לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

you are all individuals


(.I'm not)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2015


"תדע שבזכותך היא למדה מה זה כאב, ובזכות עצמה למדה איך מתגברים עליו"

 

נתקלתי בשורה הזאת בסיומו של עוד טקסט בנאלי ונדוש, מאלו שמפורסמים בפייסוש ובאינסטוש ובכושלירבקטוש בקצב המזכיר פליטת כדורים ממכונת ירייה.  אז אחרי שהתגברתי על רפלקס ההקאה הראשוני, עצרתי לרגע כדי לחשוב על המשפט הזה. "בזכות עצמה למדה איך מתגברים עליו". מהצורה שבה זה כתוב, ניתן לדמות ש"ללמוד איך מתגברים עליו" זה איזשהו תהליך אפי מרגש של התבוננות פנימית, תובנות עמוקות וריצות פוטוגניות בפארקים ציוריים על גדות אגם, עם דיסקמן, בבוקר יום א, אי שם בטבורה של עיר סואנת בצפון ארצות הברית. (כדי להיפטר מהקלוריות של הבן אנד ג'ריס שאכלנו עם כף ישר מהקופסא בשלב בו היינו הו-כה-כאובים, כמובן) וזה גורם לי לתהות:

לא חוויתי שום תהליך אפי של התגברות. פשוט חיכיתי שזה יעבור, אתם יודעים. ראיתי סדרות טיפשיות, שתיתי עם חברים, שכבתי לבד במיטה והקשבתי לחושך, ישנתי, קמתי. עשיתי דברים שאנשים עושים כדי להעביר את הזמן. בהדרגה הבנתי שכואב לי פחות ופחות. בכל אופן, לא חושבת שלמדתי באופן אקטיבי שיעור חשוב ב"איך מתגברים על כאב".

יכול להיות שפיספסתי פה משהו חשוב?

תחשבו על כל ריצות הבוקר בפארקים פסטורליים שיכולתי לעשות! (אומנם אכלתי גלידה עם כף ישר מהקופסא, אבל לצערי, אין לזה שום קשר לנושא הכאב וההתגברות. אני פשוט אוהבת גלידה.)

 

מה דעתכם: מצחיק או עצוב, שכל מה שאומרים על "כוחו של הזמן לרפא את הפצעים" מתגלה כנכון?

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 25/8/2015 17:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מצפת האפורה, הציורית והמתויירת עד זרא התגלגלנו לאיטנו אל הנוף הפתוח, הצלול, של הכנרת. הרי הגולן ממולי צבועים בגוון הצהוב המדויק של החמניות בציוריו של ואן גוך.
אני מודעת במעורפל לטיפות זיעה שזולגות במורד הצוואר שלי ויש משהו נעים בהשלמה
הנינוחה עם החום שעוטף את החוף, משתקף בברק לבן ומסנוור מהמים. את תחושת השלווה
הזאת אני אורזת במפית ומכניסה לכיס השמלה שלי. באכסנייה, במקום לרוץ להתקלח בחדר,
אני יושבת עם שני המדריכים על בקבוק יין מפנק ומעבירה את ארבעים הדקות שעד ארוחת
הערב בהאזנה חלקית לשיחה על זרמי היהדות השונים. כשאחד המדריכים הוא קיבוצניק עם
אבא שהיה רב קונסרבטיבי ואחות שהיא רבנית רפורמית, זה אפילו די מעניין. היין יוצר
מסך רך ביני לבין מה שקורה סביבי, ובכל זאת נדמה לי שאני מצליחה לדבר עם הסטודנטים
שאני אחראית עליהם באופן לא מסגיר מדי כשהם יורדים לחדר האוכל. ואחר כך- מעגל סיפורים
על מרפסת אכסניית הנוער בתל חי, מול האורות המהבהבים של עמק החולה והנצנוץ הקבוע
של הכוכבים. בזמן שאחד החניכים מספר סיפור לא מובן באנגלית במבטא סיני מזעזע
המדריך-שישב לידי, במקרה, כמובן- שואל אותי בשקט אם אני רוצה לצאת לטיול לילי
לאנדרטה של טרומפלדור. אני מסרבת בנימוס ולשמחתי הוא לא לוחץ, ואני מבינה שבכל זאת
התפכחתי קצת בשנה ומשהו האחרונות, אם הבנתי מיד שהוא מציע טיול לאנדרטה לא כי בוער
בו חשק פתאומי לחלוק כבוד אחרון ללוחם היהודי הגידם, ואפילו הצלחתי לסרב בסוג של
חינניות במקום, נגיד, לקפוא כמו ארנבת מול אורות מכונית, להסמיק, לגמגם, או סתם ללכת
איתו כי לא נעים. אחרי שנגמרת פעילות הערב, להוציא את הגיטרה ולשבת עם
המאבטחים של הקבוצה. לתת לזמן לעבור. בפעם הראשונה בחודש האחרון אני הולכת לישון
בלי חשש, ונרדמת ברגע שהראש שלי נח על הכרית.


 


 




(סקיצה גסה בחמש דקות. לא בדיוק ואן גוך)


 


(מתנצלת על ההצפה)


 


 

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 20/8/2015 23:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני פשוט אניח את זה כאן


סתם מחשבה בשקל-

 

בטיול עם הקבוצה היום, אחד המדריכים אמר לי בחצי צחוק "כשאני אהיה גדול, אני רוצה להיות את"

שזה מוזר, כי זה הדבר האחרון שאני ארצה להיות כשאני אהיה גדולה.

(חוץ ממדוזה. אני ממש ממש לא רוצה להיות מדוזה. יאק.)

 



___

הבהרה:

לפעמים בנאדם מקבל מחמאה ענקית. ואז, הוא יושב עם עצמו ותוהה האם הוא בכלל ראוי למחמאה הזאת. ובגלל שהוא יודע שלא, לא נותר לו אלא לתהות מה הוא עשה נכון כדי להשאיר רושם של אדם שמגיעה לו מחמאה כזאת.

כדי, כמובן, שהוא יוכל לשחזר את ההצלחה.

ואולי, אם הוא יצליח לתפור לפנים שלו את החיוך הנכון ולסגל לקול שלו את האינטונציה הנכונה ולומר את הדברים הנכונים, בזמן הנכון...

איך אומרים? Fake it 'till you make it?

 

עזבו, שטויות, סתם מחשבות טיפשיות של מישהו שמופתע בכל פעם מחדש כשהוא מצליח לתקשר עם בני אדם.

 

(נדמה לי שהייתי צריכה לעצור במדוזה)

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 15/8/2015 22:51  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יידו ב-16/8/2015 23:06
 





כינוי:  טיפוס החמוס

מין: נקבה

MSN: 




4,724
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפוס החמוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפוס החמוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ