לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הטור דה רן

עיתונות רצינית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017


החיים לפעמים מביאים אותנו למקומות לא צפויים. אני למשל, מצאתי את עצמי בסופרמרקט מקומי בואכה ערב חג הסוכות. למותר לציין שזוהי טעות חמורה ביותר, היות וכל שאר עם ישראל והתפוצות מגיעים גם הם לסופר בערב חג סוכות, ובפרט מגיעים הם כולם ספציפית לסופרמרקט שבו אני קונה. כמו כן כל אחד ואחד מהקונים חייב לקנות את כלל המוצרים המוצעים למכירה כיוון שמדובר בסוף שבוע ארוך שאחריו חול המועד ואחריו שואה גרעינית והשד יודע מה.

 

עמדתי בתור למעדניית הבשרים כדי לקנות קצת בשר טחון. התור התארך מאוד כך שהתחלתי לתכנן רכישה של עוד דברים כדי להצדיק את ההתייבשות, והשקעתי את זמני בבדיקה אונליין של "מה זה וייסבראטן", ו"רבע כבש בתנור כמה קלוריות" (מומלץ ביותר. החיפוש זאת אומרת, לא המתכון. מאז כל הפרסומות בפייסבוק שלי מציגות רק סטייקים במקום משחות לפטרת). כעבור זמן מה שמתי לב שנגמרת לי הסוללה. שמתי לב לכך כשהטלפון כבה פתאומית ומיאן להידלק. בשלב זה נאלצתי להרים את עיניי בחשש (הייתה זו הפעם הראשונה שהסתכלתי על העולם באותו היום), ולגלות לחרדתי שכולם שקועים בטלפונים. ידעתי היטב מה משמעות הדבר. אין לי סיכוי לשרוד שעמום של תור בסופר כשהבידור היחיד שעומד לרשותי הוא ישראלים שדוחפים זה את עגלת רעהו.

 

במצבים קשים כאלו אין ברירה אלא להיות יצירתי. הנחתי מחברת על הרצפה כדי לשמור את מקומי בתור (שיטה שלמדתי בטכניון, ושאינה עובדת בשום פנים ואופן) וחמקתי לכיוון מעבר הקפואים. שם מצאתי במהרה תחליף ראוי – בשר טחון וקפוא בלי תור. העמסתי את העגלה והתחלתי להתקדם כשמאחור שמעתי קול קורא אליי: "אל תיקח את זה, קח טרי מהמעדניה!"

 

הסתובבתי אחורה וראיתי גבר מקריח בשנות העמידה לחייו. אני לא מוכן להתחייב על כך אבל נדמה לי שכלל לא שאלתי לדעתו.

 

"זה לא משנה לי" עניתי, "אני גם ככה מקפיא את זה בבית".

 

"בטח שזה משנה!" הוא קרא. "תראה, שמה הוא טוחן לך את זה מול העיניים, אתה רואה בדיוק מה נכנס, פה אין לך מושג מה יש בפנים!"

על האריזה התחייבו שיש בפנים רק פרות ומלח, אבל לא ראיתי לנכון לציין זאת בפניו. במקום זה הנהנתי בשקט והעמדתי פנים שאני מתעניין במוצרים אחרים. ברם, הוא נעמד לצידי והמשיך לתאר את מעלות המעדניה על גווניה השונים.

 

"זה יפה מאוד" השבתי, "אבל התור..."

 

"אז עומדים קצת! מה קרה! היום לאף אחד אין סבלנות. בזמני אנחנו חיכינו יומיים בתור לבשר! וגם אז הוא היה עשוי מלחם וגרעינים שחורים! הדור של היום לא מבין מה היה פה, לא רוצה לחכות בתור בשביל בשר..."

 

אשה נוספת הצטרפה אליו. "אל תקנה קפוא בשום פנים ואופן. אין לך מושג מה יש בפנים. אני זוכרת כשאני הייתי ילדה..."

 

עוד ועוד אנשים הצטרפו למקהלת המצדדים במעדניה, פרט כמובן לאלו שבאמת עמדו בתור במעדניה ולא נטו לוותר על תורם. ראיתי שהמצב מחמיר, אבל מכריי יודעים שאני אדם שיודע לעמוד על שלו, ולא נכנע בקלות ללחץ חברתי. להיפך, במצבים כאלו אני מתבצר בעמדתי הצודקת ואיש לא יזיז אותי ממנה.

 

"רבותיי," קראתי, "אתם מוזמנים להמשיך לעמוד בתור כאוות נפשכם, לי יש סוכה להגיע אליה הערב."

 

בזרוע נטויה העמסתי שתי (!) חבילות בשר טחון והתקדמתי לעבר הקופה. הקופאית הראשית ירדה ממשמרתה והגיעה אישית כדי לנסות ולשכנע אותי לוותר על הבשר הקפוא, כולל תיאור מחריד על הזוועות שעוברות הפרות הקפואות המסכנות בקוטב הצפוני. המאבטח ביציאה ירק עליי כאשר הראיתי לו את הקבלה. כל זה לא הטריד אותי כלל. אני לא ויתרתי על עקרונותיי. לא עוד אשחת את זמני בהמתנה חסרת תוחלת.

 

כאמור, כל זה אכן היה קורה לו הייתי משום מה מתעקש על הבשר הקפוא הזה, אבל לא היה לי כח להתווכח עם הבחור המקריח ההוא, והוא גם נשמע כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר. בשר קפוא, איזה גועל נפש, מי יאכל דבר כזה. אז אני פה בתור למעדניה, וגם אעביר פה את החג ובסבירות גבוהה גם את שמחת תורה, אז אם יש למישהו לולב או מטען לאנדרואיד, אשמח אם תקפצו לבקר.

נכתב על ידי , 4/10/2017 19:10  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 32

Skype:  ranch7 




30,363
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , החנונים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרן שליי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רן שליי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ