לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015

מה שאז


           נאמר בכנות ובתום אמיתיים, נשמע לי כיום נוראי במבט אובייקטיבי. אם לא הייתי מכירה את עצמי, לוודאי הייתי חושבת שאני טיפוס נורא נרקיסיסט ומתיימר, אני מקווה שזה לא באמת איך שהצטיירתי, או הייתי, וזו רק אני שמחמירה עם התפיסה שלי.

 

אני חושבת שאהבתי להתנסות ולשחק עם המילים ולרקוח משהו משלי, גם אם היה נשמע מאוד מוזר.

 

הייתי מאוד בודדה, וזה עושה לי צביטות לב מאוד נוקבות לקרוא את מה שכתבתי לפניי כמה שנים. אבל אני לא נוגעת בזה. אולי מוטב לי להשלים עם מי שהייתי או לפחות הצטיירתי, ולא לנסות "לתקן".

גם מסתבר שהיו אנשים שאהבו אותי בדיוק ככה. קיבלתי הרבה תמיכה, אהבה וליטופים מאנשים זרים. זה הרבה יותר כן מביקורת מאדם זר. זה היה כיף, באמת. גם מי לא שלא התעניין בי מעולם לא הטריד אותי, מוזר שדווקא במקום שבו הייתי הכי חשופה לביריונות (הרשת) סבלתי ממנה הכי פחות.

 

מה שלא שיתפתי פה, הוא שאני נורא אוהבת אומנות. משונה שמי שאוהב מילים קשור כל-כך גם לעולם החזותי. תמיד חשבתי שזה נוגד, אבל מסתבר שזה ממש הולך יד ביד, אני רואה יותר ויותר אומנים שגם מגלים אהבה לכתיבה.

 

מה שפעם היה לכתוב כל היום ולשוטט בבלוגים התחלף בלצייר כל היום. אם פעם הייתי בוחנת דברים כדי לקבל רעיונות לכתיבה, כיום זה כדי לקבל רעיונות לציורים חדשים.

 

אני מרגישה שנורא התבגרתי (אבל באותה מידה נהייתי אפילו עוד יותר מתוסבכת ונוירוטית), כשפתחתי את הבלוג לא חשבתי שאוכל להיות יותר בוגרת משכבר הרגשתי באותה תקופה, אבל כנראה שתמיד כמה שנים אחרי כשאנחנו מסתכלים על מי שהיינו, אנחנו נהיים טיפה נבוכים, כי אנחנו מבינים שתמיד יש מקום להתבגר ולהחכים.

 

אני מנסה להתקבל ללימודי תואר השנה, תואר ב"תקשורת חזותית", בבית ספר עם שם נורא יוקרתי ופלצני. אבל זה מה שהופך אותו לנחשק כמובן.

 

הייתי נורא רוצה להחיות את המקום הזה מחדש. אבל הוא מוכתם לי מידי. אולי אשאיר את הבלוג הזה כפיסה שבה אני לא נוגעת, חלקת מוזיאון קטנה משלי, ואפתח אחד חדש עם אנרגיות חדשניות, שתואמות יותר את מי שאני כיום.

 

מוזר לי לראות כמה נחשפתי פה. וזה עושה לי צביטה מאוד מייסרת לקרוא פוסטים לאחור ולגלות זאת.

 

אני שמחה שהחלק הזה בי שמגלה תשוקה לכתיבה לא מת לחלוטין. גם אם זה מגיע בטפטופים של פעם בשנה, לפחות זה עוד קיים.

נכתב על ידי טווה , 17/2/2015 01:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  טווה

בת: 20

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

4,504
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטווה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טווה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ