לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

And than we kiss..




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2018

ביקורת עצמית


באיזה שהוא שלב בחיים, ממש בשנים האחרונות - הבנתי שהאנשים מתחלקים לשניים.

אלו שמחפשים להיות אופטימיים, להתחבר, להנות, להיות נעימים בעולם הזה,

ואלו שמחפשים לפסול, להיות אנטי, לקבל סוג מסוים של אנשים תחת סטנדרטים נוקבים שהם המציאו. 

 

ביום שלמדתי להנות מהחיים שלי ולהעריך את מה שיש, הרגשתי שהלב שלי בוחר (והוא עדיין ותמיד יהיה) בדרך האופטימית החברתית והלא מתנשאת. 

נכון, יש לנו נטייה לסנן את האנשים שסביבינו לאנשים שהם מדברים אלינו ופחות או יותר ברמה/בראש שלנו.

זה לא נובע משחצנות, אלא מההבנה שהזמן והמשאבים שלנו בעולם מוגבלים, ואנחנו מנסים להפיק את המיטב ולהנות מהם. 

 

אני מניחה שאם הייתי מנסה לנתח מהצד איך אחרים רואים אותי זה מתחלק.. יש את האלו שחושקים בי ומתאהבים, יש האלו ששונאים ויש את האלו שרוצים מאוד להתחבר איתי. 

אני חושבת שהרבה אנשים היו רוצים להיות ברשימת החברים הקרובים שלי ואני מדברת מתחושה של מי שקיבלתי סביבי, כולל הצעות וכולל חברויות שנבנו. 

 

לאופי שלי יש הרבה יתרונות - כריזמטית, יצירתית, אחראית, אוהבת, חברותית, אופטימית, כיפית.. 

אבל יש לו גם הרבה חסרונות.. אני מאוד קשה (בשנים האחרונות מתרככת), נוטרת טינה, פגיעה, רגישה. 

 

בכל תקופה בחיים שלי נפגשתי עם האנשים האלו.. שהתאהבו, חיבבו ושנאו. 

ובשנים האחרונות למדתי לקבל את זה באהבה, כי לא את כולם אוהבים ואין אחד שלא חווה את זה לדעתי. 

כך שלא משנה איזה מסגרת הייתה לי, חוויתי את התחושה של החוסר אהבה וגם האהבה. 

 

הבעיה שעלו צלקות, שנאלצתי להתמודד עם פגיעות מהעבר, בתקופה האחרונה.

פתאום נזכרתי בחבורות שהיו מוצאים את המקום ללגלג, להמעיט בערכי. 

 

שהתחברתי עם האקסית הראשונה, יצא שבסוף עם כל אחת מהחברות שלה הייתי בקטע רומנטי. 

שהתחברתי עם האקסית השנייה, השלישית, הרביעית (אני כבר לא יודעת את מי להחשיב כאקסית ואת מי כסטוץ) - תמיד היה את האדם שניים שהתחברו אלי ואת השאר שלא. 

זה לא מוזר שיש אנשים שאוהבים אותי וכאלה שפשוט לא?

 

איך שהוא גם את החברים שלי סיננתי תחת גליוטינה (בהומור כן?). 

את מי שפגע בי, זלזל, שיקר, נעלם.. למדתי למחוק. 

ואני באמת יודעת שיש לי את הכמה חברים שהם חברים אמיתיים שיעשו בשבילי הכל. 

אבל אני מרגישה שאין לי הרבה חברים. 

אני יודעת שהרבה היו רוצים להתחבר איתי, אבל מבחינת טייפ קאסט, קשה לי להצביע על כמה שהם באמת החברים שלי. 

למעט אותם חברים אמיתיים, שממש זכיתי בהם.

 

אבל עדיין זו לא חבורה, ויש חבר לכל דבר. חבר לבילויים, חבר לשיחות..וזה לפעמים מבאס.

שאין את הקבוצה הזו שפשוט שולחים הודעה ויוצאים. 

איך שהוא ממרומי גילי (אני עדיין בשנות ה20 לחיי, אל תספידו אותי), אני עדיין הצעירה מבחינת חיי לילה. 

אבל גם זו עם הנטייה, שאם היא כבר מעדיפה לצאת זה למקומות גאים.  

לדעתי הקטע הזה של חבורה יכול לעבוד עם המון ויתור עצמי, וגמישות.

אולי פה אני נופלת? כי כמה שאני (וכל אדם) צמאה לאהבת החברה ורוצה את אותה הרמוניה, אני לא אוותר על הכנות שלי. איתי ועם כולם. 

ויש אנשים שפשוט לא אוהבים לשמוע את האמת.. זה גם הגיוני.  

אבל אני רוצה לצאת הוגנת גם עם עצמי.

 

זה מצחיק כי אני שמה לב כמה אני מנתבת את האנרגיות שלי לעבודה שלי, 

שעכשיו נופל לי האסימון שהיא צמאון לאהבה מהסובבים והחברה. 

בעבודה שלי, יש אנשים שמסתכלים עלי בהערצה ואפילו מקנאים וחושקים. 

אז כנראה שפשוט ניתבתי את המחסור למקום אחר בו אוכל לקבל את אותה אהבה. 

 

בניסיון לנתח מהצד, אני יודעת שיש בי משהו שנשמע טיפה מתנשא - למשל השימוש בשפה גבוהה, למרות שאני אוהבת להתשמש בה כי אני מרגישה שזה גורם לאחרים להתייחס אלי ברצינות. בנוסף יש כאלו שהייחודיות שלי, המיסתוריות שבי, מציקה להם. 

ולפעמים זו פשוט קנאה בהצלחה.. (ששוב, אני כותבת את זה, אבל לא באמת משוויצה בזה או בדברים). 

 

ועכשיו אשתף גם על אותה ה״מכה״ שהחזירה לי הכל בבום. 

הרי שאתה נהיה עצמאי, אתה בוחר את מי שסביבך ולא חייב להתמודד עם מי שלא. 

אתה מבזבז את הזמן על מי שבא לך וכמה שבא לך, אבל אולי זה שורש של בעיה.

הרגשתי שבשנים האחרונות מתאספים סביבי אנשים שאוהבים אותי מאוד ורוצים בחברתי, 

כמעט וכל מקום אליו הגעתי זכיתי להערכה רבה מהסובבים.

ושזה מגיע לחברות שלה, זה פשוט לא עובד. 

הנה, זה שוב לא עבד, כמו החברים של האקסיות. 

זה מעציב כי באמת ניסיתי, ולא הבנתי למה זה לא מצליח.

וזה גורם לי לחשוב מכל אותם הסיפורים וההיסטוריה, שאולי משהו פשוט דפוק בי. 

שאולי אני לא טובה מספיק, שאולי אני פשוט לא אחת שירצו בסביבתם.

 

השגתי הישג בשנים האחרונות שבו הצלחתי למצוא נושא עם כל אחד שהוא זר לי, 

והישג שבו הצלחתי להגיע למצב שאני מתחברת לכל אדם חדש שאני פוגשת.

ומשום מה, ההישג הזה התגמד ונעלם מולן. 

כי אני מרגישה שאצלהן זה ממש שנאה. 

זה מעציב.

 

מזל שאותה בת זוג נשארת אוהבת, תומכת ופיקחית ויודעת לסנן את זה. זכיתי בה ממש, היא מפתיעה אותי מחדש כל פעם באינטלגנציה ובאהבה שלה אלי. 

 

אז לאחר אותה מכה שקיבלתי בזמן האחרון, גרמה לי מצד אחד, לא למצוא את המקום שלי שוב בעולם. והמצד השני מניעה אותי לצמאון של הצלחה בעבודה ושגשוג.. כי כמו שאמרתי, משם אפשר לקבל המון אהבה והערצה. 

אולי זו רק חוויה שכוח עליון בנה כדי שאתקדם צעד נוסף במימוש העצמי ובמיצוי נכון של החיים. ושבאמת אתקדם למטרות שלי. 

 

 

ויש לי אישיות כובשת אני יודעת. 

למדתי לשים על כולם פס ולא להפגע, להנות מהטוב ולהשמיט את הרע. 

אז איך זה שעכשיו אני שוב נפגעת?

נכתב על ידי אני לסבית נו. , 12/10/2018 03:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  אני לסבית נו.

מין: נקבה




14,015
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לסבית נו. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לסבית נו. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ