לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בין זינוק לזינוק


יומנו של תייר בעולם מוזר. הגיגים, מחשבות, רעיונות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2013

אני ורפואה


אהבה היתה לי, ושמה רפואה

יפה ונאווה, נאמנה בשבועה

טיפלה בי היטב, חבשה כל פצעיי,

ממש מלאך היתה היא בעיניי.

עיניים טובות ומאוד דואגות

ידיים מיומנות בחבישת חבורות.

לכל דבר ידעה מה טוב, ומה צריך לתת.

בלעדיה קרוב לוודאי שכבר הייתי מת.

רפואה היתה קצת מוזרה כשיצאנו לבלות

היא תמיד העדיפה לישון בלילות

רעש מועדונים לא היה חביב עליה

ועשן של סיגריות היה מוציא אותה מכליה

בטיול באמסטרדם לא נתנה לי ג'וינט לחשש

ותמיד אמרה שהיא לא בטוחה, "אבל למה לשחק באש?"

היא לא היתה צריכה אלכוהול כדי לתפוס ראש,

ולעולם לא יותר מכוסית ביום, ובסופ"ש שתיים שלוש.

כזאת היא היתה, מאוד קפדנית

אבל אהבתי את אותה רפואה חייכנית

היינו יוצאים לטיולים בטבע, לשאוף אוויר צח

והיינו רצים, רוכבים, שוחים ואפילו משחקים שח

אלה היו הבילויים איתה, פשוטים ויפים

לוקחים המון זמן, אבל מאוד זולים.

בכלל, היא גמלה אותי מכל הבשרי

יוצא לי יותר זול עם כל האוכל הבריא.

רפואה באוניברסיטה הרבה שנים למדה

עשתה תואר דוקטור, ממש הצטיינה.

חלק אמרו שהיא לא באמת כל כך חכמה

ורק בגלל אביה, הפרופסור, התקמבנה.

אבא שלה, עם שם ארכאי כזה, מדע

מלמד באוניברסיטה וחוקר נודע

כשהכרתי אותו לראשונה באופן אישי

זה היה בזמן סעודת שישי

הוא דיבר הרבה על מה שצריך ומה שנכון

הסביר ותיאר ודיבר המון

אדם מאוד חכם אבל עקשן

קצת מעצבן, כי היה די וכחן

הכל היה צריך להוכיח, להביא ראיות

לא אהב לשמוע סיפורים, נצמד לעובדות

לעומתו, אמא שלה, ענווה

לרוב שתקה ורק הנהנה

הגה לא היתה מוציאה

אז הבנתי מאיפה טוב הלב הגיע לרפואה

וכך עברו להן כמה שנים

והלב שלי היה בעננים

יום הלך ויום בא

וכשאחד כזה הגיע, ונגמרה הריבה

ירדתי לסופר, זה היה אמצע הקיץ

רוב הבנות לבשו אז רק טייטס

עברתי לי בין המדפים וריבה חיפשתי

לקחת סוג אחד או שני, היססתי

ובזמן שהעפתי עוד מבט או שניים

בין המדפים גיליתי זוג עיניים

יפות מאוד, שהחזירו מבט

ועינינו נפגשו ליותר מרגע קט

"היי" אמרה היא, ו"היי" עניתי

ואז אמרה "תוכל לעזור לי עם מה שקניתי?"

אז אחרי הקופה הלכתי איתה

בוגד ומרושע, ממש בלי בושה.

"תזרום", היא אמרה, "תבטח בי, תאמין,

לא הכל תמיד צריך להבין"

עליתי איתה אליה לדירה

עשינו מה שעשינו, עוד שעה ארוכה

לפני שיצאתי שאלתי לשמה

בחיוך שובב ענתה לי "אמונה"

בדרך הביתה, אמרתי  לעצמי שאני מספר

וכזה דבר אני ממש לא שומר

זה לא יהיה הוגן כלפי רפואה

וזה לא בסדר שאני אדם כזה רע

כשהגעתי הביתה, לרפואה שיקרתי

"היה תור ארוך, אז לא מיהרתי"

והיא לא ענתה, אבל גם לא שאלה

ולא ידעתי אם הרגישה את מה שקרה

ענתה "טוב" במבט חצי עצוב

כאילו הרגישה שמשהו רקוב

אבל היה משהו באותה שתיקה

שהיה חזק כמו רעם, קול האהבה שנסדקה

אחרי אמונה פגשתי עוד כמה בנות

ממש התמכרות, אני חייב להודות

אקופונקטורה, מדיטציה, הומיאופאתיה

שיאצו, רייקי, יוגה ונאטורופאתיה

הכל היה מאוד אקזוטי

מיוחד, אחוז תזזית, כמעט נוירוטי

ביליתי ועשיתי חיים משוגעים

הכל זז מהר, מחול של שדים

יום אחד כשחזרתי הביתה, רפואה נעלמה

השאירה לי פתק על המיטה

היה כתוב שם "החלטתי לעזוב,

אולי ככה יהיה לשנינו יותר טוב"

הייתי בשוק, ואז עצוב, ואז כעסתי

"מי צריך אותה בכלל?!" צעקתי

מאז אותו היום, המשכתי לבלות

כמו ילד רע, חייתי בלילות

לא היה חטא אחד שלא עשיתי

לא היתה אחת שלא ניסיתי

לאט לאט הצטברו לי חובות

לא התייחסתי לזה ממש, הדחקתי רבות

כל זה עלה הרבה כסף, וגם התחלתי להרגיש רע

זה לא היה כל כך יקר עם רפואה

יום אחד בבנק פגשתי את מדע

הפרופסור ההוא, אבא של רפואה

הייתי בטוח שהוא יכניס לי סטירה

במקום זאת הוא לחץ לי את היד ושאל מה נשמע

איחל לי כל טוב, וגם אמר

שאם זה עושה לי טוב, זה בטח נהדר

"כל עוד אתה עושה הכל רציונאלי,

ולא משקר לעצמך בלהט אמוציונאלי"

"בטח, ברור", אמרתי לו מייד, "הכל בהגיון!"

אם כי בתוך תוכי לא הרגשתי כל כך בטחון.

הוא הסב את תשומת ליבי לעובדה

שהתור נגמר, והגעתי לקופה

בשיחה עם הפקידה התברר לי בזעזוע

שאני במינוס מטורף, והחשבון ייחסם עוד השבוע

בלעתי את הרוק, הלכתי לאמונה

"שטויות" היא אמרה, "אני מסדרת לך את זה תוך שניה!"

בסוף שום דבר לא הסתדר,

והרגשתי איך הפחד לתוך תוכי חודר

איך התגעגעתי לרפואה באותו הרגע

שגם אם לא היה כזה שגעון, מבילוי איתה הייתי יוצא בלי פגע

יום אחד שכבתי במיטה, הרגשתי ממש לא טוב

מזיעה קרה הייתי כבר רטוב

פתאום דפיקה בדלת, וצלצל הפעמון

"רגע!" צעקתי, וכאב לי המון

פתחתי את הדלת, ועמד שם אדם מזוקן,

"שלום אדוני", אמר מר, "אני גובה החובות שלך, מר סרטן"

הוא בא לקחת הכל, כך אמר

בפה התחיל להיות לי טעם ממש מר

התקשרתי לאמונה, והיא לא ענתה

ניסיתי עם מלא בנות בטלפון

אבל עם כולן ענה המשיבון

ברגע כזה נורא

ידעתי שאין לי ברירה

כבשתי את הגאווה,

התקשרתי לרפואה

התחננתי לעזרה,

והיא הקשיבה ואמרה:

"תביא לי בבקשה את מר סרטן"

נתתי לו את הטלפון, ושמעתי שהיה ויכוח קטן

בסוף הוא ניתק ואמר שהוא הולך

ושכדאי לי מאוד להפסיק ללכלך.

כמובן שהמשכתי בכל חטאיי

לשנות מדרכיי הייתי חלש מדי

וכל הבנות חזרו והופיעו

ואני שכחתי ממר סרטן, ולא ידעתי מי הוא

עבר עוד זמן, אך בסוף הוא חזר

אותה דפיקה בדלת, אותו קול מוזר

הפעם הייתי חלש יותר,

אבל שוב לטלפון ניגשתי מהר

הפעם לא טרחתי לעבור על כל הרשימה;

התקשרתי ישר לרפואה

רק שהפעם היא לא ענתה,

ומר סרטן הביט בי במבט נורא

"מאוחר מדי" הוא אמר,

ואז ידעתי שהקרב כבר נגמר.

מאז ועד עכשיו, אני מספר את הסיפור

והמון אומרים לי שזה בולשיט גמור

מזלזלים ואומרים שזה מאוד חד צדדי

ושאני לא שומע אף אחד מלבדי

למרות שזה יכול להיות לפעמים לא נעים,

אני ממשיך לספר, כי זה חשוב

ואני עונה "בעוד רגע", בקול עצוב,

"נגמרים לי החיים".

נכתב על ידי , 26/2/2013 07:44   בקטגוריות סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 27



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

10,104
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לarvandor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על arvandor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ