לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~the life as a story~


"השאלה היא אם את רוצה לשתף את כולם בטימטום שלך"- אמרתי את זה בהקשר אחר, רק לא מזמן גיליתי שזה מתאים להיות כתוב פה XD

Avatarכינוי:  נעמהנונה:]

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2014

הכל בגלל פקינז


 

קודם כל, דברים מוזרים שיצא לי לראות השבוע-

 

 

1. בדרך הביתה מהעבודה עברתי ליד עדר של פרות. בנתיים הכל טוב ויפה.. ואז אחרי שהתרחקתי קצת מהם פתאום אני רואה פרה שחורה בודדה שעומדת רחוק מכל השאר.

ואני אומרת- מה זאת הגזענות הזאת? גם אצל הפרות תמיד דופקים את השחורים? מה קורה פה בדיוק?! נשבעת שזאת הייתה הפרה השחורה היחידה מכל העדר וכולם כנראה השאירו אותה מאחור. מסכנה :[

 

 

2. דבר נוסף זה שאכלתי היום סנדוויץ' עם חביתה בזמן שחיכיתי לאוטובוס, ואז באיזשהו שלב חתיכה קטנה מהחביתה נפלה על המדרכה. פתאום באה איזו ציפור אחת ואכלה מהחביתה! ציפור שאוכלת ביצים.. קצת אירוני O_O

אחותי אמרה שזה עוד איכשהו נורמלי וסיפרה לי שיש לה חברה שמתישהו נתנה לתרנגולת לאכול עוף. והתרנגולת אכלה את זה.(!)

זה באמת קניבליזם. 

 

 

3. ראיתי דלת אוטומטית נפתחת מעצמה.

 

בלי שאף אחד יעמוד לידה.

 

..

 

סתם ככה החליטה להפתח.

 

O_O

 


 

 

 

טוב, בכל מקרה החלטתי לשתף אתכם במיקרה מסויים שקרה אתמול-

 

 

אני עליתי על האוטובוס בדרך לפגישה מסויימת. לא כל כך מיהרתי משום מה למרות שדי דייקתי בשעה וידעתי שכדאי להגיע מוקדם ולחכות מאשר להסתכן שיהיה עיכוב בדרך ואני אאחר. הייתי לגמרי אדישה.

בכל אופן, באחת התחנות רצתה לעלות מישהי עם כלב. כנראה שהייתה עם זה בעיה כי הנהג התחיל להתווכח איתה, מהוויכוח עלה שהסיבה לכך שהנהג לא מרשה לבחורה לעלות עם הכלב היא בגלל שלכלב לא היה מחסום פה ולפי החוק כלב רשאי לעלות לאוטובוס אך ורק אם הוא עם מחסום פה.

הבחורה התווכחה איתו ואמרה שכבר 5 שנים היא עולה עם כלב לאוטובוסים ושאף אחד לא אמר לה כלום, היא הוסיפה שלא יכול להיות שרק בגלל נהג אחד היא תצטרך לחכות עוד שעה לאוטובוס אחר שבו הנהג כן ירשה לה לעלות.

הוויכוח הלך והתמשך ואף אחד מהצדדים לא היה מוכן לוותר, ובנתיים הבחורה עלתה בעקשנות על האוטובוס והתיישבה באחד המושבים האחוריים.

הנהג קרא אליה לרדת והבחורה סירבה בתוקף.

הוא אמר שהיא מעכבת את האוטובוס והיא אמרה שהוא בעצמו מעכב.

מישהי שישבה מקדימה התחילה להתווכח גם היא עם הנהג ואמרה שמדובר בכולה כלב פקינז ואלה הכלבים הכי חמודים שיש שלא עושים שום דבר.

האנשים מאחורה התחילו גם הם להתווכח אבל עם הבחורה, הם אמרו שהיא מעכבת את כולם והיא חזרה ואמרה שדווקא הנהג הוא זה שמעכב.

בשלב מסויים הנהג ראה ששום דבר לא יעזור ואמר שעד כה הוא ניסה בטוב ושאם היא לא תרד הוא יזעיק ניידת משטרה (לאחר שהוא בירר בטלפון שבאמת אסור להעלות כלב בלי מחסום פה)

הבחורה עדיין התעקשה והנהג בלית ברירה הזעיק ניידת.

 

מפה לשם עברו איזה 20 ומשהו דקות, ואני כולי מסתכלת על כל הדרמה שמתחוללת בגלל פאקינג כלב פקינז. זה שעשע אותי עד מאוד.

באמת, מי צריך קולנוע כשיש משהו כזה במציאות?? באותו הרגע חשבתי שכל מה שאני צריכה זה רק שקית פופקורן ולצפות בהנאה מרושעת. חיוך שטני

 


 

טוב, עד שכמובן נזכרתי בפגישה ועל זה שאני עלולה עכשיו לאחר.. :/

 


 

 

בסופו של דבר מה שקרה זה שאחרי עשר דקות הגיעה ניידת, השוטר הצליח לגרום לבחורה לרדת מהאוטובוס לא לפני שהיא קראה אל הנהג להתכונן לתלונה..

האוטובוס הגיע חצי שעה מאוחר יותר ויצא שרצתי לפגישה בלי בכלל לאכול ארוחת צהריים, וכך לאורך כל היום חייתי על חטיף גרנולה O_O

לפחות הספקתי לפגישה..

 

 

בכל מקרה, יצא לי לחשוב על אותו הוויכוח והגעתי למסקנה שכל הסיפור הזה לגמרי לא היה צריך להגיע לכזאת דרמה.

אני חושבת ששום צד הוא לא צודק כמו שכל צד הוא כן צודק. כלומר, זה לגמרי לא משנה. אחד מהצדדים היה צריך לוותר ולהתחשב בצד השני.

הדברים של הנהג הם אולי נכונים, החוק אומר שכלב עולה לאוטובוס אך ורק עם מחסום פה. אבל במיקרה הזה לא מדובר באיזה כלב גדול או איזה פיטבול או אמסטף.. מדובר בכולה כלב פקינז.

 

כלב פקינז למי שלא יודע-

 


 

ועומדת בחורה שכנראה לא ידעה קודם שצריך מחסום פה לאחר ש5 שנים אף נהג לא אמר לה את זה, והיא כנראה בדרך לאנשהו והיא לא רוצה לחכות עוד שעה לאוטובוס הבא. אז נכון, חוק זה חוק, אבל לא מדובר באיזה משהו באמת משמעותי שמסכן מישהו או משהו, קצת להראות גמישות החוק הוא לא מעל הכל. ובסך הכל מדובר בכלב פקינז.

וגם הבחורה- את רואה שהנהג לא מוכן בתוקף שתעלי על האוטובוס, את רואה שעברו 20 דקות והאוטובוס לא נוסע, את רואה שלנוסעים האחרים זה מפריע העיכוב הזה והם ממהרים, ואת יודעת שבסופו של דבר הנהג יזמין ניידת ואת תרדי מהאוטובוס בכל מקרה. והנה היה עיכוב של חצי שעה, והיא ירדה בכוח והייתה צריכה להמתין רק חצי שעה לאוטובוס. הסוף הזה היה לגמרי צפוי ואני בטוחה שאותה בחורה ידעה שזה מה שיקרה אם היא תמשיך לשבת. אז למה לא לחסוך את כל זה? למה לעשות דווקא ולא להתחשב בנוסעים האחרים?

 

כל הסיפור הזה היה נחסך אם לפחות צד אחד היה מסתכל מנקודת המבט של הצד השני והיה פשוט מתפשר. אם הייתה פה באמת הבנה ולא העקשנות הזאת שרק הצד שלך צודק אז כל הדרמה הזאת לא הייתה.

ומה הם השיגו בכל זה?

 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 28/7/2014 21:06  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-29/7/2014 14:51
 



סיפור רנדומלי על אזעקות, לחץ ופחית קולה


 

אז שלשום יצאתי מהמקום הבטוח שלי ונסעתי לאזור שאליו מגיעים הטילים (עלק 'בטוח' גם אלינו הגיעו האזעקות -_-)

כל הדרך נלחצתי שהאזעקה תתפוס אותי באמצע שום מקום ואז לא יהיה לי לאן ללכת ואני אהיה לבד בלי מרחב מוגן.. מלחיץ :S 

חברה שלי בדרום סיפרה לי שהיא כבר רגילה לזה, אבל אני? נראה לי חוייתי אזעקות רק פעמיים-שלוש בחיים וזהו. ואני חשבתי שאני מישהי רגועה יחסית..

הקטע הוא שהטילים עצמם לא מי יודע מה מלחיצים אותי -בקטע מוזר לגמרי אני יודעת- (אולי בגלל כיפת ברזל? נבוך) מה שעוד יותר מלחיץ אותי זה האזעקות עצמן. הרעש של הסירנה העולה והיורדת יכולה ממש לעשות לי התקף לב.

 

נראה לי כתבתי את זה מתישהו...

קריפי.

 

בכל מקרה אתמול חזרתי וכל אותו זמן שבו שהיתי שם לא הייתה אזעקה אפילו פעם אחת. רק חצי שעה אחרי שעזבתי את המקום הייתה באמת אזעקה. מין מזל שכזה..

 

 

 

כך או כך הייתה לי הסחת דעת דחופה יותר שהסיתה מתודעתי את אותו הלחץ-

-תתכוננו לסיפור רנדומלי מלא בדרמטיות שבוודאי לא תרצו לקרוא וכדאי לכם לצאת עכשיו מהבלוג בשביל לא לבזבז לכם דקה מהחיים-

סיפור שקרה כך קרה:

בעודי הולכת לי ברחוב טיפה חוששת ומפחדת שמא תהיה אזעקה, הסתכלתי בשעון וראיתי שנשאר לי עוד הרבה זמן להעביר. החלטתי לאכול ארוחת צהריים- ניגשתי למסעדה והזמנתי פיצה יחד עם פחית של קולה. אך בגלל שמדובר בי, ולי יש שתי ידיים שמאליות, קרה שאיבדתי שיווי משקל מה שגרם לפחית הקולה ליפול על הריצפה.

'או או.. זה לא הולך להיות טוב..'

הרמתי את הקולה ובהיתי בה 'יופי מוכשרת, מה את אמורה לעשות עכשיו??'

 

החלטתי להתייעץ בוואטסאפ עם אחיותיי-

אני: "כמה זמן צריך לחכות מרגע שמפילים פחית קולה עד שבטוח לפתוח אותה?"

אחותי הצעירה: "חחחחח תדפקי על הלמעלה של הפחית"

אני: "לא נראה לי שזה יעזור"

אחותי הצעירה: "תעשי את זה מלא"

אני: "אמאלה"

 

אכלתי בנתיים את הפיצה אבל כשרציתי לשתות עדיין לא העזתי, גם כשהייתי צמאה לא יכולתי להסתכן בלפתוח את הפחית (לעולם אין לדעת מה יקרה!)

בהיתי בפחית הקולה ומאותו הרגע כל האזעקות והטילים נראו לי רחוקים או מודחקים אי שם ברקע, עכשיו הפחד והחשש עברו לפצצה הממשית שהחזקתי ביד.

ביזבזתי את כל הזמן שהיה לי בהתלבטויות ודילמות אם לפתוח או לא. החלטתי לחכות עוד קצת זמן עד שאני אהיה בטוחה ב-100 אחוז שאפשר לפתוח את הפחית ושמרתי אותה בנתיים בתיק.

רק יותר מאוחר בערב נזכרתי בקולה הזאת והוצאתי אותה. הסתכלתי עליה ותהיתי לעצמי האם בכל זאת אפשר לפתוח אותה עכשיו אחרי שהיא עברה את כל ההטלטלויות בדרך (איזו מלודרמטיות!)

 

כתבתי שוב בוואטסאפ-

אני: "שתדעו שעדיין לא פתחתי את הקולה :/"

אחותי הצעירה: "תפתחי אותה כבר!"

אחותי הגדולה: "חחחח מגזימה"

אני: "אני מפחדת זה כמו פצצה. ואני פה על הרכבת זה עוד יותר פאדיחות"

אחותי הצעירה: "עזבי בטח כבר אין לה גזים"

אני: "יש משהו בדברייך חח"

אחותי הגדולה: "תקני חדשה"

אני: "איזה קניתי אותה במסעדה יחד עם הפיצה. טוב על החיים ועל המוות..."

 

נשמתי נשימה עמוקה.. ואז לאט לאט הרמתי את הלשונית והפחית נפתחה בקול 'תסס' חזק.

גיליתי שנשארתי בחיים. הוריי! 

וכך שתיתי קולה חמה בלי גזים.

 

 

זה היה סיפור כל כך מיותר... אבל הי- לפחות זה הסיח את דעתי מהמצב :]

 

 

 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 22/7/2014 20:18  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-22/7/2014 20:27
 



שיתוק שינה


 

המכונית מתחילה לנסוע, הכל נהיה יותר אפל וחשוך ופנסי הרחוב מהבהבים מלפנים. המכונית מגבירה מהירותה בדרכה בין הסמטאות החשוכים ואני במושב האחורי, מביטה סביב בלחץ. הייתי צריכה לעשות את זה, הייתי צריכה לעשות את הטקס למרות שחשבתי שהכל זה אמונות טפלות, הייתי צריכה אולי רק בשביל להיות רגועה. עכשיו אני לא יודעת איפה אני, והכל חשוך וצר וחונק. אני מנסה לעשות משהו בתקווה שזה יעזור אבל אז הוא עוצר אותי- לידי במושב האחורי וחושף שיניים בחיוך.

אין נהג.

"באתי לקחת אותך לקבר"

 

 

___

 

 

החלומות שלי נהיים קריפיים מרגע לרגע.

 

 

 

ועוד אח"כ הרגשתי צמרמורת בכל הגוף ומגע קר, ושכבתי במיטה בלי יכולת לזוז כשדמות בצורת שד בוהה בי ומנסה להרגיע אותי שזה הכל חלום.

 

 

 

 

 

*ובאופן אירוני יש משהו שמושך אותי באימה, ממש בא לי עכשיו לראות איזה סרט מפחיד או לקרוא ספר מצמרר עד השעות הקטנות של הלילה. וזה מוזר כי אני אמורה לפחד אחרי חלום שכזה ולהמנע מדברים כאלה אבל מצד שני... זה קצת מדליק ומסקרן אותי.

(ואני מתה לנסות את הספר הזה, אבל אומרים שרק 6% העזו להמשיך לקרוא אותו וחוץ מזה שאני לא סומכת על קנייה דרך האינטרנט ועוד מאתר בחו"ל.. או שאלה סתם תירוצים :/)

 

 

הלכתי לישון כי אני צריכה לקום מחר ב4 וחצי לפנות בוקר.

מקווה שהפעם יהיה לילה ללא סיוטים. O_O

 

 

______

 

עריכה:

ראיתי עכשיו פרסומת באינטרנט: "מי ארבעת החברים שתקחו איתכם לאילת? רוצים לזכות ולנסוע לאילת עם עוד 4 חברים??'

ואני אומרת- יולי. קיץ, שיא החום. מי לעזאזל רוצה לנסוע עכשיו לאילת?! אני גרה בצפון וכבר פה חם לי, אז אילת?? הייתי פעם אחת באילת באוגוסט וממש יכולתי לראות במו עיניי כיצד אני נהפכת לשלולית של כלום. ('כלום' בגלל שמיד אחרי שהפכתי לשלולית כבר הספקתי להתאדות) 

אז כן...

 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 8/7/2014 21:55  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-11/7/2014 20:24
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעמהנונה:] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעמהנונה:] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ