לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Fairy Tale Story



Avatarכינוי: 

בת: 20



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2010

פרק 7:זה ניגמר.


 

אני כול כך מיצטערת על האיחור הענקיייייייייייי,

פשוט חשבתי שאני פורשת מהבלוג...אבל...אין לי אומץ לפרוש

כול כך חבל לי...ולהפסיק לכתוב? זה בלתי אפשרי חחח D:

אז הינה סוף סוף,פרק 7 :]

 

פרק 7:זה ניגמר.

בפרק הקודם-

"תיזהר ללכת עוד הפעם,ל...אתה יודע לאן"דניאל אמר לטום.

"אני לא הלכתי לשמה סתם"טום אמר

"אז למה? לגלות על ההורים שלך.אני יודע"דניאל אמר

"והצלחתי"טום חייך והוציא חבילת שטרות מהתיק שלו,

"וזה רק קצת ממה שהם השאירו לנו"טום חייך בזמן שדניאל היה בשוק.

פרק 7:זה ניגמר.

"מזאת אומרת?"דניאל שאל במהירות.לחקור כמה שיותר,ולדעת כמה שיותר...זה האופי של דניאל.הוא תמיד ידע הכול. ואיכשהו,כול אחד אמר לו הכול...כולם סמכו עליו...חוץ ממיילי.היא כבר הפסיקה לסמוך עליו.

"זאת אומרת.שההורים שלי ושל מיילי,לא השאירו אותנו בלי כלום,הם השאירו לנו מלא כסף...זה פשוט בבנק במרכז העיר.

"ואיך זה שעד עכשיו לא ידעתם על זה?"דניאל שאל

"כי לא הייתה לנו כתובת מסודרת.תמיד עברנו משם לפה,והבנק הזה חשב שאנחנו היתפגרנו"טום צחק

"אז למה הם לא דאגו לברר?"דניאל צחק

"כי הם לא רצו.למה בשבילם להביא עוד כסף לאחרים?"טום שאל

"כי זה לא הכסף שלהם.אולי."דניאל אמר

"טוב,מחר בבוקר מיילי הולכת לבית ספר,ואתה הולך איתי לבנק הזה.סגרנו?"דניאל שאל

"בתנאי אחד."טום אמר במהירות,

"צפוי. איזה תנאי?דניאל שאל

"שתחזור לאחותי"טום אמר רציני.

"זה אני יעשה גם מבלי שתבקש ממני"דניאל צחק וטום חייך,חיוך רגוע.

"למה את כול כך רוצה את זה?"דניאל שאל

"כי אתה כמו אח בשבילי...ואני לא אוהב שמיילי כול הזמן רבה איתך"טום אמר

"כן...גם אני לא סובל את זה"דניאל אמר כשעיניו היו מרוכזים בנקודה אחת.

"בואו נאכל?"מיילי היתקרבה לשניים בחיוך והתחילה לחתוך את העוגה,בזמן שמבטיהם של טום ודניאל לא הפסיקו להיפגש זה עם זה.

למחרת בבוקר מיילי קמה מהמיטה בתנוחה שמיילי שוכבת על הגב ודניאל על הבטן,בזמן שדניאל מחזיק את מיילי במותניה.היא היתעוררה,היסתכלה על דניאל היושן...וחייכה לרגע,אבל אז הורידה מהר את החיוך.הורידה את ידו של דניאל וקמה מהמיטה.היא לא טרחה להעיר את טום,כי חשבה שיהיה יותר טוב שישן היום,היא היתארגנה,ושתתה תה במטבח.

"זה ניגמר.כניראה שהנסיכה צריכה לקבל את זה שזה ככה.היא לא יכולה להיות עם הנסיך,כשהיא הייתה זקוקה לו, הוא לא היה שמה.אז למה שהיא תהיה שמה כשהוא זקוק לה? היא לא חייבת לו כלום. הם לא יסתכלו ביחד על הירח, לא יתחבקו מול האח.לא יתנשקו עם מוזיקה ברקע,הטלנובלה ניגמרה.הכול ניגמר.האהבה שהייתה בינהם כבר לא תחזור לפרוח כמו שהייתה פעם,עכשיו...זאת רק ידידות,שאפילו לא מתקרבת לידידות שהייתה פעם.זאת ידידות קרה. ידידות אדישה,ידידות של הכרחה,כאילו הכריחו אותם להיות ידידים.כניראה...שזה באמת ניגמר."

אחרי שהיא שתתה ושמה את הספר בחדרה מתחת למיזרון,היא יצאה מהבית לכיוון הבית ספר.

"איך טום?"ניק ומיילי ניפגשו ליד בית הספר.

"הכול טוב....אתמול צחקנו ודיברנו רגיל"מיילי חייכה בזמן שהשניים ניכנסו לבית ספר ביחד.

"אני שמח שהכול היסתדר בסוף."ניק אמר

"אז...מה דניאל הלך בסוף?"ניק שאל אחרי כמה דקות של שקט.

"לא,טום ביקש שהוא ישן אצלינו...אז בסוף הוא נישאר"מיילי נעצרה במקום והיסתובבה לניק.

"באמת? ואיפה הוא עכשיו? הוא כבר הלך?"ניק שאל

"לא ניראה לי...לא הערתי אותו.לא אותו,ולא את טום...רציתי שטום ישן קצת ושדניאל ישגיח עליו בזמן שאני פה"מיילי אמרה

"אהה...עם את רוצה אני יכול להשגיח עליו לפעמים"ניק חייך

"כן.אבל אתה תמיד בבית ספר כשאני בבית ספר,ודניאל כבר לא לומד"מיילי אמרה והתחילה ללכת לכיוון הכיתה שלה.

"אהה..."ניק אמר לעצמו בזמן שהוא עדיין עומד במקום.

"הלכתי לשיעור!"מיילי צעקה וניכנסה לכיתה בזמן שניק חייך חיוך קטן והתחיל ללכת בצעדים קטנים לכיוון כיתתו.

"בוקר טוב"טום צעק לדניאל שיצא עם מראה הפוך על הבוקר."איך אתה כבר ער?"דניאל שאל כשראה את טום יושב מול הטלויזיה עם פופקורן ביד. "ממזמן קמתי.רק כשמיילי הלכה לבית ספר"טום אמר ועקב עם עיניו אחרי דניאל.

"אהה..."דניאל אמר,הוציא מים מהמקרר ושתה מהבקבוק.

"לא היית צריך ללכת לבית ספר?"דניאל שאל אחרי שהוא שתה שלוק מהבקבוק ואז הכניס אותו למקרר.

"כניראה שלא."טום אמר

"היום הולכים לבנק.אז קדימה תתארגן ונלך"דניאל אמר וטום הלך לכיוון חדרו.

אחרי שהשניים היתארגנו,הם הלכו לכיוון הבנק.

"נו,זה פה?"דניאל שאל כשטום והוא עמדו מול הבנק.

"כן"טום אמר

"טוב,ניכנסים..."דניאל אמר והשניים ניכנסו לתוך הבנק ,לקחו מספר והיתיישבו על כיסא.

"ועכשיו?"טום שאל

"אנחנו מחכים"דניאל אמר.

השיעור ניגמר ומיילי יצאה מהכיתה לכיוון הלוקר שלה,היא חיכתה כמה דקות ואז ראתה את ונסה מתקדמת לכיוונה,

"נו...אז איך היה אתמול עם דניאל?"ונסה צחקה כשהיתקרבה למיילי

"מאיפה את יודעת שהוא היה אצלי?"מיילי שאלה

"אני יודעת הכול."ונסה חייכה כשהשניים ניכנסו לתוך הקפטריה.

"לא.את לא."מיילי אמרה כשהשניים היתיישבו סביב שולחן בקפיטריה.

"נו טוב...ניק סיפר לי,אבל איך היה?"ונסה חייכה ומיילי היתרכזה לרגע בנקודה אחת. "חזרתם להיות ביחד?"ונסה שאלה

"אממ..."מיילי לא הייתה מרוכזת בדבריה של ונסה.

"מיילי!"ונסה צעקה

"מה??"מיילי שאלה ומבטה חזר שוב לונסה.

"חזרתם?"ונסה שאלה

"לא.למה שנחזור? הכול ניגמר ביני לבין דניאל."מיילי אמרה

"יותר נכון,הכול נישאר פתוח בינך לבין דניאל...אתם לא יודעים מה אתם רוצים אחד מהשני.אתם לא יודעים עם זה ניגמר, עם זה רק מתחיל, עם בא לכם להיות ביחד,עם אתם שונאים אחד את השני.אתם לא יודעים כלום. אז אין לך אפילו זכות להגיד שהכול ניגמר."ונסה אמרה

"אבל..."

"לא.שום דבר בינך לבין דניאל לא ניגמר ואת יודעת את זה...יש לך פשוט תירוץ עכשיו,את כועסת עליו...ולמה? מי יודע. אז את אומרת לכולם שזה ניגמר,יותר נכון...משקרת לכולם שזה ניגמר.משקרת לעצמך..."ונסה אמרה

"יש אנשים שצודקים....ואני אף פעם לא מודה בזה...אני תמיד יותר מידי מקשיבה לעצמי,חושבת לעצמי.מה אני אומרת ,ומה אני רוצה...יש אנשים כאלה.שחושבים רק על עצמם...שמסתירים מעצמם את מה שהם מרגישים, שמכחישים את זה...אף פעם לא חשבתי שאני יכולה לשקר לעצמי...אבל הכול ניגמר לא?

אנשים אומרים הרבה דברים,וחושבים הרבה דברים...אבל זה לא אומר שזה נכון...זה לא אומר שככה זה באמת.

היא צדקה...הכול נישאר פתוח ביננו...וכניראה שאנחנו צריכים לסגור קצוות....כדי שסוף סוף,הכול ביננו יגמר."

"הינה,אמרתי לך שהם השאירו לנו כסף"טום אמר לדניאל כשהשניים יצאו מהבנק.

"כן...אתה צודק"דניאל עדיין היה המום ממה ששמע בבנק.

"אז מה עושים עם הכסף?"טום חייך

"לא...קודם אנחנו צריכים להגיד את זה למיילי.היא תדע מה לעשות"דניאל אמר

"לא..."טום היתבאס.

"תירגע.קודם...נלך לארוחה קטנה!"דניאל צעק כשהוא מחזיק כמה שטרות ביד,וטום מקפץ בשמחה.

"ומיילי"טום נעצר וחייך

"כן.בוא נלך להוציא אותה מהבית ספר המטומטם שהיא לומדת בו עכשיו.בוא."דניאל חייך,הרים את טום בידיו והשניים הלכו לכיוון תחנת האוטובוס.

"תחליטי.את רוצה להיות עם דניאל?"ונסה שאלה כשהיא ומיילי היו בדרך לצאת מבית הספר.

"כאילו...אני לא יכולה לשכוח אותו...בכול זאת זה דניאל...את יודעת טוב מאוד מה עברתי איתו..."מיילי אמרה

"אבל?"ונסה שאלה

"אין לי כוח לדניאל.דיי.אני לא יכולה איתו יותר."מיילי אמרה ונעצרה במקום.

"אולי אני פשוט אסתכל על מישהו אחר?"מיילי שאלה

"ג'ו?"ונסה שאלה "הריי היית דלוקה עליו"ונסה אמרה

"עד שגיליתי שהוא דלוק עלייך..."מיילי אמרה

"לא,הוא לא."ונסה אמרה והשתיים יצאו מהבית ספר.בחוץ חיכו להם טום ודניאל.

"טום.מה אתה עושה פה?"מיילי היתקרבה עליהם ואז היסתכלה על דניאל ושאלה אותו:"מה הוא עושה כאן?!"

"באנו להזמין אותך לארוחה..."טום אמר

"מה כבר הכנתם לאכול?"מיילי חייכה קלות בזמן שונסה עמדה מאחוריה.

"הולכים למסעדה"טום חייך

"מה? לא.אין לנו כסף למסעדה..."מיילי אמרה במהירות,ולקחה את טום בידה.

"בואי איתנו,ואנחנו נסביר לך הכול"דניאל אמר.

מיילי היססה,היא היסתכלה על דניאל שחייך ואחרי זה על טום שחייך ואז חייכה ואמרה "אוקיי"

"ניפגש אחר כך,מייל"ונסה חייכה והתחילה ללכת ואז ראתה מרחוק את ניק מסתכל על מיילי,דניאל וטום.

"אל תדאג...שום דבר לא קורה בינהם..."ונסה חייכה

"מה? על מה את מדבת?"ניק שאל,כאילו שלא מובן על מה ונסה מדברת.

"אבל הסיפור בינהם יותר מידי מסובך בכדי שהוא יגמר...יש להם עדיין יותר מידי דברים לסגור בינהם..."ונסה המשיכה לדבר כאילו שלא שמעה את מה שניק אמר.

"יהיה לך יותר טוב עם תשכח אותה...תאמין לי...פחות סבל"ונסה אמרה והתחילה ללכת.

"רגע"ניק רץ אחרי ונסה,וונסה נעצרה.

"מה?"ונסה שאלה

"אולי את רוצה לשתות משהו ?"ניק חייך.

"אתה מזמין אותי?"ונסה שאלה

"עלי"ניק חייך

"אוקיי"ונסה צחקה.

"פה?"מיילי הייתה המומה כשהשלושה ניכנסו לתוך מסעדה מפוארת.

"כן"דניאל חייך והמלצרית היתקרבה עליו ואמרה:"אתם מוזמנים להיכנס..."בזמן שהיא מדריכה אותם לכיוון שולחנם,ודניאל הולך אחריה.

"דני.שנייה..."מיילי אמרה

"דני? ככה היית קוראת לי כשהיינו ביחד..."דניאל חייך,תפס בידה של מיילי והשניים הלכו לכיוון השולחן.

"בבקשה,הינה התפריטים שלכם...אני יבוא עוד כמה דקות"המלצרית חייכה והלכה לכיוון השולחן אחר.

"מה אנחנו עושים פה,אין לנו מספיק כסף לכוס מים.אתה רוצה שנאכל פה?!"מיילי לחשה בכעס לדניאל.

"מותק...תירגעי...פשוט תזמיני את מה שאת רוצה"דניאל חייך

"אממ....דניאל בוא ניטעם את זה"טום אמר והצביע על מנה בתפריט.

"אוקיי"דניאל חייך,אבל מיילי הייתה רק עסוקה במחירים.

"מה?! 60 דולר....היתחרפנם?! על מנה אחת?"מיילי שאלה

"אני רוצה כוס מים"מיילי אמרה והיסתכלה על המחיר של המים. "טוב,זה יותר טוב מ60 דולר..."היא אמרה לעצמה.

"אתם רוצים להזמין?"המלצרית היתקרבה עליהם.

"כן...אנחנו רוצים את המנה הזאת.תביאי לנו 3"דניאל חייך.

"מה לשתות?"המלצרית שאלה

"כוס מים"מיילי חייכה

"יש כול מיני מלקשייקים ומיצים"המלצרית אמרה

"טוב,תביאי לי מילקשייק וניל"דניאל חייך והיסתכל על טום.

"ולי תות בננה"טום חייך

"ולגברת כוס מים?"המלצרית שאלה.

"לא,תביאי לה מילקשייק וניל"דניאל חייך,והמלצרית היתרחקה.

"מה אתה רציני?! אין לנו כסף לזה עכשיו."מיילי אמרה

"אז זהו,שיש."דניאל חייך

"מאיפה?"מיילי שאלה

"דניאל...במה היסתבכת?"מיילי שאלה אחרי כמה דקות.

"לא.זה לא זה."דניאל חייך

"איך הרשע בסיפור....יכול להפוך להיות טוב?

איך הטוב בסיפור....יכול להפוך להיות רע?

איך האמא יכולה להפוך להיות האבא?

איך החיים יכולים להפוך למוות?

איך השלום בעולם יכול להפוך למלחמות?

אז תגידו לי....איך מישהו עני,בלי גרוש.יכול להביא את נסיכתו לארוחה בארמון,מבלי שהוא ישלם עליה?"

"זהו מיילי,זה ניגמר. ניגמר כול הריבים,ניגמרו כול הויכוחים על הכסף.כי מהיום...את וטום....עשירים"דניאל חייך חיוך ענקי.

"אנחנו מה?"מיילי הייתה המומה.

"זהו מייל,זה ניגמר."דניאל חייך.

מקווה שאהבתם :]

ועוד הפעם מיצטערת על האיחור הענק!

מקווה שעדיין קוראים פה ...חחח

למרות....שיש לי 52 מנויים :)

 

 

 

 

נכתב על ידי , 13/1/2010 11:55  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





29,522

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmaria :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על maria :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ