לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Avatarכינוי:  b l a c k s h e e p

בת: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015


אני כועסת על 98% מהאנשים שאני מכירה 

דברים מעוותים מוצאים חן בעיניי

7 שעות שינה מרגישות לי כמו בקושי 3

אני מתאמנת בדיוק שלוש דקות ואז שעה מנגנת חרא בלבן

יש לי ארטלוק

כנראה לא אכתוב יותר לעולם

חברות שלי לא מבינות שזה שיש להן חברות אחרות לא אומר שגם לי יש חברות אחרת

אני לחוצה

ועצובה

וכועסת

ועייפה

כרגיל

ובודד לי יותר מבדרך כלל

בוסף גם מתפתח בי רעב מטומטם ואני אוכלת זבל גם כשאני לא רעבה ואז יש לי אבנים בבטן והיא כואבת ואני רוצה להקיא

 

אני צריכה עזרה אבל הכל עולה כסף וההורים בחיים לא ישלמו עליי.

ואין לי כסף.

וכוסעמק.

 

 

נכתב על ידי b l a c k s h e e p , 28/1/2015 20:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשה לי קצת


טוב, בעצם, בעבודה קשה לי מאוד.

הצוות בכיתה מאוד דליל ולא קבוע בזמן האחרון, כי למורה נולד נכד והיא החליטה לא להגיע שבוע בלי להכין אף אחד מראש.

אני לא מאשימה אותה או משהו, אבל קצת קשה לעבוד כשאנחנו שלושה אנשים על שישה חניכים שרק שניים מהם לא עושים בעיות ואין אף אחד שיסיח את דעתם וישים אותם במקום, שזה התפקיד של המורה. בהתחלה ניסיתי גם להפעיל אותם אבל כבר ניגמרו לי הכוחות.

בכל מקרה היום הייתה הברית של הנכד אז אני ממש מקווה שהיא תחזור מחר.

תיכננתי לא לבוא היום ולהיתקשר אליה להגיד לה מזל טוב, אבל אני ממש גרועה בטלפונים אז אני אבוא מחר בתקווה שהיא גם תבוא ואגיד לה אז.

 

אני קצת מברברת, זה לא באמת מה שרציתי לכתוב...

 

היו כל כך הרבה דברים שרציתי וחשבתי עליהם, והאפשרויות נראו לי אין סופיות, ומצד אחר נראה שככה בחיים לא אמצא משהו, אבל עכשיו אני חושבת רק על משהו אחד, וזה לא מרגיש יותר קל. אני גם בכלל לא בטוחה אם אפשר להתבסס על מה שאני מרגישה בשלב הזה.

 

שכבתי היום במיטה ורציתי לחנוק את עצמי. אפשר לקרוא למחשבות כאלה אובדניות גם אם אני אף פעם לא אוציא אותן לפועל? אני תמיד חושבת על לגמור את החיים שלי רק בגדר הרעיון, אבל אני בחיים לא ארצה לעשות משהו כזה. נראה שיש בי משהו חזק יותר מהמחשבות האלה. לא נראה לי שזה הרצון לחיות, אולי יותר כמו הרצון לראות מה יקרה בהמשך. כמה ילדים יהיו לאחותי, איך אח שלי יראה אחרי שיתבגר ואם הוא יהיה יותר גבוה מאבא, מה ההורים שלי יעשו כשיצאו לפנסיה, ואם אי פעם אתחתן ואביא ילדים לעולם בעצמי.

אני שוקלת להגיד לאבא לא להזמין אנשים שלא מכירים אותי מהמיפעל שלו להלוויה שלי, אבל זה נראה לי קצת חסר טאקט. למרות שלא הייתי רוצה שאנשים שאני לא מכירה יבואו להלוויה שלי. אבל מצד שני לא אמור להיות לי כבר אכפת, אני אהיה מתה. גם הלוויות הן יותר אירועים בשביל האנשים שנישארו מאחור, ואם האנשים שהוא יזמין מהמפעל ינחמו אותו, אז הוא יכול להזמין אותם.

על מה אני מדברת בכלל, עוד לא סיימתי לקרוא את כל הספרים של שיר של קרח ואש (שלא לדבר על זה שהשניים האחרונים עוד לא יצאו), גם עוד לא ראיתי את שייני בלייב ולא טסתי ליפן, וגם לא...

 

 

'גם זה יעבור', אמא תמיד אומרת. קצת מציק לי שהדברים הכי טובים שהיא יכולה להגיד לי הם דברים שהיא קראה בספר על אלוהים.

אמרתי לה שאם אני תמיד אהיה תקועה עם עצמי, זה כנראה אף פעם לא יעבור.

לא היה לה מה להגיד על זה.

 

 

 

 

בסוף בכלל לא כתבתי מה שרציתי לכתוב

נכתב על ידי b l a c k s h e e p , 19/1/2015 20:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

19,949
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לb l a c k s h e e p אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על b l a c k s h e e p ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ