לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

שמישהו ייקח


את הרעל הזה ממני. שמישהו ייקח את הזיכרון שלי מסיל שאומר לי "את ריקנית, מפונקת ואגואיטית". כי בעיניו לבחור לא להיות עם גבר אלים הופך אותי לאגואיסטית, ולבוא מבית טוב אומר שאני מפונקת, ולהיות כל-כך מדוכאת וטעונה רגשית עד שאני לא יכולה לתפקד אומר שאני ריקנית, כמובן שאם ככה אם הוא חושב, סימן שיש לו דרך מאוד מוטעית לגבש דעה על אנשים. אני רק רציתי שהוא ייקח ממני את הרעל הזה, שייקח כמו שזרק. הוא היה אומר לי שאני מטומטמת כי אני נאחזת באבחנות פסיכולוגיות, לא משנה כמה הסברתי לו שההגדרות האלה הם מה שמנחם אותי, שיש איזשהו מונח רפואי ורשמי שמכיר בבעיה שלי ולא מתכחש לקיומה ואומר שאני בסדר והכול רק "בראש שלי", רק כי לא נאנסתי או חליתי באיזשהו מחלה סופנית. שקורא בשם לבעיה לכאורה בלתי נראית, ונותן לה ממשות ולגטימציה. ודיכאון מבחינתי זה כן מחלה שיכולה להיות סופנית. כי אני כל יום חושבת על הסוף ועל המוות שלי, מדמיינת מי יבוא להלוויה שלי ומה ירשמו עליי בפייסבוק, מי ימצא את הבלוג שלי ויודיע ל"מאהבים" שלי שאני מתה. כל יום. כי אין דרך אחרת להפטר באמת מהסבל הזה. אני לא יכולה להטביע את השדים, אלא אם כן אני מטביעה את עצמי. וכבר אי אפשר להכיל את כל המלחמות הפנימיות האלה. לא משנה כמה אני מנסה "להכנס לפרופורציות" אחרות, אני מתעייפת רק מהמאמץ הבלתי נגמר הזה.

אני פשוט רוצה שכל האנושות הזו תחנק למוות מגזים של פצצת אטום. קצת מצחיק, כולנו בסוף נפוצץ את עצמנו.

אני עד כדי כך זועמת!. ואין לי אפילו איפה לזרוק את זה. למה שאני אתפוצץ לבד מהרעל של האנושות!. אני אקח את כל האנושות הזו איתי!.

 

באותה הזדמנות זועמת אני רוצה לקלל קורא פה בבלוג, שהגיב בעילום שם, פגע וברח, פשוט השאיר את הצואה שלו פה וברח, כיאה לכלב. הוא כתב שלהשתמש במשפטים כמו "הגבר שמזיין אותי באופן קבוע", זה ביטוי "מעליב" ומה הפלא שאחרי זה "חוטפים אמירות כאלה". אז דבר ראשון, אני מאחלת לך שתמות ביסורים. או שתתנצל. ותקח גם אתה את הרעל הזה ממני, חתיכת יצור פחדן שנעלב ממשפטים שבכלל לא הופנו אלייך.

 

אני לא יכולה לנשום. אני לא יכולה לבכות, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי שמישהו ישמע, כי לא "קרה לי כלום", אז איך אפשר להסביר את זה. הטמטום של אנשים פשוט מגיע לשיאים חדשים. אני מתפוצצת ופגועה עד עמקיי נשמתי ואין לי איך לגרום לזה להתמוגג. אני תקועה עם חיצים רעילים של נ' (האקס המיתולוגי, אם תרצו), של סיל, של הקורא הפחדן שאם היה לו טיפת חמלה היה מתנצל או לפחות שומר את הצואה שלו לעצמו.

אני לא יכולה לסבול את הקולות של החברה שקוראים לי שרמוטה ולוזרית. אז נחשו מה, "שרמוטות" נהנות יותר, ואם אני רוצה לנצל מינית כל טיפש מטומטם בשביל הפורקן האישי שלי, זה מה שאעשה. כל אחד מהם כרגע מגעיל אותי, אז יותר קל לזכור אותם כאובייקטים, ולא כאנשים, כי זה מגעיל פחות. כי זה מחליש טיפה את הזיכרון. ולפניי שעוד קורא יתקוף אותי על המילים האלה, אני מדברת מזעם, ומבקשת לא לשפוט אותי על זה. רובם פגעו בי בסוף. סקס תמיד היווה עבורי נחמה ממכרת ומעט הרסנית, כמו סיגריות או אלכוהול בשביל אנשים אחרים. אנשים מפתחים אלכוהליזם אחרי פרידות, ואני פיתחתי נימפומניה. אני חושבת שגם מילים כמו "שרמוטה" ו-"זונה" צריכים גרסה גברית תקינה ורשמית, כי זה תקף גם לגברים במאה ה-21, או שפשוט יפסיקו להשתמש במילים האלה, כי זה באמת מתחיל לעורר זעם כשגם בנושא הזה שיוויון עוד לא הגיע. כל הזעם הזה פשוט גורם לי לרצות להראות לאנשים מה זה באמת להיות אגואיסטית, אם כבר, אז כבר. אני יכולה להיות נרקיסיטית, ולאבד אכפתיות כלפיי מי אהיה, ואיך אשמע, וכנראה שרק ככה אוכל לחיות טוב, אם אקהה כל חלק בי, ואשטיח כל עומק בי, ואפסיק לרצות להיות נאהבת או מוצלחת, כי מה הטעם. כל מה שאני בכלל רציתי הוא רק שמישהו מהם יגיד לי "אני מצטער, אני לא התכוונתי" ואז יהיה לי חץ רעל אחד פחות להתמודד איתו.

נכתב על ידי טווה , 26/1/2016 06:04  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  טווה

בת: 21

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

5,411
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטווה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טווה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ