אחרי שהתמכרתי למנגה המצויינת Pluto,
וכאילו שאין לי חור בכיס במילא,
התמכרתי למנגה נוספת של אותו היוצר (מר נאוקי אוראסאווה).
הפעם נאוקי מצליח להוכיח שהוא גם יודע לכתוב חומר איכותי לקהל הרחב,
אבל גם לגוון בסגנון הכתיבה שלו.
במנגה המצויינת 20th Century Boys הוא שוב מוכיח שהוא יודע לכתוב דרמת מסתורין חזקה במיוחד,
אבל הפעם גם משלב בה המון הומור,
ואף בודק את אחת השאלות שתמיד הטרידה יוצרי קומיקס,
וכמעט תמיד הובילה לאבדון:
האם אפשר לשלב בין קומיקס למוזיקה?!
אבל לפני הכל, פסקול:
והפעם Jumping Jack Flash של The Rolling Stones,
אחד השירים שמוזכרים במנגה.
לפני הביקורת,
בואו נחליט שבמקום לכתוב כל הזמן 20th Century Boys,
אני פשוט אכתוב 20CB.
אז על מה המנגה הזאת בעצם? 
בגלל שהסיפור ב-20CB מאופיין בהמון מסתורין הנחשף לאט לאט,
אנחנו לא מקבלים את מלוא ההסברים כבר באוגדן הראשון.
האוגדן הראשון מיועד בעיקר כדי לתת לנו אקספוזיציה על הדמויות ועל עולמן,
והוא עושה את זה בצורה מרתקת.
הסיפור הוא על קבוצת חברים שמכירים אחד את השני מהילדות.
כילדים עולמם היה עמוס במשחקים ומוזיקה,
חוברות מנגה ומגזינים למבוגרים,
ומבצר סודי שבנו לעצמם בחורשה.
כחלק מעולם החלומות שבנו לעצמם,
הם כותבים ביחד סיפור דמיוני על אירגון רשע שמנסה להשתלט על העולם.
כמעט שלושים שנה עוברות,
והקבוצה מתאחדת שוב באופן חלקי.
סביר להניח שחברים נוספים יצטרפו בהמשך,
אבל בכתיבה כמו של נאוקי דברים לא קורים בבת אחת,
אלא צריך להתענג על התהליך שבו הם מתרחשים.
פגישתם נערכת במקביל למספר אירועים מוזרים ביותר שהתרחשו לאחרונה,
אותם הם מקשרים לאותו סיפור דמיוני שכתבו לפני 30 שנה.
בהתחשב בכך שהסיפור נשאר קבור מתחת לעץ במשך כל הזמן הזה,
הם מתחילים לתהות האם מה שכתבו הוא בעצם נבואה,
ומה יקרה אם הנבואה תתגשם והעולם יהיה תחת מתקפות טרור נוראיות אותם הם בדו כילדים?
המנגה עמוסה מעל לראש במסתורין מותח ומסקרן,
ובאופן שחדש לי לגמרי,
גם עמוסה בהמון הומור,
ובכך נוצרת לנו חווית קריאה מרתקת וחדשה.
בד"כ בסיפורים עמוסי משתתפים ודמויות (מה שנדמה כמאפיין בכתיבתו של נאוקי) אני אוהב לכתוב כאן עליהם בקצרה.
אבל ב-20CB יש המון,
המון דמויות,
ולכן זה יהיה טירוף לכתוב על כולן כאן.
אבל,
בתחילת האוגדן הראשון נאוקי מספק לנו שני עמודים בהם הוא מציג את החבורה המרכזית,
אותה קבוצת חברים שעכשיו מתמודדים עם תוצאות הנבואה שלהם,
וזה מספיק בהחלט עד השלב שבו אנחנו כבר מכירים אותם היטב.
למי שקנה את האוגדן ואין לו כוח לעבור לעמודים הראשונים בכל פעם שהוא לא מזהה דמות,
יכול פשוט לחפש אותם בגוגל.
מה שכן,
הסיפור מועבר בעיקר דרך חייו של דמות אחת,
קנג'י,
ואני מניח שעליו כן חשוב לכתוב :)
קנג'י הוא לא מנהיג החבורה. 
הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר,
אבל הוא גם לא הכי טיפש שם.
מעין בחור ממוצע שכזה.
קנג'י עובד בחנות מכולת ביחד עם אמא שלו,
והוא מסוג המוכרים הקשוחים והמעצבנים,
כאלה שלא מרשים לאמא שלהם לקרא את העיתון מבלי לשלם עליו קודם.
אבל חוץ מהיותו פוץ שגם בנוכח המוות חושב קודם כל כמה כסף הוא יפסיד במכולת,
קנג'י מתגלה כבחור עם לב זהב.
אחותו ברחה מהבית והשאירה להם את התינוקת שלה קאנה,
תינוקת שמנמנה וחמודה המגלה סימנים של כוחות טלפתיים (בינתיים רק סימנים).
קנג'י מאמץ את קאנה בחום,
והופך למגן הצמוד שלה כמעט בכל רגע נתון,
מה שיוצר סיטואציות די קומיות כשנדמה שלפעמים הוא שוכח שהוא עדיין סוחב אותה על הגב,
כמו למשל בזמן נהיגה P:
לקנג'י היה חלום להיות כוכב רוק,
אבל החלום נעלם בגיל מסויים והוא נשבע להתרחק מכל דבר הקשור לרוקנ'רול,
בעיקר מקריוקי.
אבל כיאה לסיפור טוב,
גם האיזון הזה בחייו של הדמות הראשית יופר כאשר כבר באוגדן הראשון.
הנקודה המוזיקלית הזאת בחייו של קנג'י מבילה אותי היישר למאפיין חזק מאוד ב-20CB:
המוזיקה.
כל יוצר קומיקס,
גדול כקטן,
תמיד מחפש את הדרך לשלב בין אהבה אחת שלו - הקומיקס,
לבין אהבה אחרת שלו - המוזיקה.
וזה זיווג שקשה לבצע אותו,
כי בזמן שכוריאוגרף יכול לבנות ריקוד סביב שיר שהוא אוהב,
החיבור בין מוזיקה לבין קומיקס הוא כמעט בלתי אפשרי.
מוזיקה מסתמכת בעיקר על חוש השמיעה,
בזמן שבקומיקס חוש השמיעה הוא אולי החוש היחידי שכנראה לעולם לא יהיה חלק מחוויית הקריאה.
אבל הם ממשיכים לנסות,
וכך גם נאוקי שכבר עשה משהו דומה בכרך הראשון של Pluto,
וב-20CB הוא ממשיך לנסות בכמה דרכים נוספות.
קודם כל יש את עניין האיזכורים.
כבר בשם של המנגה אנחנו מקבלים איזכור לשיר 20th Century Boy של להקת T-Rex:
אני מניח שבכל תקופה היסטורית אחרת זה היה יכול להיות חיסרון משמעותי לכתוב מנגה שבה יש הרבה איזכורים לשירים שאנשים אולי לא מכירים,
אבל בעידן היוטיוב זה הופך להיות אלמנט שמרחיב את חוויית הקריאה אל מעבר לזמן שבו אנחנו משקיעים בקריאתה,
בכך שאנחנו יכולים לחפש את השירים ואף למצוא אותם בקלות (דרך אתרים חוקיים, כן?).
נאוקי גם משלב שירים כמעט כפסקול ב-20CB,
ואני מודה שאני לא מרגיש שהשילוב שלו בין מוזיקה לבין קומיקס הוא מספיק אחיד.
למזלנו הסיפור עדיין עשוי היטב גם בלי האלמנט המוזיקלי ככה שהנאת הקריאה לא נפגעת.
מה גם שאני קראתי רק את הכרך הראשון בינתיים,
ויכול להיות שבהמשך הוא מגיע להישגים גבוהים יותר בנושא הזה.
חוץ מנסיונות לחבר בין קומיקס למוזיקה,
נאוקי מצליח ליצור כאן סיפור ברמות איכות שנדיר למצוא,
ואני לא מדבר רק במנגה,
אלא ממש בכל מדיום.
ראשית,
הסיפור מתרחש במספר תקופות זמן כמעט במקביל,
ובעיקר בתקופה שבה קנג'י והחבורה היו ילדים ובהווה.
הפלאשבקים לתקופת הילדות מקבלים משמעות הרבה יותר חזקה מאשר פלאשבקים המוסיפים מידע,
והופכים להיות ממש חלק מההתפתחות העלילתית הלינארית,
כשבעצם הם ממש לא.
אבל השילובים של האירועים האלה נעשו ממש ביד אמן והופכים את הקריאה לחווייה מדהימה.
מעניין לשים לב איך נאוקי מתאר את האירועים שהתרחשו בתקופת הילדות.
כילדים יש לנו נטייה להגזים בדברים,
וגם בחבורה בסיפור יש בחור אחד שיודע לרוץ ממש מהר,
אבל כילדים הם מעניקים לו ממש תכונות על-אנושיות.
נאוקי משתף פעולה עם הדמיון של הדמויות שלו,
ולפעמים נדמה כאילו הילד הזה באמת יודע לרוץ כמו הרוח,
אבל אנחנו יודעים שזאת רק הגזמה של ילדים.
הסיפור הוא מאוד יפני.
הוא מתרחש ביפן,
לדמויות יש מנהגים יפניים,
ההומור נורא יפני,
וכל הפרטים הקטנים הם נורא מקומיים.
אתם יכולים להסתכל על זה כחיסרון,
אבל אני רואה בזה ייתרון גדול שמאפשר לנו להיכנס ולהכיר עולם חדש.
אני ממליץ להתחיל את הקריאה בהערות המתרגם בסוף הכרך שם הוא מדבר קצת על חלק מהמונחים שהוא תירגם,
וזה יעזור לכם להבין את האווירה טוב יותר,
ותיתקלו בפחות מונחים לא ברורים.
לאלו מכם שיודעים להעריך את הדברים הקטנים,
צפוייה כאן חווייה יוצאת דופן.
האומנות מצויינת.
קודם כל,
מכיוון שמדובר במנגה על קבוצה של אנשים,
נאוקי היה חייב להרכיב סט של דמויות שיהיו מקוריים וייחודיים אחד מהשני,
והוא עמד במשימה מצויין.
הוא עמד במשימה כל כך טוב,
כך שאנחנו יכולים לזהות את הדמויות גם בסצינות שמתרחשות כשהם היו ילדים.
מעבר לכך הקו של נאוקי הוא פשוט מדהים.
הוא כאילו לא מתאמץ,
אבל משיג המון.
הדמויות מאויירות נפלא ומעבירות קשת עצומה של רגשות בתוך עולם עמוס בפרטים שנראה נהדר.
לציירי קומיקס (ובעיקר מנגה!!!) יש מחלה שנורא קשה להתגבר עליה,
וזאת המחלה של עיצוב הדמויות.
ליוצרים יש את הנטייה לצייר את הגיבורים כיפי תואר ומושלמים,
ורוב הדמויות נראות דומות מידי ועיקר ההבדלים נמצא בצבע השיער\העור\בלבוש.
לכן,
לצפות בקאסט המדהים שנאוקי בונה זאת פשוט חוייה יוצאת דופן.
עולם גדול עמוס בדמויות לא-מושלמות בעלות אופי ומראה חיצוני ייחודי.
פשוט מדהים.
הכרך הראשון מהנה מאוד וכיף לקרא אותו,
אבל הוא לא עומד בפני עצמו,
ואני ממליץ עליו בעיקר לאלו שיהיו מוכנים להמשיך ולקרא את שאר הסדרה.
אגב,
לסדרה יצאו 22 כרכים,
ועוד 2 כרכים תחת השם 21st Century Boys שהם חלק בלתי נפרד ממנה,
וגם מהווים את הסוף של הסדרה.
נכון לעכשיו תורגמו לאנגלית רק ששת הכרכים הראשונים,
אבל הם ממשיכים לצאת באופן קבוע.
אבל למרות שמדובר בהתחייבות,
אם אתם רוצים מנגה איכותית,
המשלבת בצורה יוצאת דופן בין מסתורין והומור,
מדובר כאן בסדרה מצויינת עבורכם :)
אני קראתי רק את הכרך הראשון,
אבל אני בהחלט יכול להגיד שהתמכרתי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני יודע שאין בבלוג הזה הרבה ביקורות על מנגה (ועל אנימה אף פחות),
