לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Mistakes were made


but not by me


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014


זה נגמר.

זה פשוט נגמר.

אין טעם להמשיך מהנקודה הזאת.

אין לאן.

שניכם כל כך אכולי ספקות. שניכם יודעים בעיקר למה זה לא יעבוד.

ואני, לפחות, מפחדת.

מפחדת להגיד- היי, אני רוצה להיות איתך. למה הפסקת לאהוב אותי? איך אני יכולה לתקן את זה?

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה

 

ומה עכשיו.

 

עכשיו לומדים בדרך הקשה

(יש דרך אחרת ללמוד?)

להיות לבד.

לנחם את עצמי בלילה.

להשקיט את ההשתוקקות הזאת של הגוף לגוף

לנחם את עצמי.

 

להפיס את ליבי עם עצמו.

 

אני רוצה ללכת לאיבוד. לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב.

אני לא יודעת למה כל כך משנה לי ה"למה" הזה.

איזה הבדל הוא כבר יכול לעשות. 

 

וכן, עכשיו אני בזה לדת. עכשיו אני מתעבת אותה. כי עד עכשיו הרשיתי לעצמי לחשוב שבסה"כ, כשהיא לא מעודדת את מאמיניה לטבוח בשאר האנושות, הדת היא מאוד נחמדה. מספקת נחמה, משמעות.

עכשיו סוף סוף למדתי שהדת מכלה.

 

ושוב, אני לא יכולה לתפוס את זה. אני לא יכולה לקבל את זה. שתיפרד ממני כי אני לא מאמינה באלוהים???? זה נשמע פשוט מדי, פשטני מדי.

 

בא לי למות.

 

איזו שלווה יש בבדידות הזאת תגידו לי, על איזו שלווה אתם מעזים לדבר

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 30/9/2014 01:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בפעם הבאה


אני רוצה שינשקו אותי.

אנ רוצה שתבקש כל פיסת עור. שתרצה לנשום ולגעת ולנשק את כולי. שתאהב אותי, בלי למהר. שתרצה אותי, אבל בלי שארגיש את הציפייה שלך מושכת קדימה.

אני רוצה שנישכב בעצלתיים.

באור חמים של אחר הצהריים או במתיקות של לילה שאין לו סוף.

אני רוצה להיות ערומה איתך, לדקות שיהפכו לשעות.

לגעת

בלי להתפשר

להתענג

על כל קצה עצב

לתת לכל אחד מהם את תשומת הלב הראויה

לנקודה הרגישה שמתחת לאוזן

לצוואר

לכתף

לעור הרך שבפנים הזרוע

למותן

לתפוס את הידיים

להלחץ אלייך

ולהתרחק

לתת לאוויר לזרום שוב בינינו

להרגע.

 

לשכב על הבטן

באור

לצחוק

כשהמגע שלך יעביר בי צמרמורת מדגדגת

להשתעשע

לא לרצות שתפסיק

או תמשיך

לא לרצות

לתת להכל לקרות

 

להתנמנם

לפקוח עין ולראות

להרגיש

אותך

להתקרב

חיבוק מתוך השינה

 

הכל בסדר עכשיו.

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 29/9/2014 03:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ורק תזכורונת


יקירה, כשאת עוברת כאן, מדלגת לאחור בין השנים והמחשבות, אל תתבלבלי- היה לך גם די הרבה אושר בין עדכון לעדכון. נכון שלפעמים (ובעיקר עכשיו זה נראה ככה) נדמה שהכל היה עטוף במעטפת של יאוש, שגם בתקופה של האושר הכי גדול היאוש לכל היותר חיכה לך מעבר למעטפת דקיקה, שבעצם רק חיית קצת בתוך בועת סבון מאושרת...

אולי זה לא רע כל כך, לנווט את דרכך בין בועות סבון מאושרות.

וגם לייאוש מסביבך, אני חושבת, כבר קצת התרגלת. את כבר קצת יודעת לנשום בתוכו.

(רציתי לכתוב לעצמי תזכורת אופטימית וזה מה שיוצא. טוב נו, אמשיך להיות אופטימית-בדרכי-הזהירה)

(ראיתי מה קרה כשלא)

(ואולי אפשר להימנע מההלקאה העצמית הזאת?)

 

די. מההתחלה.

 

יקירה, אל תשכחי שסך הכל החיים שלך טובים. הכרת אנשים מדהימים (שבאים והולכים, אבל בסוף גם זה יהיה בסדר), ראית מקומות שלפני שנה וקצת חשבת שלעולם לא תזכי לבקר בהם, התחלת ללמוד תחום שיכול להיות שמאוד מעניין אותך, ולאט לאט את אפילו מתחילה אולי טיפה להשתפר בו.

אל תשכחי שבפעם הקודמת שנפרדת מבחור, הרגשת שכל מי שתרצי יכול להיות שלך. ולמרות שהכל השתנה מאז- בעצם גם די הרבה נשאר אותו דבר.

 

לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי:

להפסיק לפחד.

להיות הכי טובה שאני יכולה.

לשמוח בזה.

לאהוב את עצמי כמו שהייתי רוצה שיאהבו אותי.

להיות חזקה.

לא להיבהל מהתחושה הזאת שמדי פעם מבצבצת מתוך העצב. חופש נקרא לה?

לשמור את תחושת החופש הזאת לא משנה מה

(לא, עכשיו אני בטוח לא אזמין אותך לקרוא כאן. מה יהיה הטעם בזה?)

נכתב על ידי טיפוס החמוס , 26/9/2014 22:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  טיפוס החמוס

מין: נקבה

MSN: 




4,025
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפוס החמוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפוס החמוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ