לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~the life as a story~


"השאלה היא אם את רוצה לשתף את כולם בטימטום שלך"- אמרתי את זה בהקשר אחר, רק לא מזמן גיליתי שזה מתאים להיות כתוב פה XD

Avatarכינוי:  נעמהנונה:]

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2016

שועל קטן


 

קשה לי לכתוב את הפוסט הזה.

היום התבשרתי שהלכת לנו ושאתה כבר לא איתנו.

עצוב לי נורא והדמעות כל הזמן ממשיכות לזלוג למרות שאני יודעת שאין לי מה לבכות, הרי זה טבעו של העולם.

גיל 14 וחצי (כמעט 15) זה גם גיל מכובד, אך למרות שזה נחשב זקן אתה מעולם לא היית כזה באמת, עד סוף ימיך היית כלב בריא ואנרגטי והיית רץ ונובח ומכשכש בזנב.

הגעת אלינו לכבוד יום הולדתי ה-8, גור קטן בן חודשיים ואני זוכרת שישר רצתי אליך וידעתי מאותו הרגע שאתה שלי והתאהבתי בך. אבא שלי מעולם לא האמין שתחזיק אצלנו הרבה זמן, אבל הנה עברו להן 14 וחצי שנה. מילאת חלק גדול בחיינו ובחיי האישיים בפרט.

עכשיו נשארה רק תחושה מאוד ריקנית וחלל גדול מאוד שבא לידי ביטוי בדברים הקטנים- בלפתוח את הדלת לראות אם אתה בחוץ, להציץ מתחת לשולחן בשביל למצוא אותך בוהה באוכל ועושה קולות כדי להגיד שגם לך בא, לנסות לשאול מדי פעם 'רוצה לצאת?' כדי לראות אותך זוקף את האוזניים מטה את הראש ומכשכש בזנב בהתלהבות, לשמוע אולי אם אתה מגרד בדלת או לנעול נעליים ולראות מתי תשים לב ותבוא בהתלהבות במחשבה שיוצאים לטייל.

 


 

 

עכשיו נשארו רק זכרונות ומזכרות ממך.

יש לי את התליונים ההם שהיית הולך איתם כשהיית קטן, לפני שהיה שבב. הם עכשיו קצת דהו והתקמטו אבל שמרתי אותם עד היום.

יש לי ציפורן שנפלה לך (בבקשה אל תחשבו שאני קריפית!), ועצם היותי בעלת קצת הומור שחור השתעשעתי במחשבה שיש לי עכשיו דנ"א ואפשרות לשבט אותך, אבל כמובן שאתה יחיד ובמיוחד ואף שיבוט לא יהיה אתה!

 

קשה לי לראות את הפינה שלך ריקה. אתה תחסר לי מאוד.

אני יודעת שלא משנה מה אתה תמיד תהיה הכלב נאמבר 1 שלי! אזכור אותך תמיד ואתגעגע אליך.

אני אוהבת אותך, שועל קטן שלנו 3>

 


 




לפחות אני יודעת שלא סבלת ושהיו לך חיים טובים ומאושרים.

 

*

 

והנה פוסט שמצאתי בארכיון ששווה קריאה-

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=565587&blogcode=13960647

 

 

וקומיקס שעשיתי שמוקדש בשבילו-

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=565587&blogcode=13994062

 

 

 

 

 

 

אסיים בשיר שאני שומעת כרגע של ג'ון מאייר. הוא מאוד מחזק אותי וגורם לי לחייך, אני מרגישה כאילו ג'ון מאייר בעצמו מדבר אליי אישית ומנסה לעודד אותי. המילים שלו מאוד כנות ונוגעות ללב.

 

Pain throws your heart to the ground"

Love turns the whole thing around
No it won't all go the way it should

 "But I know the heart of life is good

 

(איך איך לא שמעתי שירים שלו קודם?? אני ממש מודה לחברה שהכירה לי אותו מאוהב)


נכתב על ידי נעמהנונה:] , 12/2/2016 01:18  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-12/2/2016 17:15
 



לילה לבן עם חד קרן


 

 

אני לא יודעת למה אבל אני ממש עירנית עכשיו. רגע אחד אמרתי לעצמי שאני הולכת לישון ורגע אח"כ מצאתי את עצמי מלאת השראה עובדת על שיעורי הבית שנתנו לנו בקורס. כן, בארבע לפנות בוקר.

טוב, תמיד בשעות האלה ההשראה מתפרצת לי. משום מה.

אני בכלל נהיית מוזרה בלילה, עם רעיונות פילוסופיים עמוקים.

 

שומעת לי להנאתי אלקטרו סווינג. 

הז'אנר הכי מגניב ever.

 

 

אמרתי קודם רעיונות פילוסופיים עמוקים וזה מזכיר לי שהשבוע ניהלתי שיחה באחת בלילה עם חברה.

דיברנו על המשמעות של בית.

אמרתי לה שאני חושבת שבית זה לא משהו שהוא תלוי מקום או משהו חיצוני, זה נטו דבר מופשט. יכולים למשל לקבל את ההרגשה הזו גם כשנמצאים על אי בים, או נגיד שותים תה או נמצאים עם חברים.

וזה תכלס מה שתקף גם אצלי, אם ירוקנו את החדר שלי מדבריי או מכל העצמי שלי או לחילופין- מהנוכחות שלי, מה שיישאר שם זה רק מבנה עם קירות. זה לא המקום שעושה את הבית, אלה האנרגיות המשתקפות ממנו.

 

אני לא בדיוק זוכרת איך הגענו לדבר על זה, אני לא יודעת אם כבר סיפרתי כאן אבל עברתי (סוג של) למרכז. מצאתי עבודה, התחלתי לימודים שם ולאט לאט מתחילה להתרגל ולהשתקע במקצב של העיר ומכל האפשרויות שמוצעות לי שם.

אבל כשאני באה לפה לצפון, אני מרגישה את אותן אנרגיות של- הנה חזרתי, אני בבית. ומיד מתפשטת בי מין הקלה וחמימות. כי מה לעשות, האווירה הזאת שיש כאן, המקצב האיטי, הירוק של הטבע והקיבוציות גורמות לי להרגיש בבית.

 

ובכל זאת אני מרגישה רחוקה אלפי שנות אור מאיך שהייתי לפני שנתיים וחצי. זה רק אומר כמה השתניתי. כמה הרבה דברים השתנו בחיי.

אני מקבלת יותר, פתוחה יותר ומשוחררת יותר, ולומדת לראות ולקבל את המקום שאני נמצאת בו עכשיו על כל יתרונותיו וחסרונותיו.

 

 

 

כמו שאמרתי קודם התחלתי את הלימודים של הקונספט דיזיין. אני נשבעתי לעצמי שאני הולכת ממש להשקיע את הנשמה שלי בקורס הזה. בא לי לדחוף את עצמי קדימה, לעלות ברמה. אם לא אעמוד בציפיותיי אני ממש אתאכזב מעצמי.

אולי בגלל זה אני קצת משוגעת עכשיו. עושה שיעורי בית בארבע לפנות בוקר. ארבע וחצי. כבר חמש עוד מעט האמת.

 

כדאי שאלך לישון.

 

 

*אגב, אחותי הזמינה לשתינו פיג'מות-חיות מחו"ל.

וזה הגיע היום!

אני הזמנתי חד קרן ורוד. ככה זה נראה-

 


וזה הדבר הכי מגניב ומחמם בעולם.

אני עכשיו חונכת את זה וכיף לי בלב.

 

ממליצה לכולם לקנות!

 

 

שרבוט לסיום-



 

נכתב על ידי נעמהנונה:] , 5/2/2016 04:26  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמהנונה:] ב-12/2/2016 01:27
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעמהנונה:] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעמהנונה:] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ