לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Sex, Comics And Rock N' Roll


סקס קומיקס ורוקנ'רול

Avatarכינוי: 

בן: 30

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ°ֳ¢ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

FULLMETAL ALCHEMIST - המנגה והאנימה


אני יודע שאין בבלוג הזה הרבה ביקורות על מנגה (ועל אנימה אף פחות),

אבל זה לא שאני שונא מנגה,

פשוט... קשה לי למצוא כאלה שיהיו מספיק מסקרנות כדי לגרום לי לקנות אותן,

מספיק טובות כדי להמשיך לקרא,

ולבסוף גם מספיק מוצלחות כדי לכתוב עליהן.

 

ברשותכם,

אני לא אכנס כאן יותר מידי להכללות על מנגה או אנימה,

כי כל ביקורת שאגיד עליהם אפשר להגיד גם על קומיקס אמריקאי או אירופאי.
בואו רק נסכם שבכל מדיום וכל ז'אנר,

היצירות הכי דומיננטיות הן תמיד הכי רדודות והכי ממוסחרות,

וצריך להתאמץ כדי למצוא את הפנינים - ויש פנינים.

לא כל מוזיקה זה בריטני ספירס,

לא כל סרט זה הארי פוטר,

וגם לא כל ספר זה הארי פוטר,

ולא כל מנגה זה זבל פסדו רומנטי מלודרמטי לילדים קטנים שנועד למכור צעצועים.

יש פנינים,

רק צריך סבלנות כדי למצוא אותן.

 

Fanboy חושב שהוא מצא אחת:

גם המנגה Fullmetal Alchemist,

וגם האנימה Fullmetal Alchemist: Brotherhood המבוססת על המנגה,

ועל שתיהן הוא כתב עבורנו ביקורת.

 

אבל לפני הכל, פסקול:

 

 

הפעם אני חושב שהכי טוב יהיה להביא את קליפ הפתיחה של האנימה עליה נדבר כאן בפוסט.

אם אתם מתקשים להבין מה הזמרת שרה - אתם יכולים להיעזר בכתוביות P:

 

 

Full metal Alchemist (מעתה FMA בקיצור) היא סדרת מנגה מפורסמת, המאופיינת בהמון הרפתקאות, אקשן, מתח, מיסתורין, וגם לא מעט הומור למרות שאני לא חושב שאפשר להגדיר אותה בז'אנר הקומדיה.

בעקבות המנגה נוצרה אנימה באותו השם, אשר היו בה סיפור ועלילה שונים מהמנגה. אבל לאחרונה נוצרה אנימה חדשה בשם Fullmetal alchemist: Brotherhood, המעבירה כמעט במדוייק את הסיפור והעלילה של המנגה, וההבדל היחידי הוא מעט פילרים (קטעים שלא קרו במנגה) כדי להסביר דברים קצת יותר טוב. בביקורת אני אדבר על המנגה ועל האנימה Brotherhood ואף אשווה ביניהן, אבל לא על האנימה הראשונה מכיוון שאינה דומה למנגה והדברים שם מתפתחים אחרת לגמרי. אם מישהו יחליט בכל זאת לראות אותה, אז אני ממליץ שתעשו זאת אחרי שתקראו את המנגה ו\או תראו את האנימה החדשה כדי לראות את ההבדלים.


לפני שאני מסביר בכלל על המנגה והאנימה, יש כמה מושגים שכדאי להכיר:

בעולמנו, אלכימיה היא מעשה כשפים שאינו אפשרי, אבל בעולם של FMA היא יכולת מוחשית.  בעולם של FMA אלכימיה היא מדע והם לא מתייחסים לכך כאל מעשה כשפים, אך זה "מדע מסוג אחר" שלא עובד בעולם שלנו. האלכימיה בעולם של FMA מאפשרת להתמיר חומר (התמרה היא שינוי צורה של חומרים כימיים ו\או מינירלים). לדוגמה, אפשר ליצור קוביית ברזל, או אפילו נשק מסתם גוש ברזל, או מחלקיקים המפוזרים באזור. אבל אלכימיה היא לא יכולת חסרת גבולות ולכל דבר יש את המחיר שלו, ואי אפשר לקחת אבן קטנה וליצור ממנה ארמון שלם. כמו כן, ב-FMA אלכימיה פועלת ע"י כתיבת משוואה וקיים איסור על התמרת אדם, וכל העובר על האיסור נענש. בהתמרת אדם לוקחים את כל החומרים מהם עשוי הגוף האנושי ואת ה-DNA, שמים את כולם במשוואה ומתמירים אותם לגוף אנושי חדש. כמו שכבר ציינתי, התמרת אדם היא אסורה, וכל מי שמפר את האיסור הזה מקבל עונש. העונש על התמרת אדם הוא מעבר בשער האמת, וכאשר עוברים בשער האמת מקבלים כמות אדירה של מידע, אך בהתאם לכמות המידע שמקבלים מאבדים חלקים מהגוף.

מושג נוסף הוא "אבן החכמים" - החומר המושלם הנותן לבעליו כוחות אדירים, וכן, אפילו לעבור על איסור התמרת האדם, ואפילו ליצור משהו מכלום. מעט מאוד יודעים ממה היא עשוייה וזהו סוד.


טוב, אז עכשיו אני אדבר קצת על מה קורה בכללי, גם באנימה, וגם במנגה, כמובן, ללא ספויילרים.

אדוארד אלריק (אד) ואחיו הצעיר אלופונס (אל), הם שני ילדים שעוסקים באלכימיה. אבא שלהם (ואן הוהנהיים) אלכימאי גם כן. כאשר היו ילדים ממש קטנים, אבא שלהם עזב את הבית מסיבה לא ידועה ולא חזר, והילדים המשיכו ללמוד מספרים על אלכימיה. לאחר שאימם חלתה במחלה ומתה (האבא אפילו לא בא להלוויה) האחים היו נואשים והחליטו, למרות האיסור, לנסות להתמיר אותה בעזרת אלכימיה ובכך להחזיר אותה לחיים (התמרת אדם). הם השקיעו זמן רב בחקירת הגוף האנושי וניסו ללמוד ממה הוא עשוי בכדי לבצע את ההתמרה, אך הניסיון לא הסתיים טוב: אד איבד את הרגל שלו, ואל איבד את כל גופו.

אד היה נואש והקריב את ידו הימנית כדי לקבע את נשמתו של אחיו בתוך שריון שמצא (נשמה תמורת יד), אני בעצמי לא ממש הבנתי למי הוא נתן את הרגל או מה הוא עשה בשביל זה, אבל הוא משך את הנשמה של אל, ובתמורה לנשמה איבד את היד. השכנים, או יותר נכון להגיד השכנות של האחים, ווינרי (ילדה בגילם) וסבתא שלה, עוסקות ברפואה והן שהצילו את אד.

אל כבר לא מרגיש כלום, הגוף שלו כבר לא איתו והוא לא מסוגל לישון, או לאכול, הנשמה שלו מקובעת בעזרת אלכימיה לשריון ריק, על השריון קיימת משוואה שבעזרתה הנשמה מקובעת לשריון, ובמידה ותיפגם, הנשמה כבר לא תהיה מקובעת לשריון. בתמורה לרגל שאיבד אד, הוא עבר ב"שער האמת" וזכה גם במידע אשר מאפשר לו להתמיר ללא שימוש במשוואות (משהו שקורה לאחר שאתה מנסה לעבור על האיסור).

הצבא שמע על אלכימאים מוכשרים באזור, אך לא האמינו כשראו שמדובר בילדים. הם הציעו לאד להיות אלכימאי לאומי, ובתמורה לכך הצבא ייתן להם לחקור וללמוד עוד כדי שיוכלו להחזיר את גופם. אד עבר טיפולים והתאוששות במשך כשנה, יש לו רגל ויד מאוטומייל, שזה בעצם חלקי גוף רובוטיים שמתחברים לעצבים ומהווים תחליף במקרה תאונה או משהו, וזה מוכר וידוע בעולם שלהם. הוא עובר בחינה כדי להיות אלכימאי לאומי, מתקבל, והופך להיות האלכימאי הלאומי הצעיר בעולם.

כל זה לא מתקיים בקו הזמן של המנגה, אלא מה שהתרחש לפני, וזה מידע שתקבלו בתחילת המנגה או מהפרק השני של האנימה. אל תיבהלו אם יש כאן כמה דברים לא ברורים או סימני שאלה, אלו דברים שיגלו לכם בהמשך ביחד עם התקדמות העלילה.


הסיפור מתחיל באמת כאשר אד ואל הולכים לעיר כלשהי ופוגשים שם כומר שמרמה אנשים. אנשי העיר חושבים כי הוא משתמש בכוחות על או קסם, והאחים כבר יודעים שהוא מרמה אותם עם אלכימיה זולה. אבל יש בו משהו שהם לא מצליחים להבין - הוא מצליח ליצור משהו מכלום, והם מבינים שהוא משתמש באבן חכמים. מכאן אני כבר לא יכול לספר לכם מה קורה כי אלו ספויילרים. הקטע עם הכומר הוא עיקר העלילה של הכרך הראשון של המנגה, ומשם העלילה מתחילה לקבל תפניות והתפתחויות משמעותיות כשהם ממשיכים במסע שלהם ומגלים עוד ועוד.

אז גם מגיע הנבל בסיפור, בחור עם צלקת בצורת איקס על המצח שרוצח אלכימאים לאומיים. כן, הוא מגיע גם אל אד ואל אלכימאי המתכת (מפה גם בה השם FMA). אין להם באמת מושג מדוע הוא רוצח אלכימאים, וכל מה שידוע לנו בהתחלה הוא שלפני שמתחילה העלילה הייתה מלחמה ענקית במקום שנקרא אישיבל, בין אנשי אישיבל ואמסטריס (הארץ בה אד, אל, וכמעט כל הדמויות בסדרה גרות בו). הרוצח הגיע מאישיבל על מנת לנקום, והוא מקבל כינוי עקב הצלקת שעל מצחו. בעקבותיו יגיעו עוד חבר'ה רעים, וחבר'ה רעים באמת.


במשך הסדרה אנחנו מגלים עוד ועוד על הדברים שקרו בין לבין וסודות נחשפים, ואני אישית גם נקשרתי לחלק מהדמויות. כן, אפילו לסקאר. וככל שתמשיכו לקרוא/לצפות ותגלו עוד על אירועי העבר בעולם של FMA ועל ההיסטוריה של הדמויות, גבולות הטוב והרע יתחילו להשתנות.


ועכשיו אני אתן לכל אחד קצת פרטיות ואערוך השוואה בין המנגה והאנימה.


לגבי המנגה:

המנגה כיפית ומגניבה, ואחרי כמה פרקים היא גם נהיית מותחת, ויש בה אחלה של קרבות.

לגבי הכתיבה: לא כל בן אדם מסוגל סתם ככה ליצור עולם שלם, וזה בדיוק מה שהיוצרת עשתה. היא יצרה עולם שלם עם המון פרטים בתוכו, בנתה מתח ואקשן, וככל שאתה ממשיך לקרוא אתה ממשיך להבין עוד ועוד. אבל היא לא רק בנתה עולם שלם, היא גם בנתה לא מעט סיפורים, שבסוף כולם מתחברים לאחד.

יש משהו שאני ממש אוהב במנגה הזו, שקיים גם בקומיקס אמריקאי, אבל במנגה זה יותר נפוץ. לרוב, במנגה הכותב הוא גם הצייר, ודבר שכזה דורש המון כישרון, וזה הרבה יותר קשה. מצד שני, ככה הצייר יכול להחליט לעצמו מה לצייר, והוא מצייר את זה בדיוק כמו שהוא דמיין את זה בדמיון שלו.

לגבי האומנות: אני אהבתי את האומנות. יש שם אחלה סטוריטלינג, שמזכיר את רוב המנגות המשובחות. אם אתם רוצים דוגמא לסטוריטלינג פשוט תכתבו Full Metal Alchemist manga בגוגל וכבר תראו. הציורים עצמם אופיניים למנגה ולפעמים עם אותם ה"עיניים הגדולות", והוא נע בין ריאליסטיות לבין עוד מנגת שונאן רגילה. בחלק מהדמויות המשניות אתם תראו רמה כלשהי של ריאליסטיות (שוב, יחסית למנגה), אבל תראו שם גם דמויות עם מאפיינים הדומים למה שעושים במנגה בד"כ.

למרות שזו מנגה טובה והכל, יש לה 27 כרכים (אוגדנים). הם לא יקרים (35-50 ש"ח לאחד), אבל אם אתם לא מוכנים להתחייב לכזאת כמות אז אפשר לקרוא רק את הכרך הראשון ולקבל סוג של סיפור קצר שמסתיים. אתם לא תחשפו לעולם המורכב ולמגוון הדמויות והסיפורים של FMA, אבל זה סוף חצי סגור.


ועכשיו, לגבי האנימה:

מבחינת עלילה זה כמעט זהה למנגה ויש בה 64 פרקים. יש איזה 3-4 פרקים שהם פילרים (פרקים שלא הופיעו במנגה), אבל הם נועדו כדי להסביר את הדברים בצורה טובה יותר וכדי להגיע לעניין מהר יותר. בגלל שהעלילה כמעט זהה לחלוטין למנגה אז אתם רואים את אותו העולם שיצר היוצר של המנגה.

האנימציה מעולה כמעט כמו בכל אנימה. הדמויות יותר "חיות" מאשר אנימציה אמריקאית ממוצעת, וזה משהו שרק היפנים יודעים לעשות. סגנון הציור באנימה קצת שונה מהמנגה, וללא ספק יש הבדל. האנימה מנסה לשמור על אותו סיגנון, אבל עדיין במנגה זה יותר טוב והדמויות קצת יותר מלאות חיים.

עוד משהו שאני אוהב באנימה זה שכמעט כל סוף פרק, הוא ההתחלה של הפרק הבא, וזה תמיד משאיר אותי במתח.

השירי פתיחה אחלה (טוב, חלק מהם) והם זורמים והכל. שירי הסיום לפעמים יותר זורמים מכיוון שהם לפעמים מתחברים עם הסוף של הפרק ואתה לא מדלג לפרק הבא בלי לראות את השיר סיום כי הוא זורם.

בכללי, שווה לראות את האנימה. 64 פרקים זה לא כזה הרבה כאשר כל פרק הוא 25 דקות, ורק 20 דקות ממנו באמת חשובות (שיר פתיחה ושיר סיום זה ביחד 5 דקות), אבל זה לא ישנה לכם כי זאת אנימה מאוד מהנה ואתם לא תרגישו את הזמן עובר. במידה ואתם אוהבים את הז'אנרים או אנימה בכלל, אז אין סיבה שלא תאהבו את האנימה.

האנימה היא בז'אנר שונאן והיא מיועדת יותר לילדים ונוער, אבל אני לא רואה סיבה שאדם מבוגר לא יאהב את זה.


אני ממליץ לראות את האנימה וגם לקרוא את המנגה. המנגה מאוד פופולרית ואפשר למצוא אותה בכל חנות קומיקס והיא מומלצת ביותר.

 

 

 

המון תודה ל-Fanboy על הביקורת המפורטת והמושקעת!

ללא ספק ביקורת מאוד מקיפה ומפורטת - ועדיין במינימום ספויילרים :)

נשמע מעניין מאוד!

 

גם אתם,

אם קראתם קומיקס שאהבתם,

מנגה שריגשה אתכם,

או ראיתם אנימה שהטריף אתכם,

ואתם רוצים לשתף את זה עם מיליוני הקוראים של הבלוג,

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך המייל של הבלוג :)

רק תוודאו שאתם יוצרים איתי קשר לפני שאתם מתחילים לכתוב,

כדי שנעשה תיאום ציפיות לפני שתתחילו להשקיע עבודה.

 

נכתב על ידי , 1/10/2010 13:03   בקטגוריות אנימה, אקשן/פעולה, בידור, בידור ושואוביז, ביקורת קומיקס, דמויות בקומיקס, המלצות, מבקר אורח, מנגה, מסתורין, מתח, סדרות טלוויזיה, סירטונים שקשורים בקומיקס, סקירת קומיקסים, פנטזיה, קומיקס, קומיקס בזול, קליפים, תמונות  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-22/3/2013 00:38
 



20th CENTURY BOYS


אחרי שהתמכרתי למנגה המצויינת Pluto,

וכאילו שאין לי חור בכיס במילא,

התמכרתי למנגה נוספת של אותו היוצר (מר נאוקי אוראסאווה).

הפעם נאוקי מצליח להוכיח שהוא גם יודע לכתוב חומר איכותי לקהל הרחב,

אבל גם לגוון בסגנון הכתיבה שלו.

במנגה המצויינת 20th Century Boys הוא שוב מוכיח שהוא יודע לכתוב דרמת מסתורין חזקה במיוחד,

אבל הפעם גם משלב בה המון הומור,

ואף בודק את אחת השאלות שתמיד הטרידה יוצרי קומיקס,

וכמעט תמיד הובילה לאבדון:

האם אפשר לשלב בין קומיקס למוזיקה?!

 

אבל לפני הכל, פסקול:

 

 

 

והפעם Jumping Jack Flash של The Rolling Stones,

אחד השירים שמוזכרים במנגה.

 

 

לפני הביקורת,

בואו נחליט שבמקום לכתוב כל הזמן 20th Century Boys,

אני פשוט אכתוב 20CB.

 

אז על מה המנגה הזאת בעצם?

 

בגלל שהסיפור ב-20CB מאופיין בהמון מסתורין הנחשף לאט לאט,

אנחנו לא מקבלים את מלוא ההסברים כבר באוגדן הראשון.

האוגדן הראשון מיועד בעיקר כדי לתת לנו אקספוזיציה על הדמויות ועל עולמן,

והוא עושה את זה בצורה מרתקת.

 

הסיפור הוא על קבוצת חברים שמכירים אחד את השני מהילדות.

כילדים עולמם היה עמוס במשחקים ומוזיקה,

חוברות מנגה ומגזינים למבוגרים,

ומבצר סודי שבנו לעצמם בחורשה.

כחלק מעולם החלומות שבנו לעצמם,

הם כותבים ביחד סיפור דמיוני על אירגון רשע שמנסה להשתלט על העולם.

 

כמעט שלושים שנה עוברות,

והקבוצה מתאחדת שוב באופן חלקי.

סביר להניח שחברים נוספים יצטרפו בהמשך,

אבל בכתיבה כמו של נאוקי דברים לא קורים בבת אחת,

אלא צריך להתענג על התהליך שבו הם מתרחשים.

פגישתם נערכת במקביל למספר אירועים מוזרים ביותר שהתרחשו לאחרונה,

אותם הם מקשרים לאותו סיפור דמיוני שכתבו לפני 30 שנה.

בהתחשב בכך שהסיפור נשאר קבור מתחת לעץ במשך כל הזמן הזה,

הם מתחילים לתהות האם מה שכתבו הוא בעצם נבואה,

ומה יקרה אם הנבואה תתגשם והעולם יהיה תחת מתקפות טרור נוראיות אותם הם בדו כילדים?

 

המנגה עמוסה מעל לראש במסתורין מותח ומסקרן,

ובאופן שחדש לי לגמרי,

גם עמוסה בהמון הומור,

ובכך נוצרת לנו חווית קריאה מרתקת וחדשה.

 

 

 

 

 

בד"כ בסיפורים עמוסי משתתפים ודמויות (מה שנדמה כמאפיין בכתיבתו של נאוקי) אני אוהב לכתוב כאן עליהם בקצרה.

אבל ב-20CB יש המון, 

המון דמויות,

ולכן זה יהיה טירוף לכתוב על כולן כאן.

אבל,

בתחילת האוגדן הראשון נאוקי מספק לנו שני עמודים בהם הוא מציג את החבורה המרכזית,

אותה קבוצת חברים שעכשיו מתמודדים עם תוצאות הנבואה שלהם,

וזה מספיק בהחלט עד השלב שבו אנחנו כבר מכירים אותם היטב.

למי שקנה את האוגדן ואין לו כוח לעבור לעמודים הראשונים בכל פעם שהוא לא מזהה דמות,

יכול פשוט לחפש אותם בגוגל.

מה שכן,

הסיפור מועבר בעיקר דרך חייו של דמות אחת,

קנג'י,

ואני מניח שעליו כן חשוב לכתוב :)

 

קנג'י הוא לא מנהיג החבורה.

הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר,

אבל הוא גם לא הכי טיפש שם.

מעין בחור ממוצע שכזה.

קנג'י עובד בחנות מכולת ביחד עם אמא שלו,

והוא מסוג המוכרים הקשוחים והמעצבנים,

כאלה שלא מרשים לאמא שלהם לקרא את העיתון מבלי לשלם עליו קודם.

אבל חוץ מהיותו פוץ שגם בנוכח המוות חושב קודם כל כמה כסף הוא יפסיד במכולת,

קנג'י מתגלה כבחור עם לב זהב.

אחותו ברחה מהבית והשאירה להם את התינוקת שלה קאנה,

תינוקת שמנמנה וחמודה המגלה סימנים של כוחות טלפתיים (בינתיים רק סימנים).

קנג'י מאמץ את קאנה בחום,

והופך למגן הצמוד שלה כמעט בכל רגע נתון,

מה שיוצר סיטואציות די קומיות כשנדמה שלפעמים הוא שוכח שהוא עדיין סוחב אותה על הגב,

כמו למשל בזמן נהיגה P:

 

לקנג'י היה חלום להיות כוכב רוק,

אבל החלום נעלם בגיל מסויים והוא נשבע להתרחק מכל דבר הקשור לרוקנ'רול,

בעיקר מקריוקי.

אבל כיאה לסיפור טוב,

גם האיזון הזה בחייו של הדמות הראשית יופר כאשר כבר באוגדן הראשון.

 

 

הנקודה המוזיקלית הזאת בחייו של קנג'י מבילה אותי היישר למאפיין חזק מאוד ב-20CB:

המוזיקה.

 

כל יוצר קומיקס,

גדול כקטן,

תמיד מחפש את הדרך לשלב בין אהבה אחת שלו - הקומיקס,

לבין אהבה אחרת שלו - המוזיקה.

וזה זיווג שקשה לבצע אותו,

כי בזמן שכוריאוגרף יכול לבנות ריקוד סביב שיר שהוא אוהב,

החיבור בין מוזיקה לבין קומיקס הוא כמעט בלתי אפשרי.

מוזיקה מסתמכת בעיקר על חוש השמיעה,

בזמן שבקומיקס חוש השמיעה הוא אולי החוש היחידי שכנראה לעולם לא יהיה חלק מחוויית הקריאה.

אבל הם ממשיכים לנסות,

וכך גם נאוקי שכבר עשה משהו דומה בכרך הראשון של Pluto,

וב-20CB הוא ממשיך לנסות בכמה דרכים נוספות.

 

קודם כל יש את עניין האיזכורים.

כבר בשם של המנגה אנחנו מקבלים איזכור לשיר 20th Century Boy של להקת T-Rex:

 

 

 

אני מניח שבכל תקופה היסטורית אחרת זה היה יכול להיות חיסרון משמעותי לכתוב מנגה שבה יש הרבה איזכורים לשירים שאנשים אולי לא מכירים,

אבל בעידן היוטיוב זה הופך להיות אלמנט שמרחיב את חוויית הקריאה אל מעבר לזמן שבו אנחנו משקיעים בקריאתה,

בכך שאנחנו יכולים לחפש את השירים ואף למצוא אותם בקלות (דרך אתרים חוקיים, כן?).

 

נאוקי גם משלב שירים כמעט כפסקול ב-20CB,

ואני מודה שאני לא מרגיש שהשילוב שלו בין מוזיקה לבין קומיקס הוא מספיק אחיד.

למזלנו הסיפור עדיין עשוי היטב גם בלי האלמנט המוזיקלי ככה שהנאת הקריאה לא נפגעת.

מה גם שאני קראתי רק את הכרך הראשון בינתיים,

ויכול להיות שבהמשך הוא מגיע להישגים גבוהים יותר בנושא הזה.

 

 

 

חוץ מנסיונות לחבר בין קומיקס למוזיקה,

נאוקי מצליח ליצור כאן סיפור ברמות איכות שנדיר למצוא,

ואני לא מדבר רק במנגה,

אלא ממש בכל מדיום.

 

ראשית,

הסיפור מתרחש במספר תקופות זמן כמעט במקביל,

ובעיקר בתקופה שבה קנג'י והחבורה היו ילדים ובהווה.

הפלאשבקים לתקופת הילדות מקבלים משמעות הרבה יותר חזקה מאשר פלאשבקים המוסיפים מידע,

והופכים להיות ממש חלק מההתפתחות העלילתית הלינארית,

כשבעצם הם ממש לא.

אבל השילובים של האירועים האלה נעשו ממש ביד אמן והופכים את הקריאה לחווייה מדהימה.

 

מעניין לשים לב איך נאוקי מתאר את האירועים שהתרחשו בתקופת הילדות.

כילדים יש לנו נטייה להגזים בדברים,

וגם בחבורה בסיפור יש בחור אחד שיודע לרוץ ממש מהר,

אבל כילדים הם מעניקים לו ממש תכונות על-אנושיות.

נאוקי משתף פעולה עם הדמיון של הדמויות שלו,

ולפעמים נדמה כאילו הילד הזה באמת יודע לרוץ כמו הרוח,

אבל אנחנו יודעים שזאת רק הגזמה של ילדים.

 

הסיפור הוא מאוד יפני.

הוא מתרחש ביפן,

לדמויות יש מנהגים יפניים,

ההומור נורא יפני,

וכל הפרטים הקטנים הם נורא מקומיים.

אתם יכולים להסתכל על זה כחיסרון,

אבל אני רואה בזה ייתרון גדול שמאפשר לנו להיכנס ולהכיר עולם חדש.

אני ממליץ להתחיל את הקריאה בהערות המתרגם בסוף הכרך שם הוא מדבר קצת על חלק מהמונחים שהוא תירגם,

וזה יעזור לכם להבין את האווירה טוב יותר,

ותיתקלו בפחות מונחים לא ברורים.

 

לאלו מכם שיודעים להעריך את הדברים הקטנים,

צפוייה כאן חווייה יוצאת דופן.

 

 

האומנות מצויינת.

 

קודם כל,

מכיוון שמדובר במנגה על קבוצה של אנשים,

נאוקי היה חייב להרכיב סט של דמויות שיהיו מקוריים וייחודיים אחד מהשני,

והוא עמד במשימה מצויין.

הוא עמד במשימה כל כך טוב,

כך שאנחנו יכולים לזהות את הדמויות גם בסצינות שמתרחשות כשהם היו ילדים.

 

מעבר לכך הקו של נאוקי הוא פשוט מדהים.

הוא כאילו לא מתאמץ,

אבל משיג המון.

הדמויות מאויירות נפלא ומעבירות קשת עצומה של רגשות בתוך עולם עמוס בפרטים שנראה נהדר.

 

 

 

לציירי קומיקס (ובעיקר מנגה!!!) יש מחלה שנורא קשה להתגבר עליה,

וזאת המחלה של עיצוב הדמויות.

ליוצרים יש את הנטייה לצייר את הגיבורים כיפי תואר ומושלמים,

ורוב הדמויות נראות דומות מידי ועיקר ההבדלים נמצא בצבע השיער\העור\בלבוש.

לכן,

לצפות בקאסט המדהים שנאוקי בונה זאת פשוט חוייה יוצאת דופן.

עולם גדול עמוס בדמויות לא-מושלמות בעלות אופי ומראה חיצוני ייחודי.

פשוט מדהים.

 

 

 

הכרך הראשון מהנה מאוד וכיף לקרא אותו,

אבל הוא לא עומד בפני עצמו,

ואני ממליץ עליו בעיקר לאלו שיהיו מוכנים להמשיך ולקרא את שאר הסדרה.

אגב,

לסדרה יצאו 22 כרכים,

ועוד 2 כרכים תחת השם 21st Century Boys שהם חלק בלתי נפרד ממנה,

וגם מהווים את הסוף של הסדרה.

נכון לעכשיו תורגמו לאנגלית רק ששת הכרכים הראשונים,

אבל הם ממשיכים לצאת באופן קבוע.

 

אבל למרות שמדובר בהתחייבות,

אם אתם רוצים מנגה איכותית,

המשלבת בצורה יוצאת דופן בין מסתורין והומור,

מדובר כאן בסדרה מצויינת עבורכם :)

אני קראתי רק את הכרך הראשון,

אבל אני בהחלט יכול להגיד שהתמכרתי!

 

 

 

נכתב על ידי , 27/12/2009 22:00   בקטגוריות ביקורת קומיקס, דמויות בקומיקס, דרמה, המלצות, מדע בדיוני, מוזר והזוי, מנגה, מתח, סקירת קומיקסים, קומדיה, קומיקס, רוקנ'רול, תמונות, תמונות מצחיקות, מסתורין  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-29/12/2009 18:39
 



PLUTO


האם יש כזה דבר מנגה בוגרת?

מנגה של יוצר עם ניסיון?

מנגה שמרגשת אותך בגלל התוכן ולא בגלל שציירו את הדמויות עם נצנצים?

מנגה שמתעסקת בלהעביר סיפור טוב ולא בלצייר כוסיות וכוסונים?

השאלות האלה לא הוגנות ומעט מתנשאות,

כי הרי ברור שיש מנגות מכל הסוגים ובכל הרמות.

באותה מידה יכולתי לשאול את זה גם על קומיקס מיינסטרים אמריקאי.

 

אז התשובה היא: כן.

יש מנגות כאלה (ויש גם קומיקס מיינסטרים אמריקאי כזה),

ואחת מהן היא Pluto,

שנוצרה במקביל ע"י נאוקי אוראסוואה (Naoki Urasawa) ביחד עם יוצר המנגה האגדי אוסאמו טזוקה (Osamu Tezuka),

עליו ארחיב בהמשך.

 

עידכון:

היי! זה אני מהעתיד!

סיימתי לקרא את כל הכרכים של הסדרה (8 סה"כ),

ובסוף הפוסט תמצאו תוספת קטנה אשר תסכם את הסדרה כולה וללא ספויילרים.

 

אבל לפני הכל, פסקול:

 

 

והפעם

 AC\DC עם Snowballed.

 

הערה:

הביקורת נטולת ספויילרים!

Pluto היא מנגה מצויינת שמשלבת בצורה מבריקה בין מדע בדיוני, בילוש, מסתורין, מעט אימה ועם המון דרמה.

היא מתרחשת בעולם עתידני,

והאוגדן הראשון מתרחש לא ביפן,

אלא דווקא בערים שונות באירופה כגון שוויץ, סקוטלנד או תורכיה.

 

בעולם של Pluto בני האדם והרובוטים חיים זה לצד זה בשלום,

ולעיתים קשה להבחין מי זה מי.

הדגמים הישנים יותר או דגמים ייעודיים (לצורכי שיטור או מלחמה, לדוגמה) נראים כמו רובוטים,

וישנם דגמים מתקדמים במיוחד שנראים ממש כמו בני אדם,

אבל לכולם אינטיליגנציה מלאכותית מתקדמת מאוד.

 

עניין האינטיליגנציה המלאכותית הוא נושא המרתק פילוסופים וסופרי מד"ב (יש הבדל?).

האם רובוט עם אינטיליגנציה מלאכותית יכול לחלום?

האם יהיו לו רגשות?

אלו אל שאלות פשוטות מכיוון שכל החלטה בנושא היא מכרעת.

בעולם של Pluto לרובוטים יש חלומות ויש רגשות,

והם אף מתאהבים,

מתחתנים,

וקונים רובוטים ילדים קטנים.

ההחלטה הזאת מייצגת את השקפת עולמם של יוצרי המנגה,

שככל הנראה מאמינים כי הרגשות שלנו הם תוצר של האינטיליגנציה שלנו,

ולא תוצר של הנפש - אם היא קיימת בכלל.

 

אך למרות כל זאת,

הרובוטים לעולם לא יוכלו להתעלות מעל הקודים של התוכנה שלהם,

אשר בין היתר גם קובעים כי רובוט לעולם לא יפגע או יהרוג בן אנוש.

וכמו כל סיפור בלשי טוב,

גם הסיפור שלנו מתחיל ברצח.

הנרצח הראשון שלנו הוא רובוט.

קוראים לו Mont-Blanc והוא רובוט שוויצרי שתפקידו היה לסייר בהרי האלפים,

לעזור למטיילים ולשמור על הסביבה.

במסגרת תפקידו הוא הציל את חייהם של אלפי בני אדם,

שימש כמדריך ומחנך סביבתי,

ואף עזר לסיים מלחמות ולעצור טרוריסטים מבלי להרוג אף אחד.

הוא רובוט שהפך לאגדה ואהוב על כולם,

ויום אחד הוא נרצח באופן מזעזע ומסתורי.

 

במקביל,

בעיר דאסלדורף שבגרמניה (בקומיקס גרמניה הפכה להיות האיחוד האירופאי),

מתבצע רצח נוסף של ברנרד לנקה

בן אנוש ופעיל קיצוני במסגרת מה שנקרא "התנועה לשימור חוקי הרובוטים" (שעדיין לא הנבתי אם זה בעד הרובוטים או נגדם, ואני משער שנגדם).

לחקירה מוזמן הבלש של הסיפור הבלשי שלנו,

גזיכט (Gesicht),

רובוט בילוש מתקדם מאוד שנראה בדיוק כמו בן אנוש (בתמונה כאן בצד).

החקירה של גזיכט מעלה נתונים מדאיגים:

הגופות של לנקה ומונט-בלאנק הושחטו באותה צורה סימבולית המעידה על קשר בין שתי הרציחות ואולי אף רוצח סדרתי.

בנוסף,

בזירת הרצח של לנקה אין שרידים לנוכחות של אדם נוסף ולכן הכי הגיוני שהוא נרצח ע"י רובוט,

שזה בעייתי כי רובוטים לא מסוגלים לרצוח בני אדם.

 

כדי לרדת לשורש העניין גזיכט נוסע לחקור את BRAU 1589,

הרובוט היחידי שאי פעם רצח בן אנוש.

החקירה שלו מעלה את הגילוי שיניע את המשך המנגה עד לכרך השמיני והאחרון שלה:

יש רוצח ששם לו למטרה לרצוח את כל שבעת הרובוטים הכי מתקדמים בעולם,

וגזיכט הוא אחד מהם!

המנגה פשוט מבריקה.

אומנם קראתי רק את האוגדן הראשון,

אבל מדובר ביצירה מדהימה!

ניכר הייתרון העצום של יוצרי מנגה מנוסים על גבי יוצרים צעירים,

בעיקר בתכנים הבוגרים והיכולת לרגש ולהשפיע על הקורא ללא מלודרמות מיותרות.

המנגה גם בנוייה בצורה כזאת שככל שתבואו עם יותר ידע וניסיון חיים,

כך תוכלו להינות ממנה יותר ע"י זיהוי מגוון עצום של השפעות והתייחסויות לאירועים היסטוריים.

פשוט עבודה מדהימה.

גם הקורא הלא מנוסה אך הרגיש יוכל למצוא איכויות מדהימות.

המנגה עשירה בסימבוליזם כגון:

מלחין עיוור המלחין סרטי קולנוע,

רובוט-לחימה שלא רוצה ללכת למלחמה,

ועוד...

 

המנגה בוחנת את ההגדרות שלנו לרגשות והמקור שלהן,

כמו את המקור להתנהגות "אנושית" כגון חיי משפחה וחברות.

כמו כן יש בחינה של המתח בין בני האדם לרובוטים,

ואת המתח שבין הרובוטים מהדגמים המיושנים לבין הרובוטים שנראים כמו בני אדם.

המנגה בוחנת גם את הצורה בה אנחנו מגדירים את עצמנו,

ומה ההבדלים בין בן-אנוש לבין רובוט כאשר שניהם נשואים עם ילדים והולכים כל יום לעבודה שהם לא בהכרח אוהבים?

מעבר לשאלות פילוסופיות כאלה,

המנגה עוסקת גם בשאלות של מד"ב כמו מה תהיה השפעת הנוכחות של רובוטים מתקדמים במלחמות עתידות,

ואיך ייראה עולם בו הגבו בין בני אדם לרובוטים הולך ונעלם. 

 

את כל הדברים האלה המנגה בוחנת דרך סיפורים אישיים "קטנים",

המתרחשים בתוך העולם המצומצם של דמות אחת או מערכת יחסים בין שתי דמויות.

באוגדן הראשון הסיפור נוגעים ללב ומרגשים בצורה יוצאת דופן.

מעבר לדרמה עמוקה אנחנו מקבלים גם סיפור בלשי העשוי נהדר,

עם המון מסתורין ורמזים קטנים שבאים לאט לאט ובונים פאזל גדול בדרך לפיתרון התעלומה.

תוסיפו לכך כמה רגעי אימה (כמו החקירה של BRAU 1589),

ותקבלו מנגה יוצאת מן הכלל.

 

אומנם חסרים באוגדן הראשון מעט קטעי אקשן לטעמי,

אבל זאת מנגה שצריך לקרא ולהעמיק בה,

ולכן אומנם יש יופי של קטעי אקשן,

אבל באוגדן הראשון הם באים בכמויות קטנות יחסית למה שהתרגלנו ממנגות.

 

 

האומנות מצויינת והדמויות נראות נהדר.

הסגנון הוא סגנון מנגה אבל הרבה יותר ריאליסטי ממה שהתרגלנו אליו. 

לא תראו כאן עיניים מוגדלות בשפע אלא רק אולי על ילדים קטנים (דוגמה למעלה ובצד),

וגם אז בטוב טעם.

הקווים המתארים את הדמויות אומנם מינימליסטים בצורה מסויימת,

אבל מאוד מדוייקים.

זה פשוט מאוד סגנון מנגה בוגר,

בלי צ'יבי או כל מיני שטויות שמתאימים יותר לקומדיות צעירות.

 

הרקעים מאויירים בפירוט גבוה ומאוד ריאליסטי,

ולפעמים באיורי נוף טבעי זה נראה כמו עיבוד לתמונה,

אבל אם זה עיבוד זה אחד שנעשה כהלכה ואינו צורם לעין ליד איורי היד העדינים שמסביבץ

 

עיצוב הדמויות יושב בדיוק במקום הנכון.

אני מודה שיש איזו דמות או שתיים שנראות קצת "משומשות",

אבל זה כיף לקרא קומיקס עם דמות ראשית שהוא לא בלש כוסון מסוקס עם זיפים,

והבחורות הן לא כוסיות מטורפות.

הכל נורא קרוב לקרקע ולא מנקר עיניים,

כאילו מפנה מקום לסיפור שירגש אותך במקום להלהיב אותך עם נצנצים מזוייפים.

 

הרובוטים הם לא מכות (Macha).

חלקם נראים בכלל כמו בני אדם,

ואילו האחרים מאויירים בטוב טעם ובעדינות.

היוצרים בחרו להעניק לדגמים הלא אנושיים תווי פנים קפואות,

וגם האנושיים שבהם לא ממהרים להביע רגשות חיצונית,

אבל היופי הגדול הוא כאשר הקורא מרגיש את סערת הרגשות שעוברת עליהם גם כשפניהם קפואות והטקסט שלהם נראה מונוטוני.

כנראה שהיוצרים מבינים שהרגש נמצא בסיפור עצמו,

ולא בציורים מלודרמטיים.

 

אני מאוד כועס על התירגום.

מצד אחד אין כאן הרבה בלאגן והקריאה זורמת.

אבל מצד שני גם הפעם לא טרחו בהוצאה לעשות היפוך מראה לעמודים,

ואומנם הטקסט באנגלית ונקרא משמאל לימין,

אבל העמודים, הריבועים והבלונים מסודרים מימין לשמאל כמו קומיקס בעברית.

למה אלוהים?

למה?!?!

הסיפור של Pluto הוא בעצם עיבוד מחדש לסיפור שהופיע במנגה המפורסמת של Astro Boy,

ואנשים מתארים את Pluto כ"אסטרו בוי למבוגרים".

ב-Pluto יש נוכחות של כמה דמויות מאסטרו בוי כולל אסטרו בוי עצמו הקרוי כאן Atom,

שזה בעצם התירגום האמיתי של שמו מיפנית.

"אסטרו בוי" זאת המצאה מערבית מעצבנת.

 

אוסאמו טזוקה,

שיצר גם את אסטרו בוי וגם שותף ביצירת Pluto,

נחשב לאגדה ובצדק.

טזוקה יצר את אסטרו בוי ב-1951 והגדיר בו את המגה-ז'אנר של המנגה כמו שאנחנו מכירים אותו כיום.

רוב הדברים שמייחדים ומבדילים את המנגה ואת דרך העברת הסיפורים הייחודית שלה מקורם בעבודות של טזוקה,

הממשיכים לתת ביטוי גם בעבודות של יוצרי מנגה כיום,

וגם אצל כאלה שמעולם לא קראו עבודות של טזוקה (אם יש כאלה בכלל).

ב-1963 טזוקה עושה עיבוד לאנימה של אסטרו בוי,

והיא הופכת להיות סדרת האנימציה השבועית הראשונה אי פעם ביפן!

מאוחר יותר באותה שנה הסדרה משודרת גם בארה"ב.

 

על פי ביקורת של כאלה שמבינים במנגה יותר טוב ממני,

ההשפעה של טזוקה והסגנון שלו ניכרים כאן מאוד,

אבל בזמן שאסטרו בוי מיועד לצעירים,

Pluto הוא מנגה בוגרת למבוגרים.

 

אגב,

טזוקה יצר גם מנגה בשם אדולף,

המתרחשת לפני מלחמת העולם השנייה ומספרת על מפגש בין שלושה אנשים ששמם אדולף:

יהודי, יפני-גרמני, ואדולף היטלר בעצמו.

ל-Pluto יצאו סה"כ 8 כרכים,

והחקירה והמסתורין המתחילים בכרך הראשון בוודאי יימשכו עד הסוף.

הכרך הראשון לא יספק לכם סיפור שלם וסגור,

אבל כן יספק לכם חווית קריאה שלמה ואיכותית עם כמה סיפורים קטנים הבונים המשך לכרכים הבאים.

ככה שכן,

יש "המשך יבוא" בסוף,

אבל זה לא שתישארו עם תאוותכם בידכם.

אתם בהחלט תבואו על סיפוקכם.

 

אני מודה שהתמכרתי ואני רוצה עוד.

החיפושים שלי אומנם קצת כשלו בדרך,

אבל סוף סוף הצלחתי למצוא עוד מנגה איכותית שתעביר לי זמן קריאה מהנה.

מומלץ מאוד!

 

עדכון:

אוקיי,

קראתי את הכל.

מה אני אגיד?

מושלם? מושלם.

סיפור מד"ב יוצא דופן בגאוניותו? כן.

אז תרוצו על זה.

זה ללא ספק מד"ב כמו שמד"ב אמור להיות, צריך להיות, וכדאי שיהיה.

זה מושלם. 

 

 

נכתב על ידי , 15/11/2009 10:31   בקטגוריות אנימה, ביקורת קומיקס, דמויות בקומיקס, המלצות, מנגה, סקירת קומיקסים, קומיקס, תמונות, אקשן/פעולה, בלשי, מדע בדיוני  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   5 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-20/11/2009 14:31
 




דפים:  
239,978
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סקס ויצרים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspace cadet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על space cadet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ