לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~the life as a story~


"השאלה היא אם את רוצה לשתף את כולם בטימטום שלך"- אמרתי את זה בהקשר אחר, רק לא מזמן גיליתי שזה מתאים להיות כתוב פה XD

Avatarכינוי:  נעמהנונה:]

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2015

פוסט רנדומלי


 

 

אני לא יודעת מה איתכם אבל בשבילי הדילמה הכי גדולה של היום הזה היא מה לראות בערב- ערוץ 10 עם גב האומה או ערוץ 2 עם ארץ נהדרת. במי לבחור??


 

 

אני לא מאמינה שאני שומעת עכשיו את המנגינה של הטיטניק. פעם השיר הזה תמיד גרם לי לבכות. באמת.

 

 

ציירתי דודל בהשראת האחים גרים. עד שהרסתי אותו עם העט.


אולי אני אצבע יותר מאוחר ברגע שאצבור מספיק פרומרקרס. ממש התמכרתי לטושים האלה.

 

 

_______

 

לא ידעתי אם לכתוב על זה או לא, אבל קרה לי עוד משהו מוזר לא מזמן בנוגע לחלום כלשהו שחלמתי בלילה.

אני לא זוכרת את כולו, רק את הסוף- 

חלמתי שבעתיד יש מלא אנשים שמעריצים את העבודות שלי ורוצים לקנות ממני ציורים ושאני אחתום עליהם וכו'... ואני כולי מתלהבת ומתחילה לסחור בציורים ומדברת עם אנשים על כסף, ואז פתאום היה מישהו, אני לא זוכרת בדיוק איך הוא נראה אבל הוא עמד שם והביט בי בתוכחה. הסתכלתי עליו ואז פתאום קלטתי והייתה לי סוג של הארה. עצרתי את הכל ואמרתי לאנשים שהם יכולים לקבל את הציורים כמו שהם. שאני לא גובה עליהם כסף, שאין להם מחיר. מבחינתי אמנות חשובה הרבה יותר מכסף ושהכסף רק מקלקל את הכל, דורס את הקסם שמאחורי היצירה.

*עד כאן החלום*

 

למחרת קרו 2 דברים:

 

1. גיליתי שהאשראי שלי לא עובד. ועוד הייתי בנסיעה בדרך לפגישה אישית עם המרצה. פתאום זה כתב לי 'כרטיס לא מאושר'. מזל שהיה לי מזומן בארנק אחרת הייתי נתקעת.

2. המרצה סוף סוף נתנה לי ביקורות חיוביות על העבודות שלי. כל הקורס הזה היא לא ממש החמיאה לי במיוחד, היו לה יותר הערות מאשר דברים חיוביים להגיד על מה שעשיתי. ביום הזה בפעם הראשונה היא אמרה לי שהיא ממש נידלקה על הרעיונות שלי ועל העבודות ושהיא שמחה לראות משהו שונה ממה שעשיתי קודם. יאי D:

 

בכל מקרה, אולי זה סתם איזה צירוף מיקרים מוזר שכזה, אבל זה בכל זאת מגניב. ואני ממש מסכימה עם המסר של החלום. 

תת מודע זה awesome.

 

 

 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 17/3/2015 18:55  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-20/3/2015 23:56
 



המלצה לספר, פאדיחה בעבודה וניסיון אובדני באמצעות שוקולד


 

לפני איזה שנה כתבתי את הפוסט הזה שבו המלצתי על הספר 'אורות ספטמבר' מאת הסופר קרלוס רואיס סאפון.

מאוד התאהבתי בכתיבה של הסופר הזה, בתיאורים הכל כך מוחשיים שלו והקסם והמסתורין שמשתקפים מהם. כתבתי אז שאחרי שהתוודעתי לסופר ההוא אולי אקרא ספרים אחרים שהוא כתב. אחת ההמלצות שראיתי הרבה פעמים (וגם זאת שכתובה על כריכת הספר ההוא) הייתה של הספר 'צלה של הרוח'. משום מה אף פעם לא קראתי אותו והתקציר נשמע ממש מעניין.

 

אבל למרות שאמרתי אז את מה שאמרתי, רק לפני איזה חודש-חודש וחצי בערך החלטתי לקרוא את הספר. בגלל כל השבועות העמוסים יצא שקראתי אותו בהמשכים בכל פעם שהייתי נוסעת לסבא וסבתא שלי, לקורס וגם באוטובוסים הייתי מוציאה אותו.. והאמת שזה טוב שככה עשיתי (למרות שמתבקש לקרוא אותו ברצף), כי זה ממש הכניס אותי לתוך האווירה של הספר, גרם לי לחוות אותו לאט והשאיר תחושה של מסתורין וטעם של עוד.

 


 

בכל מקרה לא התאכזבתי בכלל, הספר פשוט מדהים, יש בו הכל- מתח, פנטזיה, אימה, דרמה, רומנטיקה.. התיאורים כמובן מלאי קסם, מוחשיים ומעוררי מחשבות. 

יש בו כל כך הרבה עומק, זה ספר של סיפורים בתוך סיפורים שמשתלבים בסוף לסיפור אחד גדול. אהבתי גם מאוד את הרעיון של בית קברות לספרים נשכחים, אלה הקטעים שבאמת הכניסו אותי לאווירה הקסומה ההיא ויכולתי לדמיין כל פרט ופרט.

-עשיתי לעצמי כמובן ספויילר קטן (גדול) לסוף, אבל זה לא הזיק לי ועדיין מאוד נהניתי לקרוא את הספר הזה. ממליצה מאוד לכל מי שעוד לא קרא! (במיוחד לכל מי שאוהב ספרים ויכול לצלול איתם לשעות הקטנות של הלילה).



"כאשר ספריה נעלמת, כאשר חנות ספרים סוגרת את דלתותיה, כאשר ספר אובד בתהום הנשייה, אנו, שמכירים את המקום הזה ושומרים עליו, דואגים שהספרים יגיעו הנה. כאן חיים לעד הספרים שאיש כבר אינו זוכר, הספרים שהלכו לאיבוד במבוכי הזמן -בתקווה שיגיעו בבוא היום לידי קורא חדש, נפש חדשה... המקום הזה הוא אחד מרזי העולם. מקדש. לכל ספר, לכל כרך שאתה רואה, יש נשמה. הנשמה של מי שכתב אותו, ונשמתם של אלה שקראו בו וחיו אותו וחלמו עליו. בכל פעם שספר מחליף ידיים, בכל פעם שמישהו מעביר מבט על דפיו, הנשמה שלו גדלה ומתחזקת."

 

 

*

 

לנושא אחר-

 

אני חושבת ששברתי שיא חדש בקלומזיות שלי ובהיותי חסרת שיווי משקל בעליל.

אני באמת לא יודעת מה חשבתי לעצמי. -_-

זה היה הדבר הכי פדחני, הכי כשרוני והכי מצחיק שקרה לי בחיי. 

 

זה לא שזה היה מצחיק, זה פשוט היה כל כך עצוב ופדחני עד בכי. מצחוק. 

 

מבית היוצר של 'שברתי כוסות', 'שפכתי שמן', ועוד כמה כשרונות..

קבלו את הדבר הבא-

 

אתם יושבים?

 

.

.

 

שפכתי מגש שלם של אצבעות-וניל על הראש של הבוס שלי.

 

אין. אני פשוט כישרון מהלך.

אני מתפלאת איך לא פוטרתי כבר באותו היום, בחיי O_O

 

_______________

 

 

בפורים אני ואחותי התחפשנו אחת לשנייה.

ובכלל לא תכננו לבוא למסיבה ההיא (במיוחד כשאני הייתי צריכה לקום למחרת ב-6 בבוקר), אבל פתאום ברגע האחרון, ממש 5 דקות לפני המסיבה אילתרנו את הרעיון וכל מי שראה אותנו כנראה חשב שתיכננו את זה לעומק כמה ימים לפני, אבל זה לא כך. זה פשוט היה האילתור הכי ספונטני שעשיתי בימי חיי.

 

מישהי לא יהודיה שאלה אותי למה אנחנו מתחפשים בפורים, כאילו מאיפה בא המנהג הזה.

ישבתי שם בוהה בה והתחלתי לגמגם לה ולחרטט לה דברים שלא הייתי בטוחה בכלל אם הם נכונים. (למה באמת מתחפשים בפורים? מישהו יודע? O_O)

 

הרגשתי כמו בראיון הזה עם אסי כהן-

 

 

____________________

 

 

קראתי באינטרנט שאפשר למות ממנת יתר של שוקולד.

אז הכנתי לעצמי גביע שוקולטה עם קצפת-



 

אני לא יודעת אם מישהו באמת מת ממנת יתר של שוקולד, אבל זה נשמע לי המוות הכי טעים בעולם.

 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 8/3/2015 20:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-9/3/2015 19:32
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעמהנונה:] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעמהנונה:] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ