לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


את צרה כמו תפיסת עולם של רד-נק טקסני

Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

8/2014

Strangers In The NIght


אני מנסה לצמצם הכל למיטה שלי ולמיטה שלו. מציבה את שתי הנקודות במרחב ומקווה שזה יישאר פשוט ואז נוספות סצנות ואני מרגישה שהכל קורס עליי.

.

.

"עוד שורה אחת קטנה ודי" אני אומרת לעצמי בלב וזורקת מבט לעברו. הוא מחזיק את הארנק שלי ואני מחייכת לאדם שמעביר לי שטר מגולגל של 200 ואני אומרת תודה ושורפת עוד קצת כלי דם. זורקת עוד מבט ורואה איך המבט שלו נשבר. חצי בזעם חצי בעצבות. מבינה שזה לא הולך להיות קל. זה לא משהו שנשיקה תפתור. לא מסוגלת להתרכז כשמסדרים לי עוד שורה "לדרך, שלא ישעמם לך." 

וגם אחר כך בבית כשהוא חיבק אותי הוא לחש לי בכעס שהוא לא מבין אותי ולמה אני עושה את זה לעצמי ולמה עשיתי את זה לידו. כלום כבר לא עזר מאותה נקודה שבה איבדתי את המחסומים. לא טרחתי להסתובב אליו כשאמרתי את כל מה שאמרתי ונגעתי בכל קצה חשוף שמצאתי. גם כשהוא נצמד אל הגב שלי והרגשתי את הדמעות שלו זולגות לא טרחתי להפסיק לדבר וגם לא להסתובב. בסוף הוא סובב אותי לנשיקה מלוחה ואמר שנעזוב את זה לעכשיו, אבל כבר לא יכולתי והוצאתי את כל הרעל שהרגשתי צורך להוציא.

למחרת החלפתי מצעים. 

.

.

ובאותו הערב כשהלכתי להתנחם בזרועות של האחר הוא אמר שהוא לא הולך להיות חלק מלוח המשחק שאני בונה לעצמי. שאני אוציא אותו מכל החרא הזה ולא התנשקנו למרות שהזדיינו במשך ארבע שעות. ככה ידעתי שהוא כועס. הוא כועס ומאוכזב אבל גם אני. צריך שניים לטנגו ואני גם לא מבינה למה כל זה משנה פתאום. הוא לא מסיט את המבט כשהוא גומר ואני נועצת את הציפורניים שלי בגב שלו אבל אני לא חושבת שזה מתקרב לכאב שאני הולכת להנחית עלינו. נהיה לנו מיותר לדבר מאז שהבלונדיני נחת. אנחנו רק רבים ומשלימים, לא מדברים. אני מלטפת לו את הפנים והוא נרדם. 

.

.

"מה זהו?"

השעה שמונה וחצי בבוקר ושיגיד תודה שבכלל טרחתי להתקשר בשבע ולהגיד שאני באה.

"כן, אתה רוצה ללוות אותי לדלת או שאני אראה לעצמי את הדרך החוצה?"

והוא עומד מעליי ואומר שהוא לא רוצה שאעלם והוא רוצה שוב והוא רוצה לנשום אותי ועוד שאריות של לילה ארוך.

"די, שחרר אותי לדרכי. אולי כן אולי לא, מה זה משנה עכשיו."

ואני שמה משקפי שמש ויוצאת ולא הולכת לחזור לעולם. 

.

.

בלילה הראשון שלי ושל הבלונדיני מאז שהוא חזר חייכנו המון. חייכנו וחייכנו וחייכנו ולא הפסקנו להתנשק ואפילו לא טרחנו להזדיין. ואז הוא התחיל לבכות ואני לא טרחתי להתעסק בשטויות אזוטריות כמו העתיד. יש את עכשיו ולא הבנתי למה הוא מחפש מעבר, ומצד שני לא הבנתי למה אנחנו פה ולא חצי שנה מהיום. 

ואז האחר התקשר, עשה מאה ואחת שורות ורוצה חיבוק. "אני עם הבלונדיני" והוא מנתק בלי להגיד כלום ואני שוקעת במחשבות כשהוא נוגע בי ומרטיב אותי ואני בכלל לא שם. 

לפעמים אני לא מבינה למה הגוף שלי מגיב למגע כשאני אלפי קילומטרים ממנו. אני מוציאה אנחה סטטית ואז גם הוא והסצנה משתנה ואני חוטפת את הבקבוק ושותה עוד קצת ושוב לא מבינה את עצמי. 

.

.

הזדיינו בעמידה. נשענתי על הקיר בשירותים, הוא הרים לי את השמלה והשתמש בגרון שלי כנקודת אחיזה. "איך התגעגעתי לריח שלך" הוא לוחש לי באוזן ואני גונחת בשקט. אני מבינה איך כל הגוף שלי התגעגע אליו כשאני מרגישה טיפה נוזלת במורד הירך שלי. אני זורקת לו מבט מהצד והוא מחייך. כשירדנו למטה ואף אחד לא ידע והבלונדיני נכנס ונתן לי נשיקה. המבט שהיה לו על הפנים היה פרייסלס, וגם כשהם לחצו ידיים עם היד שלפני שניה היתה בתוכי והיד שעוד שעה תהיה בתוכי. 

איך אני אוהבת לסבך סתם.

.

.

לחיי

התמכרויות

לסמים

ואלכוהול

והמבט שלהם כשאני שוברת עוד חתיכה מהם.

לחיי

סקס

ואורגזמות

ונוסטלגיה.

לחיי

הנעורים

היופי

והאהבה.

ולחיי

סופים

טובים

ועצובים.

נכתב על ידי , 15/8/2014 22:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Mrs. Robinson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Mrs. Robinson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ