לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


המקרה השתוקק לקרות

Avatarכינוי: 

בת: 24



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2019

צורף אותי בלי מבטא


נפגשנו מול הזימל, אני בחולצה משובצת בצבעים חמים ומכנס סגול יפה והדוק שהורישה לי רון. הוא היה לבוש במכופתרת הדינוזאורים הלבנה שלו ומקטורן כחול. רעמתו רעמתו, רעמה כתמיד. הייתה שמש לפרקים אבל בעיקר היה נעים, רוח מנשבת אבל לא קדים, משהו רגוע ובריא של הפוגת חופש שזכינו לה בחסד הימים המיוחדים של הדת. שנינו הזמנו בירה כהה, והשתכרנו לנו כך סתם בחמש בצהריים. השמחה פקעה מכל האיברים שלנו, מהפיות והעיניים וקצות האצבעות. הבאתי לו שי קטן לפסח, לא לכבוד הפסח אלא מפני שהיה הוא. הייתה הקדמה בעמוד הראשון של השי והיא הצחיקה אותו, וזה שימח אותי אפילו עוד יותר. לא באמת יכולנו לדבר על נפשנו החצויה ככה, בתוך כל הטוב ששפר עלינו. אז שוחחנו על כל דבר אחר, הוא למד קצת זוהר עם המרצה שלנו לאנגלית וזה סקרן אותי גיהנום. רציתי דווקא לחשוף מולו כמה גלדים, ככה שיראה. אבל כלום לא כאב והרגשתי חופשיה והמלצרית בזימל גם היא נדבקה באושרנו וכך הזמן פשוט תם וחלף לו. כשהופיעה לפתע קרן שמש והאור הציף את השולחן הרועד הרגשתי בחדות חום בכל רחבי חזי.
השתוקקתי לשוב הביתה ולסיים את הספרים שהשאיל לי, המימזיס היה כה ברור לפתע. נאלצתי, אף על פי כן, ללכת להאב שליד ולסיים את חובותי הארציות שיש גם בהן הרבה מן הרוח. החלטנו ללכת לקולנוע, לצפות בהצגת חצות של סרט עטור ביקורות.
מרגע ההתפצלות עד שעליתי על מושבם הקשיח של אופניי חשתי שכרות רוח, הגעתי כשש דקות לפניו. באשר חצינו את מפתן הקולנוע, השומר חייך אלינו חיוך עלום, לא חף משמחה לאיד. האתר שוגה, אין הצגות יותר להיום. ושנינו סבנו לאחור ולא חדלנו מלגדף את שיערו המשומן ואת דלות קיומו הלועגת לציפיה הכוזבת של בני אנוש תמימים הצמאים לתרבות בזעיר אקרנים. החלטנו שההצגה חייבת להמשך, תרתי משמע הפעם ופידלנו אל סף דלתי, אותה הותיר פתוחה לא לרווחה מפאת הייחוד. הדבר לא היה תמה בעיני, והבנתי איך קרבה אין לה דבר עם מגע, בעצם.
צפינו בחזרה לעתיד. סרט קאלט שהרחיב מעט את החור בהשכלה הקולנועית של שנינו. הוא אכן היה משובב נפש, אך מהרגע שתם החלפנו אולי משפט אחד אודותיו. וכך עד ארבע ועשרים לפנות בוקר, דשנו בכל מיני דברים, שזזו מהחיך את השיניים וקיבלו צורת דציבל במהירות הבזק. כך וכך וכך וכך. והדבר היה עם האלוהים. אנקדוטה ועוד אנקדוטה פגשו זו בזו במדבר השומם, הצחיח של עיירה אמריקאית שכוחה וכמו היה ברור לנו, מי תשלוף ראשונה הפעם, באילו חילופי דברים. השריף נעדר.
לכשהלך, תהיתי על קנקנה של חילוניותי ושבריריותו. אולי הגיע הזמן לשוב להיות כילדה, להכנס אל מלכות שמיים ולנפץ אותו בבעיטת כדור. אך מי שטעמה טעם החופש כמותי לא תוכל לעולם להשילו מעליה, ואולי היה מקום למשא ומתן אם היו כוונות וקלפים אחרים על השולחן.
בינתיים, כדאי לי להתחיל לצאת לדייטים
נכתב על ידי , 20/4/2019 14:43  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאפיניטי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אפיניטי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ