לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גיגית הגיגיי


Sunlight over me no matter what I do.

Avatarכינוי:  נִיָה

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2010

על קלאמזיות מופלאה


אוקיי. היה אמור להיות כאן פוסט משעשע ודכאוני משהו על איך שהאייפוד שלי נפל לאסלה [ארורים יהיו אלה שנפלו הרגע מהכיסא מרוב צחוק], שאפילו גמרתי לכתוב שלושתרבעי ממנו אתמול בערב, אבל אז הייתי צריכה לצאת אל אנאבל.

וכשחזרתי ממנה כבר שכחתי לגמרי מהאייפוד הרטוב והטפשי שלי. [למרות שאני לא יכולה לוותר על פוסט הזה. הוא יגיע מחר או משהו כזה]

 

אז אני ואנאבל הלכנו לראות את הסרט השביעי של הארי פוטר ביחד, כי כשתי פוטריסטיות מושבעות [וחננות להפליא] היינו חייבות. האמת שהסרט היה טוב בצורה מפתיעה. אבל ממש. בדרך כלל אני לא מתה על הסרטים, אבל הוא באמת היה מוצלח. ומלחיץ קצת.

חוץ מהקטעים המלחיצים, שגרמו לי להיות ממש שמחה שלא ראינו את זה בתלת מימד, היה קור אימים באולם. ככל שהסרט המשיך, הטמפרטורות ירדו. ובגלל שלא היה לי צעיף/סווצ'רט/משהו שימנע ממני לקפוא למוות, אנאבל חשה במצוקה שלי ומיד חיבקה אותי ושילבה את הידיים שלנו. נשמתי לרווחה. זה המקום שאליו אני שייכת. ליד אנאבל.

אחרי הסרט הסכמנו שקריר ומלא בערסים מדי בחוץ, אז הלכנו בחזרה אל הבית שלה. מחובקות כמובן, כמו שאנחנו בדרך כלל הולכות מאז פריז. הרגל נעים שאף אחד מאיתנו לא רוצות להפרד ממנו.

בילינו קצת אצלה, פיטפטנו, התכרבלנו על המיטה שלה, ניגנו על גיטרה, צחקנו על העילגות שלה, כמו תמיד. [אגב, בלי יותר מדי קשר, אנאבל עלתה לארץ כשהיא הייתה בת 5 מסיביר, אז תמיד כשהיא עושה טעויות משעשעות כמו לומר "סנטר שנייה" בטעות, אני צוחקת עליה וקוראת לה עולה חדשה. למרות שבדרך כלל היא מאוד רהוטה.]

בגלל שהייתי קצת חולה, החלטתי שזה לא יהיה רעיון טוב להשאר אצלה בלילה וחזרתי הביתה. כשהיא ליוותה אותי לדלת של הדירה, התחבקנו והיא התכוונה לנשק אותי על הלחי. למרות שכנראה זה לא ממש הצליח. כנראה שהיא או אני זזנו, ואיכשהו קרה שהיא נישקה את השפתיים שלי. היא מיד גילגלה עיניים ואמרה "נגיד ש." עניתי לה אותו הדבר ומיד הסתובבתי כדי להכנס למעלית, קצת בהלם.

מה שעבר לי בראש ברגעים אלה - רך. רךרךרך. אנאבל. שפתיים. שפתיים שלי. נשיקה. הוליפאקינגשיט.

בניגוד מוחלט לנשיקה עם רותם לפני שנתיים, שאני לא זוכרת ממנה לחלוטין כלום, אני זוכרת בדיוק מוחלט את הנשיקה עם אנאבל. המגע של השפתיים שלה. ההלם הרגעי שלי. הגיחוך העצמי של אנאבל וגלגול העיניים שנועד לצחוק על הקלאמזיות שלה. אמא שלה שעמדה לידנו ולא שמה לב. הרצון העז שלי לתפוס את הפנים שלה ולנשק אותה שוב.

מחשבות, חצי שעה אחרי - לעזאזל. על מה את מפנטזת, ניה. הבחורה סטרייטית מהיסוד.

השטן הקטן שמתרוצץ לי על הכתף באקסטזה - מ'כפת לך! לא יכול להיות שמה שיש ביניכן אפלטוני לחלוטין. איזה מין שתי חברות ישנות כפיות בלילה ולא מסוגלות ללכת אחת ליד השניה ברחוב להיות צמודות? איזה מין סטרייטית מתכרבלת איתך בלילה ואומרת לך שאת כמו החבר שמעולם לא היה לה? 

 

טוב, הייתה לו נקודה.

אבל אני לא יכולה שלא לקוות שיום אחד היא תתעורר ותבין שאולי יש בינינו יותר מחברות אפלטונית חזקה מאוד. אני בהחלט זורקת לה הרבה מסרים סמויים. למרות כל זה, אני פשוט לא יכולה להתוודות. החברות שיש בינינו פשוט יותר מדי חזקה כדי שאני אהרוס אותי עם הפנטזיות העלובות שלי. אני פוחדת שזה יגמר כמוני וכמו רותם, רק הרבה הרבה יותר גרוע. אני ואנאבל קרובות יותר פי מיליון ממה שאני ורותם אי פעם היינו.

 

תראו איזה פתטית אני. כזאת מהומה מנשיקה אקראית אחת.

*אנחה*

הלכתי להמרח על המיטה שלי ולהזכר בשפתיים של אנאבל.

 

ניה.

 

 

 

נכתב על ידי נִיָה , 20/11/2010 16:35  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




10,418

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנִיָה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נִיָה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ