לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

רשומות מהפוטון


יומנה של מורה לאנגלית ביפן (ועכשיו גם באירופה...)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2013

טיול לספרד, חלק ב': כלב עצום מפרחים, מוזיאון אינקוויזיציה ומסלול הררי אחד


צפון ספרד! וואו. לכאן חיכיתי להגיע מאז תחילת הטיול. ערים אירופאיות גדולות זה נהדר, כמובן, אבל כאלה ראיתי כבר הרבה (כמו שסיפרתי לכם למשל בפוסט הקודם). מה שבאמת פינטזתי עליו בטיול הזה הוא עיירות קטנות ופסטורליות משובצות בין גבעות ירקרקות - וכעת (כמעט) הגיע הזמן לזה. אבל קודם עוד הייתה לנו בילבאו - שאליה הגענו בטיסה ממדריד (ויברך אלוהים את הטיסות הפנים-אירופאיות ב-60 דולר לכיוון).

 

על בילבאו אומרים שהיא "עיר תעשייה קודרת ואפרורית", שהסיבה היחידה להגיע אליה היא מוזיאון גוגנהיים - כך שאפשר להבין למה הציפיות שלנו מהעיר היו לראות את המוזיאון, לישון את הלילה ולחתוך משם. אלא ש: א. בילבאו התגלתה כעיר ממש לא קודרת ואפרורית כמו שעושים ממנה, ואנחנו אפילו די חיבבנו אותה. ב. המוזיאון ממש נהדר! התערוכות בו הן בעיקר מתחלפות, כך שהסיבה העיקרית שאנשים באים לראות אותו היא המבנה הארכיטקטוני המדהים שלו, ושלל הפסלים שמעטרים את המוזיאון מבפנים ומבחוץ (למשל פסל עצום מימדים של עכביש, וגם פסל ענק של כלב שעשוי מפרחים) - אבל לנו היה מזל, ובמקרה נפלנו על תערוכה מרהיבה של האמן הידוע (כלומר, קרן אמרה לי בדיעבד שהוא ידוע...) דיוויד הוקני. דרך אגב, מסתבר שאותו הוקני משתדרג עם התפתחות העיתים, וחלק מהציורים שלו הוא כבר מצייר על האייפד (פה אתם יכולים לראות סרטון שלו כשהוא מצייר על האייפד). גדול. :-)

 




 

אבל עם כל הכבוד למוזיאון גוגנהיים, השוס האמיתי של אותו יום קרה דווקא בדרך למוזיאון, כשהיינו ברכב השכור שאספנו משדה התעופה וגילינו שאין לנו שום מושג איך מכניסים אותו לרוורס (למעשה, למרבה הפדיחה נאלצנו לצאת מהרכב ולדחוף אותו לאחור כדי להצליח לצאת מהחנייה של המלון...). במשך כמה דקות מטופשות עדיין ניסינו לשכנע את עצמנו שנוכל להסתדר יופי בלי הרוורס (תכל'ס, כמה כבר נוסעים אחורנית?) אבל האשליה הזו התנפצה - כמה מפתיע - כבר בניסיון החנייה השני שלנו. אז בזמן שאדם ניסה כל מיני לחיצות שונות ומשונות על מערכת ההילוכים, שלפתי מתא הכפפות את ספר התיפעול של הרכב, שהיה - כמובן - בספרדית, והתחלתי לעלעל בו בחיפוש אחר איזושהי מילה שתזכיר לי "רוורס". בסופו של דבר מצאתי עמוד שבו הייתה פסקה שלמה שעסקה באות R כשהיא מוקפת בעיגול. זה נראה כמו הימור הגיוני, אז אדם שלף את הסמארטפון, שמוקדם יותר באותו יום כבר קנינו לו סים מקומי (שעוד יציל אותנו בהמשך מצרות גדולות הרבה יותר...) - העתיק בסבלנות את כל הפסקה הארוכה לתוך גוגל טרנסלייט... והתרגום שקיבלנו אכן הסביר לנו איך עושים רוורס באוטו הזה! אחחחח, נפלאות הטכנולוגיה.  

 

בבוקר המחרת התחלנו סופסוף את המסלול שכל כך ציפיתי לו. אחת התחנות הראשונות שלנו בדרך הייתה העיירה הימי-ביניימית הקטנה סנטיאנה דל-מאר, שכל הרחובות בה מרוצפים במרצפות אבן קטנות, שבין הרחובות משתרגות בה סמטאות ציוריות, ושגגות הבתים בה הם משולשים מכוסים ברעפים חומים-אדמדמים. בקיצור, עיירה קטנה ופסטורלית מוקפת גבעות ירקרקות. שוטטנו לנו ברחובות בלי מטרה מוגדרת, מאושרים לגמרי, מגיעים מידי פעם לאחד הקצוות של העיירה (כלומר, למרחבים ירוקים שבעלי חיים שונים משוטטים בהם). כמובן שעיירה כל כך יפה וציורית לא יכולה להיות מקום לא מתויר, אבל איכשהו (ואני מניחה שאדם יתקן אותי בתגובות אם הוא לא מסכים איתי) - היא לא *הרגישה* ממוסחרת. נכון שהיו שם המון פוסאדות (=בתי הארחה קטנים), אבל האווירה הייתה שקטה, נעימה, ואפשר אפילו להעז ולקרוא לה אותנטית (אם בכלל עדיין יש למילה הזאת משמעות בעידן הגלובלי שלנו).

 

כמה תמונות מסנטיאנה המתוקה:

 

 




 

אחרי כשעה של שוטטות נעימה, שינינו אווירה באופן קיצוני כשנכנסנו למוזיאון האינקוויזיציה (עיירה ימי-ביניימית, אחרי הכל). זה מוזיאון קטן, אבל יש בו כל כך הרבה מכשירי עינויים מתוחכמים וכל כך הרבה דרכי עינוי מקוריות לקרוא עליהן, שלדעתי בילינו שם לפחות שעה וחצי אם לא שעתיים. קצת לא נעים לומר, אבל ממש התעניינתי בכל מוצג, וגם צילמתי כמעט את כל המוזיאון - התעניינות עד כדי כך אובססיבית, שאדם כבר העיר שזה עובר את גבול ההתעניינות הנורמלית... אבל מה אני אגיד לכם, זה פשוט מרתק לראות עד כמה רחוק מגיע דמיונם של בני אדם כשזה מגיע להתעללות בבני אדם אחרים. למשל, היה שם ה-Bull of Fire - תנור גדול בצורת שור, ששימש לשריפת אנשים למוות; חבית גדולה וכבדה שהיו "מלבישים" על מי שפשע פשע קל יחסית, ומצעידים אותו כך ברחבי העיר. החבית כבדה בצורה בלתי נתפסת, ועדיין - תארו לכם שמרבית ההשלכה של העינוי הזה נחשבת להשפלה גרידא; אחר כך היה איזשהו מתקן שאליו אתה נקשר בחבלים ומרחף מעל שיפוד משונן, ש... טוב, לא משנה בעצם, אולי הפוסט הזה הוא לא בדיוק המקום המתאים ביותר להיכנס לתיאור מפורט של כל מכשירי האינקוויזיציה השונים. רק אספר שהמוצג האחרון בתערוכה היה חגורת צניעות. מה אני אגיד לכם? נראה קצת לוחץ.

 

בבוקר התחלנו את המסע שלנו אל Picos Del Europa - פארק לאומי שנמצא באחד האזורים ההרריים ביותר בספרד. אבל לפני הנסיעה הגדולה עצרנו ב"מערות אלטמירה". מדובר במערות אותנטיות (שוב המילה הזאת) של האדם הקדמון, שיש בהן ציורי קיר אותנטיים שהוא צייר, שחלקם השתמרו בצורה ממש מצוינת. אלא שלפני כמה שנים שמו לב שריבוי המבקרים במקום הורס את ציורי הקיר (משהו שקשור, אנא עארף, לחמצן שהם נושמים או לפחמן שהם פולטים), אז כדי לפתור את הבעיה יצרו העתק מדויק לחלוטין של המערות - ואת המערות המקוריות סגרו למבקרים. במילים אחרות: כשאתה הולך לבקר במערות אלטמירה, אתה בעצם נכנס לדגם משוחזר משוכלל מאוד של מערות אחרות, שנמצאות 150 מטר משם. תכל'ס? זה נשמע לנו די אידיוטי. אבל היות שכבר היינו במרחק יריקה מהמקום, החלטנו להיכנס ולראות במה מדובר. בדיעבד, ממש לא התאכזבנו. נכון שמדובר בשיחזור, אבל בשיחזור מאוד מושקע ומשכנע. חוץ מזה, המוזיאון הצמוד עמוס בחומר מעניין. בקיצור - אם אתם שם, שווה לדעתי ללכת.

 

למלון הבא שלנו מאוד רציתי להגיע, כי הוא לא היה סתם מלון אלא "פראדור" - מבנה ספרדי עתיק שהוסב לבית מלון. מסתבר שאחד מהשוסים הנחשבים ביותר בביקור בספרד הוא לישון, לפחות פעם אחת, בפראדור. כדי להגיע לפראדור הייתה לנו נסיעה של כמה שעות טובות בכביש צר ומתפתל, עם הרים עצומים שנישאים משני עברינו כמעט לאורך כל הדרך - מה שאומר שהנסיעה מרהיבת עין. זה היה די מגניב - בתחילת הנסיעה, כמעט בכל פעם שעברנו עיקול נוסף בדרך, היינו נשפכים בקריאות התפעלות: "אוההה, וואו!" ודומותיהן. כיף, רק אתה והטבע. אבל כמו לכל דבר, גם לנוף יפהפה מתרגלים בסופו של דבר. אחרי כמה שעות נהיגה הגענו לפראדור, שהיה ממוקם באופן המוחשי ביותר בקצה העולם - או, לפחות, בקצה הדרך המאוד-מאוד ארוכה שבה נסענו. המרחק שלו מהעיירה האחרונה שלפניו היה משהו כמו חצי שעה - ואחריו כבר לא היה המשך לדרך, רק הר עצום וערפילי. הפראדור עצמו התעלה על כל הציפיות - לא רק שהחדר שקיבלנו היה גדול ומפנק, אלא שהמלון עצמו היה משהו ששווה לראות, כשבמרחביו הגדולים היו לפחות ארבע פינות הסבה שמיועדות לאורחי המלון - סתם כדי לשבת בהן על ספות נוחות ורחבות, להביט במוצגים העתיקים שעל הקירות ובערפל שמבעד לחלונות ופשוט לדבר, לנוח, לקרוא ספר או אפילו סתם לבהות.





יום למחרת קמנו מוקדם (טוב, מוקדם יחסית אלינו...) כדי לעשות מסלול הליכה. אחרי שהצטיידנו בכמה עוגות בחושות מקומיות ובהרבה מים בקפיטריה שליד המלון, עלינו ברכבל, הגענו לראש ההר (משם מתחילים רוב המסלולים השווים) - והתחלנו לרדת במסלול הליכה של עשרה קילומטרים. מכיוון שלאורך המסלול היו שינויי גובה משמעותיים, גם הנוף השתנה במהלך ההליכה מידה ניכרת - בהתחלה הוא היה הררי וצחיח, אחר כך החלה לבצבץ צמחייה ירוקה, ולקראת סוף המסלול הופיעו הרבה עצים, דשא ובעלי חיים. זה באמת היה אחד המסלולים היפים ביותר שעשיתי בחיי. מכיוון שידענו שבאותו ערב ממתינה לנו נסיעה של חמש שעות בחזרה מזרחה - לכיוון עיר החוף והטאפאסים המפורסמת סאן-סבסטיאן - חשבנו לעשות קיצור דרך שהיה מסומן על המפה - אבל ברגע שהתכוונו לסטות מהמסלול הרגיל ולפנות לתוכו, הגיח לעברנו שומר יערות ספרדי והסביר לנו בסימני ידיים ובאנגלית רצוצה שמסוכן ללכת דרך הקיצור, כי צדים שם (זה, לפחות, מה שהצלחנו להבין מהושטת האצבע קדימה עם האגודל מורם כלפי מעלה, תוך אמירת: "פיו פיו! פיו פיו!"). כשהגענו לאיזושהי רבע עיירה שכוחת-אל שהיוותה את סוף המסלול, נכנסתי להוסטל זערורי שהיה שם ושתיתי כוס בירה בזמן שאדם המלך טיפס על הכביש את שלושת הקילומטרים שנותרו בחזרה למלון, כדי להביא משם את האוטו ולהתחיל לעשות את נסיעת חמש השעות לסאן-סבסטיאן. ומכיוון שהפוסט הזה כבר ממילא יותר מדי ארוך, את תלאות הדרך לסאן-סבסטיאן אשאיר לפוסט האחרון בסדרה הזו, שיעסוק ברובו בברצלונה.

 

...אבל טרם סיום, אני מקווה שתהנו מכמה תמונות נבחרות מהמסלול:

 

 

 

 

 

נכתב על ידי דנה פאר, יפן , 5/3/2013 11:29  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  דנה פאר, יפן

בת: 37

Google:  dansh81




50,821
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החיים מעבר לים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדנה פאר, יפן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דנה פאר, יפן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ