לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

you are all individuals


(.I'm not)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

לא חשוב, לרשום


"היה לי מורה שהיה נכנס בסופה לכיתה ואומר:


לרשום מהר


מה לרשום היינו שואלים


לא חשוב, לרשום


וכך רשמנו כל השנה


וכך אני רושם גם היום"


 


שבוע קשה עבר על כוחותינו. שבוע שבו לישון שש שעות נכנס תחת הקטגוריה של "להשלים שעות שינה". שבוע של עבודת נמלים מייגעת. שבוע של התעסקות קדחתנית במטלה שהיא בהגדרה כל כך אבסטרקטית שעד רגע ההגשה אין שום דרך להיות בטוחה אם מה שעשית הוא בגדר הצלחה מסחררת או כישלון קולסאלי.


אבל בחיי שנהנתי מכל רגע. (כמעט).


____________


 


יודעים מה, אולי הגיע הזמן לומר שתיים וחצי מילים על התואר שלי:



(זו הזדמנות טובה להזהיר אתכם-אל תאמינו לי אף פעם כשאני אומרת דברים כמו "שתיים וחצי מילים". חבל על האכזבה)


 


התואר שלי, הידוע גם בתור "הדבר הזה שאני עושה כשאני לא עסוקה בלהתבכיין על בנים ועל כמה שהדירה שלי מטונפת", עוסק באדריכלות נוף.


אדריכלות נוף היא האח הקטן וההיפי של האדריכלות שכולנו מכירים. אצלנו לא בונים בניינים, אצלנו מעצבים "מרחבים". כלומר, כל מה שהוא לא בניין- פארקים, טיילות, שמורות טבע וכו וכו. המון עיסוק במרחב הציבורי, לא מעט למידה על אקולוגיה וקיימות, ומדי פעם גם קצת, המון, בוכטות, טונות, ימבה של עיסוק בעיצוב. כי, כאילו, זה מה שאנחנו אמורים לעשות בסוף. לעצב.


שזה אומר, שלמרות היותנו היפים קטנים וחובבי פרמקלצ'ר (אומייגד נכון אתם בטח לא יודעים מה זה פרמקלצ'ר. תזכירו לי מתישהו לספר לכם, זה סופר מגניב), לא הצלחנו לחמוק מהקללה של למידת מקצועי יצירתי כלשהו. כדי לסבר את העין, להלן מהלך סמסטר סטנדרטי:


הנה פרוייקט! קדימה לתכנן->לשבת לשבור את הראש-> הבאת סקיצה? זה כיוון מעניין אבל זה לא עובד, תפתור את זה -> לשבת לשבור את הראש תוך כדי מלמול קללות נבחרות -> הבאת סקיצה? יפה זה משתפר קצת אבל מה לגבי ה-? -> לשבת לשבור את הראש -> לאכול עוגייה ->לשבור את הראש -> לחזור על שלבים 1 עד 5 מספר מייאש של פעמים -> סקיצה סופית. טוב נו יש כאן הרבה דברים לא פתורים אבל הגיע הזמן להגיש את זה. תפתור רק את זה ואת זה ואת זה ויאללה, ההגשה עוד שבוע ->לשבת לשבור את הראש->לשבת לשבור את הראש->לבכות ->להחליט שיותר טוב מזה זה כבר לא יהיה -> לחתוך קרטוני ביצוע ואת הורידים (אבל דיר באלק הדם שלך נוגע לי בגיליון!) ->לבנות מודל->להבין שלא ישנת כבר שלושה ימים אבל עדיין אין לך גיליון -> גרפיקה בכי גרפיקה פיצה גרפיקה בכי -> הבוקר של ההגשה, עדיין סוגר פינות -> תולה גיליון על הקיר -> מגייס את שאריות האנרגיה והכריזמה שאולי איכשהו הצליחו לשרוד (תלוי מאוד אם הצלחת לדחוף שעת שינה על השולחן בסטודיו או לא) ומציג את הפרוייקט העלוב והפתטי שלך -> משתדל לשמור על עיניים פקוחות בזמן שאנשים-שנראים-חשובים-אבל-אין-לך-שמץ-של-מושג-מי-הם-ולמה-בדיוק-הם-קשורים מבקרים אותו -> מחיאות כפיים מנומסות -> מנמנם באפיסת כוחות בזמן ששאר החברים שלך מנסים לשכנע מישהו שהם הצליחו במשהו ->מוריד את הגיליון -> חוזר הביתה ומנסה להבין מה טעם החיים באין סטודיו ללכת אליו -> מתרסק.


___________


 


יש? עכשיו כשאני אדבר על שבועות קשוחים, אתם תבינו עם מה אנחנו מתמודדים כאן?


יופי, אני שמחה שסגרנו את הפינה הזאת.


___________


 


הערב יצאתי לדייט הראשון שלי. מה אפשר לומר? שיהיה. בחור חמוד, הומור מתאים, בר רועש מדי, כמות קטנה מדי של אלכוהול. בקיצור, אפשר לנשום לרווחה, כל הקלישאות על סתמיותו של עולם הדייטים עמדו עד כה במבחן המציאות. ואת כל זה אני מספרת לכם רק כדי לציין שכשחזרתי לדירה הקרה, הבודדה והשקטה שלי, עשיתי מה שכל פולניה טובה הייתה עושה והלכתי להכין לי מרק עוף.


שיהיה לי מה לאכול. לבד. בחושך.


___________


 


ואם כבר מרק עוף, בואו נדבר על זה רגע. חורף. איזה כיף, נכון? טפטוף עדין של גשם שיהפוך למטח אימתני בדיוק ברבע שעה שבה אני צריכה לעבור מהדירה לפקולטה, חשבון החשמל המתנפח, סחיבת תנור החימום הקטן שלי מחדר לחדר במהלך היום, לזכור להדליק בוילר, לקלל את הרגע שבו החלטתי להשאיר את שמיכת הפוך והמעיל שלי אצל ההורים... כל מיני התמודדויות כאלה שבתור תל אביבית אני פשוט לא ערוכה אליהן. אצלנו חורף זה כמו קיץ רק הפוך- במקום לשים סוווטשירט כשנכנסים למבנה (המזגן, הוי, המזגן!) ולהוריד אותו כשיוצאים, צריך להתעטף קצת ביציאה מהבית. וגם לא בהגזמה- בד"כ ז'קט או סוודר עם גופיה ממתחת זה מספיק. בטח שלא צריך שני סוודרים ומכנסיים טרמיות עוד לפני שכיביתי את השעון המעורר.


זה המון סוודרים.

הארון שלי לא בנוי להתמודד עם האקלים הזה.


יש לי המון שגיאות הקלדה פשוט כי האצבעות שלי רועדות.


ולפעמים אני הולכת ברחוב ולא מרגישה את כפות הרגליים שלי מרוב קור.


 


אבל היי, הצמחים נראים שמחים ואפילו ראיתי כבר נרקיסים בטכניון, אז על מה בעצם יש לי להתלונן.


__________


 


טוב, אז מאוד קר לי ואני רואה שפואנטה לא תגיע בקרוב, אז אני פשוט אגאל את הפוסט הזה מיסורייו בהקדם האפשרי.


shell we?


לילה טוב וסיונרה


אני.

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 28/11/2014 02:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טיפוס החמוס ב-29/11/2014 02:05
 




פרק ג'-

 

:) :) :)

 

(כן! כן! כן!)

 

(והמבין יבין)

 

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 22/11/2014 05:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טיפוס החמוס ב-22/11/2014 13:47
 




אני: "הוא סתם שלח "מה קורה" טריוואלי. יש לך רעיון לתגובה מעניינת יותר מסבבה מה איתך?"


היא: בטח.. "אתה יודע, בדיוק מכינה שיעורים.. יש לך רעיון לריקוד שיתאר חוסר סדר ורצון לארגון מחדש?"


 


וזה, חברים, התואר שלי.


 


(סתם חפוזון בין הכנת מצגת על תקדים לשרטוט סכמה של עיר פנטסטית. see you around!)

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 20/11/2014 21:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  טיפוס החמוס

מין: נקבה

MSN: 




4,201
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפוס החמוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפוס החמוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ