לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


את צרה כמו תפיסת עולם של רד-נק טקסני

Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2015

שבת בבוקר


אני תמיד קמה לפניו. גורם לי להרגיש מבוגרת כל כך, כמו הבלה שבבלות. מותחת את הלחיים שלי בעייפות, מותחת את הגב, מתיישרת, אוספת את השיער עם האצבעות ומשחררת. ההרגלים הדקים שהשתנו. פעם הייתי מתפנה קודם להסתובב אליו ולחבק אותו, לנשק לו את הגב. לפני זה הייתי צריכה להשתחל מהאחיזה שלו, כי היינו ישנים מחובקים כל הלילה. אני אוחזת בעצמי ומשחררת, כל פעם מחדש. משנה אסטרטגיה. 

.

.

הבוקר קמתי להודעה מסקס של לילה אחד מלפני שנתיים שלמות. לא הבנתי. הפכתי את הפלאפון, לקחתי נשימה והחזרתי סימן שאלה. סקרנות, הרפתקנות, חוסר סבלנות. היה לו זין גדול ואני רציתי להיות במיליון מקומות אחרים, אפילו שאני יזמתי את כל הסיפור. כמה השתנתי. 

בתקופה הזאת התפלאתי איך לא חסר לי התחכום, הנחתי שפ׳ ממלא את החסר, או שאני כבר עייפה. היום אני לא מבינה, לא מסוגלת לראות את עצמי פשוט אוספת אותם מכל הפינות האלו רק כי הם מושכים אותי בזווית של העין. אני צריכה את הריגוש המילולי, את הירידה הורבלית, את הנשיקות בצוואר. אולי בגלל זה הסקס עם הבלונדיני גורם לבטן שלי להתכווץ. 

.

.

״האם הנחתי את דעתך?״

רועי שואל ואני מסמיקה וזה כמו בחוף ניצנים כשהוא הצביע על כל הכוכבים האלו, וידעתי שהוא יכול למנות את כל השמות שלהם והוא בוחר שלא. וזה היופי, שידעתי את כל הדברים שהוא בוחר שלא להגיד, כי הכרתי כל כך טוב את המפקד שלו מהצבא, פ׳. וכל המקריות הזאת, והדרך בה הוא בחר להתנהל עם ההתנהלות של פ׳. הוא גרם לי לחשוב שמצאנו את הנחת שלנו, אפילו שפתחנו בזה שהכל זה רק ללילה אחד. והוא היה אז קצת ילד, וזה הרתיע אותי, אבל היום שנינו בטח שונים, עברה שנה. בא לי לגלות מה הוא עבר.

.

.

אני מנסה להיות אמיצה עם ההתפטרות והבלונדיני והקיץ הזה שנוחת עליי. אני מנסה להיות אמיצה עם זה שאני חולה, וירדתי שבעה קילו בחודש ושבוע, ואיך אני מתקרבת לתת משקל, בוהה במראה ומקווה שזה לא יקרה ואהיה חייבת להפסיק את התרופה שמצילה לי את החיים. כל האומץ הזה, לא יודעת איך לאכול את עצמי. אני רוצה חדש אבל לא יכולה לשחרר את האחיזה ממפרק היד של הבלונדיני. קשה. 

נכתב על ידי , 23/5/2015 12:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוף דבר


ראינו אז סדרת דרמה זומבים בריטית ובכינו בסוף של העונה. ראיתי אותה לא הרבה זמן לפני, וידעתי שאני אבכה, והוא תמיד בוכה אז ידעתי שהוא יבכה ואז היא נגמרה ואז אנחנו נגמרנו ואז כבר ידעתי שאין יותר זמן. ואז שכבנו כי אני תמיד מובילה את זה לשם כי ככה אני רוצה, וככה בכינו. 

 

מחר אני מתפטרת. אני לוקחת את הדברים שלי ועוזבת את המשרד שלי אחרי שנה, לא הרבה זמן. אני מפחדת שאני אבכה כשאני אדבר עם הבוס שלי, כל הסיפור הזה מאוד אמוציונלי. אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון אבל זה קשה כל כך. 

 

גם את הבלונדיני אני צריכה לעזוב. וכשהוא קרא לבכי שלי "שטויות" וכשהוא אמר לי שאני מגזימה על משהו שפגע וזעזע את כולי, והכל וכולי כבר יודעים שזה נגמר. זה נגמר וכל החדש והלא נודע קוראים לי גם יחד ישר לזרועות של פ' שמחכה שאני אשוב אליו כבר יותר מחצי שנה. גם כן לא נודע. אותו זין, אותו בושם, אותו קול, אבל זה בסדר, זה מוכר. אני יודעת שכשאני אוריד דמעה בארבע בבוקר הוא ינגב אותה ויגיד שחוזרים הביתה עכשיו. זה בסדר. הוא יגיד שאני יפה שלו, ובסיבוב הזה זה גם יהיה נכון, אנחנו כבר אחד של השני כל כך הרבה זמן, ואני כל כך מותשת. 

 

אני עייפה כל כך מהמלחמות סרק האלו, והלוואי והכל היה מסתדר, ושוב הייתי מצליחה למצוא נחמה. לא הצלחנו, הבלונדיני ואני. דילגנו בין שלוליות אחרות. הוא לא תפס את האצבעות שלי ואני לא יודעת כמה ניסיתי לתפוס את שלו. 

 

אני מתגעגעת לטיפה המרה. פ' ואני עושים אחד לשני נעים בפיתולים של הגועל של הנפש. 

מחר אחרי שאני אתפטר אני אסע לים. אני אשתה בירה ואעשן סיגריה ואכנס למים ויהיה נעים אולי. 

 

רועי מנסה לחזור לחיים שלי ואפילו לא אמרתי לו שיש לי חבר. אולי זאת בעיה. מעניין אם השיער שלו כבר התחיל להאפיר. איך הוא לקח אותי אז לחוף ניצנים וקיבלתי הודעה שנולד להם ילד והוא בריא עם עשר אצבעות בידיים וברגליים וקצת נשבר לי הלב. היום הם מתגרשים ולפעמים הוא שיכור מספיק בשביל להציע לי הצעות אהבה (מגונות). 

 

יונתן הלוואי שהיית בחיים. הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי. לפעמים אני רועדת כשאני כותבת עלייך.

מעניין אם היית אוהב אותי יותר אם היית יודע שהלכתי לאיבוד עכשיו ואני לא יודעת את הדרך חזרה.

נכתב על ידי , 21/5/2015 04:07  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני אוהבת לנשק לו את הבטן, ולנשק לו את הזין מעל הבוקסר, ואז להוריד לו את הבוקסר ולרדת לו עם כל האהבה שיש לי לתת. 

אני אוהבת לתת לו אהבה עם הגוף שלי. לחבק את הראש שלו עם הירכיים שלי, לנשק את הצוואר שלו, כשהוא עולה, כשהוא נכנס, כשהוא יורד.

.

קשה לי בזוגיות הזאת ואני מנסה להבין אם אני מחפשת סיבות לא לתת מעצמי או שזה באמת נגמר. 

זה לא גל, זה גם לא פ׳. זה לא חזק או אינטנסיבי. הוא לא נותן לי מילים או נוגע בי בצורה שמטריפה או מרעידה אותי. 

לפעמים אני עדיין נזכרת בנסיעה הזאת ביהודה הלוי בדרך לרוטשילד כשדוד שלח לי הודעה והרגשתי שהבטן שלי צונחת אל בטן כדור הארץ והייתי עושה הכל כדי להיות ערומה על השטיח שלו. בסופו של דבר ה״היי״ של הבלונדיני כמה שבועות לאחר מכן היה אמיתי יותר וסגר את זה. 

לא גמרתי המון המון זמן. לא פיזית ולא נפשית. 

לפעמים אני מתחרטת שעניתי לבלונדיני. אפילו שעברה חצי שנה, ואנחנו כבר ביחד, וכבר טסנו לפריז, וכבר הכרנו את המשפחות והחברים והכל כבר כל כך ביחד. 

בא לי את ההרפתקאות עם פ׳. את העקבים והריצות והיין והסקס. אוי, הסקס. איך בא לי סקס. 

אולי זה הסמים שמדברים מהפה שלי. ככה זה כשחולים ונשארים בבית במקום לצאת בחמישי. 

.

אני פשוט אשלח לו הודעה זימתית וארגיע את עצמי. 

וזאת יקיריי, בגרות. 

 

נכתב על ידי , 15/5/2015 00:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חודש מאי


זוגיות זה קשה. בורגנות זה קשה. תצילו אותי מהשיעמום הזה. 

 

נכתב על ידי , 13/5/2015 00:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Mrs. Robinson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Mrs. Robinson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ