לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הטור דה רן

עיתונות רצינית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2012

הטור דה רן


עיתונות רצינית

גיליון מספר 78, 9.1.2012, ה' באייר התש"ח

בסייעתא דפסטא

רן שליי

 

תקציר הפרקים הקודמים: כל זה אמנם התרחש בשנה שעברה, אך חלקכם אולי זוכר שבטור הקודם הצטרפתי למחאה החברתית למען עובדי הקבלן בטכניון, כדי למחות על עוולות החברה המערבית, להיאבק על זכויות העובדים במשק וגם כדי להכיר סוציאליסטיות אסרטיביות. (מי שלא זוכר – להבא אני ממליץ להדפיס את הטורים ולשמור אותם, יום אחד הם יהיו שווים הרבה כסף, לכשיגיע מחסור עולמי בנייר טואלט).

 

לא הייתם מאמינים, אבל נדמה שהתעקשותי המתמדת להוסיף ולהגיע להפגנות נשאו פרי, ולאחר הפגנות מספר הצלחתי להתידד עם עלמת חמודות טכניונית שהנושא קרוב לליבה. הגברת הנ"ל, כפי שנתחוור לי, חובבת בעיקר הפגנות וינטאג', ועל כן מצאתי את עצמי בשבועות הבאים מבלה את זמני בהפגנות למען תהליך אוסלו, נגד מארי אנטואנט ולמען הצלת הממותה הצמרירית. לאחר מספר שבועות מתישים מעט ובסיומו של מפגן תמיכה בצבא הצאר, אזרתי אומץ והצעתי לה לצאת איתי לדייט פורמלי. לשמחתי הרבה נעניתי בחיוב, וקבענו להיפגש בערב שישי בפאב חיפאי אופנתי אחד, בגלל ששנינו אוהבים אוקסימורונים.

 

בבוקר אותו שישי התעוררתי, באופן לא בלתי צפוי במיוחד, עם כאב שיניים חד וצורב מצד שמאל למעלה. הכאב היה כל כך חזק שבתחילה חשבתי שמתתי בשנתי והגעתי לגיהנום, אבל השעון המעורר שלי והרצפה הקפואה הבהירו לי שאני בחיים לחלוטין, וכדאי מאוד שאזדרז אלי מרפאת השיניים הקרובה אם אני רוצה להיות מתוקן עד הערב. (באופן בלתי תלוי, נזכרתי גם שעליי לקנות שטיח.)

 

"אין לנו תורים", הבהירה לי המזכירה המשועממת, "אני יכולה לקבוע לך בראשון אחרי הצהריים."

"אהה האי איייע!" מחיתי בתוקף תוך שאני מתפתל מכאב, "אההר ערעעעעעע!!!" דפקתי על שולחנה במחאה, והיא בתגובה מצאה לנכון לקרוא לאיש הבטחון הקשיש שיסלק אותי החוצה. ידעתי שהייתי צריך לעשות את הביטוח המשלים.

 

"קח אופטלגין", הציע לי השותף שלי. אני חושד שהוא מקבל תמלוגים מחברת טבע. "זה טוב במיוחד לכאבי שיניים!" הלכתי להסתכל על חבילת האופטלגין שבארון. לרוע מזלי, מדובר היה בכדורים, ולא בסוג כלשהו של סירופ או משחה לילדים בטעם תות. אני יודע שזה לא ממש הולם את גילי המתקדם, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין איך בולעים כדורים. אפילו את האוכל שלי אני בולע לא לפני שלעסתי אותו עשרים ושתיים פעמים (לכל הפחות!) בכל צד של הפה. פתחתי את החבילה, בתקווה שאגלה כי מדובר בגלולות קטנות יחסית, אותן אולי אצליח לבלוע. הכדורים של אופטלגין ענקיים. כל אחד מהם בגודל שלדג קטן. ניסיתי את השיטה הרגילה שלי – ללעוס את הכדור מתוך אמונה יוקדת שזה בעצם אותו דבר כמו לבלוע – אבל מסתבר שהשיניים שלי כואבות מכדי לנסות תעלול משולח רסן שכזה. ניסיתי לטחון את הכדור לאבקה ולערבב אותו עם מיץ פטל, אבל התערובת שהתקבלה היתה כל כך מגעילה שנאלצתי לירוק את כולה. בלית ברירה כתשתי כדור חדש לאבקה וניסיתי לסדר אותה יפה על השולחן בעזרת כרטיס אשראי ולשאוף עם נחיר אחד, כמו שרואים בסרטים. בפועל זה גרם לי לשרשרת התעטשויות בלתי פוסקות, והאבקה הלבנה והחשודה מעט למראה ניתזה על חולצתי כך שנראיתי כאילו חיסלתי זה עתה מגש שלם של סופגניות.

 

שעת בין ערביים התקרבה, והבנתי שאם אני רוצה להיות מוכן לפגישה הערב, אני חייב להסיח את דעתי מהכאב באופן כלשהו. הדרך הכי טובה להסיח את עצמך מכאב, נזכרתי, היא באמצעות כאב חזק יותר. ירדתי לרחוב, מצאתי שם לבנה בודדה ואספתי אותה לחיקי. חזרתי לחדר שלי, התיישבתי בזהירות על המיטה, והכיתי את עצמי בראש בעזרת הבלטה, תוך שאני נזהר שלא לפגוע בלסת הפגועה. לאחר מספר נסיונות נפל הצלחתי להגיע לעוצמה ולדיוק הדרושים, התעלפתי מעדנות לאחור ונפלתי מהמיטה.

 

כעבור שעתיים העיר אותי השעון המעורר (כמובן שזכרתי לשים שעון מעורר!). לא הייתי בטוח לגמרי מי אני, אבל אחרי שמצאתי את הארנק שלי ועיינתי בתעודת הזהות, הפרטים החלו לחזור אליי לאט לאט. ראשי הלם בחוזקה, אבל ככל שנזכרתי בסיפור המסגרת שלי התמלאתי גאווה – אני לא מרגיש שום כאב בפה! זה עבד! אני יכול לצאת עם –

 

ביפביפ, ביפבפ הטלפון שלי. הודעה. היי רן, אני קצת מצוננת היום, בוא נדחה את הפגישה לשבוע הבא. סמיילי.

 

החלמה מהירה,

רן.

נכתב על ידי , 9/1/2012 21:33  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 32

Skype:  ranch7 




30,363
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , החנונים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרן שליי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רן שליי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ