לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Miss.Brightside


SCREAM BITCH SCREAM

Avatarכינוי:  Monster Of Hope

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012


"את שק של בעיות"
מי באמת היה מסוגל להיות איתך.
עד הסוף.

לאבד את עצמי כל פעם מחדש, להיות על סף שבירה.
נמאס לי. לחמם את הלב, להרגיש את הביטחון הזה שאבד לי בדרך..
משהו שיחזיק, שחס וחלילה אני לא אתפרק,
ולא אחזור להיות שבר כלי, מעורר רחמים ופתטי,
שלא מסוגל להעריך כלום, כולל את עצמו.
לצפות מאחרים ליותר מידי. לצפות מהם למלא את המקום שלך פה בסיפור המקולל הזה,
לצפות מהם להחזיק אותך כמו ספר סגור,
להפוך אינטרסנטית, שסוףסוף תענייני את עצמך.
תעשי מה שאת חושבת, מה שאת רוצה. אל תוותרי, בחיים אל תוותרי,
אני לא מבינה למה את כל פעם מחדש מוותרת, על החיוך שלך,
מתי תפסיקי להתמכר לכאב הזה שרוצח כל יום מחדש?
את מתעלמת והוא שם, מנקר כל יום חזק יותר, עמוק יותר, כואב יותר,
זה כמעט כיפי. כלכך רגיל שזה הופך לכיף.
אושר גדול, אושר שאת רוצה שרק יבוא כבר, ימלא אותך,
כל תא בגוף, בכל נשימה, שרק ירוק תראי בעיניים, שיהיו בצבע שלהן,
שיראו את היופי לא דרך מסך אדום, לא דרך מסך עשן.
זה מעייף... זה כל כך מעייף.



נכתב על ידי Monster Of Hope , 8/4/2012 23:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מרגישה לבד
נראה לי שאני צריכה אהבה

משהו בריא, בלי פאקים. מישהו שיאהב אותי בלי גבולות, אבל עם גבולות.
מישו שיידע איך לאהוב אותי, וזה הכי חשוב.


נכתב על ידי Monster Of Hope , 3/4/2012 18:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מייקל . ב-3/4/2012 18:35
 



מבולבלת


 




 


אולי זה האישפוז, יותר מידי זמן, אולי זה הרגשות המעורבים.. אולי מזג
האוויר שהולך ונהיה חם יותר או סתם כי אתה האקס שלי, מן הסתם שתהיה אצלי
בראש הרבה. בכל זאת, ניצלת אותי מינית, אפילו אנסת אותי לפעמים, הייתי כלכך
עיוורת.. לא שמתי לב בכלל.


הזוי שאני מתגעגעת אלייך. הזוי שאני
מתעגעת לבנאדם שהיית פעם.. הלב שלי נקרע.. הלב שלי נקרע בין הבנאדם שהיית
פעם לבין מה שאתה היום..
אלה זיכרונות מתים שלא יחזרו לכלם והם פוצעים כל
חלק בי..
איך בנאדם הפך מלהיות לחלוטין הכל בשבילי, הבנאדם היחיד שאני מכירה ושמכיר
אותי, בנאדם שמילא את כל החיים שלי, לא היה צד שהוא לא מילא.. איך הוא הפך
מהדבר הכי טוב לדבר הכי גרוע.. לצלקת נפשית כלכך גדולה שלי...


אני שונאת את זה. אני לאיודעת להתמודד עם זכרונות. או עם כלום בעצם.


 


אולי זה כי אני מאושפזת פה יותר מידי זמן ואני לא יכולה שלא לחשוב יותר מידי,


אבל אני מתגעגעת לקיץ. אני מתגעגעת לשמש, למוזיקה ששמעתי, לסיטואציות ששירים מסויימים העלו בי.


הורג אותי שהזמן עובר בלי שאף אחד שם לב, דברים משתנים, אנשים משתנים..


לפעמים אני רוצה הכל בחזרה.. את הטוב ואת הרע..


 


שישחררו אותי מכאן כבר.


נראלי שאני מתפרקת .. אני לא מוצאת את עצמי.


 לפעמים ניראלי שאני פשוט לא מסטולה יותר מידי זמן.. אפילו סיגריה לא עישנתי כבר שבועיים.. שלא נדבר על משהו אחר,או אפילו אלכוהול. נמאס לי , אני תמיד חושבת יותרמידי שאני סחית.


 


 

נכתב על ידי Monster Of Hope , 2/4/2012 00:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





15,287
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMonster Of Hope אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Monster Of Hope ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ