לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Thoughts Of A Dying Atheist


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

הייתי רוצה


בעבר:

-למצוא אהבת אמת, בפעם הראשונה.

-לקבל מחמאות לגבי המראה החיצוני שלי.

-להתבגר.

-להפוך לבן אדם שאני מתיימר להיות.

-לשבור את המגבלות והחוקים שאוסרים אותי לעצמי.

-להתפרע

-לאבד שליטה.

-להיות אחד מ...

-ועם זאת להיות מיוחד

-להתייצב עירום מול הפחדים שלי

-למצוא אומץ. לשבור גבולות.

 

בהווה:

-לא להתאהב באמת, לא שוב.

-שמבקום המחמאות על המראה החיצוני, ישימו לב לאדם שמתחת למעטה הבשר הזה.

-לשוב להיות ילדותי.

-להיות האדם שאני הכי פחות רוצה להיות, לראות את העולם מנקודת המבט שלו. (רק כי זו הדרך הטובה ביותר להרחיב אופקים)

-שמישהו יציב לי גבולות וחוקים, שיעצרו אותי.

-להירגע.

-לשלוט בעצמי.

-להתרחק, להתבודד.

-להיות מי שאני.

-להתלבש, לארוז, ולעזוב את הבמה בה אמרתי את מה שרציתי לומר, אמרתי, לפחדים של עצמי.

-לשים גבולות לאומץ שמצאתי בתוכי.

 

 

האמת,

שכרגע,

ברגע הצלילות בו אני כותב את הפוסט הזה,

ברור לי בדיוק מה אני רוצה.

ברור לי בדיוק גם איך להשיג את זה.

והדרך ארוכה.

אז קוראיי, חבריי,

(אולי, במקום כלשהו, השותפים לסוד שלי)

אני פורץ החוצה. הגיע הזמן.

אני חזק מספיק, מנטלית ופיזית כאחד,

כדי להתייצב מולך,

להגיד לך,

את אשר בליבי ואולי, אולי גם בליבך.

תלמדי אותי,

לאהוב אותי, ולאהוב את עצמי.

תראי לי,

את הדרך לשלמות, אבל תבטיחי,

שתצעדי איתי.

 

אז כן,

אני אורז מזוודות

כלומר אוסף את עצמי, חלקים חלקים,

אחרי ששברת.

והולך בדרך הארוכה מאוד להיות אחד.

אחד, יחד איתך.

 

אני אוהב אותך.

(ובקרוב תדעי, עד כמה.)

 

 

נכתב על ידי Endlessly , 20/5/2008 20:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הייתי צריך


לחייך כשחייכת

להתעצב כשהיית עצובה

להתאבד כשאיבדת רוח חיים

לאהוב כשאהבת חזרה

לחבק כשנישקת

לנשק כשחיבקת

להחזיק כשבכית

להקשיב כשדיברת

לכעוס כשהאשמת

לדבר כששתקת

לשתוק כשדיברת

לצעוק כשנשמת

לכאוב כשפגעת

להשלים כששילמת

לבכות כשהחזקת

לחייך כשחיבקת

לחייך כשנשמת

לחייך כשנישקת

לחייך.

לבכות כשבכית

לבכות כשנפרדת

לבכות כשכעסת

לבכות.

הייתי צריך את זה, כדי לדעת לוותר עלייך.

 

הייתי רוצה לדעת


 

לרקוד,

     ולשיר,

          ולנגן.

 

לעמוד על במה מול כל השדים שלי,

להשתחוות,

להקיא על הרצפה,

להתפשט

מכל וכל מושג ואחיזה.

 

לאבד שליטה

 

לרקוד,

     ולשיר,

          ולנגן-

עם כל שד ושד.

 

 

כמה חבל שאפילו לדבר אינני יודע.

 

 

הייתי רוצה לדעת

 

להקשיב,

     ולהריח,

         ולטעום.

 

לעמוד מולך במקום שנפגשנו

לחבק,

לנשק עד צאת הנשמה.

להתנתק,

מכל וכל מציאות וסיבה

 

לאהוב כמו בהתחלה

 

להקשיב,

     ולהריח,

         ולטעום.

אותך, איתך, ורק איתך.

 

כמה חבל שאפילו להרגישך אינני יודע

 

 

 

הייתי רוצה להאמין שעוד יש משהו להציל.

אבל איבדתי תקווה.

כשראיתי אותך,

כשהטתי בעיניים החומות הגדולות שלך

הרגשתי איך הלב שלי מתפרק

למיליון חתיכות קטנות

מתפזר באויר

נעלם.

אני חושב, שברגע כשראיתי אותך,

ידעתי שזה נגמר.

ערב שלם.

ערםשלב שהייתי לידך, נושם את אותו אויר שאת נושמת,

מסתכל על אותם כוכבים עליהם את מסתכלת

ולא אומר מילה.

שנינו שותקים.

הרי תמיד שתקנו, נכון?

שתיקה.

השתיקה האבסולוטית הזו הוציאה, ועודנה מוציאה אותי מדעתי.

עד כמה שכואב להגיד את זה,

הערב הזה, היה הערב הקשה ביותר בחיים שלי.

ערב שלם שהרגע הכי קרוב שלנו,

היה כשמבטנו התנגשו, בטעות.

אני כל כך אוהב אותך,

ואפילו לא ניתנה לי ההזדמנות להראות לך עד כמה.

ועכשיו?

עכשיו אני מפחד.

מפחד מהשתיקה.

 

אני אוהב אותך.

אוהב אותך בשקט.

 

 

Falling away with you - Muse

 

I can't remember when it was good
moments of happiness in bloom
maybe I just misunderstood
all of the love we left behind
watching our flash backs intertwine
memories I will never find
inspite of whatever you become
forget that reckless thing turned on
I think our lives have just begun
I think our lives have just begun

and I'll feel my world crumbling down
feel my life crumbling now
feel my soul crumbling away
falling away
falling away with you

staying awake to chase a dream
tasting the air you're breathing in
I hope I won't forgot a thing
I wish to hold you close and pray
watching our fantasies decay
nothing will ever stay the same
and all of the love we threw away
and all of the hopes we've cherished fade
making the same mistakes again
making the same mistakes again

and I'll feel my world crumbling down
feel my life crumbling now
feel my soul crumbling away
and falling away
falling away with you

all of the love we left behind
watching our flash backs intertwine
memories I will never find
memories I will never find

נכתב על ידי Endlessly , 3/5/2008 16:02  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dreams 'N' Nightmares ב-3/5/2008 21:13
 



יזכור.



אני בהלם.

ידעתי שהדור שלנו,הנערים, טיפה התנתקו מהמורשת...

אבל זה?!

אני לא מאמין שאני חושב על זה, בטח שלא אומר את זה,

אבל אני מתבייש בכם.

עומדים בגב זקוף, הידיים מאחורי הגב בהשמע הצפירה,

וצוחקים.

צוחקים, מדברים, לוחשים, מגחכים...

אני בהלם.

האנשים שאנחנו מדברים עליהם, האנשים שעליהם שמעתם,

אותם שישה מיליונים,

היו לנו יותר מאחים,

היו לנו אנחנו עצמנו.

בזכותם, בזכות ההקרבה הבלתי מתוארת שלהם,אתם חיים!

בזכותם, יש לכם בית, וארץ, ומולדת.

בזכותם.

וכשמגיעה השעה לחלוק להם טיפת כבוד,

(למרות שלדעתי, עם כל הכבוד למוסדות החינוך בארץ, מגיע להם הרבה יותר),

אתם צוחקים.

שכחתם, שאתם ירשתם את הארץ הזאת,

שכחתם, שאתם לא זכיתם בה בדם ויזע.

שכחתם, שבעוד אתם צוחקים לכם בזמן הצפירה,

כשישה מיליון אנשים,

אחים, אמהות, אבות,

ילדים בגילכם!

בוכים.

אני מתאר לעצמי שכשראו את צחוקכם לבם התהפך בקרבו.

ילדים, שלא זכו לראות את ישראל.

ילדים, שלא זכו להורים,

ילדים, שלא זכו לחיים.

ואתם, מתרברבים למי יש את המחשב היותר חדש,

שכחתם מאיפה באתם.

שכחתם למה אתם כאן.

שכחתם בזכות מי אתם כאן.

אני מתבייש בכם, אחיי.

6 מיליון יהודים.

הפוסט הזה נכתב בכדי להראות לכם,

עד כמה אתם לא ראויים לאהבתם של אותם שישה מיליון.

אהבה.

גיל ההתבגרות, או אולי הניתוק מהשורשים, שיבשו לכם את סדר העדיפויות.

שכחתם שבעצם, בלי אותם אנשים,לא היה להם לאן לחזור אחרי בית ספר,

לא היה להם בית ספר,

לא היה להם בית.

לא היו להם חיים.

נערים בוגרים,

שמבינים, אני מקווה, עד כמה המעמד הזה חשוב, כשמדינה שלמה עומדת על רגליה,

בגב זקוף, ובידיים מוחזקות מאחורי הגב.

והצפירה נשמעת כצרחתם של 6 מיליון יהודים,

הנושאים את דמכם שלכם.

הנושאים אותו בגאווה שאין כמוה.

אתם רואים את זה כדבר כ"כ מרוחק וישן...

אבל שכחתם, כנראה, שאתם קשורים לכך קשר דם

קשר שאין להפירו.

הידעתם, כי בין אותם 6 מיליונים היום גם מיליון וחצי ילדים?

מיליון וחצי,

שילדותם נגזלה מהם,

שהוריהם נגזלו מהם,

שחייהם נגזלו מהם.

וכל אלו ששרדו,

ילדותם נגזלה גם היא,

הוריהם נגזלו,

חייהם נגזלו.

חשבתם פעם, איך זה להיות ילד בין 10, שרואה איך אדם גדול עם רובה,

נכנס לחדר,

מקלל כמה קללות,

מרכין את אבא שלכם על הברכיים,

יורה באמכם,

ויורה לאבא בראש?

חשבתם פעם, איך להיות ילד בין 10, שצופה באבא שלו צונח לרצפה,

חסר חיים?

ילדים בגיל שלכם,

שמתגייסים לעבודה קשה מנשוא,

שנהרגים בכמויות בלתי מתוארות,

שכחתם מאיפה באתם.

מי אתם ללא מולדתכם?

אני מתבייש בכם, באמת.

 

"יזכור".

יזכור ה' את אותם אלו שנספו בשואה.

יזכור ה' את הנשים,שלא זכו לגדל ילדים,

יזכור ה' את הגברים, שלא זכו לטפח משפחה,

יזכור ה' את הילדים שלא זכו לאמא ולאבא

יזכור ה' את הילדים, שלא זכו לגדול.

יזכור ה' את 6 מיליון היהודים שלא זכו לראות את ארץ ישראל.

 

תזכרו גם אתם.

נכתב על ידי Endlessly , 1/5/2008 20:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי שאהבה את הקטע ב-1/5/2008 20:53
 





כינוי:  Endlessly

בן: 26




1,497

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEndlessly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Endlessly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ