לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

you are all individuals


(.I'm not)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2015


(יומן מסע)

העור שלי צמא למגע והיומיום הוא מדבר, אז כל לילה לפני השינה אני מעסה אותו בקרם לחות סמיך. הוא לא ממש מבין מה לכימיה הזו ולצמא שלו אבל כמו לסוכרזית בקפה, גם בזה הוא לומד להסתפק. קרם לגוף, שירים לנפש, ורק המוח מצמצם מבטו בשיפוטיות מול המילים שעולות על המסך ומלמל בחוסר סבלנות שאולי כבר די.

 

ולמרות שיש פורקן בכתיבה הזאת, אני נבוכה מכדי לעשות save. כמעט.

 

(למען ההגינות- למרות שיש רגעים כמו היום בצהריים כשכל המיתרים העדינים ששומרים אותי פחות או יותר בחתיכה אחת (נפש ואפידרמיס והכל) רטטו במתח על סף הפקיעה, הכל בעצם ממש בסדר, אפילו יותר מבסדר, אני מגניבה ומצחיקה ונהנית מהחיים ויש לי ידידים חדשים וישנים ולימודים שאני בסופו של דבר אפילו קצת אוהבת ושיערי עודו ורוד כמסטיק בזוקה רדיואקטיבי והחדר שלי חם ונעים ונעלי הספורט החדשות הורודות (אוי) שזרוקות לצידי מראות כבר סימנים משמחים של שחיקה ואם רק אעזוב כבר את המסך ואלך לעשות שיעורים אז אולי גם אצא לטיול קטן בשבת- בתקווה שאלי מזג האוויר יחייכו אלינו עוד שבוע, תודה- ובשבוע שעבר ראיתי שיטפון קטן במדבר לראשונה בחיי (!) וטבלתי את כפות רגליי במים הבוציים, כל מדבר יהודה הלבן זרם לי בין הבהונות, ואם זה לא מספיק בשביל לעשות בנאדם מאושר, או לפחות בת אדם אחת, מסוימת, אז באמת שכבר אין לי במה לבוא יותר בתלונות לאלוהים – כלומר למפלצת הספגטי- שבסך הכל די עושה כמיטב יכולתה. מצחיק כמה קל לשכוח את הטוב, לא?)

 

(עכשיו אפשר לעשות save)

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 27/12/2015 22:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




29.11.15 00:31

 

השבלול מתכנס בקונכייתו

עד הגשם הראשון.

יש בזה משהו מאוד הגון.

 

סמוך על ראש קוץ זהוב

בחולות הלומי שרב.

כל חודשי הקיץ הארוכים.

 

מאיפה האמונה הזאת באקלים.

מאיפה הכוחות לזלוג החוצה

ולמתוח את המחושים.

 

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 12/12/2015 21:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טיוטא


(30.11.15)

 

העטלפים שלי שוב השתוללו והצעת לי לצאת איתך לסיגרייה אז אמרתי למה לא ולקחתי איתי בקבוק יין שירדים אותם או לפחות יגרום לי לזוז מהדרך ולהפסיק להפריע להם לדבר, הזול מבין השניים, ולא יודעת אם האלכוהול או סתם העובדה שהתפתיתי לחשוב שאתה מוזר קצת ודפוק אולי טיפה כמוני הם שגרמו לי לקוות לרגע שאולי יתאפשר לי לחרוג מנוסח התקנון הרשמי המסדיר את יחסיי עם שאר האנושות אבל מהר מאוד סיפרת לי שכל מה שנדפק אצלך בעצם היה בגלל בחורה ואני לא רוצה להתיימר אבל אני כמעט בטוחה שאצלי זה עמוק יותר כלומר רקוב ממש מהשורש כלומר לא כמו אצלך וכשסיפרתי לך על תפילת הדרך הפרטית שלי לפני כל חציית כביש הראש שלך נרתע אחורה, אני ראיתי את זה, ומצמצת, העפעפיים נסגרו ונפתחו כמו זקיפים בשער שנזעקו להגן עלייך מפני העב"ם הזה שנפער מולם, בחיי שזה מה שהיה, אבל המשכנו לדבר כי מה כבר אפשר לעשות ולא היה אכפת לי, למרות שוויתרתי לשווא, שוב, על זכות ההגנה העצמית לא היה לי אכפת בכלל כי ממילא אני מוכרת אותה די בזול, מי ישמע כמה ההגנה העצמית שלי שווה גם ככה, התותחים חלודים וחיל המשמר עצל ומנומנם, ואחר כך אמרת לי בואי נישאר ידידים ויש בך משהו מסקרן שגורם לי לחשוב שלא תיהי בדיוק בתוך המשבצת כמו כולם וחייכתי בפקפוק מנומס אבל מבפנים אני דופקת את הראש באיזה קיר ולא מבינה לא מבינה איך גם אתה קנית את האשליה הזאת שבכלל לא רציתי למכור ובכל זאת חושבת הלוואי, למרות שאתה לא מכיר אותי בכלל הלוואי שאתה צודק אבל אתה בכל מקרה כבר אצת רצת לך קדימה אל אזורי תקשורת שפויים ומוארים יותר והזמנת אותי לבוא לעל האש או לערב משחקי קופסא וזה פשוט נורא כי גם כשנדמה לי שמישהו עוצר לרגע להניח את הראש על בית החזה שלי, לשמוע דרך השכבה הפריכה של עור ושומן ועצמות את הצווחות שלהם בפנים, את הכנפיים השחורות הגרומות מתופפות בקצב לא אחיד דרך הצלעות שבקושי מצליחות שלא להתפרק* הוא מיד מזנק כמו פרעוש למרחק שתי בלטות ואומר לי דברים תפלים ומילים ריקות כמו "איך התגעגעתי אלייך", או "באה לערב משחקי פאקינג קופסא?!"

 

 

 

 

*ואולי גם נמאס להן לנסות, בוגדניות שכאלה, בגללן בכל שיחה עם חברה אני צריכה לנשוך את האגרוף זב דם כדי לא להתחיל לצווח בעצמי את כל ההמנונים השחורים, המוכרים, וכנראה שיש בי בכל זאת איזו הנאה מזוכיסטית מלצרוב את עצמי בצרחות האלה, להיות הלוח שהציפורן חורקת עליו, להרגיש את השערות סומרות מבחוץ כלפי פנים ושורטות לי את כל האיברים הפנימיים כמו שאני אוהבת (בעיקר את הריאות. כל נשימה היא קרב סכינים)

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 7/12/2015 03:02  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PK ב-7/12/2015 04:25
 





כינוי:  טיפוס החמוס

מין: נקבה

MSN: 




4,808
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפוס החמוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפוס החמוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ