לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פָלְפִיטַצִיוֹת


אני אכן בחיים אך אינני חיה

Avatarכינוי: 

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014


רייקנות מהולה בכאב עמום. העצב מחלחל לי בתוך הורידים בתוך הנימים.

הימים ההפוכים הללו מוציאים אותי מדעתי. אני הולכת לישון כשהשמש מתחילה לזרוח ומתעוררת כשהיא מתחילה לשקוע.

הכל מתהפך אצלי. בתוך החזה והבטן.

מבלה את כל היום בחושך בחדר שלי בתוך הקבר הזה שאני קוראת לו מיטה מקשיבה לשירים שקטים ועצובים ומדכאים.

אני יוצאת מדעתי ביומיים של הבדידות הזו. אך זה לא עובר בחמשת ימי השגרה שלי, אשר מלאים באנשים וקולות ופרצופים ועשייה.

הכאב תמיד שם. והעצב רודף אותי.

ומחר אנשים יחייכו אלי וישאלו איך עבר עלי הסופש ומה עשיתי בו ואני בתוכי אאחל להיעלם ובקרביים מתפתלות אנסה לחשוב מה לומר.

בטח אחייך ואענה שסתם, לא משהו מיוחד. כשבעצם התשובה האמיתית היא שניסיתי למנוע מעצמי לעשות את הדבר הכי אגואיסטי שאני יכולה לחשוב עליו.

אבל הם לא יודעים את זה. הם חושבים שאני בדיוק כמותם. עם החיוך על הפרצוף והצחוק המתגלגל. שמחת חיים. הם לעולם לא יעלו על דעתם כמה בן אדם יכול לרצות למות. כמה בן אדם יכול להיראות בסדר גמור כלפי חוץ אך בפנים בעצם הוא שקוע בדיכאון ולא בטוח איך לשחות.

 

אני לא יודעת כמה עוד אצליח להחזיק מעמד

אנשים הם לא תרופות.

 

נכתב על ידי , 26/10/2014 01:58  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



03:46


 

 

 

 

 

 

אור הירח הבוקע מבין התריסים מצייר פסים על הכר ליידי, על שיערך. השעה 03:46 ואתה כבר ישן. הדבר היחיד שאני שומעת בתוך הרעש המחריש של הדממה זה את נשימותייך והמחשבות שבראשי. תמיד מכה בי ההבנה שזה לא יכול להסיח את דעתי להרבה זמן. הפנים שלי מלוכלכות מאיפור מרוח. השיער מבולגן. ואני יודעת שכשהירח יתחיל ללכת לישון אתה תתעורר ותלך בלי לחשוב פעמיים. ואני אשאר פה לבד במיטה הגדולה, עוצמת עיניים. נותנת לך להאמין שאני שקועה בשינה עמוקה כבר מ-03:46. וזה בסדר, זה תמיד ככה. אני לא מצפה למשהו אחר. מספיקה לי ההרגשה הרגעית ההיא שמשכיחה מכל השאר. תחושת סיפוק. ריגוש. תחושה שממלאה אותי. משכיחה את הריקנות, את הכאב. אני יודעת שברגעים האלו אני לא אני. אני ריקה מעצמי ומלאה בכל כך הרבה. אני יודעת שבאותו רגע הוא רוצה אותי יותר מכל דבר אחר. ובאותם רגעים אני גם רוצה את עצמי. אני לא מחפשת אחר מוצא ומקום מסתור. אני לא בורחת

               עד שהדממה הזו מכה בי כסכין חדה, ואני חוזרת אל המציאות. אל תחושת הלבד.

מקיאה אינספור מילים לתוך מסך הטלפון המרצרץ.

נכתב על ידי , 13/10/2014 04:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




תאהב אותי כשאני שבורה ומלוכלכת

כשכל פגמיי נוטפים ממני והאור נופל

על פצעיי והם כל שניתן לראות

תיפול לרגליי כשאני הרסנית ואבודה

בעת שאצבעותיי מלטפות כל נים בג-

ופי תרות אחר מקום מפלט בו אוכל

להיחלץ מעצמי

תעריץ אותי כשאני כואבת כשאני מ-

רשה לעצמי ליפול ולא דואגת להרים

את עצמי מהרצפה כשאני שרויה שם

שוכבת מדממת ומטונפת

תתענג על הכעס והאכזריות שבי על

הדרך בה אני מרסקת את עצמי מכף

רגל ועד ראש עד שכל הנותר ממני

הוא ערמה של מיליוני יהלומים על ה-

רצפה המתפוררת

תנשק את כל מה שאני מתעבת בע-

צמי כאילו היה זה הדבר הכי יפה

שראו עיינך מעולם.

 

נכתב על ידי , 5/10/2014 04:25  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,705
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגלוריה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גלוריה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ