לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם


בלוג מחקר שנמצא בישראבלוג מ-2004 והוקם לצורך הדוקטורט של כרמל וייסמן. כרמל כבר דוקטור (ולא רק "דוקטור בלוג") מספטמבר 2010 אך ממשיכה לעדכן מדי פעם אודות מחקריה על בלוגים, פקצות ותופעות שהחלו בישראבלוג.
Avatarכינוי:  כרמל וייסמן

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2007

על לייב בלוגינג ועיתונות שטח, אפרופו jerusalem rocks


עדכנתי אתמול במהירות במהלך האירוע אבל היום אני רוצה לכתוב על זה קצת יותר בפירוט. קודם כל נראה שהבלוגינג כסוג של מדיה הרוויח כבר קטגוריה משלו ובקרוב אשייך את כל הפוסטים הרלוונטיים לקטגוריה הטרייה. אנחנו ממשיכים לבחון את ההבדל בין בלוגינג למדיה ואת הבלוג כמדיה ואני בחנתי את זה ממש בפועל אתמול כשפעלתי כלייב- בלוגרית רשמית מטעם יזמי האירוע. קודם כל לא הדגשתי מספיק כמה היסטורי ונדיר היה העניין. לייב בלוגרים בדרך כלל פועלים מטעם עצמם מהמקום שבו הם מצויים ולעיתים מקבלים יחס דומה לתקשורת וקצת יותר נגישות ואז אנחנו מתלהבים מזה. במקרה של Jerusalem rocks, יזם האירוע, המיליונר היהודי חובב הטכנולוגיה, ג'ף פולבר, שיתף פעולה עם כפיר פראבדה, שחשב על הבלוגרים עוד לפני שהוא חשב על התקשורת הממוסדת ועקף את מנגנון היח"צ הרשמי של האירוע. הוא דאג לנו לעמדות תצפית מרושתות והצ'ופר המפתיע היה עמדה מאחורי הקלעים בזולא של האמנים. התקשורת נכנסה למתחם הזה באופן מרוכז רק כדי לראיין את הבלק אייד פיז לפני ההופעה אבל אני שרצתי שם כל היום בגיבוי היזמים, מה שבכלל לא נראה הגיוני למפיקה במקום שכל הזמן ניסתה להוציא אותי. אין תקדים לנגישות כזו לבלוגרים ויחס מועדף על פני תקשורת וחורה לי שלא קיבלנו מספיק שיתוף פעולה מהאכסניה שלנו, תפוז, כדי להצדיק את זה, ליצור תקדים מוצלח ולקדם את המעמד של בלוגרים כיצרני מדיה. 

 

החולשה הגדולה ביותר של הבלוגים היא שהם לא משודרים בערוץ 2. בארה"ב הבלוגרים משתפים פעולה מספיק כדי ליצור אייטם בעצמם ואלטרנטיבה למנגנון ההפצה התקשורתי אבל אצלנו המנגנון עדיין חורק. לא ברור לי מי סיכם עם מי אבל לא קודמנו כלל לדף הראשי של תפוז ואף אחד לא הבין שמדובר כאן במצב בלוגינג ייחודי וראשוני שכדאי לעודד. לי לא מפריע העדר רייטינג או רייטינג בדיעבד, אני נהניתי והחכמתי וראיתי בשקט יותר קטעים מההופעה בכל מקרה, אבל עורכי אתרי בלוגים חייבים להבין שהם יוצרים התנסויות תקדימיות שמלמדות יזמים חלוציים שנותנים כבוד לבלוגים, שהדבר הזה עוד לא עובד כמדיה בארץ וזה תוקע אותנו ומחזיר אותנו אחורה. צריך להבין שכוחה של הבלוגוספירה כמדיה או אלטרנטיבה כלשהי למדיה תלוי בשיתוף הפעולה ברשת קשרים שאנו טווים יחד, ולעורכי דף ראשי יש תפקיד קריטי בזה, הם לא יכולים להרשות לעצמם ליצור זכרונות כאלה אצל יזמים חלוציים של "אין קוראים למדיה הזו וזה לא משתלם" ובפעם הבאה לא יהיו בלוגרים מאחורי הקלעים אלא שדרן טלוויזיה. אני מאד מאד מאוכזבת מהח'ברה בתפוז שבכלל לא הבינו כנראה שהם כורתים את הענף עליו הם יושבים.

 

באשר לחוויה של הבלוגר מול העיתונאי: אפשר לעמוד מבחוץ ולנתח את מותר העיתונאי על הבלוגר או להפך אבל אין כמו התנסות אישית כדי להבין את הניואנסים ואני אנסה לפרוט את התובנות שלי. אתמול הרגשתי בעיקר את הלחץ והמיידיות אבל בדיעבד חשבתי שזה קריטריון חיצוני לא נכון בהכרח, שכן כתבים כיום מצויים בלחץ דומה בחווית השטח שלהם גם כשהחומרים שלהם נערכים ומשודרים זמן מה אחר כך. יש קצת יותר לחץ בגלל העדר התיווך. לא יכולתי ממש רק לשוטט ולחפש עם מי לדבר כי הייתי עמדה של איש אחד והייתי צריכה גם בפועל להעלות את החומרים ולדווח עליהם. זה מה שיוצר מצב שלא חושבים פעמיים ולא עורכים ומשדרים חומרי גלם באופן שוטף. תחושת החספוס, ה"גרילה" הבלוגית, היא תוצר של הצורך לעבוד לבד בכל התפקידים. ניתן להקל על העומס על ידי שיתוף פעולה בין כמה בלוגרים וזו עוד זווית על חשיבותו של השת"פ בין בלוגרים.

 

נוכחתי שאמנים יותר פתוחים לבלוגרים מאשר לתקשורת. לתקשורת יש כח היררכי, מסגור שלא תמיד אוהבים, מסורת של חדירה לפרטיות ולרבים יש מערכת יחסים מורכבת עם התקשורת. התקשורת נכנסת במרוכז כנחילי ארבה ומשנה מיד את כל האנרגיה. בלוגרים לא מאיימים, הם שורצים לידך ברגוע, אין להם עורך שיהרוג אותם אם הם לא יביאו אייטם בלעדי או מעוות, הגולשים יסתפקו בכל פיסת תיעוד, יש בחוסר המקצועיות יתרון, עממיות שפותחת לשיתוף פעולה ושיחה ממקום אותנטי יותר. זה יותר כמו מעריצה שקיבלה מצלמה ביד לתעד את החוויה הסובייקטיבית שלה ואתם יודעים מה? אנחנו חיים בעידן שגם התקשורת מתחילה להבין שהקהל מעוניין בזה יותר ויותר. שהיתרון של העיתונאי הוא אדמיניסטרטיבי בלבד (כי בכל זאת, לא כל מעריצה עם וידיאו בפלאפון יכולה לקבל גישה מאחורי הקלעים) ואנשים לאו דווקא אוהבים את המסגורים הרשמיים ואת השאלות הידעניות או כאילו מתוחכמות של עיתונאים. בלוגרים יכולים להרשות לעצמם שזה יהיה סתם כיף.

 

אז למי שפספס את הלייב, הנה סרט מסכם שערכתי ממיטב חומרי האתמול. תהנו:

נכתב על ידי כרמל וייסמן , 10/9/2007 10:53   בקטגוריות בלוגינג כמדיה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מרי ג'יין ב-20/10/2007 23:17
 



לייבלוגינג מ-jerusalem rocks


לא מזמן דיברנו על קשיי הלייב בלוגינג והנה היום קיבלתי משרה מלאה מכבידה בלעדית וכייפית, לעשות לייב בלוגינג מאחורי הקלעים של ההופעה הגדולה בבריכת הסולטן עם כל האמנים המגניבים מחו"ל וגולת הכותרת, הblack eyed peas. עד שפרגי הגיעה לא הכניסו לפה אף עיתונאי ועשיתי קטעי וידיאו בלעדיים, תוכלו לראות הכל בבלוג של הארוע בתפוז ולהמשיך לעקוב. מחשבותי בנושא בקצרה: כלייב בלוגרית משימתי קשה ממשימת עיתונות. פעם כשהיו רק עיתונים וחדשות היו מעובדות אחרי כ3 ימים, הגיע הרדיו ונתן מכה ניצחת לעניין במיידיות שלו. ואז באה עיתונות הרשת שמתחה את המיידיות לקיצון. אבל לייב בלוגינג מהיר יותר גם מעיתונות רשת ולא סתם זו עיתונות גרילה, יש בזה משהו מהמאמץ של לוחמת שטח: עצם זה שאין לזה פורמט או דדליין או סטנדרט זה תמיד הכל ואתמול, זה כל כך פתוח שזה הכי מלחיץ שיש. זה מעין גורמה-פפרצי ושלא תחשבו שזה קל. טוב, הולכת לדבר עם פרגי. תעקבו.
נכתב על ידי כרמל וייסמן , 9/9/2007 20:25   בקטגוריות בלוגינג כמדיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





66,654
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , ביקורת בלוגים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכרמל וייסמן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כרמל וייסמן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ