לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כן,אולי בחור היחידי שקיים שהחליט לכתוב סיפור על טוקיו הוטל (איפה מחיאות הכפיים?)

כינוי:  הבחור שכותב.

בן: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2008

פרק שלישי


 

פרק שלישי

 

היא עמדה וחשבה.ההתרגשות והפרפרים בבטן עשו לה סחרחורת קלה.היא הביטה לצדדים כאילו מחפשת מישהו.

המקום היה גדול,התקרות גבוהות והמרחב הענק והפתוח שהיה מאור בעיקר בהיותו של היכל עשו רובו זכוכית עבה היה מלא בחנויות רבות,צבעוניות וזוהרות שהיו בכל מקום.

חנויות מעצבים ליד דוכני חולצות ומזכרות לתיירים טריים,חנויות פרחים לאותם פוגשי ליבם שרצו לשמח את חציהם השני ומסעדות יוקרה ליד עוד קיוסק קטן-מה ששבר את האי שיוויון.

אנשים רבים עברו פה ושם.חלקם מיהרו,רצו וזירזו את קרוביהם לבוא,כניראה כדי לא לאחר לטיסה,

חלק פשוט ישבו והמתינו בעייפות וחלקם רצו לחבק אחד את השני באושר רב כאילו לא ראו זה את זו שנים ארוכות.

אנשים עם תיקים גדולים ומזוודות מילאו את המקום,שהיה בשביל חלק כתחנה ראשונה-לאלה שהגיעו למקום שונה בשביל להתחיל בחיים חדשים

או אחרונה-לאותם אלה שברחו לבנות ריגוש חדש במקום אחר.

אבל בישבילה זה היה עוד מקום מפגש שבו עוד כמה דקות תצטרך להתחיל בשלושת הימים הכי הזויום-מבחינה טובה-שקרו לה לאחרונה.

היא עדיין לא יכלה לקלוט שהיא-דווקא היא-לקנאתם של הרבה אחרות וחלומם של מיליוני בחורות צעירות,רק היא נבחרה לבלות בחברתם 3 ימים שלמים,מה שעורר את ההתרגשותה, שאפילו שבדעתה היה חתום כי זאת עוד "סתם להקה".

היא הביטה לכל עבר ובחנה את האנשים שעברים ובאים מן היציאה וסיבבה מדי פעם את ראשה לראות את חבורת המעריצות הרבות שעמדו מחוץ לבניין הגדול עם שלטים,בלונים ותמונות ,צרחו בהתרגשות רבה והתאפקו נורא לא לבכות מרוב אושר.

ג'ני בקושי הספיקה לתת חיוך קטן לעבר המעריצות ולסובב את ראשה וכבר התמלאה איזור היציאה בבחורים צעירים עם מצלמות גדולות שכניראה באו לתעד את האירוע הכניסה של הבנים לארץ הקודש.ריצ'רד בא עימם יחד עם עוד אנשים שג'ני לא הכירה.

"היי!אתה לא אמרת שהם יבואו!קבענו בלי מצלמות"-קראה ג'ני וניגשה לריצ'רד ששילב את ידיו ועמד בציפייה עם פניו ליציאה ודיבר עם אחד מהפפרצי,התעלם מג'ני לגמרי.

"היי! אתה מקשיב לי?"-אמרה ג'ני שנית בקול חזק יותר ונגעה בידו של ריצ'רד על מנת לתפוס את תשומת ליבו.

"אז אמרנו..חוץ מזה הם רגילים לזה לגמרי,זה לא יהרוג אותם."-אמר ריצ'רד מבלי להסתקל אפילו טיפה על ג'ני.מבטו לא זז והיה ממוקד בדלת היציאה שממנה כביכול דקה-דקה היו אמורים לצאת חברי הלהקה. אף על פי שזאת לא באמת הייתה בעיה מבחינתה,ואילו לא ההתרגשות הרבה הייתה סוגרת על המקרה את עינייה בלי שום בעיה

ג'ני הרגישה כאילו ברגע זה היא האחרונה שמודעת למה שהולך לקראות-מה שהכניס אותה ללחץ עצום עוד מזה שהייתה בו עד כה,היא החמיצה פנים והחליטה לומר לריצ'רד כל מה שחושבת עליו.

"ריצ'רד!אתה מתכנן דברים בלעדיי! יש עוד הפתעות שאני צריכה לדעת עליהם?! לא שאני אבין נתת לי עבודה ואתה לא משתף אותי בחלק מהתוכניות שלך? ועוד לחשוב שאני צריכה להיות איתם 24 שעות ביממה,3 יממות ליתר דיוק,ואני האחרונה שכניראה לא בעיניינים פה, אתה מבין אתה חומרת המצ...."-נקטעה ג'ני וראתה שריצ'רד כלל לא מקשיב לה ורק בחיוך רחב פנה בהליכה מהירה לעבר היציאה.

מהומה התחוללה באיזור והצלמים פתחו מצלמות ורחש דיאפרגמות ניפתחות וניסגרות מילאו את האולם...

הפלאשים הבוהקים של צלמי הפפרצי סינוורו את ג'ני והצעקות של המעריצות שעמדו אומנם מחוץ להיכל אך נישמעו חזקות מתמיד החרישו את אוזניהם של כל הבאים וההולכים בנתב"ג.

בפנים מבולבלות היא העבירה את מבטה ממנהלה הלא קשוב אל מקור ההתקבצות

שמשם ניתן היה לראות כ-7 דמויות יוצאות זה עתה מהיציאה.

לרגע ג'ני הרגישה שכל גופה השתתק,אך היא נתנה נשימה אחת גדולה ופנתה בהליכה מהירה לעבר האורחים וניסתה בכל כוחה להיראות הכי רגועה ונינוחה שרק יכלה.

מחשבות רבות פיצצו את ראשה של ג'ני והיא דאגה כל כך וניסתה לחשב כל מהלך קטן אשר הולכת לעשות ברגע זה.

.."אלוהים הם כבר פה, מי מהם מי?אני לא זוכרת שמות!פאק כישלון,ומה עם אני אפול עכשיו?זה ישלים את האווירה...ואוו הבחור ההוא ממש גבוה,כמו השני אחריו..כמו השלישי..הם לא 4? למה הם שבעה?!?!..."

היא התקרבה יותר ויותר לעבר הבנים וכעת היא הייתה יכולה להבחין בתווי פניהם ותיאורם המלא.

אחד הבנים,שהיה הכי קרוב לג'ני ניראה גבוהה.שיערו השחור והארוך היה חלק ומסורק לאחור,כובע שחור-לבן הצמידו לראשו.הוא חבש משקפיים גדולים שהסתירו את פניו והיה בילתי ניתן לראות את עיניו.הוא לבש ג'אקט לבן  וג'ינס שהסתיים בזוג מגף בוקרים מהודרים-ישר זוהה על ידי ג'ני: זהו ביל.

הבחור שהיה מאחוריו ניראה לא פחות גבוהה ממנו.הוא חבש כובע לבן גדול והיה קשה לא להבחין בקוקו ראסטות ארוך ושטני שהיה מאחורי ראשו.

פניו גם הם היו מוסתרות מאחורי משקפשי שמש גדולים.

הוא לבש בגדים רחבים,ג'אקט גדול בצבע לבן ומכנס ג'ינס רחב עוד יותר.

הופעותו של הבחור הסגירה את זהותו,זהו הרי טום-הגיעה לעוד מסקנה ג'ני.

מאחורי טום היה ניתן להבחין בעוד 2 בחורים.

אחד מיהם היה עם שיער בלונדיני שחבש כובע שחור והסתיר את פניו מעט,עיניו היו חומות-אף על פי שפניו היו מוסתות מטה ג'ני הבחינה זאת בקלות.הוא לבש ג'אקט חום וג'ינס כחול משופשף..ידיו היו דחוסות בתוך כיסי הג'ינס שלו והוא הלך הליכה מהירה-גוסטב חשבה ג'ני בראשה..

הבחור השני,כאל האחרון שנישאר היה גאורג .היה לו שיער חום חלק,ארוך וגולש שהגיע קצת מתחת לכתיפיו הרחבות.עיניו היו ירוקות והוא לבש חולצה לבנה שהדגישה את עיניו עוד יותר.הוא הלך בהליכה מהירה לצד גוסטב והביט לצדדים בחיוך רחב.

כל הארבעה היו מוקפים בעוד 3 בחורים גדולים עם מעילים בצבע כחול כהה שניראו מאיימים לגמרי.

ג'ני הייתה יכולה כמעט לשמוע את פעימות ליבה הלא קצובות ואת נישמתייה הכבדות,הלחץ וההתרגשות גברו בכל צד וצד שעשתה לעבר הבנים שהתעסקו זה עתה יותר בלנופף לשלום לכל האנשים שבאו לפגוש אותם ולחייך חיוכים רחבים למצלמות הפפרצי.

הצד האחרון והיא כמעט הייתה במרחק נגיעה מביל שכרגע הבחין שהיא ניגשת עליהם,היא ניסתה ככל האפשר לחייך עליהם ואספה את כל ריכוזה על מנת לא לפשל והתחיל לגמגם.ביל סיבב אליה את מבטו אז ישירות הסיט את פניו לעברו של טום.

"היי הייתי בטוח שיביאו לנו איזה גוצה קטנה"-אמר ביל לטום בגרמנית בקול חלש ושניהם ציחקקו יחדיו.

פנייה יש ג'ני החמיצו בין רגע,הרגשת הלחץ וההתרגשות נעלמו והיא רק נתנה בהם מבט כועס ומאכזב.

"שמעתי את זה.."-אמרה ג'ני בנמיית כעס קטנה וישלבה את ידיה תוך כדי שהחזיקה בידה קלסר קטן מלא דפים.

ביל וטום רק החליפו מבטים בניהם וחיוכו זה לזה חיוך מתבייש ואז פנו את מבטם לעברה של ג'ני בהתעלמות גמורה ממה שקרה הרגע.

ג'ני בכל כוחה ניסתה לא לגלגל את עינייה בחוסר עיניין.היא לא אהבה אותם עוד לפני שנחתו,ועכשיו הרגישה שהיא לא אוהבת אותם עוד יותר מאז שביל פתח את פיו.לפני כן סתם הייתה לה הרגשה שזה עוד להקה מצליחה שכולם ישכחו אותם עוד כמה שנים,אבל כעט היא גיבשה עליהם דעה שלמה שנבעה מכך שהם היו מתלהבים גסי רוח,

אך היא הצליחה להתגבר על זה לרגע ונתנה חיוך קטן,וכשראתה שכולם התקרבו והתאספו לידה במרחק מספיק קרוב כדי שלמרות הצרחות שהתחוללו מאחורי גבה, של המעריצות שרק גברו וגברו, כולם יוכלו לשמעו אותה בברור, והיא התחילה ב"נאום הפתיחה" שהתכוננה עליו לילה שלם.

"שלום,ברוכים הבאים לישראל.קוראים לי ג'ני..."-אמרה.

הבנים רק ניסו לחייך עליה בנימוס אך ראו עליהם שהם היו עייפים מאוד מהטיסה ורצו רק לסיים כמה שיותר מהר,אז ג'ני החליטה לקצר את מה שתיכננה לומר.כי גם לה-כמו להם לא היה חשק להיות בקרבתם כמה שיותר או שמקרה שלהם פשוט ללכת לישון ,לנוח ולצבור כוחות להופעה הצפוייה הערב.

"ביל"-אמר וחיוך חיוך רחב. הוא הושיט את ידו ולחץ את ידה של ג'ני מבלי שהייתה מוכנה לזה.

בבלבול קטן ג'ני לחצה את ידו חזרה,משום מה החיוך השובה לב שלו עדיין לא נתן לה לשכוח את ה"יציאה" שנתן מלפני כמה דקות.

"טום"-אמר גם הוא ולחץ את ידה כמו שעשה אחיו.

"גוסטב","גיאורג"...

"נעים מאוד...."-אמרה ג'ני וחייכה מתוך נימוס והמשיכה את דברייה.

 "בקצרה: אני התלוואה אליכם במשך שלושת הימים הללו שבו תבקרו בארציינו.כל שאלה או בקשה שתיהיה לכם אתם יכולים לפנות אלי,אני אשמח לעזור לכם בכל דבר שהוא"-אמרה ג'ני תוך כדי שהפגינה הגרמנית המבריקה שלה.

"אוקיי,לי יש שאלה ראשונה! מתי הולכים למלון?"-שאל טום בפיהוק רחב.

"לא!יש שם בנות בחוץ,נילך לא לפני שנעבור להגיד להן שלום"-אמר ביל והדף את טום הצידה מעט ועבר בהליכה מהירה על פני ג'ני שליוותה אותו במבטה והסתובבה לראותו הולך לכיוון היציאה מהנתב"ג  לעבר חברות הבנות שעמדו מחוץ לבניין וכמעט ניראו מעולפות כשראו שביל בעצם מתקדם לעברם.

טום לקח נשימה,שהעידה על שהיותו עייף בטרוף,משך מעט את תיק הצד שלו,שנשא איתו, על מנת לסדרו והלך אחרי ביל,כך גם גוסטב וגיאורג.

מכיוון שכעת היה ניתן להבחין בתזוזה כולשהי הצלמים לא ביזבזו רגע ורצו אחרי בנים אם פלאשים מסנוורי עיניים,

 שלושת הבחורים הגדולים והמאיימים שהלכו צמוד לבנים כמעט הדביקו את קצבם וכבר עמדו ליד היציאה והרחיקו את האנשים שניראו להם קרובים קצת פחות מ3 מטר.

מכיוון שאיש בעצם לא מעוניין להקשיב לג'ני וכולם ניראו די עצמאיים למדי,היה נירא כאילו הם לא ממש צריכים את הופעתה לידם.

ג'ני הורידה חיוך וכעט עטפה את פנייה הבעה של :"זה-הולך-להיות-שלוש-ימים-ממש-לא-פשוטים" 

 

נכתב על ידי הבחור שכותב. , 31/3/2008 21:26  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שני


פרק שני


"סורי,אני מצטערת!זה לא יקרה שוב,מבטיחה!"-קראה ג'ני לעברו של ריצ'רד שפניו המוסערות אמרו זה עתה הכל.

"כן אני יודע.פעם הבאה לא תיהיה כי את לא תועילי בטובך לפשל או במילים אחרות-לא תיהיהי כאן בכלל!"-נזף ריצ'רד חזרה ושילב את ידיו.

ריצ'רד היה בחור גבוה,בגיליו ה30 היה ניראה כאילו צעיר יותר,עם שיער שחור,עיניים חומות וזקנקן מסודר שעטף את סנתרו.

הוא ניראה כועס מתמיד.

"טוב מה את עוד עומדת כאן?לכי כבר..!" -אמר ריצ'רד והוריד את ידיו ופסע לעבר היציאה הגדולה בהליכה מהירה תוך כדי שמלווה את ג'ני עם מבטו שעמדה נבוכה בקצה החדר.

"כן..."-אמרה ג'ני בקול חלש והלכה גם היא לעבר אותה יציאה המובילה למשרד הראשי שבו מצאה את עצמה בין עשרות אנשים מודאגים ומתרוצצים בעקבות האירוע היום.

המקום ניראה מפואר למדי: תקרות גבוהות,חלונות גדולים שהאירו את החדר בזריחת השמש והעיצוב פנים של המשרד שכניראה עלה לריצ'רד ביוקר דיבר בפני עצמו.

אנשים "חשובים" בעלי מראה מסודר רצו פה ושם עם טלפונים ופנים מודאגות או מלאי התרגשות...

הקלאסה.מה רק היא עושה שם-חשבה ג'ני.

"קדימה,קדימה..אין הרבה זמן ויש עוד כל כך הרבה לעשות!"-קרא בחור נמוך קומה עם משקפיים שעבר על פניה של ג'ני וקבוצת אנשים קטנה הלכה אחריו.

ג'ני פסעה לעבר השולחן הגדול שעמד בקצה החלל הענק שבו נמצאה ומאחוריו ישבה מזכירה צעירה ויפת תואר שהזכירה לה בדיוק למה המראה פותח דלתות...

"אהה..את!"-קראה המזכירה אלייה בקול עדין.

"אני..."-ענתה ג'ני בחוסר עניין ושמטה את הערמה הגדולה של הדפים שסחבה עמה מהבוקר על השולחן הרחב של מזכירת המשרד.

"יופי,לפחות עם משהו אחד סיימנו.מילאת הכל?לא שכחת כלום?"- שאלה המזכירה תוך כדי שבחנה את הדפים מקרוב.

"כן,כן..."-ענתה ג'ני בזריזות ונשענה עם ידה על קצה השולחן.

"מצויין,אז בואי תיראי את הסידורים שלך להמשך היום."-אמרה המזכירה והעבירה את מבטה משולחן המפוצץ תיקיות לעינייה של ג'ני ותוך כדי הושיטה לה דף.

"מזה?"-שאלה ג'ני.

"זה המקומות והדברים שאת צריכה לבקר בהם ולוודא שהכל תקין"

"אממ אוקיי,המסיבה..האולם..בית המלון..שדה התעופה.."-קראה ג'ני בקול חלש את הרשימה הקטנה שהייתה על הדף.

"טוב,תודה"-אמרה ג'ני בחיוך והסתובבה ללכת.

"חכי רגע,זה ריק ג'ני!זה הטפסים של המלון-זה לא יכול להיות ריק ובטח שלא עכשיו!"-קראה המזכירה וקמה ממקומה תוך כדי עיון באחד הדפים אשר מצאה בערמה שג'ני זה עתה הניחה על שולחנה.

"אהה כן,אחרי זה.."-מלמלה ג'ני וניגשה לקחת את הדף בחיוך מאולץ.

"הכל יסודר עד שהם יבואו".



היא צעדה לאורך הטיילת,עברו כמה דקות מאז שתרקה את דלת המונית והייתה כבר בדרך לראות את מקום שבו יערך האפטר פארטי של הלהקה.

משמאלה היו בניינים מרבי קומות וימינה הים הכחול,אנשים שמטיילים על החוף והגלים שוברי השקט שנשמעו חזקים מתמיד אפילו לעצם העובדה שצעדה לאורך המדרכה הסמוכה לכביש.

המקום עצמו כבר ניראה לה מרחוק,זה היה מעיין אולם,בר תיראו לזה איך שתרצו שהיה מוגדר כבר עתה בגדר גדולה ואנשי ביטחון הסתובבו סביבו,הרבה מעצבים רצו מפה לשם על מנת לוודא שהכל נירא לא פחות זוהר ממסיבת השנה של MTV

וסבלים הלכו וחזרו מהאולם למשאיות וסחבו עימם ארגזים גדולים מלאי בכל טוב.

זאת הייתה הפעם הראשונה שג'ני אי פעם הייתה באיזור זה של העיר,זה היה מקום חדש ואיש כמעט ולא הכיר את המקום.מה שהתאים במצורה מושלמת לכדי לערוך שם מסיבה.

המקום ניראה מפואר,זוהר,ונוצץ... חלקו החיצוני שפונה לים עשוי זכוכית עבה ובפנים היה ניתן לראות את חלקו הקטן של הבר הגדול וכמה מהשולחנות.

ג'ני התקרבה קרוב יותר ויותר,וכעבור דקות ספורות כבר הייתה בפנים וניהלה שיחה עם אחד המעצבים והאחראים במקום.

היא עברה בין האנשים,שאלה מה ואיפה הכל יהיה ממוקם,היא טיילה בין השולחנות בתוך האולם ואף זכתה למשקה צלול מהברמן שניסה בכל כוחו להקסים את ג'ני בתעלולים שביצע עבורה מאחורי הדלפק עם בקבוקים,כוסות וכו'...

אחרי שביצעה עוד סיבוב אחד ליתר ביטחון,הייתה לה דעה ברורה שהמקום מתקתק פיקס לפי התיכנון,

מה שלא מנע ממנה לעשות עוד איקס גדול ברשימה שקיבלה מהמזכירה במשרד ולהמשיך הלאה...



"אז זה החדר?"-שאלה ג'ני תוך כדי שהעיפה מבט על הפנטאוז שהיה בקומה הכי אחרונה בבית המלון.

"כן,וסידרנו הכל בדיוק כפי שביקשת..הכל מוכן. הבאנו הכל לפי ההזמנה"-ענה לה חזרה אחראי המשמרת שהיה בעל מראה לא ממוקד.הוא היה שמנמן ומשקפיו שהיו קטנות גרמו לו עוד יותר להיראות חסר ביטחון עוד יותר ממה שהיה ניתן להבחין עד עכשיו.

"מצויין"-ענתה ג'ני בחיוך רחב וניגשה לעבר הבר בקטן שעמד בפינת החדר והשקיף לעבר נוף הים.

"רד בול.. מרלו..."-עברה ג'ני על המצרכים שהיו בבר ובחנה כל דבר על מנת לוודא שהכל באמת מתבצע כהלכה.

"מעולה.אבקש רק עוד דבר אחד"-אמרה ג'ני וצעדה לעברו של בחור גבוה וחסון עם משקפי שמש גדולים ומפחידים שעמד גם הוא כמו עוד רבים בחדר.

"איש לא יכנס למלון כל עוד הם שוהים בו,זה עלול להיות מעריצות או כל דבר,לא משנה.שאיש בלי אישור לא יוכנס לפה במשך ;שלושת הימים האלה.אנשי האבטחה שלך יוודאו שזה יקרה"-אמרה ג'ני בקול מלא ביטחון ונתנה מבט בבחור הגבוה והמפחיד.

הם סיכנו בניהם עוד דבר או שתיים וכעבור דקות ג'ני ירדה במעלית לקומה אחת למטה יותר.

היא יצאה ממנה ופנתה למסדרון ארוך בעל הרבה דלתות.

היא ניגשה לאחת הדלתות,פתחה אותה עם כרטיסה ונכנסה בפנים.החדר ניראה בדיוק כמו שהשאירה אותו בבוקר,אותם דפים שמוטים,אותם בגדים זרוקים..היא ניגשה לעבר הארון תוך כדי שנתנה מבט מזלזל במראה הגדולה שהייתה צמודה לאחד מדלתות הארון והבחינה במשהו שלא הסתדר בעינייה.

היא עברה בין בגדייה,בחנה חולצות שונות,עברה על כל מכנס ומכנס שהיה מונח לה בארון.

כעבור כחצי שעה ג'ני יצאה מחדר האמבטיה עם מראה אחר לגמרי.

היא נעלה מגף חום,מכנס ג'ינס צמוד וחולצה ארוכה לבנה עם גוונים בהירים-בהירים של חום ובז'.

ג'ני תמיד ניראתה קצת שונה מאחרים והמקרה הזה לא היה שונה. ג'ני ניראתה כאילו זה עתה ירדה ממגזין ווג.

היא הסתקלה שוב על המראה ובחנה כל את עצמה מכל צד על מנת להיות בטוחה שהכל ניראה מושלם.

לרגע היא אפילו צחקקה לעצמה בפנים כשמחשבות על כך שבעצם מתגנדרת לקראת פגישתה עם הלהקה עברה לה בראש.

היא לא ראתה בהם שום דבר מיוחד,רק עוד להקה קטנה שעושה הרבה רעש.

איך שלא יהיה ג'ני יצא מהחדר לאחר ששינתה מראה וסגרה את הדלת תוך כדי שניערה את שעירה השטני והחלק.

היא ירדה עוד ללובי המלון ונדהמה לראות כי המונית עדיין חיכתה לה למטה כמו שביקשה.

היא נכנסה בפנים והוראה לנהג לנסוע "נתב"ג בבקשה".

היא נשענה לאחור והביטה בשעון שעל ידה שהראה כבר 15:34,מה שאומר שעוד כ-חצי שעה היא אמורה לפגוש את הארבעה פנים מול פנים.

היא לקחה אוויר וסגרה את עינייה...ופשוט נהנתה מהשקט שהיה במשך כל הדרך לשם...

נכתב על ידי הבחור שכותב. , 30/3/2008 13:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק ראשון.


שלום,בטח אתם חושבים לעצמכם-עוד ילדה שמוציאה את הפנטזיות שלה בישרא על הבנים של טוקיו.

אז לא,אני בן וזה סיפור שטוקיו הוטל נכנסו לשם רק בגלל דבר אחד פשוט מאוד.

טוב לפני כן,אני חייב לציין שאני לא מכיר את הלהקה,אני כותב עליהם כי אני חושב שהם מגניבים ומתאימים בדיוק לסיפור שלי-הייתי חייב להקה,הם די פופולריים אז למה לא.

דבר שני-זה רק פרק ראשון ואני מודה שהוא לא משו,בנתיים! אני באמת מדגיש שרק בנתיים!

לא תתאכזבו..מבטיח (:

 

 

 

פרק ראשון.

 

היא ישבה על החוף,רוח קרירה עטפה את פנייה והעיפה את שיערה החלק,שקיעת השמש האירה את פנייה באור זהוב מה שנתן לעינייה הכחולות להיות יותר יפות מאי פעם.

רעש הגלים שבר את השתיקה ששררה בחוף השומם וחסר האדם-פרט לה,שישבה שם כל ערב כדי לתת למחשבותיה קצת חופש.

מחשבות רבות עברו בראשה,לא מעט דברים הטרידו אותה לאחרונה,אחיה הגדול בצבא,אחותה הקטנה בת ה-3 נשארה לבדה עם סבתא הרחק ממנה..מה שגרם לתחושת הבדידות הקודרת שרדפה את ג'ני אחרי שהוריה נפטרו לפני כ-שנתיים וחצי והשאירו אחריהם 3 ילדים יתומים.

אך גם זה לא היה העיקר שבדברים..

בעיקרון הכל התמקד בדבר אחד שלא עזב אותה כבר שנה שלמה.אותו מקרה שגרם לה להתבודד מרוב האנשים ולוותר על כל כך הרבה בחייה והלהשתנות כל כך הרבה.

 

"ג'ני?"

נשמע קולו של טיילר מרחוק.

ג'ני מצמצה בעייניה לעבר הבחור גבוהה קומה שעמד בקצה הרחוק של החוף והלך לכיוונה בצד מהיר,ומיד זיהתה אותו.

טיילר היה החבר הכי טוב של ג'ני עוד מהגן,שניהם עברו הרבה מאוד ביחד,ואין אף אחד בעולם שיכלה ג'ני לסמוך על מישהו יותר מאשר עליו.

"היי,מה אתה עושה פה?" -שאלה ג'ני.

"מה זאת אומרת?!מה את עדיין עושה פה בכלל?!את מטורפת! כולם מחפשים אותך.."-ענה טיילר,שכבר הספיק להגיע עלייה בריצה קלה והתיישב לידה.

"אהה..זה.איך אתה יודע מזה?ומה כולם בלחץ אני עדיין לא מבינה,הם מגיעים רק מחר..." -ענתה ג'ני ברוגע ואדישות מוחלטת בעודה נשענת על מרפקייה לאחור.

"ריצ'רד היה בטוח שאני יודע איפה את,והוא צדק!ואם כבר..כן אבל את מודעת לזה שיש לך אחריות גדולה,את האחראית..תגידי תודה שקיבלת את העבודה הזאת בכלל,יש לך מזל שלאבא שלך היו קשרים עם המפיקים אחרת אני ממש לא חושב שהיית מוצאת את עצמך במקום הזה.חוץ מזה.. מה רע?זה לא שאת צריכה לעשות הרבה.יש לך את השפה את לא צריכה יותר מזה,רק להסתובב איתם כל היום, לדאוג שכל בקשתם תתמלא ולתרגם כל מה שיגידו..."-ענה טיילר ונשען גם הוא לאחור.

"כמו תינוקות...אם הייתי רוצה להיות גננת הייתי הולכת לעשות בייביסיטר לאח המעצבן שלך."-אמרה ג'ני בצחקוק.ג'ני לא הייתה מרוצה מהעובדה שהג'וב שקיבלה הוא להיות המתרגמת של הלהקה שאמורה לנחות בקרוב להופעה ראשונה בארץ.היא לא ממש אהבה אותם,ולהסתובב איתם במשך ימים לא עשה לה חשק,למרות שלא הייתה לה הרבה ברירה..היא הייתה זקוקה לכסף.

"בכול אופן..איך מצאת אותי בכלל?"

"איך לומר..את תמיד כאן!נו את יודעת..מאז..."

"כן,טוב טיי,אוקיי.. "-ניסתה ג'ני לגרום לטיילר לרדת מהנושא וסובבה את ראשה מעיניו של טיילר על מנת לא לקלוט את מבטו.

"אני לא מבין..את לא חושבת שאת כבר צריכה לשחרר קצת?לא שאני לוחץ אבל את הרבה יותר חזקה מזה.."

"אוקיי,אחלה..בוא נילך."-התרוממה ג'ני על רגלייה תוך עוד ניסיון לגרום לטיילר להפסיק לדבר.

"אני דואג לך אני ממש לא חושב שאת צריכה לעשות את זה לעצמך" -ענה טיילר וקם גם הוא.

"טוב הבנתי את הנקודה!" -התעצבנה ג'ני.

"אם את צריכה משהו אני תמיד פה בשבילך..."

"טוב,הבנתי,שמעתי! אני לא צריכה כלום ומה אתה מתערב בזה בכלל?!זה לא עניינך! אתה לא מבין כלום ורצוי מאוד שתישאר מחוץ לזה,זה קשור בי ורק בי ואתה לא חייב לדחוף את האף שלך לזה!" -צעקה ג'ני והתרחקה מטיילר בהליכה מהירה לעבר הכביש הסמוך לחוף.

"חכי רגע!את רואה? על זה אני מדבר! את לא מביאה לאף אחד לעזור לך..." -טיילר רץ אחרייה,תפס את ידה וסיבב אתה אל פניו.

"אולי כי אני לא צריכה את העזרה שלך!?אולי כי אני לא צריכה עזרה של איש?!פאק אני בכלל לא קולטת למה את טורח לדבר איתי על זה,פשוט תפסיק אני לא מבקשת הרבה!" -צעקה ג'ני חזרה וניסתה להשתחרר מאחיזתו.

"ג'ני,את רואה הרי שיש בעיה אבל!הוא לא היה רוצה שתייסרי על עצמך בגלל זה עכשיו..."

"מי אתה חושב שאתה שאתה מדבר עליו ועוד על מה שהיה רוצה!?מאיפה לך מה הוא היה רוצה?!וגם אחרי הכול עכשיו אני גם בעיתית?!כן! יש בעיה,אבל תפסיק כבר להזכיר לי את זה כל פעם!מה שקרה לפני שנה לא קשור בך!לכל איש יש את הדרך שלו להתמודד על המצב,זאת הדרך שלי..תכבד את זה במקום לקרוא לי בעייתית!ואם אתה כל כך רוצה לעזור לי את תשתדל פשוט להפסיק להציק לי עם זה ופשוט תתרחק ממני!" -צעקה ג'ני והלכה הליכה מהירה בעודה משאירה את טיילר חסר מילים מאחורייה..

"אני רק דואג לך..." -ענה טיילר בקול חלש כל כך עד שקשה היה להאמין שג'ני באמת שמעה אותו.

 

ג'ני צעדה לאורך הכביש הרחב בצד מהיר.היא הייתה כל כך כועסת.

"מה הוא קשור לזה?" -חשבה לעצמה.

"איך הוא בכלל מעיז לומר מה הוא היה רוצה...

אני פשוט לא מאמינה"

 

ובנמיה זאת ג'ני חשבה על המקרה בחוף כל הדרך עד לבית המלון שבו התגוררה במשך השבוע.

היא אפילו לא שמה לב לכך שכבר חזרה לחדר תוך זמן קצר יותר.

בטריקת דלת חזקה ג'ני זרקה את מעילה על המיטה,תפסה את השלט והתיישבה בכוסרה הנוחה בחדר המלון המפואר שלה

והדליקה את הטלוויזה.

בפנים זועפות ולחיצות חזקות על כפתורי השלט ג'ני העבירה בין הערוצים תוך כדי מילמולים מרורמרים "איזה שטויות..."

אך ידה עצרה בערוץ 10 שבו הודיעו זה עתה בבשורה משמחת על ההופעה הקרובה בחדשות בידור של הערוץ.

"...ומחר בערב יהיה ניתן לצפות כי בסביבות השעה 4 בצהורים יגיעו אורחיינו היקרים לנתב"ג ומשם יבלו 3 ימים שלמים בארץ הקודש..." -הכריז קולו של מנחה התוכנית תוך די תמונות וסרטונים רצים של 4 חברי הלהקה.

"פאק...." -אמרה ג'ני בקול מיואש ועצמה את עייניה.

זה עתה ניזכרה כי ישלה כל כך הרבה עבודה לעשות למחר.כל ההכנות לאירוע ה"גדול" שלכולם כל כך מרוכזים בו.

ג'ני סגרה את הטלוויזיה,רצה לעבר הטלפון וחייגה את מספרו של ריצ'רד, חבר של אביה,שהיה המפיק הראשי של ההופעה שלהם מחר.

אחרי חצי שעה של צעקות,דיבורים,שיכנועים והבטחות ג'ני סיימה את שיחתה וזזה לכיוון השולחן הגדול ומפוצץ ניירות ועיליונים שעמד בקצה השני של החדר.

היא עברה בין הדפים ולקחה ערמה גדולה של תיקיות ומחברות ועברה עליהם תוך כדי שהלכה והתיישבה על המיטה.

"הכנות הכנות הכנות..כאילו שהעולם יחרב עם משהו השתבש..."-מילמלה ברוגז.

מחשבה מהירה על אחותה הקטנה איימי עברה בראשה,והבינה עד כמה חמור יהיה עם לא תסיים את הכל עד מחר.

בזאת ארזה כוחות אחרונים שנישארו לה אחרי היום המתיש הזה והתחילה לשרבט במהרה על הדפים.

עוד עוד ועוד..

 

צילצול השעון מעורר שכוון לשעה 5 וחצי נשמע והעיר את ג'ני משנתה.

בפיהוק רחב והתמתחות קמה והלכה לכיוון חדר האמבטיה. שתפה את פנייה,התקלחה,החליפה את בגדיה לבגדים שתיכננה יום קודם לכן במשך שעה שלמה,התאפרה,התארגנה...

כל זאת בשמך שעה שלמה,והבינה שבעצם מאחרת רבות.

"שיט...."-קראה ג'ני תוך כדי שנעלה את המגפיים השחורים והסתקלה על השעון שמחוגיו כעת היו על 06:35

תפסה את ערמת הדפים והתיקיות שהכינה במשך לילה שלם ורצה לכיוון הדלת.

מבט חטוף במראה שהייתה ליד הדלת,כדי לוודא שניראת 100% ולוודא שלא באמת רואים את העייפות שבמבט שלה.

ג'ני רצה למעלית הריקה בקצה המסדרון ונכנסה בפנים.

היא לחצה על הכפתור"לובי" ונשענה על קצה המעלית וניסתה בכל הכוח לא להפיל את הערמה הגדולה והכבדה שהחזיקה בידייה.

היא סובבה את ראשה הצידה והסתקלה במראה הגדולה שכעת הייתה  ממולה,היא התמקדה במבטה ואמרה ואמרה בקול על מנת לעודד את עצמה:

 

"יום גדול היום..." וחייכה.

נכתב על ידי הבחור שכותב. , 29/3/2008 19:39  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





332
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבחור שכותב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבחור שכותב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ