לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  I'm in heaven

בן: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

אילו הייתי טיפש.


תירגע.

תירגע, תסתכל עליי.

תסכל עליי.

הכל בסדר, אל תוריד את הראש.

אתה שומע?

תסמן לי שאתה שומע.

תחייך, תמצמץ, תלחש.

אתה איתי?

הלו?

אני מאבד אותו.

בן, תסתכל עליי.

אל תעצום את העיניים.

תזמיני אמבולנס.

אני לא מאמין שהוא עשה את זה.

אתה איתי?

אני מאבד אותו, מה עם האמבולנס?

"בדרך"

הוא חסר הכרה.

בן!

אין לו דופק.

תעזרי לי.

תצאי מהפניקה, הוא חזק הוא יעבור את זה.

"אתה נורמלי אתה אומר לי שהוא חזק, תראה אותו!"

מעידה קטנה.

"קטנה?"

אם היית יודעת מה הוא היה מספר לי כל לילה.

"מה?"

אמא שלו יודעת?

"לא... איך אתה רגוע, אני לא יכולה אני מתחילה לבכות"

אני לא מצליח, תעזרי לי!

...

יש דופק חלש מאוד.

"האמבולנס בחוץ."

צאי, תביאי אותם לפה, ותתקשרי לאמא שלו.

"ארבע בבוקר אתה רוצה שאני אתקשר אליה?"

את מעדיפה כשיהיה מאוחר מידי?

-צוות חירום נכנס-

-בדיקות, תחקורים, שאלות-

הוא יהיה בסדר?

-אנחנו מפנים אותו מפה לשטיפת קיבה, תקוו שאלוהים איתו.

אנחנו באים.

"רגע אני אקח איתי ז'קט, קר לי. איפה הז'קט שהשארתי אצלך?"

בארון על הקולב. מצאת?

"בוא רגע... מה זה?"

תקראי מה רשום.

 

אני יודע שתמיד קר לך. תסלחי לי. אין בי יותר מקום להכיל את הכאב הזה. כואב לי. הנפש שלי רוצה מנוחה. אף פעם לא הרגשתי כל כך לבד וכל כך מיואש. תסלחי לי. תסלח לי. תגידו למשפחה שלי שאני מצטער.

 

-בית החולים-

מצאנו אותו בחדר, אני השותף שלו, חזרנו מבילוי. הוא היה זרוק על הרצפה רטוב מדמעות וכדורים לידו. הנה הקופסה. הוא גם שתה. ערק. היה בקבוק חדש במקרר. הוא שתה חצי בקבוק. הוא עכשיו בשטיפת קיבה, אנחנו מחכים לרופא.

 

אמא חיבקה אותו ובכתה. היא לא אמרה דבר, היא רק בכתה. אחרי כוס אחת של מים היא נרגעה מעט וישבה בדממה על אחד הכיסאות בחדר ההמתנה. שתיקה של שלושתם. אף אחד לא פצה מילה במשך דקות אחדות... כולם הזדקנו במבטם. זה הביט לרצפה וזו הביטה לתקרה, ורק האם היישירה מבט אל עבר חדר הטיפולים ובהתה. בתוכה התפללה שיתרחש נס. נס אחד אחרי שנים קשות. רק נס אחד שאלוהים יפיל על משפחתה. הם שהו כך בדממת אלחוט עד אשר יצא הרופא מחדר הטיפולים ושינה את חייהם של השלושה...

 



 


ובנימה אישית יותר, הקטע הזה נכתב בנשימה אחת עם הרבה מטענים והרבה זכרונות וחיטוט בעבר. המחשבות על לגמור עם זה עברו לי בראש הרבה זמן ואז הכרתי אנשים נפלאים. מאז שעזבתי את הבית לפני כשנתיים (למטרת לימודים) ועברתי לגור בעיר אחרת, רחוקה. האנשים האלה עזרו לי לצאת מכל כך הרבה בורות, ישרו אותי ונתנו לי כאפות כשהיה צריך כדי להתעורר למציאות. תמיד יש רגעי משבר, אפשר לעבור אותם בשלום, רק צריך לחשוב בהיגיון. עם השנים, מה שהחזיק אותי מלא לעשות את זה היה ההרס המשפחתי שזה יכול לגרום. כמה פעמים שהיתי קרוב לזה תמיד עצרתי את זה. עם הזמן דברים הסתדרו ונמצאו הרבה פיתרונות יותר רציונליים מאשר הפלת האסון הזה.

נכתב על ידי I'm in heaven , 12/10/2014 00:50  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

31,889
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI'm in heaven אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I'm in heaven ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ