק שהוא היה שם. על פי הריח, בוצעו שם ניסויים גרעיניים, ומאחר ואנחנו רחוקים מדימונה, מתברר שהכור הגרעיני הוא אחוריו הדקיקים של זונדל. הייתכן זונדל?".

זונדל התבלבל ולא ידע מה לענות, הוא אחז בישנבו השמן והתיישב בצד כאשר שרלוק לוחש לווטסון בלעג: "דקיקים! ראיתי כבר קרנפים בעלי אחוריים קטנים משלו"...

אך שאר הנוכחים הביטו בהערצה בשרלוק הולמס הנכבד, שהוכיח כושר ניתוח דברים והסקת דבר מתוך דבר. נוכח כי הנה יודע תעלומות הוא ועל כן הינו איש השעה.

שרלוק קיבל עליו את משימת תפיסת הגנבים, והקהל הנרגש התפזר לביתו בתחושה של התרוממות הנפש...

והמשך עלילות גרישה ושרלוק הולמס הלא הם ייכתבו ברשומה הבאה.

נכתב על ידי הברנש1987 , 12/7/2008 12:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זהבה


קלה כנוצה טפפה זהבה,
במורד השביל היורד מערבה,
אשוב עת יאיר המחר לחשה,
פרחה נעלמה לה בקול אוושה.
 
אך חלף המחר ועברו חודשים,
גדיים בגרו והפכו לתיישים,
והיא לא חזרה וביתה עוד סגור,
לא הגיעה שמועה עם יונה או עגור.
 
אך הלב בכאב עוד קורא לזהבה,
העין ללא הרף צופה מערבה,
איה היא אותה שעלי נערבה,
אך שומם הוא ביתה והיא עוד לא שבה.
 
נחלי הזמן איתן שטפו בזרמם,
אף עלי לא פסחו ונסחפתי עמם,
בנבכי השנים שם זהבה דמם,
רק לוחש הוא בשקט זכרון שעמם.
 
אפור השיער וקמוטות הפנים,
אפור הוא הסתיו בפאתי השנים,
מי זו על  השביל פוסעת לאיטה,
פנים מוכרות אך הזקנה בהן הכתה,
 
והלב מקפץ קורא הוא זהבה,
הן אלי חזרת מפאתי מערבה,
זהבה אותה שעלי נאהבה,
עתה אנחל אושר כי אלי היא שבה...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבא לוחם


אבי הנה יורד עלינו החורף,
שמיים מאפירים מעל קני רובים,
זכור ילדך הנשאר בעורף,
בעודך ניצב גיבור אל מול אויבים.
 
התשמע אבי פעמוני אביב,
כפרגים אדמו סביונים בדם,
התשוב אלי מוכר וחביב,
ממקום בו אנוש קוטל אדם.
 
ברקנים עייפים מחומו של קיץ,
חזו בנפול הנופל בינותם בכאב,
מתי אבי יוסר זה החיץ,
עד מתי אדם לאדם זאב.
 
בני בני תם הקיץ ותשרי מפציע,
יום גדול בא הלום.
אליך ילדי הנה אבא מגיע,
לך הוא יבנה סוכת שלום...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר פשוט


זהו שיר קטן על הדברים הפשוטים,
אירועים נדושים עצובים ושמחים 
על עונות המתחלפות במרוצת העיתים,
נגה חמה המחליף כפור שלגים צחים.
 
לידה של תינוק בדם ודמעות,
פרחים מבצבצים עם בוא האביב,
חיוך חסר שיניים של עולל פעוט,
וילד מהלך לצד סב חביב.
 
לבנה זכה היוצאת מבין העבים,
משקיפה נוגות אל לוויה שקטה,
שמיים דומעים גשם רביבים,
רוחצים שה קטון ההולך לשחיטה.
 
מהולים בעצב ואושר הם חיינו,
החולפים ביעף על פני השנים,
לו רק שמחה תהיה נחלתנו,
זו תפילת כל בשר לשוכן מעונים...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חג עצמאות ודב שמן


לבוש היה בחולצה לבנה קצרת שרוולים ומכנסי זלמן בצבע חאקי, חובש היה כובע טמבל ונועל לרגליו סנדלים של שבת. כך השיגני גרישה בעצם יום חג עצמאותנו המקודש לעמישראל מזה שישים שנה ארורות.
 
מקפיד היה גרישה לחוג את החג כהלכתו, ללבוש בגדי חלוצים, לחטוף פטישים בראש (לא. לא פטישים קפיציים, מדובר בפטישים של חמש קילו), למנגל את עצמו לדעת ולחוש התרוממות רוח גדולה הנובעת מעצם הידיעה כי הנה אנו עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים המאוחדת.
 
בשאתו דגל המתנופף  על נס, קרא אלי גרישה בגאון, סולו סולו המסילה, סולו סולו פנו דרכיה, כי חג לשד בשילה מימים ימימה!.
חמישה ג`יפים עצרו לידינו, יורם ושב"כניקיו מזמרים בהתלהבות משירי ארץ ישראל הטובה והנושנה וזונדל החלמאי מנצח על המקהלה במקל אשר חמס מעם מסעוד הזקן. הערשל שנוררציווח עימם בגרון ניחר ובעריש פשפש בקדרותיו.
 
נאוו שבילי ארצנו המתפתלים בשדות מוריקים, נאוו שערות זקנו המדובללות של הערשל היודע נגן, הכל יפה היה ומאיר פנים כאשר נישאנו אל היער לקיים את מצוות היום בהידור.
ביעף חלפו הג`יפים בין העצים, ביעף חבטו ענפים נוטפי שרף בפניו הענוגות של גרישה יקירנו, ביעף נמוגו באוויר הפתוח נפיחותיו של בערל המנומס, ואגב כך הגענו אל האתר שהוכן מבעוד מועד.
 
אורנים וברושים נדו לנו בראשיהם עת זינקנו אל בינותם מן הג`יפים. בעריש זינק מן הג`יפ בקול תרועה רמה והאדמה נסדקה תחתיו. יודעי דבר סיפרו כי במרחק מילין אחדים פרחו יונים מעוצמת החבטה. איתרע מזלו של זונדל החלמאי לקפוץ באותו זמן עם בעריש. אז נישוף זונדל באבן וכל עצמותיו התפוקקו.
 
גרישה קושש עצים בשביל הקומזיץ המסורתי ועורר עליו את חמתו של דוב שמן שסייר באזור לרגל ענייניו. בעוד גרישה נמלט על נפשו מפני הדוב, דלק אחריהם בצליעה זונדל החלמאי וקרא בקול תפילות נשכחות שכתבו ארזי הלבנון אדירי התורה בשכבר הימים, ותקע בשופר לסירוגין.
 
בעריש כרע מאחורי שיח וסגד לאמא טבע. בעודו מחפש את הטישו על מנת לקנח את עצמו, דלג מעליו גרישה הנמלט וניגף בזקנו השופע. בעריש הופיע במחנה, כולו אומר זעם וחימה שפוכה, מכנסיו מופשלים באזור הברכיים, גרישה מתפתל בידו האחת, ודוב חסר אונים בשניה והרי הם מקשיבים לתוכחות רועמות מפיו של בעריש אמיץ הלב. והדוב עונה בעל כרחו אמן.
 
יורם נפנף במרץ על המנגל עת שניים מפקודיו חתו בדיצה במדורה קטנה וזרו בה תפוחי אדמה ובצלים. עמיתיהם טפסו על העצים לשבור ענפים יבשים לכלכל את האש. אחד מהם נשמט מן הענף עליו עמד אל העניו מתחתיו אשר חבט בו במקום המקודש לאיסלאם ובדיעבד גם לדתות אחרות.
 
הדב ישב בשקט וגבו אל עץ תחת איומי אצבעו המתרה של בעריש. גרישה נחפז להכין פיתה מיד כשהבשר הוכן, חיישינן לסטייק שניצון והערשל וזונדל פיזמו בהתלהבות הלל והלל הגדול.
 
עמסו הקיבות ופקעו הכרסות, והחברה התכוננו לעזיבה. בעריש הטיל על הדוב לאסוף את הזבל וערך את קדרותיו על הג`יפ. גרישה הביט בדוב בעיניים טובות ורחימאיות ולחש באוזנו ניחומים: "מחר גם אתה תחגוג עצמאות"....
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקרבה


מחגווי הסלע נקטפת רקפת,
עלים ורודים כמשים בלאט,
מנגינה גוועת ברוח שוצפת,
בדמדומי ערביים השמש שוקעת.

לפני גופך זנקתי ביום מלחמה,
את כדורי המוות ספגתי בשבילך,
ובשוך הקרב עת תמה המהומה,
היה לי המוות והחיים הם שלך.

אחי אל נא תזכור חימה שפוכה,
מנע מחשבות טינה ביום מותי,
כי בנשימתי האחרונה נתתי לך,
את לבי החם על מצע נשמתי...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גריה חוגג פורים


 
 

אווירת פורים שררה בשכונה.
בחלונות הראווה הוצגו תחפושות ונירות צלופן, משלוחי מנות מעוצבים בסלסלאות ושני קורנפלקס במחיר אחד.
גרישה היה נרגש לגמרי. בעוברו ברחוב אנשים השליכו עליו מהמרפסות שלל מיני נפצים על מנת להגביר את אווירת הפורים. לאכזבתו, כשהרים את עיניו למעלה לראות את המשליכים, הם רק שחקו מלוא פיהם, במקום לקפוץ למטה, על פי התסריט שהכתיבה בתו המוצלחת וכלילת המעלות של המן.

מסעוד הזקן הרבה להתאמן בפיצוץ קפצונים באמצעות מקל ההליכה שלו. כוונתו הכללית הייתה להשליך על הריצפה בבית הכנסת בזמן קריאת המגילה תפזורת מכובדת של קפצונים, ובכל פעם שבעל הקורא יזכיר את שמו המטונף של המן יכה מסעוד במקלו בקפצון. אז בקול רעש גדול יקפוץ בבהלה גרישה היושב לפניו וברכיו יתנגשו בשולחן... תוספת רעש מעולם לא הייתה חריגה באזור פורים ובפרבריו.
ימים שלמים, מהפציע השחר ועד שקיעת החמה עמל מסעוד באימוניו. אך ידיו הרועדות היו לו לרועץ. לפגוע עם קצה מקלו בקפצונים הוא לא הצליח, אך התיש השחור שלו, יצרן הממזרים הידוע לשמצב נחבל בגין אי אלו נסיונות כושלים.
לאחר שגער בו ביד רחבה, חבש מסעוד את עינו השתומה של התיש, שנפגעה מן המקל ברטיה שחורה המעוטרת בגולגולת ועצמות מוצלבות. כי מן הדין הוא שרק פיראט מייצר ממזרים.

לילו של פורים ריגש את הכל. בית הכנסת נמלא באנשים מפה לפה וגם בבקבוקי מטהר אוויר ושמנים סיניים ריחנים שהביאו הנוכחים על מנת להינצל מריחו של מר בעריש הנכבד.
גרישה נופף לשלום לפרה עטויית תחפושת גורילה שהביטה עליו מעזרת הנשים. יודעי דבר טוענים כי זו הייתה פרת משה רבינו, שליבה הלך שבי אחרי קופים מאז אותה הצעת נישואין טראגית שהופיעה בפרק הקודם של עלילות גרישה המסעירות.

בעל הקורא, יהודי קיטע, שתום עין כאותו תיש פיראט של מסעוד, זלדקן וזבלגן, אשר כל פניו מכוסות בכיבים וחטטים...
....בקיצור... יהודי יפה.. נשען על קבו והחל קורא במגילה. ר` שמיל אנסבכר התייצב אל צידו לייחד יחודים ולכוון כוונות, שעה שחזיז גדול במיוחד שנתחב אל אחורי מכנסיו בידי זוועטוט שובב התפוצץ וגרם לו לייחד שם שמיים באהבה.

הרצים יצאו דחופים לקרוא לאנשי "הצלה" על מנת למצוא מזור לישנבו המדמם של ר` שמיל, עד אז נטל אותו בעריש בידיו והשליך החוצה את האיש המייבב, לבל יפריע למהלכה התקין של קריאת המגילה.

"אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן..."

רעש והמולה קמו בבית הכנסת. אקדחי פיקות רעמו, בעריש וזונדל החלמאי הטיחו סטנדרים בשולחן שתחתיו הסתתר משה רבינו, מסעוד ניסה לפוצץ קפצון במקלו והכה בו בעוצמה את ראשו של גרישה ביש גדא היושב לפניו.

אל אולם בית הכנסת פרץ בסערה ר` שמיל ותבע אצל הרב דמתא את המן בן המדתא האגגי צורר היהודים לדין תורה, שבגלל מזימותיו האפלות כל בית הכנסת רועש וגועש והוא אינו יכול להתרכז בפצעו.
מרא דאתרא גזר על המן במספרי זיגזג להופיע לדין תורה כי מה שגוזרים למטה חייבים לקיים למעלה.

מן הגיהינום הגיע המן להקהל ולעמוד על נפשו, ומלאכי חבלה מזרוחניקעס ושדים קצרי קרניים ואדומי קלשונות עוטי כיפוס סרוגות סגולות ענקייות מזנבים בו ומייסרים אותו אל אשר חשב ביהודים לאבדם.

פתח הרב דמתא את הדין: "ברשות מורי ורבותי..."
..." וברשות ברשות שמיים.." שרו לעומתו הקהל. ויקצוף הרב מאוד וחמתו בערה בו.
לא מספיק שמופיעים אצלו בבית הכנסת הקדוש שלו מזרוחניקעס, ועוד מזרוחניקעס פוייערס כאלו עם קלשונות, גם הקהל מבלבל לו את המוח עם שירים מודרניים של איזה אחד שוואקי ולא נותנים לו לישב בדין. אי לכך ובהתאם לזאת גזר הרב דמתא כי המן יוצא חייב בדין והוא חייב לפצות את ר` שמיל וגם אסור לו לאכול שוקולד חלב עד קץ הימין. המן היה קצת ממורמר על גזר הדין, אבל הוא כל החיים שלו היה דביל ממורמר, שרצה להרוג עם שלם בגלל איזה מרמור שולי על שמישהו לא רצה להשתחוות לו. אז אף אחד לא לקח ברצינות את הריטונים שלו, ומלאכי החבלה הנ"ל השליכו אותו אל הגיהינום, תנור מס` 7, מיקוד-43875, ת.ד.47538.

קריאת המגילה המשיכה... "וימלא המן חימה"...

מסעוד ביצע הישג היסטורי, מקלו פגע היישר באחד הקפצונים. גרישה זינק כמתוכנן ושתי ברכיו התרסקו אל שולחן העץ הכבד. בעריש מחא זוג כפיים אדירות ולא שם לב שהמן לא ביניהן אלא שכן ביש גדא שאיתרע מזלו להיות שם. כי איש הרג בעריש לפצעו וילד גרם לחבורתו של ר` שמיל אנסבכר. 

קיצער רבותי, השתעממתי מלחפור לכם. המוח שלי יבש והסינוסים שלי שרים לי אנעים זמירות. אמשיך את הדרעק הזה בפעם אחרת. שבת שלום... 

נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יהודי


מרכבת המוות בעור שיניים ברחו,
אייזיק וחנהלה מן החלון נשלחו,
אבא ואמא דומעים בלבבות הומים,
נשאו תפילה על שלומם לקל הרחמים.
 
הם רצו בשדה ללא שהיות,
אך מאחרי גבם רעמו היריות,
ואייזיק את אחותו על כפיים נשא,
כי השיגה הכדור בעת המנוסה.
 
ובנשימות אחרונות חנהלה לוחשת,
השאר נא יהודי זאת אני מבקשת,
ובנפתולי נדודים בארץ צלמוות,
לא שכח אייזיק את משאלת המוות.
 
הולך הוא בחוצות בתום המלחמה,
את אבא אמא הוא פוגש בעיר ההומה,
אייזיקל ילדי צעד אלי קדימה!!!,
זועק אליו אבא מתייפחת אמא.
 
כלייזמרים נוגנים וזמירות שם עולות,
זהו אייזיקל הצועד אלי כלולות,
ומבעד לדמעות לוחש הוא ק-ל עדי,
ראי נא חנהלה, הן נשארתי יהודי...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אביב


כלניות עולות בין סלעים ברמה,
בעמקים מזהיבים שדות קמה,
חורף הזקין תחת קרני החמה,
אביב פרח על כל פני האדמה.
 
ציפורים נודדות שבות מן הדרום,
כנפיים לבנות מרחפות במרום,
עצים עירומים לובשים עלוותם,
אנשים פושטים מעילי כסותם.
 
מהר ומיער עלתה השירה,
אבן עץ ועלה פצחו בזמרה,
על בואו של אביב וקץ הקרה,
שיר הלל של בריאה ליוצרה...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אהבה צעירה


שמש צהובה על העיר זורחת,
ברכה לכל איש ואיש שולחת,
ובין כל הברכות אחת מיועדת,
לעלמתי שמכל הבנות מיוחדת.
 
יום חדש ובוהק מתעורר  מוקדם,
מביא איתו בשורות לכל אדם,
מתכופף לו הבוקר ולוחש באוזנך,
אהובך הנה מגיע הביטי בשעונך.
 
על העץ ליד השביל יונה הומה,
בשביל פוסעים יחדיו עלם ועלמה,
נצעד יחדיו בשדות על רגבי אדמה,,
נסער מאהבתינו עד שקיעת החמה.
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחיטת אגג (המשך)


בעריש ניגש אל חבל הכביסה ושחרר את האטבים שריתקו אליו את גרישה ור` שמיל. גרישה ור` שמיל צללו אל תוך שיח הקקטוס שצמח מתחת וקיבל אותם אל חיקו באהבה.
 
בצליעה אמנותית עשה גרישה את דרכו חזרה אל השולחן בליוויו של בעריש שהושיב אותו לידו והגיש לו מאכלים. לאחר שזלל כהנה וכהנה, הגדיש בעריש את צלחתו של גרישה בתבשיל מן הסיר שלו וטפח על כתפו לאמור: "תאכל תאכל.. זה טוב..".
 
גרישה איש חירף נפשו למות, פילפל בעיניו כה וכה, וקידש שם שמיים ברבים ובלס מלוא הצלחת מן התבשיל.. לאחר מכן דידה גרישה ברגליים כושלות הצידה וישב למנוחת התאוששות על כסא נוח והרי הוא ניצב שם עד עצם היום הזה...
 
... או עד שהחלו הריקודים... (למען המשכם של עלילות גרישה אני ממליץ לבחור באופציה ב`).
 
משה רבינו שהשקיע באירוע כמו שצריך, ארגן זייף ידוע שם שעמד בצד עם תזמורתו והחל נוהם על הרמקול לצלילי אורגן חורק. געצל שילב ידו בידו של זונדל החלמאי עד כתפו והחל רוקד עמו סחור סחור. בעריש עמד בתווך ורקד קדצ`קה במיומנות של דב קוטב מסורבל ולא חדל עד כי נשתחקו רגליו עד לארכובותיו.
 
בעריש נשכב על גבו והחל מבכה מרה את רגליו השחוקות והעייפות, עד שנזכר שזו סתם הלצה עלובה שכתבתי בבלוג....
הוא קם במרץ נעורים ותר אחר הסיר שלו.. אך יד זדונית הריקה מתוכו את התבשיל אל בור הביוב שבפינת החצר. בעריש שמח שהתבשיל שלו נערץ כל כך על המון הקרואים עד שרוקנו כמות כזו גדולה של אוכל אל בטנם.. כמו שאמר הכתוב.. מה שהוא לא יודע.. לא מזיק לו.
שמח וטוב לב התיישב בעריש על הכסא הנוח (שעל פי האופציה השניה פנוי מגרישה) והחל מוחא כפיים בהביטו על הרוקדים.
געצל שוב הסתבך ברגליו עם רגליים של זוג רוקדים אחרים... והפיל את כולם לערימה מדובללת של זרועות ורגליים. זרועו הרועדת של זונדל החלמאי השתחלה ועלתה מתוך הערימה מניפה דגל לבן.
 
חבורה עליזה של קופים אדומי ישנב פסעו בצעדים מענטזים אל מרכז החצר. מנהיגם קירב אל פיו את שופרו של משיח והתכונן להריע תרועה גדולה. ר` זבולון גלזומיצקי נזעק אליו בצעקה: "רק למשיח מותר לגעת בזה! מה אתה עושה?"
הגורילה הביט בו בעיניים רושפות עד כי מך ליבו של ר` זבולון ומכנסיו נעשו סמרטוטים רטובים לאחר שקיים במכנסיו את מצוות ניסוך המים...
לאחר מכן לא היה דבר שימנע ממנו לתקוע בשופר ולגרום לתופעות שסופן מי ישורם...
 
... אך לא אלמן ישראל, ולולי ה` שהיה לנו בקום עלינו קופי אדם, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלפתע נזכרו הקופים שאינם קשורים לסיפור המחוצ`קן הזה בכלל... ונטשו בבהלה את החצר. קוף אחרון כרע על ברכיו בפני פרת משה רבינו והגיש לה טבעת אך מנהיגו תלש אותו משם והם נעלמו אל האין..
 
בחצר הבניין התאספו קהל עדת ישורון ויקירי ירושלים לעצרת תפילה והודיה על שניצל שופרו של משיח. מרנן ורבנן שליט"א הודו לה` חסדו ונפלאותיו לבני אדם.
 
שומר ישראל שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומרים שמע ישראל...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחיטת אגג


בשכונה נפל דבר.
קדחתנות אפפה את ר` זבולון גלזומיצקי ואת ר` שמיל אנסבכר. היו מהלכים במרץ מהכא להתם, טלפון סלולארי צמוד לאוזנם והם מדברים בבהילות. לאשר שאל וביקש מה תבשיל רוקחים לנו השניים התברר הדבר כעבור יממה.
 
תושבי השכונה התעוררו אל מרבד לבן, ועדיין אי אלו פתותים לבנים נושרים משמיים. פאשקווילים בגדלים שונים כיסו את הרחובות והזהירו לשמור על צביון השכונה ופקדו על מיודענו משה רבינו את עוונו. תמהים היו תושבי השכונה מה התרחש, הלוא משה הירקן ידוע היה בתור אדם שרב עם כולם, ובתור שכזה קיבל את הכינוי המלבב "משה רבינו". אבל מעולם לא שלח ידו בקודש ולא פרץ פרצות בכרם ישראל ומה ראה לשנות ממנהגו?
 
ומעשה שהיה כך היה.
 
תיש ועז היו למשה רבינו בחצר האחורית של הבנין. קשורים היו אל הגדר, לועסים אניצי קש ומעלים גרה בשלווה. מפעם לפעם פקדה העז את משה רבינו בזרע ברך ה`, גדיים רכים וצחורים כשלג. ואך לפני שבוע המליטה העז, אך אבוי! הגדי היה שחור!. החשד הכבד נפל על התיש השחור של מסעוד הזקן מן הבניין השכן שהיה מחזר מבעד לגדר אחר עזו של משה רבנו. חשד נפל שמא מצא את דרכו אל החצר וחילל תומתה של עז יהודית...
 
ראשית הופיעו אצל משה רבינו ר` שמיל אנסבכר ור` זבולון גלזומיצקי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, וידברו אל לבו כי ממזר בא אל חצרו, נבלה נעשתה בישראל וצריך לבער את הנגע. משה רבינו לא היה ממעריציהם הגדולים ואיך ששמע דברים כאלו חטף ג`ננה רבתי ויזעק זעקה גדולה ומרה: "יקח אתכם השד בני כלבים! התחת אלוהים אתם כי באתם להצר את צעדי? כולה תיש ארור! קחו קצת פרופורציה! אולי גם תגידו לו שיברך על הקש ויעשר את התבן?" -"אתה לא מתבייש" השתלהב לעומתו ר` זבולון וזקנו הארוך התנפנף לקצב תנועות ראשו, "אתה צריך לעשות עליו "פטר חמור". אתה צריך להיפטר מהחמור הזה ומהר". -"אבל זה לא חמור" הצטדק משה רבינו הנבוך, -"אה נכון"... גירד את פדחתו ר` זבולון, "בכל מקרה אתה חייב לסלק את הממזר, כי ה` אלוהיך שוכן בקרב מחניך ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך והיה מחניך קדוש!!" נאם ר` שמיל בפאתוס וידו מונפת אל על.
 
ציפורים פרחו מן העץ הסמוך ועל עוף השמיים וחית השדה הנידו ראש כשחנק אותם הריח שיצא מבית שחיו של ר` שמיל בעת שנשא ידו כלפי מעלה.
משה רבינו טרק את הדלת בפניהם ורץ להשיג איזה מטהר אוויר, ורק בעריש שעבר במקום שאל לתומו את ר` שמיל מאיפה השיג את הבושם המוצלח שבו הוא משתמש...
 
כעבור ימים שלושה, עת ישבתי בחדרי וכתבתי סיפורי גרישה בבלוק הארור שלי, נשמעו דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי שם את משה רבינו עומד עם יקיר ליבו גרישה, ופרת משה רבינו ניצבת מאחוריהם.
 
במילים נרגשות סיפר לי משה רבינו כי הרהורי תשובה עלו בלבו והוא הולך לשחוט את הגדי לכבוד סעודת מצווה שיערוך לכבוד העובדה שגרישה עושה "סיום". השתתפות חובה!. הצהרתי בפניו כי אשתתף בשמחה ושילחתי אותו לדרכו שמח וטוב לב.
 
ויהי היום, והחצר לבשה חג. בלונים נקשרו אל עץ הלבנה הגדול ונצנצים פוזרו בעשב. סרטים נקשרו אל הגדר והתנופפו ברוח והכל היה מקושט כמיטב טעמם הזוועתי של משה רבינו ופרתו.
 
שולחנות כרעו תחת עומס מאכלים משובחים ומלצרים מזמרים באידיש סבבו בינות הקרואים והגישו לפניהם מגדנות ומיני תרגימא. בין השולחנות עמד משה רבינו זוהר כחתן ביום חופתו. מה נאוותה יפעת פדחתו הקירחת שהבהיקה מעונג אל כל הסובבים, נגהה כאור שבעת הימים..
 
משה רבינו נשא נאום נרגש, ובו אמר שלפני ששוחטים את הגדי הוא רוצה לקרוא לו אגג. לזכר אגג מלך עמלק. וככה להרוג אותו כמו שצריך להרוג את עמלק.. וכך עמד ודרש רזי דרזין בפני הקהל חסר הסבלנות שחיכה שיפסיק כבר לחפור ותתחיל הזלילה הגדולה.
 
ר` שמיל אנסבכר היה השוחט. הוא פעה אל אגג שעמד בפינה ותהה על מה כל המהומה, וילך אליו אגג מעדנות... לאחר השחיטה וכיסוי הדם וכל הפרוצדורה, נלקח משם אגג ז"ל על מנת להכשיר אותו ולסדר את נתחיו לצליה. הנוכחים נטלו ידיים והתיישבו ליד השולחנות.
 
הכל הלך חלק ויפה עד שהופיע במקום בעריש, ידיו העבתניות אוחזות בסיר ענק ומעלה צחנה.  הנוכחים שהיה להם נסיון עם תבשילי הגורמה של בעריש נשאו רגליהם ונמלטו.
 
רגליו הצנומות של גרישה דשדשו במהירות על הקרקע הקשה בהימלטו אל מאחורי הבנין מפני חמת המציק. בעוברו את קרן הבניין התנגש פנים מול פנים בר` שמיל ששב חמוץ בגדים מדם הגדי השחוט ושניהם התגוללו בעפר.
"ממה אתה בורח?" תמה ר` שמיל, -"בעריש שוב פעם בישל משהו והביא לפה סיר ענק מלא בזה. הוא רוצה לחלק לכולם" ענה גרישה בבהילות וקם ללכת.
 
ר` שמיל התנער מעפר ורץ עם גרישה. איך שהם עוברים את קרן הבניין השניה, דלי של מי ספונג`ה התרוקן על ראשיהם מבעד לחלונה של גברת צימרמן...
 
ובינתיים בחצר הקדמית, בעריש יושב לו ליד השולחן וזולל בכל פה ממטעמיו של משה רבינו ומתבשילו הנכבד. לאט לאט חזרו הנמלטים הידועים לשם, פסעו בעקבות רעבונם והתיישבו ליד השולחן כשאטבים לחוטמם. 
ואז שאל ר` זבולון גלזומיצקי איפה ר` שמיל. הרצים יצאו דחופים לחפש את ר` שמיל בכל אתר ואתר עד שמצאו אותו עם גרישה, מתבדר ברוח על חבל הכביסה של גברת צימרמן, שבהתקף טוב לב ניסתה לתקן את מעשיה וליבש אותם.
 
 
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למענך זרחה השמש


מפאתי מזרח אט אט זרחה השמש,
פרחים עלו בשדות מוריקים ללא כמש,
עת הקצת משנתך באפך עלה הנמש,
וזוהך פנייך הקורנות הניס צינת ליל אמש.
 
ואקיץ ואביט סביב ואדע דבר לאשורו,
הן רק אלייך הבהיק הבוקר בזוהרו,
למענך עלה השחר שמש נתן אורו,
עת  קם  הקיכלי לזמר  עלייך שירו.
 
סובב העולם על צירו סחור סחור,
זהב צהריים מפנה מקומו אלי שחור,
ובשוט הסהר המבהיק מלובן וצחור,
יחייך הוא אלי כי בך היטבתי לבחור...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גלעד


דממה שטה בין ברושים ואורנים,
עצים השירו מחטיהם על אבנים,
תחתיהן נטמנו למנוחת עולמים,
חיילים שנפלו, עלמות ועלמים.

ואוצרים הרגבים את טעם הדם,
וקליעים שנטלו חיים בחודם,
עלם שנפל באהבת ארצו ועמו,
לזכרון עולם, שם ינון שמו.

תחת שמיכת אבנים הם נמים,
רוחות לוחשות בעפרם תנחומים,
שמים וארץ עדים לתפארתם,
אך תבל ומלואה לא יתנונו תמורתם...

שיר זה נכתב בעקבות הליכה בינות הקברים בהר הרצל.
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הטלית


כחול דוחק את שחור לשוליים,

שנתי נדדה מזה כמה שעות,

שחר צעיר מפציע בירושלים,

אל החוץ יצאתי להלך בסמטאות.

 

משאיות חלב ממהרות בכבישים,

קור של חורף עוטה צעיף עננים,

משכימי קום אל התפילה חשים,

באפלולית הרובצת ברחובות וגנים.

 

על החבל בגדים ברוח נושבת,

איתם טלית מתנודדת צולפת שורקת,

איה טליתך ? אלי היא מיבבת,

היה יהודי! אלי היא צועקת.

 

ברחובות השקטים עדיין דומיה,

בלבטי הלב נפשי הומיה,

עולמות חרבים בארץ ציה,

עולמות מתנפצים אלי טלית בוכיה...

 
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פגישה מחודשת


אל ערבו היום פנה,
שקיעה ענפי אילן הפזה,
זכרון רחוק חזר ושנה,
קולך חי תמונתך לא נגוזה.
 
ואולי על החוף כדרכך התהלכת,
על המזח טפיפת שעלייך הקטנים,
האם אל שקיעה חרש התאנחת,
מה לחש לך לבך תחת אודם עננים.
 
בגן אפלולי לעת תום דמדומים,
מתוך החושך אלי את מופיעה,
נשב על ספסל כלפני ימים,
עת לראשונה ידך בי נגעה...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גשם נדבות


קילוחים של מים זרמו משמים. צבעו של הרקטיע היה אפור, עצים שרקו והתנועעו ברוחות פתאומיות, וגרישה שרץ בגשם ללא מעיל הביא וואחד גלבה והחליק על בטנו ופניו במורד הרחוב.
נפתולי החלקות נפתל גרישה וגם החליק, תחת עצים מוריקים ובין רגלי אנשים אוחזי מטריות, במסלול המוביל בואכה "המשביר לסיביר", הלוא היא חנותו המפורסמת של שמוליק דלרוזה.
שם, תחת הגגון הבולט לרחוב מן החנות, מצא גרישה מנוח לגופו היגע מן ההחלקה, ואט אט נעמד על רגליו הקרות וספוגות המים. שמוליק דלרוזה אשר ראה את גרישה נחפז על בטנו במורד הרחוב, ריחם עליו ונתן בידו מטריה למען ירוץ הבייתה ויחליף בגדים.
 
גרישה יצא ממחסה חנותו של דלרוזה אל הרחוב, ויפן כה וכה. בעיניים רוננות מאושר עמד תחת מטריה בגשם והביט בעץ אשר ניצב בסמוך. בלי לשים לב שהוא נוטף מים יותר מן המטריה שהוא מחזיק מעליו.
 
משב רוח חזק ופתאומי העיף את המטריה מידיו של גרישה בר המזל. מסתבר כי העץ ראה בעוניו של גרישה העומד בודד וגלמוד בגשם בעין מטריה עמו ונע לקראתו ברוח החזקה.
ענף גדול נישא במשב הרוח החזק והוטח בפניו של גרישה כשהוא מותיר אצלו את כל המים שאגר על עליו וזמורותיו.
חתולי רחוב אשר הצטנפו תחת גרם מדרגות סמוך שהיה להם למחסה בגשם, הביטו בתמהון על גרישה ומילאו שחוק פיהם.
אם עד כה נשא גרישה את סבלו בדומיה, כעת בערה בו חמתו להשחית.
 
גרישה סב לכיוון החתולים וצעק לעברם: "אתם יושבים לכם שם שמנים ויבשים, כל אחד מכם עם שפם טורקי מטופח וצוחקים עלי? היה לא תהיה!". גרישה זינק אל החתול שתום העין שעמד בפינה וילל כאילו שיכל את בנו בכורו. חתול בעל פרווה מכוערת ומדובללת, מנומרת כתמים גדולים של שחור, כתום ולבן מזוהם.
החתול לא חיכה עד אשר גרישה יגיע אליו. חיש מהר נשא רגליו ונמלט במעלה הרחוב, תוך כדי שהוא מחליק בגשם ללא הפוגה, ומפעם לפעם, בשל ההחלקות, עושה שפגט בעל כרחו. גרישה דלק אחריו בצעקות: "חשבת שתהיה יבש ותצחק עלי אה? עכשיו תראה את זנב המברשת שלך מגיר מים כמו מרזב ארור ואתה נמלט ממני כמו עכבר".
 
החתול בלע את העלבון בשקט, אך העלבון נתקע בגרונו והוא החל נחנק.
עוברים ושבים נקהלו סביב החתול וביצעו בו החייאה. לבסוף קם ברנש רב תושיה ויודע דבר וסילק את כולם הצידה. הוא העמיד את החתול על רגליו וטפח על גבו. החתול השתעל וירק את עלבונות היישר בפרצופו של גרישה הנסער.
גרישה אחוז הזעם חטף את החתול המקרטע חלושות באוויר ונמלט עמו מן המקום על מנת לבצע בו את זממו במקום אשר אין שם איש.
 
במקלט אפלולי ישב גרישה עם החתול לאור הנר, דחף לו קלמנטינה בפה כדי שלא יצעק, והחל מסדר את פרוותו המדובללת בראסטות. אחר קלע את שפמו לצמות חינניות ועשה לו טיפול חוקן יסודי.
לאחר כחמש דקות ראו חתולי השכונה את החתול עולה מן המקלט, מותש ולמוד סבל, בפיו תחובה קלמנטינה גדולה וכתומה, שפמו קלוע צמות מטופחות ופרוותו עשויה ראסטות ראסטות. החתול דידה אנה ואנה כאשר רגליו האחוריות מהלכות בפישוק רחב, זכר למעשה החוקן הנכבד אשר בוצע בו.
 
בזמן כתיבת שורות אלו נשמעות בדלת דפיקות אימתניות. כל הבית רועד.
אלו אנשי אגודת צער בעלי חיים אשר באו לעשות בי שפטים. על פי הגידופים והצעקות אשר אני שומע מבעד לדלת המחשבת להשבר אני למד כי זמן מה אני מבוקש על ידם בגין התעללות בבעלי חיים מדובללי פרווה כגון אותו חתול, גרישה ותרנגולותיו, פרת משה רבינו והזומבי התם והישר. על פי טענתם זירת ההתעללות הרי היא הבלוק המהולל שלי אשר במשך חודשיים, מיום היווסדו, מהווה אור לגויים ונותן השראה של צדק ויושר לעולם כולו המתענה בחשכת הרשע.
 
לא עזרו כל תחנוני והסברי כי אני אוהב בעלי חיים וטיפלתי בכמה מהם בעבר בצורה יפה. בגסות רוח נטלוני ארבעה כושים גברתנים והבטיחו לי חוקן כאשר לא חוקנתי מעודי. לבינתיים השליכוני אל בור הכלא על מנת להרהר בחטאי המחפירים.
 
לאחר שנתרגלו עיני לאפלת בור הכלא הסתכלתי סביב, והנה יש לי שכנים. כולם התעללו בבעלי חיים בצורה מרושעת, וכולם, כמוני, ממתינים לגזר דינם הנורא.
והרי הם: אדם שנתן לכלבו בשר בלתי מבושל. כמו כן הוסיף חטא על פשע ולא פיזר עליו מלח ותבלינים.
אדם אשר נתן לנחש שלו לאכול עכבר.
אף רוח רפאים הייתה שם קשורה בנחושתיים אל הקיר. רוחו של אדם אשר לא כתב בצוואתו שק של בונזו לכלבו, והותיר אותו גלמוד וערירי בעולם רע ואכזר.
 
צעדים כבדים נשמעו מבעד לדלת. הדלת נפתחה בתנופה וארבעת הכושים מיודעינו נכנסו פנימה, העמידו אותי בגסות והוליכו אותי במסדרון צר. בסוף המסדרון היה חדר גבוה ובו ישבה ועדת השופטים: כלב זקן ונשוא פנים, חתול מרושע ומרוט שפם ותוכי קירח.
 
התוכי קרא את אישומי בקול חדגוני וצורמני כאשר מדי פעם נפלטת ממקורו צוויחה כי יביאו לו גרעינים לפצח. הכלב הנהן בשלווה בארשת מכובדת ואילו החתול רץ מהר לחפש חלקת חול על מנת לחפור בה גומה לעשות את צרכיו בה בטרם יעשה במכנסיים.
 
אנשי אגודת צער בעלי חיים הכניסו אותי לחדר והראו לי גיליוטינה גדולה בה אני אמור לסיים את חיי. הבטתי בגיליוטינה, משהו בה היה מוזר לי, היא נראתה כמו ארון.
 
ואז התעוררתי...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סליחה


ממנו אבית לבקש סליחה,
למען ישכח סבל בכי ויפחה,
חשבת לכוף כאגמון ראשך,
ובזאת ישולם עד תום חובך.
 
התחת דמים מילים תפרע,
להצן חימה בכזו צורה,
התחשוב כי בזאת תמצא כפרה,
על עושק ורשע ושאר עברה.
 
קול שוועת העשוקים טרם נדם,
צבעם של ידיך אדום הוא כדם,
תיקון מעשיך לסליחה יקדם,
ורק לאחר מכן תהיה אדם...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דור ודור


כשנבנה הבית ברחוב העיר,
ריק וקודר ללא צליל והדים,
לגור בו אז הגיע זוג צעיר,
ומילא את הבית בצחוק וילדים.
 
בגרו הילדים ברבות הימים,
יצאו לכלולות הקימו בית,
ושוב ריק הבית קודר ומשמים,
עלו קורי עכביש שמיר ושית.
 
קול ששון פעוטות וצחוק עוללים,
צוהל עמם הבית הומים הקירות,
הנכדים אל בית הסבים עולים,
חיוך עולה על פנים זקנות ואפורות.
 
לא עוד יהא הבית ריק ודומם,
דור הולך ובא בין כתליו,
נין צעיר את לב זקנתו מחמם,
ובזה הבית גם ניניו יבואו אליו...
נכתב על ידי הברנש1987 , 1/7/2008 08:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  הברנש1987

בן: 32




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להברנש1987 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הברנש1987 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ