לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Sex, Comics And Rock N' Roll


סקס קומיקס ורוקנ'רול

Avatarכינוי: 

בן: 30

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ©ֳ£ֳ¥ֳ¸ ֳ¥ֳ¹ֳ¥ֳ ֳ¥ֳ¡ֳ©ֳ¦. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חצי בהכרה


אני כבר כמה ימים אחרי הפרק החדש של Breaking Bad,

ועדיין קשה לי לעכל כמה הסדרה הזאת מדהימה.

 

שמחתי לראות שקיבלתם את הפוסט הקודם בצורה מגניבה.

גם אלו שלא מסכימים איתי ניהלו איתי שיחה מכובדת,

ואף אחד לא התדרדר לדיבור מגעיל (טוב, חוץ מאחד).

אלו מכם שרוצים לקרא דבר דומה יכולים לקרא את הכתבה הזו מגלובס,

או את הקומיקס החינמי הזה שעוסק בצדדים היותר פילוסופיים של אמונה דתית מול חילוניות.

אם תרצו משהו שבאמת יפוצץ לכם ת'מוח,

בדקו את ההרצאה הזאת של ארון-רה על המיתוסים הפאגניים שמהם הורכב התנ"ך.

מדהים.

 

תוכן עניינים:

DC מנסים לעשות טוב - ונכשלים

DC הסתבכו עם בטוומן

מה בן אפלק חושב על מה שאתם חושבים?

הפלאש מקבל סדרת טלוויזיה

כותב חדש ומבטיח לליגת הצדק

למה אני שונא את בוב קיין

טריילר לרובוקופ החדש

הפסל שאתם רוצים אבל אין לכם כסף בשבילו

אניגמה מאכזבת

אנימציה חדשה ל-DC

מארק ווייד מוכר קומיקס!

 

 

הנה אירוע שאני ממש לא מבין.

DC החליטו על סדרה חדשה להארלי קווין,

וכדי לקדם אותה הם החליטו על חוברת #0,

בה יהיה סיפור אחד שמציירים אותו המון אמנים שונים ומפורסמים (כל אמן יצייר כמה עמודים).

את עמוד 15 הם החליטו לפתוח לקהל הרחב,

והזמינו אנשים לאייר את התסריט כרצונם.

 

נשמע תמים?

 

התלונות הראשונות התייחסו לכך ש-DC מתייחסים ליוצרים שלהם כמו אל זבל,

ובזמן האחרון חלה בריחה רצינית של כשרונות מהחברה.

לכן אנשים מאמינים שזה ניסיון של DC למצוא כשרונות חדשים וחסרי ניסיון בתחום,

אותם יהיה אפשר להעביד בתת-תנאים שאמן מנוסה בחיים לא יסכים אליהם.

 

לי זה נשמע חצי הגיוני,

כי למרות שזה אמין,

קשה לי להאמין של-DC אין רשימה של אמנים לפנות אליהם שהם אשכרה צריכים לעשות תחרות פתוחה שכזו.

הרי אנשים מנסים לפרוץ לתחום הזה כל הזמן.

 

בכל מקרה,

לא רק DC חטאו בתחרות הזאת,

אלא גם האינטרנט.

בתסריט מופיע התיאור הבא עבור אחד הפאנלים:

א

Harley sitting naked in a bathtub with toasters, blow dryers, blenders, appliances all dangling above the bathtub and she has a cord that will release them all. We are watching the moment before the inevitable death. Her expression is one of “oh well, guess that's it for me” and she has resigned herself to the moment that is going to happen.

א

התלונה הראשונה היתה על כך שהארלי צריכה לשבת עירומה באמבטיה.

אבל זאת תלונה מטומטמת,

כי אין שום דרישה בתסריט לכך שייראו ממנה משהו...

הנה תמונה של Tank Girl וחברותיה באמבטיה שיכולה להתאים גם לעיתון ילדים מסורתיים:

 

 

אם מישהו קרא את התסריט הזה ומייד דמיין ציצים וטוטה - זה בעיה של המוח המלוכלך שלו.

 

אבל תלונה נוספת היא כבר חצי הגיונית,

והיא שהסיטואציה הזו (הארלי מנסה להתאבד) הופכת את ההתאבדות למשהו סקסי ומושך.

זה טיעון מאוד קלוש,

אבל העובדה שהקומיקס אמור לצאת בשבוע המודעות להתאבדות... בעייתי :/

ועם זאת,

מי שמכיר את הדמות יודע שאין הרבה סיכוי שזה מה שאמור לקרות שם.

כמו לדוגמה ג'ימי פלמיוטי שגם כותב את החוברת הנ"ל.

 

אבל,

התלונה המשמעותי ביותר (כי היא גם ההגיונית ביותר בעיני),

היא שהארלי הופכת להיות יותר מידי... דדפול :/

בעיקר לאחר ההכרזה כי הארלי הולכת לשבור את הקיר הרביעי.

 

מה אני אגיד לכם...

DC עושה תחרות שאמורה להיות כיף,

ובמקום זה היא חוטפת שבועות של יחסי ציבור איומים.

ובינתיים המעריצים של הארלי קווין הקלאסית והאהובה יכולים רק להזיל דמעה על כך שהדמות האהובה שלהם נהרסה,

ובשביל מה?

בשביל של-DC יהיה דדפול עם ציצים?

 

 

ואם חשבתם של-DC לא היה שבוע קשה מספיק...

הכותר של Batwoman נוצר ע"י גרג רוקה (שכבר עזב את DC לפני כמה שנים) וג'יי אייץ' וויליאמס השלישי,

ולאחר עזיבת רוקה הצטרף גם W היידן בלאקמן.

למרות עליות וירידות,

הכותר נחשב לאיכותי מאוד גם מבחינת כתיבה וגם מבחינת אומנות,

והיווה פינה ביקום DC שהיא שונה מהמיינסטרים הרגיל עבור כל מי שמחפש משהו שונה,

וזה קרה בעיקר בגלל החזון והעבודה של היוצרים.

 

לא ברור מה קרה שם בדיוק,

אבל וויליאס ובלאקמן עזבו את הכותר ואת DC,

לטענתם בגלל התערבות גסה מידי מצד העורכים,

כולל דרישה לא לאפשר לקייט קיין (בטוומן) להתחתן עם בת זוגתה.

 

ואז האינטרנט נשבר לשתיים.

DC דאגו להבהיר מאז שאין להם בעיה עם כך שקייט לסבית ועם בת זוג,

וגם אין להם בעיה באופן כללי עם חתונות חד מיניות ביקום DC,

פשוט החזון עבור דמויות במשפחת העטלף הוא שהן לא מתחתנות כי הן צריכות להישאר אומללות.

נשמע אמין,

בעיקר לאור מספר הפעמים הרב בזמן האחרון שבו דמויות קלאסיות פתאום שינו את ההעדפות המיניות שלהם ללא סיבה.

אבל אין ספק שאם ל-DC היה שכל,

הם היו מוצאים דרך גם לשמור על החזון שלהם,

וגם לשמור על היוצרים של אחת הסדרות האיכותיות ביותר שלהם.

 

אם אתם אוהבים את ג'יי אייץ' וויליאמס,

תוכלו לראות אותו גם בקומיקס החדש של סנדמן,

ואולי גם ב-Marvel לאחר שבנדיס צייץ לו ציוצי אהבה בטוויטר :)

 

 

והנה משהו שמעניין בעיקר אותי:

בן אפלק התראיין אצל ג'ימי פאלון והגיב על התגובות לליהוקו בתפקיד אעלק-בטמן:

 

 

אני מודאג מכך שלאנשים לא באמת אכפת מהתגובות של העולם.

אני תוהה למי כן יש מילה על החלטות מסוג זה.

 

אני מודאג בעיקר מכך שסניידר החליט לעשות בטמן שונה ולפי החזון שלו,

מה שאומר שהוא יהיה מחורבן.

שמועות כבר אומרות שכנראה מדובר בבטמן עייף ומותש שכנראה עוסק בכך כבר שנים רבות,

מה שלחלוטין מרחיק אותו מדמותו של אפלק.

 

אגב,

הופתעתי לגלות כאשר בערוץ היוטיוב של The Amazing Atheist נתנו התייחסות לנושא הזה.

סרטונים מהערוץ כבר הופיעו כאן בנושא דת ופמיניזם,

אבל איזה כיף לראות שהבחור המבריק הזה חושב בדיוק כמוני מדוע בן אפלק לא צריך להיות בטמן:

 

 

אני חושב שאפשר להתייחס לסרט הזה כ-B-Movie באופן רשמי,

אתם לא חושבים ככה?

 

נ.ב.

סניידר הגיב על עניין המוות ההמוני ב"איש הפלדה" בכך שהוא ניסה להפוך את סופרמן לדמות מיתולוגית,

ובמיתולוגיה קרבות בין אלים תמיד הובילו להרג המוני מטורף.

כל הכבוד לסניידר שניסה לדחוף בכוח אלמנטים מסיפורים בני אלפי שנים לתוך סרט מודרני.

ב"סופרמן\בטמן" נגלה שהשניים מגיעים ממשפחות המסוכסכות אחת עם השנייה,

והם מתאבדים כדי להיות ביחד (או משהו כזה).

כאילו, רומיאו ויוליה...

הבנתם?

 

 

באופן אישי לא יוצא לי לצפות ב-Arrow,

אבל התגובות עליה מעורבות+,

שזה כבר הרבה יחסית לזבלון כמו סמולוויל.

בכל אופן,

היכנו לעונה השנייה,

כי בפרק 8 תגיע דמות חדשה - בארי אלן!

הוא ימשיך גם לפרק 9,

ויחזור לפרק 20 אשר יהיה נקודת זינוק לסדרה משלו.

והשחקן שנבחר?

גראנט גוסטין מ-Glee.

 

 

מאחר ואין לי מושג מה הולך בארו ומה הסדרה שווה,

אני אתן לכם להגיד לי מה הציפיות שלכם :)

 

 

לא הכל פח אצל DC.

מאחר ואף אחד לא רוצה לכתוב עבורם,

הם מגייסים כותבים חדשים,

ואחד מהם הוא מאט קינדט,

שכותב ומאייר את הקומיקס Mind MGMT,

ובקרוב יחל לכתוב את Justice League Of America.

 

Mind MGMT היא סדרה מאוד פופולרית שמקבלת ביקורות חיוביות,

ורידלי סקוט מתכנן להפוך אותה לסרט.

לא שלליגת הצדק חסר קוראים,

אבל היא בהחלט סובלת מביקורות פושרות,

ואולי קינדט יצליח להכניס קצת עניין, מורכבות ואיכות לכותר הזה :)

 

 

 

מלך הקומיקס,
ג'ק קירבי זצ"ל,

אמר את המשפט: "קומיקס ישבור לך את הלב".

הוא אמר את זה לאחר שראה כיצד אנשי עסקים מרוויחים הון תועפות על הדמויות שהוא יצר,

בעוד הוא מצייר במשך 20 שעות ביום כדי להרוויח זכומים זעומים.

שלא לדבר על כך שבזמנו אפילו לא היו מחזירים לאמנים את הדפים המקוריים שלהם כדי שיוכלו למכור אותם.

 

אבל לפחות השם שלו מופיע לצד יצירותיו,

ואנשים זוכרים אותו ומקורים אותו.

יש אנשים בהיסטוריה של הקומיקס שאינם כאלה ברי מזל.

 

ביל פינגר, לדוגמה.

באופן טכני ביל פינגר הוא היוצר במשותף של בטמן ביחד עם בוב קיין,

כאשר בפועל היתה ביניהם פגישה בבית קפה,

שם בוב קיין הציג את הרעיון שלו לדמות בשם Bat-Man:

בחור בלונדיני בתלבושת אדומה ומסיכת דומינו, כוחות על, וכנפיים של עטלף.

ביל פינגר היה זה שהציע שהוא יהיה אדם רגיל,

הלובש ברדס וגלימה שחורים,

ושהוא בכלל בלש, שהוריו נרצחו, והוא חי בגותהאם.

מאוחר יותר הוא גם המציא את רובין, הג'וקר ועוד...

 

לרוע המזל,

מסתבר שבוב קיין הוא חתיכת פסיכופת,

עם נטייה לגנוב קרדיט ללא הפסקה מכל מי שעובד איתו.

הוא עשה זאת לאורך כל הקריירה שלו,

והקורבן המרכזי הוא ביל פינגר,

אשר במשך עשורים לא היה ידוע בכלל שהוא היוצר האמיתי של בטמן,

וגם כיום הוא לא מקבל אפילו קרדיט.

 

אני ממליץ לכם בחום לקרא את הטור הזה של כריס סימס על בוב קיין וביל פינגר,

שפחות או יותר מסכם ומקיף את הכל.

אתם מוזמנים גם לקפוץ לכאן לקרא את הסיפור על בוב קיין והליצנים,

וכיצד מאייר הקומיקס האגדי ג'ים סטרנקו הוריד לבוב קיין סטירה מצלצלת באמצע כנס כנקמה על מה שהוא עשה לפינגר.

 

 

יצא טריילר לרובוקופ.

אני רוצה לציין שאני נגד הסרט,

אני לא אוהב את הקונספט ארט,

אבל זה נראה... מעניין.

 

 

עם זאת,

קשה לי לראות איך זה יוצא טוב.

אגב,

הידעתם שאת הסרט רובוקופ 2 כתב פרנק מילר???

 

 

והידעת שאת "קומנדו" כתב ג'ף לואב???

 

 

 

תקלטו את הדבר הזה:

 

 

כן,

זה Life size,

וכן יש גם וור מאשין ואיירון פטריוט.

 

מן הסתם זה צעצוע לאלו עם המון כסף מיותר,

אבל יש עוד לקוחות לדברים מסוג זה,

כמו מוזיאונים קטנים ומיוחדים.

הנה הצצה למוזיאון פסיכי לגמרי של בטמן בבנגקוק.

 

 

בקרוב תעלה לאוויר הטלנובלה "אניגמה" עליה סיפרתי לכם כאן.

באמת שניסיתי לברר מי יהיה אחראי על קטעי האומנות שגיבור הסדרה מצייר,

אבל נראה שלאף אחד ב-Yes אין רצון להתעסק איתי.

בינתיים,

התמונה הזו עלתה בעמוד הפייסבוק של הסדרה:

 

 

 

הציפיות שלי מהסדרה ירדו כרגע אל מתחת לאפס.

וחבל,

כי אני יודע שהכותב הראשי הוא אחלה בחור ומאוד אוהב קומיקס (קומיקס טוב),

וחבל שקונספט כזה לסדרה עובר תחת המכבש של הטלנובלות.

 

התקווה שלנו כרגע נשארת עם "אמיצים",

סרט הסופר גיבורים הישראלי עליו עובדים בימים אלו,

אשר בעוד כמה ימים אמור להתחיל את הקמפיין שלו ואז נדע מה בדיוק אמור להיות שם.

תבדקו את הפייסבוק שלהם.

 

 

האנימציות של DC הוכיחו עצמן עד עכשיו כלא רעות בכלל ועד מעולות,

אז כנראה שיש מה להתרגש לקראת האנימציה שמבוססת על האוגדן הראשון של Justice League מה-52.

הנה סרטון ההקדמה כולל כמה קטעי סטוריבורד ודיאלוגים:

 

 

 

ומזל טוב לסופר הקומיקס מארק ווייד שנכנס כשותף בחנות קומיקס!

 

מארק ווייד פתח לאחרונה אתר לקומיקס דיגיטלי אותו הוא כותב,

אבל הוא לא שוכח היכן נמצאת האהבה האמיתית שלו,

ולכן הוא נכנס כשותף בחנות Alter Ego Comics שבאינדיאנה.

 

ווייד הבטיח לעטר את החנות במגוון החפצים המיוחדים שיושבים אצלו בבית,

כולל מודל מוקטן של מערת העטלף ועוד דברים נדירים נוספים.

 

הלו!

וויייד!

מה עם לפתוח סניף של קומיקס וירקות בבאר-שבע? ;)

 

נכתב על ידי , 18/9/2013 22:04   בקטגוריות בידור, בידור ושואוביז, המלצות, זה קשה להיות סופר גיבור, סירטונים מצחיקים, סרטים, קולנוע, קומיקס ישראלי, אקטואליה  
70 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-14/10/2013 00:17
 



BATGIRL\ROBIN: YEAR ONE


וואו.
פשוט וואו.

קשה לי לזכור אוגדן כל כך נפלא ומרגש כמו האוגדן הזה.

 

ב-2001 יצא לאור הקומיקס Robin: Year One,

וב-2003 יצא Batgirl: Year One,

אבל בשנים האחרונות הם לא היו זמינים למי שרצה לרכוש אותם.

לאחרונה DC עשתה טובה ענקית לאנושות והחזירה אותם לדפוס תחת כריכה אחת.

אני קניתי את האוגדן כי כבר שנים שאני מחפש את הסיפור של בטגירל,

אבל הודות ל-DC קיבלתי גם את הסיפור הנפלא של רובין.

 

זה אוגדן מדהים,

עשוי נפלא,

עוסק בכל השאלות הנכונות עבור הדמויות,

ואם אתם לא מתאהבים בשני הפרחחים האלה עד סוף האוגדן - אז אין לכם לב!!!

 

כמו שאפשר לנחש מהשמות,

הסיפורים מתרחשים מאוד מוקדם בהיסטוריה של הדמויות,

ולכן אין שום צורך בידע מוקדם,

והוא מתאים גם למי שלא קרא קומיקס מעולם.

כמו כן,

הביקורת נטולת ספויילרים להנאתכם :)

 

תוכן עניינים:

הסיפורים בכלליות

על הכתיבה

על האומנות

סיכום

 

אבל לפני הכל, פסקול:

 

 

והפעם DR Priod בשיר Money,

שהוא אומנם לא קשור לפוסט,

אבל הוא פשוט מטופש להחריד וקליט באופן הזוי :)

 

 

הסיפור של רובין (דיק גרייסון, כמובן) מתרחש אחרי הרצח של הוריו ולאחר שכבר גיבש לעצמו זהות כרובין.

לייתר דיוק - לאחר אירועי Batman: Dark Victory.

הוא אומנם עם התלבושת ובטמן כבר השביע אותו לתפקיד,

אבל התחושה היא שבטמן עדיין לא שלם עם ההחלטה של לתת לילד קטן להילחם בפושעים המסוכנים ביותר בעולם,

וכך סיפורנו יתמקד בתקופה הזו שבה רובין מרוויח את האמון של המורה שלו,

ויבסס את מעמדו כלוחם בפשע לכל דבר.

 

הסיפור משכיל לעסוק בשתי שאלות חשובות שעולות כשחושבים על דמות כמו של רובין.

השאלה הראשונה היא כמובן איך לעזאזל אנשים מקבלים את הרעיון הזה של ילד קטן שנלחם במפלצות כמו פני-חימר ודומיו?

כאילו,

איפה ההיגיון בזה?

זאת שאלה שקיימת גם עבור הקוראים וגם עבור הדמויות בסיפור עצמו (כנציגים של הקורא),

ובמהלך סיפורנו רובין יצטרך להוכיח את עצמו כאדם המוכשר והמתאים ביותר לתפקיד,

והוא יצטרך לשכנע לא רק את בטמן וגורדון,

אלא גם אותנו הקוראים.

 

השאלה השנייה היא כמובן טיב מערכת היחסים בין בטמן לרובין.

על מערכת היחסים הזו כבר סופרו בדיחות רבות (גם אבל לא רק בזכות כמה רגעים הזויים בחוברות ישנות יותר),

אבל לא באמת קיבלנו הסבר משכנע לגבי מה בדיוק הולך שם,

ומה הם מהווים אחד עבור השני.

באופן מבריק הסופר בונה את מערכת היחסים שלהם כשל משפחה,

כאשר רובין הוא הילד הקטן שרוצה לרצות וללכת בעקבות אביו - בטמן.

היחס של בטמן כלפי רובין הוא כשל אב אשר גאה בבנו הקטן שרוצה להיות כמוהו,

אבל במידה והוא יגלה שמדובר בנתיב מסוכן מידי הוא יאלץ לעמוד בדרכו של רובין,

עם כל הכאב שזה יגרום לשניהם.

 

אלפרד, אגב, מקבל את תפקיד האם.

הוא יותר רך, דואג, חושש ומבין כלפי הילד הקטן,

ובניגוד לאדונו בתלבושת העטלף הוא עדיין רואה בילד הפלא כילד בלבד,

ומנסה ככל יכולתו להכניס קצת היגיון בצמד הדינמי.

ללא הצלחה, כמובן :)

 

זה סיפור נפלא שמעביר מצויין גם את דמותו של דיק גרייסון הצעיר,

וגם את סוד הקסם של מערכת היחסים הזו בין בטמן לרובין-ים שלו לאורך השנים.

אומנם לכל אחד היה אופי מיוחד משלו,

אבל כיף לראות כיצד מאזנים את האובססיביות והעגמומיות של בטמן מצד אחד,

עם השמחה, הפזיזות, וההתלהבות של רובין מצד שני,

ודיק גרייסון הוא רובין מושלם לצורך העניין.

כשרואים מה הוא עבור בטמן וכמה הוא חשוב בחייו,

מבינים מדוע צמד מוזר שכזה קיים בכלל.

 

אגב,

חלקים גדולים מהסיפור מסופרים מנקודת מבטו של אלפרד בעודו כותב יומן.

לצערי הרב,

גם הפעם הבחירה היתה להשתמש בפונט של כתב מחובר,

ולאדם שאינו מורגל בקריאה של פונט כזה מדובר בסיוט.

גם אני נאלצתי להתמודד עם המצב,

אבל הרשו לי להרגיע אתכם:

1. מתרגלים לזה

2. אל תיתקעו יותר מידי עם הקטעים האלה.

הם לא כאלה מהותיים לסיפור.

תנסו להבין כמה שיותר ותמשיכו הלאה :)

 

הסיפור של בטגירל (ברברה גורדון) מתרחש כמה שנים לאחר הסיפור של רובין (הייתי מהמר אפילו עשור),
אבל לעומת רובין, ברברה היא בוגרת קולג' ולא ילדה קטנה.

היא עובדת בספריה ורוצה להיות שוטרת כמו אביה ג'ים גורדון,

אבל הוא מצידו לא מוכן לשמוע על כך בשום אופן מתוך דאגה לשלומה.

 

היחס הזה מאוד מתסכל את ברברה הצעירה,

וזה מזכיר לה את היחס שהיא מקבלת בד"כ מצד גברים חזקים ודומיננטים,

יחס של זילזול והתנשאות,

וזה מביא את העצבים לג'ינג'ית חמומת מוח שכמותה :)

למען האמת ניכר שיש שני מניעים עיקריים מאחורי הבחירה של ברברה בחיים האלה:

1. הרצון לעזור ולעשות טוב

2. להוכיח לאחרים שהיא לא פחות מוכשרת מכל גבר אחר

(כאשר רוב הבחירות שהיא עושה מגיעים דווקא מתוך המניע השני).

 

הסיפור של ברברה עונה על כמה שאלות שהדמות שלה מעוררת בקורא,

כמו למשל שאלת המניע:

הוריה לא נרצחו והיא לא ננשכה ע"י עטלף רדיואקטיבי.

היא פשוט בת של שוטר שרוצה לשמור על החוק כמו אביה,

אך הוא מונע זאת ממנה בכל כוחו ולכן היא נאלצת לחפש אלטרנטיבות.

הבחירה דווקא בתחפושת עטלף גם היא די במקרה,

ונובעת בעיקר מהאובססיה של אביה לאביר האפל,

ובכלל מסתבר שהרבה מהמאפיינים שלה (התלבושת והשם) הוצמדו אליה די במקרה.

 

מעבר לביסוס המניעים וההיגיון מאחורי הדמות,

הקומיקס מספר כיצד הגיבה הסביבה שלה,

אביה, העטלף, ו"מגפי פיות",

וכיצד היא הרוויחה את מקומה כשוות ערך בעיניהם.

לא מדובר בנושא פשוט,

מאחר ואנו יודעים שאבא שלה יתחרפן אם הוא יידע על כך,

ובטמן לא בדיוק מאושר מכך שיש כל מיני ילדודס בתלבושת עטלף שמעמידים את עצמם בסכנה תחת השם שלו.

אם היא תרצה להמשיך בכיוון שהיא בחרה,

היא תצטרך להיאבק מאוד קשה כדי להוכיח את עצמה כראוייה.

 

אה,

ודיק "מגפי פיות" גרייסון דלוק עליה אש,

וגם עם זה היא תצטרך להתמודד :)

 

אלו מכם שמכירים ואוהבים את הדמות יקבלו ערך מוסף עם כל מיני רמיזות לגבי העתיד שלה,

כמו לדוגמה המפגש עם הג'וקר ששינה את חייה,

והקריירה החדשה שהחלה לאחר מכן כ-"Oracle".

אלו מופיעים בסיפור ברמיזות קטנות שמעבירות צמרמרות נוראית,

בעיקר כשרואים את בטגירל האופטימית והקופצנית אבל יודעים מה טומן לה העתיד.

 

 

 

בשני הסיפורים אחראים על הכתיבה הצמד סקוט ביטי וצ'אק דיקסון,

והם שמרו על אותה האווירה ואותו האופי מסיפור אחד לשני,

ככה שהם יושבים נהדר ביחד באותו האוגדן.

 

הסיפור של רובין תפס נהדר את מהות הדמויות המשתתפות בו,

ולמרות שהוא הקצר מבין השניים באוגדן זה,

עדיין יש תחושה כאילו מדובר בסיפור ארוך יותר - אבל במובן הטוב!

זאת משום שיש התרחשות רבה והרבה אירועים שבאים אחד אחרי השני,

והסופרים לא מבזבזים זמן מיותר אלא רצים עם העלילה.

 

זאת לעומת הסיפור של ברברה שנמשך על גבי יותר חוברות,

ולדעתי גם היה אפשר לעשות אותו זריז יותר ולחתוך כמה סצינות.

אבל,

כשנזכרים כמה נדירים הם סיפורים של ברברה גורדון כבטגירל הקלאסית,

אפשר להתענג על כל עמוד נוסף שאנחנו מקבלים ופשוט להגיד תודה.

עם זאת,

הסיפור של ברברה הוא מושחז יותר,

ואפשר להנות מהמורכבות שהם יצרו ע"י בחירה קפדנית של דמויות ומשחק של דימויים.

אם תרצו אפשר להגיד שהכתיבה שלהם הרבה יותר שנונה כאן,

אבל לא ברמה של הדיאלוגים,

אלא ברמת הסיפור בכלליות.

 

שני הסיפורים תפסו בצורה מבריקה את האופי של הדמויות ודאגו לייחד אותם מדמויות אחרות.

הם מתנהגים בהתאם לגילם,

ומביאים גישה תמימה ומהנה יותר לז'אנר שלאט לאט מתמלא בגיבורים אפלים ומדוכאים,

ומה גם שהמפגש בין התמימות שלהם לבין הפסיכופתים החולניים של גותהאם יוצר כמה סיטואציות דרמטיות במיוחד.

 

אגב,

רום מפורום FXP מוסר:

"לא הרבה מכירים את השם, אבל דיקסון הוא אחד הכותבים היותר בולטים שכתבו עבור DC. הוא נתן לנו כמה מהרגעים היותר גדולים של הקומיקס, כמו למשל ביין ששובר את הגב של בטמן בסאגה של Knightfall אם אני לא טועה גם כמה חוברות מהסיפור The Death And Return Of Superman, הוא הציג לנו את סדרת הסולו הראשונה של דיק גרייסון, הלא היא נייטווינג, בעצם אפילו את הסצנה עצמה בה דיק הסיר את המסיכה והגלימה והפך לנייטווינג!

מלבד זאת הוא כתב המון סיפורים של בטמן, ובכללי סיפורים שונים שמתרחשים בגותהאם. יש לו היכרות ארוכת יומין עם העולם האגדי הזה."

 

כמו כן,

האווירה בסיפורים היא בטמן קלאסית,

משהו באמצע שבין גיבורי-על לפילם-נואר בלשי.

אבל חלק גדול מהקרדיט על יצירת האווירה המיוחדת חייב ללכת לאומנות.

 

 

 

על האומנות בסיפור של רובין אחראים חווייר פולידו ומרקוס מרטין,

ואילו על האומנות אצל בטגירל אחראי מרקוס מרטין לבדו.

קראתי את שני הסיפורים ברצף,

ואני חייב להגיד שבעין בלתי מזויינת קשה לשים לב להבדלים,

ככה ששוב מדובר בעוד סיבה להשאיר את שני הסיפורים ביחד באותו האוגדן.

 

כמו כן,

בשניהם שמרו על רמה גבוהה של ביצוע בכל מה שקשור ליצירת אווירה,

איורים דינמיים ומעניינים בעיקר בסצינות האקשן הרבות,

ושמירה על אופי הדמויות:

הבדלי גובה, מבנה גוף, וגיל.

זה עניין של טעם האם אתם מתחברים לסגנון או לא,

אבל בתוך הסגנון מדובר בביצוע ברמה מאוד גבוהה שעושה עבודה מצויינת.

 

 

אני מאוד אוהב את הסגנון.

הקווים מועטים אך מאוד מדוייקים ויש להם אופי רב.

בהתאם לאווירה האפלה של גותהאם יש שימוש נרחב בכתמים שחורים,

אך גם הם מגיעים בדיוק במקום ובכמות הנכונים.

עיצוב הדמויות מזכיר מאוד את הימים המוקדמים ביותר של בטמן,

ממש בשנות ה-40' כשהוא רק נוצר (1939, אני יודע),

בלי שיריון ובלי יותר מידי גאדג'טים,

וזה מתאים בול לסגנון הפשוט והנקי של מרקוס מרטין.

 

 

בקיצור,

הכל כאן נורא קליל, עדין ומדוייק,

וזה יושב נהדר על הסיפור והאווירה.

גם אם אתם לא חושבים שזה הסגנוןש לכם,

אני ממליץ בכל זאת לעלעל באוגדן מעט ולהתרשם מהאומנות.

אל תפסלו אותה כל כך מהר :)

 

 

 

אני אסכם בכך שאגיד שזה אוגדן מבריק עבור מי שלא מכיר את הדמויות,

פשוט משום שזו דרך נהדרת להכיר אותם וגם להתאהב בהם.

הם מקסימים ומלאי רגש,

ומאוד קל להזדהות איתם ולהתחבר אליהם.

 

זה גם אוגדן נהדר למי שמחפש דמות ראשית נשית שכתובה היטב,

ואפילו כזאת שכן עושה ביג דיל מלהוכיח את עצמה מול הגברים שמזלזלים בה.

 

אבל קוראים ותיקים או חדשים,

כולם יהנו מהסיפורים שעשויים נהדרים,

כתובים היטב,

ומספקים קריאה מהנה ומרתקת.

אלו סיפורים שעושים טוב על הלב,

ומזכירים לכולנו למה אנחנו אוהבים את הדמויות ולמה אנחנו אוהבים קומיקס באופן כללי.

חסר לנו סיפורים טובים,

עם קצת תמימות ופחות Gore וסקס כל הזמן.

חסר לנו סיפורים שנוצרו מתוך אהבה לז'אנר ולדמויות ועם כבוד לקורא.

הקומיקס הזה הוא כל מה שאנחנו אוהבים ומגיע לנו,

והלוואי ויהיו עוד כמוהו.

 

 

נכתב על ידי , 6/9/2013 21:06   בקטגוריות אקשן/פעולה, בידור, בידור ושואוביז, ביקורת קומיקס, בלשי, גיבורי על, דמויות בקומיקס, דרמה, מתח, סקירת קומיקסים, פמיניזם, ציורים, קומיקס, קומיקס לבחורות, תמונות מצחיקות, ביקורת, סיפרותי  
59 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-13/9/2013 19:33
 




דפים:  
226,850
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סקס ויצרים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspace cadet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על space cadet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ