לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הטור דה רן

עיתונות רצינית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2012

הטור דה רן


עיתונות רצינית

גיליון מספר 79, 10.3.2012, ה' באייר התש"ח

בסייעתא דפסטא

רן שליי

 

בשעה טובה הגעתי לשלב המתקדם בקריירה שלי, בו אני זוכה לערוך ניסויים מדעיים חשובים, לגזור מתוכם מסקנות אודות חוקי הטבע היסודיים ולפרסם את כל זה במגזינים המדעיים הטובים בעולם. כל זה, כמובן, בהנחה שאמצא את הבורג האחרון שחסר לי כדי לקבע את כל העדשות שלי במקומן. אני רכון כעת מתחת לשולחן במעבדה שלי, ומגשש באפלה אחר בורג שני ס"מ בקוטר שליש צול, עם הברגת אלן ומרווחים של רבע מילימטר. אני מחפש כזה כבר די הרבה זמן, וכל מה שמצאתי זה את הבורג הרצוי אבל עם מרווחי הברגה של שמינית האינטש. לא הלכתי לשירותים מזה יומיים. לא ראיתם כזה אולי? אני מניח שהנובל יאלץ להתעכב.


"הדבר הכי חשוב כשעובדים במעבדה," מבהיר לי הדוקטורנט שניאות לחנוך אותי בתנאי שאחפש ברגים גם בשבילו, "הוא בטיחות. אנחנו עובדים פה עם לייזרים בעוצמה מאוד גבוהה." כדי להדגים, הוא מפעיל לייזר כחלחל טורקיז (צבע אהוב חדש: ארבע-מאות שמונים ושמונה ננומטר) בעוצמה אימתנית של שני וואט, ובעוד אני ממהר לגשש אחרי משקפי מגן, ניצתת לה חתיכת נייר שעמדה בדרכה של האלומה. אנחנו ממהרים לכבות את הנייר ואת הלייזר, ולאחר תדרוך קצר נוסף ("איך לא להצית את עצמך") אני חוזר למסע הבלתי נגמר בחיפוש אחרי האום שאני צריך כדי להחזיק את הבורג שמחזיק את העדשה.


למחרת אני כבר עובד לבדי במעבדה, ותוך כדי שאני מצחצח מראות דיאלקטריות מתעוררת בי, כפי שקורה מעת לעת, הסקרנות המדעית. אני מנסה לשחזר את ניסוי הצתת הנייר. למרבה השמחה הנייר מתלקח כהרגלו, ואני מזדרז לכבות אותו לפני שמישהו יריח עשן. אני חוזר להבריק עדשה שרוטה אחת – אולי עוד אפשר איכשהו להשתמש בה – אבל משהו לא נותן לי מנוח. אני מכבה את הלייזר, סוגר את המעבדה ושם פעמיי אלי סופר הטכניון. כעבור רבע שעה אני חוזר עם שקית פופקורן באמתחתי. אחרי שוידאתי שאין מבוגרים באזור, אני פותח את החבילה, דולה ממנה גרגר תירס יחיד ומתקין אותו על עמוד מתכת. אני מציב אותו בקו הלייזר ומפעיל בעוצמה מירבית: פק! התירס מתפפקרן לקול מצהלותיי. היות שחדוות הגילוי המדעי עשתה אותי רעב, אני מכין לי עוד כמה גרגירים בזו השיטה, ולאחר כשעה ומחצית, את השקית כולה.


אחת הבעיות בטכניון היא שאין איפה לאכול. הקפטריה חלבית, בית הסטודנט רחוק וכולל בעיקר ג'אנק פוד, מיני החתוליות המפוזרות בקמפוס אינן אופציה מועדפת, ולא, אמא, כבר אין בקמפוס 'מנזה'. לפיכך, ביום המחרת אני מגיע למעבדה מוקדם ומתקין על הציר האופטי, זה שבו עובר הלייזר, סיר קטן עם אורז וקציצות. הסיר אכן מתחמם אבל רק מצידו האחד, כך שמחציתה האחת של הארוחה שלי נשרפת וחציה האחר קפוא כמקדמת דנא. אני מנסה לפצל את האלומה לשניים ולהרתיח את שני הקצוות, אבל האלומיניום הזול של הסיר אינו מצליח לפזר את החום המרוכז של הלייזר בצורה שווה. אני מתנחם בהכנת גלידת תות במיכל החנקן הנוזלי ששאלתי מהמעבדה לטמפרטורות נמוכות, בתואנה שהגבישים בהם אני משתמש חייבים להישמר בקירור.


מטבעי אני נוטה שלא להתייאש או להיכנע לאתגרים, ועל כן למחרת היום אני כבר מתייצב עם סיר פויקה גדול וכבד העשוי ברזל יצוק ושוקל לפחות ח"י קילוגרמים. אני קוצץ פנימה בצל, תפוחי אדמה, גזרים ובטטות, משליך כמה קוביות בקר דשנות ומוסיף קצת קטניות. כל זה מונח אחר כבוד על השולחן האופטי ומתחמם באור היקרות של הלייזר. הסיר העבה מפזר את החום היטב, ונראה שעד הצהריים תהיה לי סעודה אמיתית. היות והקונסטרוקציה תופסת לי את רוב השולחן, והחלק שנותר פנוי מלא בשיירי ירקות, אין כל סיכוי שאצליח להתקדם בניסוי המקורי שלי, ועל כן אני משאיר את העסק פועל, נועל את הדלת ויורד בחזרה למטה, אל המשרד שלי.


בחלוף שעתיים עולה באפי ריח חרוך קמעא. אני ממהר לקומה השניה, ומוצא את המעבדה הנאה והמבולגנת שלי בוערת לה. קומץ אנשים מתאסף מסביב והאזעקה מתחילה לפעול. נשמעים פיצוצים קלים של בקבוקונים עם חומרים כימיים, ועשן ירקרק עוטף את המסדרון. כשמתבהר שאין סיכוי לכבות את הדליקה עם מטפים סטנדרטיים, הבנין מתפנה על יושביו. אני בוחר להישאר מול האש, נאמן לחזון המדעי שלי. לא יכולתי לחזות את אשר ארע, אך למזלי אני מוכן תמיד לכל מקרה חירום. יש לי בתיק מרשמלו ושיפודים.


בתאבון,

רן

 

הבהרה: אף תקציב מחקר לא נפגע במהלך כתיבת טור זה.

נכתב על ידי , 10/3/2012 20:48  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 32

Skype:  ranch7 




30,382
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , החנונים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרן שליי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רן שליי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ