לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איזו מן שלווה...


יש לי דעות מוצקות משלי אבל אני לא תמיד מסכים איתן...

Avatarכינוי: 

בן: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2008

4.


אני לא מסוגל יותר. אני כבר רוצה להתרחק מהשגרה הזו. אני רוצה להתחיל בחיים האמיתיים איפה שהכל לא סובב סביב ציונים ואיחורים וחיסורים וכל הבולשיט הזה. אני לא מסוגל להיות במקום הזה יותר. ההורים אומרים לי שאני אתחרט על הכל ושאני אתגעגע לתקופה הזו ולתיכון ולחברים ולמורים ולציונים. אני ממש לא חושב ככה. למה שאני אתגעגע למקום שנתן לי רק חרא, למורים שרואים בי לא יותר מאשר גליון ציונים, למנהלה לא בדיוק סימפטית וליועצת לא בדיוק בריאה בנפשה. המחשבה שיש לי שם עוד שנה וקצת מעבירה בי חלחלה.

אני יושב שם לפעמים ברחבה, בקיץ, לבד, עם המוזיקה שלי, וחושב.

 

I've tried many times but nothing was real
Make it fade away
Don't break me down
I want to believe that this is for real
Save me from my fear
Don't tear me down

 

Within Temptation/ All I Need

נכתב על ידי , 17/5/2008 01:27  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



3.


אני אוהב את השיחות שלנו. נכון שהן לא על הנושאים הכי משמעותיים בעולם ונכון שלפעמים יש ירידות קטנות כאלה אבל הוא מצחיק אותי, ואני אותו. הוא כלכך חכם שזה מפחיד. הוא מכיר את הארץ כמו את כף היד שלו, יש לו דעה פוליטית על כל נושא שבעולם בין אם זה השחיתויות בארץ לבין המשטר המדכא בקיבינימט... הוא יודע דברים, הוא מכיר אנשים, הוא יודע בדיוק מה לומר ומתי. לפני הנסיעה לפולין הוא שפך בפני את הלב שלו. את כל מה שמציק לו. את הדאגות והחששות שלו. כשהוא שם ידיים על הארון חשמל ונשען עליהם כל מה שרציתי לעשות זה לחבק אותו. במקום זה שמתי לו יד על הכתף ואמרתי שיהיה בסדר. הוא לא האמין לי. אולי כי אני לא באמת האמנתי. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לשמוע אותו מדבר. להקשיב לקול שלו. חשבתי לספר לו אבל אז אמרו לי משהו שגרם לי לחשוב: למה? אם תספר לו מה כבר יקרה? כל מה שתהיה בשבילו אחר כך זה ההוא שאוהב אותי ולא יותר מזה, ותמיד יהיה את הלא נעים הזה שאתם באותו חדר או קרובים אחד לשני.

אבל אני חושב שתמיד יש את התקווה הזו שמשהו יקרה בסוף.

 


 

סיימתי אז זה, היום. אמרתי שאני מצטער. באמת. הוא לא האמין. הוא איחל לי בהצלחה, ואני לו. וככה זה נגמר...

 

 

נכתב על ידי , 13/5/2008 22:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvertigo21 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על vertigo21 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ