לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


המקרה השתוקק לקרות

Avatarכינוי: 

בת: 20



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

ירון לונדון הולך לבקר חבר שלו, ירון לונדון אחר


הכל מתבלגן כשכותבים פה. יש לי פוסטים שנמצאים בטיוטות פשוט כי נגמר לי הכח לנסות לארגן אותם. הפורמט הזה שם רווחים הזויים בין שורות או מילים, ומקטין ומגדיל את המילים שלי.
בכל אופן רציתי שוב לציין כמה מילון זה שטני ואלוהי גם יחד (כורך לי את המחשבות משמע כורך לי את המציאות בלה בלה). וגם שנדמה כאילו הכל מתועד כבר. מוות בגיל צעיר דריכה על הירח נשיקה ממישהו שאוהבים תחושת בגידה צורבת. מישהו ודאי כתב על זה שירים או הסריט את זה או צייר את זה או כאב וחווה את זה בכל דרך אחרת.
יש טאבון על הקיר של החדר שלי (לא ליופי, זה למקרה שיתחשק לי פיתות) ומעליו יש פרסה של סוס (לא למזל, זה למקרה שיביאו לי סוס)  ולפעמים אני מסתכלת על המיצג הלגמרי מקרי הזה ותוהה אם למרות כל הציניות וההתקוממות שלי נגד הסאגה הזאת של להכתים חותם בעולם אני בכל זאת מנסה. וזה ממש פתטי, כי אני רק בכאילו מחוספסת. אני מחספספת את עצמי בכוונה. וזה ניסיון סתמי. אני לגמרי מודעת לכל האני שחיים ביקומים המקבילים. אני אף לא מקנאה בהם ולו לרגע, כי אני משתדלת למגר את הרגש הזה אפילו כלפי עצמי ביקום מקביל אבל סתם מוצאת את עצמי משועשעת מהטיעונים שלי ללמה עשיתי בחירות מסוימות.
 אני זוכרת שבסוף איזו פעילות בחורשה בחיפה למרות שהיה לי גריגרי (כלי שמאוד מקל על טיפוס) התעקשתי לפרק עם רצועות (פחות מקל בלשון המעטה) וג'ואי שאל אותי למה לי ושלא תמיד צריך לבחור בדרך הקשה.
באיזה גיל 14 רכשתי את how to save a life של the fray איכשהו האינטואיציה שלי עבדה טוב ואולי הוא קצת גולמי אבל עד היום אני מאוד אוהבת את האלבום הנקודה היא שיש שם שורה ש sometimes the hardest thing and the right thing are the same. קצת הזדהיתי איתה יותר מדי. לקח לי זמן להפנים שזה רק לפעמים. מותר לפעמים לבחור בדרך הקלה. אין שום דבר רע בקלותם של דברים כל עוד אינך נמנע מהקושי. אין תועלת בלהשליך מקלות לגלגלים שלך, זה בטוח יהיו שם איי פעם בכל מקרה כי ככה הפנטסטיקוסמוס עובד. 
מבינים, פעם הייתה לי פלוסופיה מגובשת יפה יפה על קושי בחיים ועל אתגרים ועצב. וזה מוזר אבל ככל שאני גדלה ומעבירה דרך הארובות שלי יותר זמן אוויר היא רק מתמוססת. השנה האחרונה הייתה מגרש ניסויים שלי כי למה לא בעצם ושיירי האג'נדה שלי נבנים מחדש, מפחדת שבקלילות יתר.
ואולי אין בזה דבר רע. העובדה שפלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו הוא ספר ילדים קצר לא אומר שהוא לא מצליח להעביר באותה מידה כמו הרבה חבר'ה רציניים יותר את בועת הבדידות הקיומית ומעורר לא פחות מחשבות אקזיסטנציאליסטיות. כי כולנו מפחדים שיהיה לנו עצם ושלולית אבל להיוותר ללא חבר נראה לנו לגמרי אכזרי אז אנחנו בורחים בורחים רק בשביל לחזור אחכ על ארבע (ליטרלי במקרה שלו) למלונה שלנו. האם זה אומר שלא צריך לברוח? צריך. בטח שצריך. אז שום מסע חוויה טיול או נסיעה היא לא סתמית (על מדים היא אולי רק חינמית). לבגרות למדנו את קאטרינה, שמלמד בין השאר בדיוק את אותה אנקדוטה. יכולתי לכתוב תשובה באותו אורך על שני הספרים בהקשר הזה.
לפעמים גם דרך קשיים קטנים כמו זרת בקיר אנחנו עושים בחירות. 
יצאתי היום בחולצה קצרה ומכנס שהוא גם קצר וסנדלים לרכיבה שהיא גם קצרה וכשסיימתי הכיסים שלי נראו כמו בית גידול נהדר למלפפון ים שכל תכליתו בחיים האלה היא להתנקנק על תחתית האוקיינוס. תכלס נשמע לי אחלה. נגמר הסתיו שכרגיל היה אורח רק לרגע ומיי ניים איז ווינטר, איי קילד יור סינוסים פריפר טו דיי.
ביוש שבת שלום ומבורכת ואם אתם דובים בהיברנציה אז לילה טואוב. וחלומות על ליל קיץ.

נכתב על ידי , 31/10/2014 18:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זהה את מסדרונות האדישות


ורוץ בהם כמו משוגע!!!!!!!


סנה בוער ולא כלה
זאת לא אהבה באהבה
הכל כלה ואין חוקים
בלתי נמנע שנשרפים
ובמעין רנסאנס נבראים מחדש
אהבה היא עוף חול.
צומחת יפהפייה מתוך הריסות
בשביל לקרוס שוב לתוך עצם ואֶפר


ותימאן לבוא אהבה
לכסיל שינסה להשליט בה סדר
רגש אינו חבל סטטי
ולמרות ולכן וככלות הכל הוא פנטסטי

(הכי חכם בלילה שלי אבל פה אני לא צריכה להתנצל נכון)




היה לי פשוט כיף לשבת איתך בחמל בשעות הקטנות של הלילה ולצחוק ולדסקס על פמיניזם ושאר יריקות


לראות מהעמדה כל ערב את השקיעה על הרים במלא גוונים של ירוק וגבהים של עמוק ומואזין באמוק
לסיים ארבעה ספרים נפלאים (שחתמו בין לבין שתי טרילוגיות אדירות)
לא לדאוג לשום צורך קיומי של שום חייל מזורגג מלבד החיילת שאני 


שרוצה רק לצחוק בעזרת רועי כפרי לשמוע מוזיקה בעזרת רמקולימים אדירימים ולקרוא ולספוג נופים בעזרת העיניים
בקיצור
חזרתי מאבטש.
היה שונה מהקודם אבל גם כיפי ומיוחד. הפישול היחיד היה שלא הבאתי מדס. לא נורא
לא מבינה למה הבנות בוכות על זה, אני כל פעם מכירה נפשות חדשות לומדת דברים חדשים ורואה מקומות ממש יפים. אבל זהו נגמרה הקייטנה חוזרים להתעסק בקקי.
ביץ' דונט קיל מיי וייב




מסתבר שצריך לחטוא כדי להתחנן לרחמים. ואני טרם חטאתי וגם טרם הכרתי מישהו בשם רחמים.
מה אתם אומרים על למכור פזם בעבור נזיד עדשים?
זה לא מצחיק אבל זה די מאסטרפיס ובכלל




איך לא סידרתי לעצמי מלתחה כמו של אילן רוזנפלד?
טוב חייב ללכת
חייב ללכת
 
אגב, אם אני רואה חתול אני לטובתו. זה לא תמיד היה ככה. חינוך מהבית יו נואו
נכתב על ידי , 27/10/2014 00:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לaffinity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על affinity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ