לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  b l a c k s h e e p

בת: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

שלושה ימי חופשת מחלה ווט ווט


נתפס לי הגב, אבל הכאבים נוראיים כל כך שהייתי בטוחה שעמוד השדרה שלי עומד להישבר או משהו, אז הלכתי לרופא והוא נתן לי שלושה ימי חופשת מחלה כדי שאני לא ארוץ כל הזמן עם כאבים בגב.

אבל חוץ מזה, באמת שהכל בסדר. זה קצת מצחיק שאין על מה לכתוב כשהכל בסדר.

התמכרתי לdmmd שזה נובל ויזואלי למחשב עם הרבה הרבה יאוי (יאי ליאוי) אז יוצא שחוץ מלשחק בזה ולדבר על זה אני לא באמת עושה משהו. המשחק הזה החזיר אותי לקשר עם אנשים שלא דיברתי איתם הרבה זמן אז זה טוב ),:

מה שכן, אני אתחיל לאייר לספרי ילדים כשאסיים את השירות. אני אולי לא נשמעת מתלהבת אבל מפנים אני ממש ממש שמחה, זה כמו חלום קטן שהתגשם.

 

בתקופה האחרונה אני מתחילה לחשוב על מה אני אעשה אחרי השירות, ומה אני אלך ללמוד. הדעה של מה שאני רוצה ללמוד משתנה בערך כל יומיים. אני כן רוצה לעשות משהו שקשור לאומנות, אבל אני יודעת שבכל המקומות האלה שלומדים בהם דברים שקשורים לאומנות יש תחרות ממש קשה ואני ממש ממש גרועה עם תחרות, ולכו תדעו איפה אני אוכל לעבוד כשאסיים ללמוד שם. הציעו לי ללכת ללמוד רפואה אנטרופוסופית או תרפיה בציור ומוזיקה, וההורים שלי חושבים שממש יתאים לי פסיכולוגיה, אבל אני באמת לא יודעת. זה מרגיש כאילו כל כך הרבה דלתות פתוחות לי הרגע ואם אעבור באחת מהן כל השאר ייסגרו, אבל אומרים שעם כל דלת שנסגרת, נפתחת דלת חדשה.

אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה להישאר בישראל או לא! ומצד שני, אף אחד לא ירצה אותי במדינה אחרת אז אני באמת לא יודעת. ישראל היא סבבה, חוץ מהמחירים אבל אם הם כל כך גבוהים עכשיו רק עתיד להם לצנוח בקרוב, לא? אני גם לא מפחדת מהמצב הביטחוני כי הוא תמיד היה בתחת ואנחנו קיימים כבר יותר משישים שנה, והצבא הנהדר שלנו רק הולך ומתחזק עם השנים. ובתור מישהי שמאמינה בדו קיום כי אני קצת חיה בו הרגע, אני באמת חושבת שדברים יכולים להסתדר אם האנשים הנכונים ישבו וידברו ויקשיבו זה לזה. אבל זה נושא אחר לגמריי.

כבר יש תכנונים למה אעשה ישירות אחרי השירות; יובו ואני רוצות לעבוד בבתי מלון באילת (לא בטוח כמה זמן כי הקקי הזאת מצאה לה חבר בעפולה) ולחסוך כסף כסף כסף ואז לטוס לדרום קוריאה ולמצוא לי חתן (ג'ונג ג'ון יונג בבקשה)(לא רגע אבל מה עם *שמות של מלא ביאסים עולים לי לראש ואני מתפוצצת*). המטרה שלי היא להגיע לשם באביב בתקופה של פריחת הדובדבן וללכת לשייני וורלד אבל אף אחד לא יודע מתי יהיה שייני וורלד *בוכה* למרות שגם קבעתי עם חברה אחרת שלי שאם שייני וורלד מגיע לאירופה אנחנו הולכות לשם, אז עדיין יש תקווה ללכת לשייני וולרד! אבל זה לא סותר כי אני יכולה ללכת לשייני וורלד גם בקוריאה וגם באירופה כי זה לא שכל שייני וורלד הוא אותו דבר, אחרי הכל מדוברת בהופעה חיה ענקית של איזה ארבע שעות (ופה אפסיק לחפור על השייני וורלד).

 

ואני עוד אמרתי שאין לי על מה לכתוב פפפפפפפפ

 

מוזר לי להיות בתקופה טובה. כל כך הרבה זמן לא היה לי טוב שזה קצת מפחיד שעכשיו כן טוב לי. כל כך הרבה זמן הרגשתי מדוכאת כשהוצאתי את הראש מעולם הפנטזיה העצום שלי, שזה באמת מרגישה אפילו מטריד שאני בסדר גם כשאני חושבת על החיים האמיתיים, ועל כאן ועכשיו. אולי אני מרגישה ככה בגלל שעברתי תקופות קריטיות בחרדה ממה שהולך לקרות שכבר התרגלתי לחשוש. אבל עכשיו הכל פתאום נראה הגיוני והוגן, ושכמעט הכל מסתדר במקום.

אני צריכה להזכיר לעצמי להנות ממה שיש לי עכשיו, כי אף אחד לא יודע מתי זה ייגמר. (למה זה נשמע קצת מדכא פתאום)

 

 

 

 

טוב שיהיה לכם שבוע נהדר ותמשיכו להיות יפים ולקרוא את הבלוג המשעמם שלי *כוכבים*

 

(דממד זה מסוכן, זה יכול להיות פלאפי ומתוק בטירוף ואז פתאום להיות מזעזע ולקרוע את הלב הקטן שלך לגזרים ואז פתאום שוב להיות פלאפי ואז פתאום כולם מתים ואז כולם חיים ופתאום דם ופתאום את בורחת למטבח כי קרטו לו את הפאקינג ראש כאילו זה משחקי הכס ואז זה שוב פלאפי ואת כולך בסיערת רגשות כי את לא יודעת אם להיות שמחה או עצובה או ?????)

 

 

 

b l a c k s h e e p

נכתב על ידי b l a c k s h e e p , 23/11/2014 09:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריקנות של בוקר שבת








[זה השיר של הבלוג, תקשיבו!]


 

עבר חודש מהשירות, ואני לא בטוחה איך אני מרגישה. אין לי אפילו זמן לחשוב על זה.


הגעתי לכל מיני מסקנות מוזרות לגבי עצמי, אבל כבר הספקתי לשנות את דעתי. כשאני מספרת לאחרים מה אני עושה, תמיד אומרים לי שאני חזקה. אני לא מרגישה חזקה, אני מרגישה עייפה. יש עוד מלא אנשים שעושים את מה שאני עושה ואפילו תמורת שכר הוגן, אבל יש גם כאלה שעושים את זה ללא שכר בכלל.


לעזור לאנשים חסרי ישע זה מוזר. אני כל הזמן תוהה איך הם היו אם הם היו נולדים נורמאליים, אבל אני באמת מעדיפה אותם ככה. לא שאני נהנת מזה שמזילים עליי ריר ומזה שאני צריכה לפעמים להפעיל כוח פיזי שפשוט אין לי, אני פשוט אוהבת אותם בתור חלקיקי בני האדם שהם. אפילו כשאני יוצאת לכיוון תחנת האוטובוס בסוף יום עבודה ומסכמת אותו במילה 'קשה', העובדה שהם מקסימים וחמודים כל כך מנחמת אותי. ותמיד עולה לי המחשבה, אם אני לא אוהב אותם, אחבק אותם ואקשיב לבירבורים חסרי המשמעות שלהם, מי כן?


 


במובן החברתי האישי שלי, כלום לא השתנה. ברור שכולם מאוד נחמדים שם, אבל אני עדיין מרגישה שמשהו חסר. אבל כנראה שאף פעם לא יצליחו לרצות אותי במאה אחוזים. שאר בנות השירות מאוד נחמדות לפי מה שהצלחתי להבין משיחות החולין הקצרות שלנו, אנחנו פשוט לא עובדות ביחד, כל אחת עובדת בכיתה אחרת, בסדנה אחרת ובבית אחר. כרגע אני יכולה להגיד שהחברה הכי טובה שלי היא אמא שלי, וזה קצת מעצבן כי אמא יכולה להיות ממש מעצבנת (בעיקר כשהיא צועקת עליי להכניס את הכביסה לארון ולעשות סדר בשולחן ולנקות את החדר ולתקן את הווילונות וכאילו אמא זאת הטריטוריה שלי אני יכולה להשאיר אותה איך שאני רוצה דיי כבר אני לא בת 14)


 



אבל בסופו של יום, אני מרגישה בסדר. עשיתי את ההחלטה הנכונה ואני שמחה.



 













 


 



לא יצאתי מהבית כדי לראות את עפולה מוצפת, יש לי את כל החורף לראות אותה ככה.

נכתב על ידי b l a c k s h e e p , 1/11/2014 08:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





19,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לb l a c k s h e e p אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על b l a c k s h e e p ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ