לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Sex, Comics And Rock N' Roll


סקס קומיקס ורוקנ'רול

Avatarכינוי: 

בן: 31

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ®ֳ¬ֳ¶ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הא הא הא...


לא, זה לא פוסט שקשור לג'וקר.

למרות שתדעו לכם שמארק המיל לוהק לדובב את הג'וקר בעיבוד אנימציה ל-The killing joke.

אבל זה לא פוסט על הג'וקר.

זה פוסט על הומור.

 

הפוסט הזה נועד לסגור איתכם ויכוח שחוזר על עצמו כאן כל כמה זמן,

וזה הויכוח סביב אילו ציפיות יכולות להיות לנו מקומיקס\סרטים\ספרים שאמורים להצחיק.

אתם יודעים - קומדיות.

אז ככה:

 

בסאות'פארק עשו הבחנה מבריקה כשהם התייחסו לפמילי גיי,

וטענו שלהומור כחלק מעלילה יש לפחות שני סוגים עיקריים:

יש סוג שבו ההומור מאופיין כבדיחות קצרות ונטולות הקשר ממשי לסיפור.

בסוג כזה אפשר באופן עקרוני להוציא את הבדיחה מבלי שהיא תפריע לעלילה,

ולמקם אותה בעלילה אחרת מבלי שזה ייראה תלוש או לא שייך.

כך הם הגדירו את ההומור של פמילי גיי וטענו שזה סוג הומור נחות כי הוא אינו דורש מאמץ או אינטיליגנציה,

עד כדי כך שאפילו פרות ים יכולות לכתוב תסריט כזה באופן אקראי.

אני לא חושב שזה הומור נחות,

אבל אין ספק שהוא דורש פחות אינטיליגנציה ויכולות כתיבה לעומת הסוג השני,

שבו ההומור נובע מהמשמעויות של אירועים בעלילה.

בסוג הזה אי אפשר יהיה להפריד את הקטע המצחיק מהעלילה,

ואפילו אם תנסו לספר לחברים מה היה כל כך מצחיק בקומיקס שקראתם,

אז תצטרכו לתת הקדמה ואז להוסיף הסברים D:

 

אז הדבר הראשון שאני רואה לנכון לדרוש מקומדיות זה שההומור יהיה יותר מן הסוג השני.

אני מוכן לקבל את הסוג הראשון, ברור,

אבל שלא יהיה הדומיננטי.

 

בנוסף לכך,

ובניגוד לכל מה שאתם אולי חושבים על קומדיות,

אפשר לדרוש מהן להיות גם אינטיליגנטיות,

ואפילו לעסוק בדברים חשובים או להעביר רעיונות מעניינים.

הנה כמה דוגמאות:

 

"הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'אפלין,

ו"ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק,

הן שתיהן סאטירות פוליטיות רציניות ביותר שיצאו בעיצומם של משברים עולמיים,

והדבר היחיד שהציל את היוצרים מצליבה של התקשורת היא העובדה שהם פשוט קורעים מצחוק באופן שקשה לתאר.

שני הסרטים הנ"ל מוכיחים שאפשר לעסוק בנושאים קשים ורציניים,

להביע עליהם עמדה ביקורתית,

להיות בסיס לשיחות על עקרונות ורעיונות כמו חופש ודמוקרטיה,

ועדיין להיות שניים מן הקומדיות המצחיקות ביותר של כל הזמנים.

 

הנה קטע מצ'אפלין.

הוא משחק את הדיקטטור הגדול הינקל (פארודיה על היטלר).

הנאום שלו הוא ג'יבריש שמורכב ממילים באנגלית שנשמעות כמו גרמנית וגם סתם שטויות.

המסר הוא כמובן שהיטלר אומנם כריזמטי וסוחף - אבל מדבר בולשיט.

וזה מסר אמיץ בתקופה שבה היטלר בשיאו ואפילו באמריקה היו תנועות תמיכה בו (לפני שאנשים ידעו מה הוא באמת עושה שם).

הקריינית ש"מתרגמת" את הינקל לאנגלית היא מתורגמנית מטעם המשטר של הינקל,

ולכן יש הבדל ברור בין מה שהיא אומרת לבין מה שברור שהינקל אומר P:

המסר הוא כמובן: היטלר שקרן.

 

 

ואם אתם חושבים שהבאתי לכם שתי דוגמאות "עתיקות",

עוד לא שמעתם כלום:

"קנדיד או האופטימיות" של וולטר,

ו"ז'אק הפטליסט ואדונו" של דני דידרו,

שניהם ספרים שנכתבו בסביבות שנת 1760,

שניהם מתארים סיפור מסע של דמויות הזויות ברחבי ארצות השפלה והעולם,

שניהם מבוססים על רעיונות פילוסופיים בדבר חופש הבחירה וגורל ומהווים אלגוריה סיפורית לרעיונות אלו,

ושניהם מצחיקים באופן היסטרי.

כמו שאומרים הצעירים: פיפי!

אם יש לכם אומץ,

אני מאתגר אתכם לתפוס את "קנדיד" (שהוא המוצלח יותר מבין השניים),

ולראות איך אדם מלפני 250 שנה מצליח לגבור על פערי מנטליות וזמן עצומים,

ולגרום לכם להרגיש שאתם קוראים יצירה רעננה ואקטואלית ממש כאילו היא נכתבה היום.

 

תבינו,

הספרים הנ"ל הן קומדיות טהורות.

כל עמוד וכל מילה בהם נועדו להצחיק.

ועדיין,

הסיפור שלהם הוא סוג של עיבוד עלילתי לרעיונות פילוסופיים מאוד מורכבים שהתפתחו ושלטו בעולם באותם שנים,

וקיראה של הסיפורים הללו תעזור לכם להבין את הרעיונות הללו ותשלח אתכם לקרא עליהם עוד.

זה מדהים.

כמה שהם מצחיקים ככה הם אינטיליגנטים.

 

בקומיקס אפשר לראות קומדיות שהן גם מצחיקות מאוד,

וגם מנהלות דיון עם הקורא על הקשרים תרבותיים רלוונטיים.

כמו לדוגמה Nextwave המשובח,

אשר מציג צדדים נידחים של יקום Marvel ומשתעשע בהם בפארודיה.

או Twited Toyfare Theatre המנוח (סוג של רובוט צ'יקן רק בקומיקס),

שגם הוא מייצר פארודיה על נכסי תרבות גיקיים.

מומלץ בחום לבדוק גם אותם :)

 

תראו,

כלל היסוד בהומור הוא שאם זה מצחיק זה מצחיק.

אין נוסחה ואין מתמטיקה ואין חוקי ברזל.

אף אחד לא יודע איך זה עובד.

תהליך של יצירת הומור הוא גישוש באפילה עם המון בדיקות עד שמוצאים מה עובד.

ועם זאת,

הבסיס לכתיבה קומית יכול להיות בסיס אינטיליגנטי, חכם, בעל משמעות ומסר,

והמסגרת יכולה עדיין לשמור על העקרונות הבסיסיים של כתיבה עלילתית בסיסית.

כשזה הבסיס וזו המסגרת,

אנחנו נקבל גם הומור וגם סיפור טוב בעל משמעות.

ואיזה כיף זה כשזה קורה :)

 


נכתב על ידי , 22/8/2015 14:04   בקטגוריות הומור שחור, המלצות  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-23/8/2015 12:08
 



במנהרת הזמן!!!


לא, הבלוג לא מת.

אבל אתם יודעים איך אני ותקופות הלחץ שלי...

כך או כך,

שימו לב שהבלוג מתעדכן עם ביקורות של אורחים,

וכמובן שגם אתם מוזמנים להתארח ולכתוב ביקורת על קומיקס או סרט מבוסס קומיקס.

רק הערה חשובה:

קודם צרו איתי קשר במייל ורק לאחר מכן תתחילו לכתוב את הביקורת.

יש כמה הנחיות שחשוב שתכירו :)

 

וכמובן אני תמיד כאן בתגובות,

עונה ומגיב לכם,

רק קחו בחשבון שמי שמגיב כאלמוני ואינו מזדהה - אני שומר לעצמי את הזכות גם להיכנס בו אם הוא ישאל משהו מטומטם :)

ברוכים הבאים לאינטרנט, מאדאפאקאס!!!

 

אוקיי,

אז הצטברו המון דברים שרציתי לשתף,

ואני פשוט אתחיל מהעדכני ביותר ואלך אחורה עד שיימאס P:

 

תוכן עניינים:

איזה תחת יש לספיידרוומן יא וואראדי...

עדכוני קולנוע בשפע

ההשפעות החדשות בעיצוב גיבורי על

אוסף מדהים של איורי קירבי

לא להאמין, אבל מצאו עוד אחד...

קרנסטון ופול במערכון חדש וקורע

כשרובין וויליאמס מת, איבדנו עוד חובב קומיקס מושבע

סרט חדש לבובספוג!

אלפרד המניאק!!!

אנימציה קצרה לחובבי אסאסינס קריד

המנגה האבודה של בטמן

 

אני אתחיל במשהו שבד"כ מרתיח אותי...

Marvel החליטו להחיות מחדש את הסדרה של ספיידרוומן,

וכדי לחגוג את החוברת הראשונה,

הם ביקשו מאגדת הקומיקס האיטלקי מילו מנרה שיעשה שער חלופי.

הוא כמובן שלח את זה:

 

 

מן הסתם האינטרנט נשבר לשניים כשהפמינאציות למיניהן רתחו מזעם.

כרגיל הן מנסות להסתיר את הטימטום שלהן מאחורי טיעונים כמו:

"התנוחה לא אפשרית מבחינה אנטומית"

"הבגד צמוד באופן לא הגיוני"

"כל המטרה היא לחרמן"

"לא הייתם מציירים ככה גבר"

 

אז קודם כל,

התנוחה מאוד אנטומית,

כי מילו עובד עם דוגמניות.

וגם אם זה לא נוח או לא פרקטי - אז מה?

היא אשת עכביש. היא לא אדם רגיל.

וכן, הבגד צמוד מידי ודק מידי ממש כמו כל בגד של כל סופר גיבור אי פעם,

בטח אחד ממשפחת העכביש.

האם המטרה לחרמן? כנראה שכן.

מילו הוא אמן אירוטי,

וזה שער חלופי.

מה הבעיה?

מה הבעיה להציג דמויות קומיקס באופן אירוטי? שום בעיה, תכל'ס.

והאמת?

לא רק שהיינו מציירים ככה גבר,

אלא כבר ציירנו,

לפני כמעט עשר שנים:

 

 

אותה תנוחה בדיוק,

בגד צמוד בדיוק באותה מידה,

ו... זה גבר!

האם המטרה של השער הזה היא לחרמן?

כנראה שלא, אבל אי אפשר לשלול שזה מדליק נשים מסויימות.

זה בהחלט אפשרי.

 

מה שעצוב זה שלספיידרוומן היה כותר עד לא מזמן,

עליו עבדו מיטב היוצרים של Marvel באותה תקופה,

והכותר מת.

עכשיו הם שוב מנסים להחיות אותו,

ולא בגלל שספיידרוומן היא מכונת מזומנים,

הו לא,

פשוט בגלל שהם אוהבים את הדמות והם רוצים עוד דמויות נשיות.

אז הם הלכו לאחד מיוצרי הקומיקס הטובים והמוערכים ביותר שיש כיום,

מילו מנרה,

וביקשו ממנו שיעשה שער כדי לקדם את הכותר החדש.

אבל הצבועים של הפמיניזם המודרני פשוט לא מסוגלים להבין את זה...

 

מי שרוצה,

מאדוקס מסכם את העניין הזה באופן מושלם ומקיף (ומצחיק):

 

 

 

כמה דברים מעניינים קורים בזירת הקולנוע.

הראשון הוא ששומרי הגלקסיה הפך רשמית לסרט הרווחי ביותר של הקיץ.

כך הוא עקף זבלונים כמו רובוטריקים וצבי הנינג'ה,

ולדעתי גם את איש הפלדה.

הסרט לא מושלם,

אבל היי,

לפחות יש לו כיוון נכון וטוב ובתקווה שהוא יהווה מודל לבאים אחריו.

אתם מוזמנים לבדוק את איורי הקונספט האלה של הסרט,

ולגלות שהדמויות יכלו להיראות מאוד אחרת...

 

מן הצד השני,

WB ממשיכים לפנטז ולחלום על כל מיני סרטים שאף אחד לא יצלם אף פעם.

מה אכפת לה?

לא עולה כסף להכריז דברים.

בקומיקון הם חשפו המון תאריכים אבל לא אמרו מה יהיה בהם ואף אחד לא מאמין שייצא מזה משהו.

עכשיו הם מדברים על סרט ל"לגיון סופר הגיבורים" וסרט על שאזאם עם דה-רוק בתפקיד Black Adam.

להזכירכם,

לפני שספיידרמן המופלא 2 נכשל בקופות,

סוני הבטיחו המון סרטי המשך כולל סרט לסיניסטר סיקס.

אחרי שהוא כשל הם ירדו מזה מממש מהר.

ועוד לא הזכרנו שלפני שגרין לנטרן יצא לקולנוע WB אמרו שהם יצלמו שני המשכים ברצף (כמו עם שר הטבעות),

אבל המשכך לקקי ההוא אנחנו לא נראה (תודה לאל).

 

אבל מה שמטריד במיוחד זה ש-WB הכריזו רשמית ש"סופרמן\בטמן" לא יהיה סרט קליל או עם הומור,

אלא מאוד אפל ורציני.

שזה יכול להיות כיוון טוב, אבל סרט אפל ורציני ידרוש שיעבדו עליו במאים שיודעים לעשות סרטים טובים ומורכבים.

וסניידר הוא שמוק.

כמו כן,

עולם הסופר גיבורים הוא לא אפל ומדכא, מצטער.

גם לא בטמן.

ואם כבר דיברנו על שאזאם,

פשוט תבדקו את סרט האנימציה הקצר הזה שמציג באופן נהדר את דמותו של קפטן מרוול,

ולמה יש מקום להומור ושמחת חיים גם ביקום DC.

כאילו, תסתכלו על זה:

 

 

נכון שזה כיף כשסופרמן מחייך? :)

 

בכל מקרה,

הנה החשיפה הראשונה של הבטמוביל:

 


כמו כן,

כנראה שבטמן בסרט הזה כבר יהיה זקן אם לא מאוד זקן,

כי לפי פרטים שנחשפו,

הוא ככל הנראה היה פעיל כבר בשנות ה-50,

מה שאומר שאם יהיה סרט רק של בטמן - זה הולך להיות מוזר...

 

עוד בקולנוע,

הנה Vision מהסרט של האוונג'רס שקרב ובא:

 

 

תמונה טובה יותר הסתובבה ברשת והוסרה,

אבל אני יכול להגיד לכם שהוא נראה ממש דומה לקומיקס.

 

כמו כן,

מסתבר שלסטן לי תוכננה הופעת אורח שונה ממה שהיתה לו בסוף ב"שומרי הגלקסיה",

ואתם יכולים ללכת לכאן כדי לראות את הפרטים המלאים.

 

בזמנו קטלנו כאן את קפטן אמריקה 2,

אבל כבר בפוסט הזהרתי שדעתו של המבקר האורח לא זהה לשלי,

ושאצטרך לצפות בסרט שוב בבית לפני שאחווה דעה.

אז עשיתי זאת,

והסרט לא באמת כזה נורא,

ואני חושב ש-Honest Trailers מסכמים אותו יפה מאוד:

 

 

תכל'ס.

ואני שמח שיש לנו סרטים כאלה (אגב, הנה כמה סצינות שנמחקו מהסרט).

רק שיפסיקו עם המחלה הזאת של הקומיקס של להרוג-דמויות-אבל-לא-באמת כל הזמן...

 

 

 

לפני כמה שנים יצא סרט המשך ל"טרון",

והקונספט ארט של הסרט כל כך הדליק אנשים,

שפתאום כל הסופר גיבורים קיבלו פסים זוהרים על התלבושות שלהם.

וואלאק, תקופה קשה לחובבי עיצוב דמויות...

 

אבל זה מאחורינו,

וב-CA שמו לב למגמה חדשה ונהדרת בעיצוב דמויות בקומיקס,

וכמה "מפתיע" - רוב הדוגמאות מגיעות מ-Marvel.

 

אז הנה הסקירה שלהם,

והנה כמה מהתלבושות החדשות שמסתובבות במיינסטרים שאני באופן אישי מאווווווד אוהב:

 

 

 

אתם מבינים למה אני קורא לפמיניסטיות "צבועות"?

תראו איזה יופי!

בגדים פרקטיים!

לא חושפניים!

מקוריים!

מיוחדים!!!

אאההההה!!!!!

 

 

ה-28 באוגוסט הוא יום הולדתו של ג'ק קירבי,

ולכבודו אירגנו באיזה בלוג אוסף של מגוון יצירות מדהימות פרי עטו.

 

כיף להסתכל ולהבין שהבנ'אדם יכל לצייר כל דבר,

הכל,

ולעשות את זה דרמטי, מרתק ומהנה!

כמה כישרון!!!

 

 

 

אני אומר לכם...

Action Comics #1 היא חוברת שכל הזמן מדהימה מחדש.

כבר היינו בטוחים שלא ימצאו יותר עותקים שלה,

בטח לא במצב טוב,

בטח לא במצב טוב יותר ממה שמצאו עד עכשיו,

והנה פתאום מצאו את החוברת ששמורה במצב הטוב ביותר אי פעם - אפילו הדפים עדיין לבנים!!!

לא יאומן.

זה כמעט בלתי אפשרי, בחיי.

 

בכל מקרה,

העותק כבר נמכר תמורת 3.2 מיליון דולר - כמובן שסכום שיא של כל הזמנים.

 

הייתי אומר שלא נמצא עותק טוב יותר מזה,

אבל לכו תדעו, הא?

 

 

 

הם חוזרים למערכון קצר,

והוא מעולה:

 

 

 

רובין וויליאמס מת לאחרונה,

ואת זה וודאי שמעתם.

 

אבל כמה מכם שמעו שהוא היה גם חובב קומיקס גדול?

אבל ממש.

כאילו, חובב קומיקס רציני שקורא מנגות איכותיות ואת DMZ של ורטיגו!

הוא אשכרה היה נכנס לחנויות קומיקס וקונה דברים (וואו איך זה היה מטריף אנשים שם).

 

פרטים נוספים אצל CA, כמובן.

 

 

 

סרט חדש לבובספוג, אנשים:

 

 

 

המממ...

 

 

 

רוב זומבי יצר אנימציה קצרה המתרחשת בעולם של אסאסינס קריד,

ועל האומנות אחראי טוני מור.

יצא... מדמם.

 

 

 

אוקיי,

בשנות ה-60 העליזות,

ג'ירו קואטה יצר מנגה בכיכובם של בטמן ורובין.

הקטע הוא שבגלל סיבות כאלה ואחרות - המנגה מעולם לא פורסמה באנגלית במלואה,

אלא נעצרה לאחר כמה חוברות.

 

עכשיו DC מוציאים אותה מחדש,

ואם מסקרן אתכם חומר ישן, פסיכי והזוי של בטמן משנות ה-60... אז מצאתם.

זהירות,

זה לא הבטמן שאתם חושבים שאתם מכירים :)

 

 

נכתב על ידי , 11/9/2014 15:24   בקטגוריות דמויות בקומיקס, המלצות, זה קשה להיות סופר גיבור, כל מיני, מוזר והזוי, סירטונים מצחיקים, סירטונים שקשורים בקומיקס, קולנוע, שערים סקסיים, תמונות אירוטיות  
66 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-27/9/2014 23:14
 



"טרנקילו" \ "לפני שמגיעות הבחורות העירומות"


בויאקאשה!!!!

פוסט - ביקורת - על קומיקס - ישראלי!!!

 

הפוסט התחיל כפוסט אורח מאת אליאב גוטמן,

אבל הפעם שמחתי לתרום יותר מאשר רק עריכה לשונית בסיסית,

אז ברשותו של אליאב אני אגנוב קצת מהתהילה ואגיד שאני לגמרי מצטרף להמלצות כאן.

 

הביקורת הפעם היא כפולה:

גם על "טרנקילו" של ארז צדוק,

וגם על "לפני שמגיעות הבחורות העירומות" של ולדיק סנדלר.

ואל תהיו כאלה מופתעים כי הרי אמרתי לכם לחפש אותם בפסטיבל, נכון?

אז עכשיו תקבלו גם סקירה שלאחר קריאה :)

 

  

 

בד"כ אני לא עושה ביקורות כפולות כאלה,

אבל כפי שתראו בהמשך הפוסט,

שני הקומיקסים הנ"ל מחוברים היטב אחד לשני כך שכמעט בלתי נמנע לכתוב על שניהם ביחד.

 

אבל לפני הביקורת,

הנה פסקול:

 

 

והפעם "נפלת חזק" של "איפה הילד".

הסיבה לכך היא שפעם ממש שנאתי את איפה הילד,

בעיקר כי הייתי ילד בעצמי ודי שונא כל דבר שפופולרי,

אבל לאחרונה גיליתי אותם מחדש והתאהבתי.

לי זה מזכיר כיצד בתחילת דרכי כחובב קומיקס הייתי קורא וקונה כל דבר ישראלי.

כל דבר.

הייתי נכנס לפסטיבל ועושה סיבוב וקונה הכל.

עד שיום אחד התהפכתי והיום אני כמעט ולא קונה כלום.

אבל וואלה,

ולדיק וארז ממש עושים חשק לחזור :)

 

 

לא מעט קורה שכאשר בוגרי תקשורת חזותית בבצלאל מחליטים שפרוייקט הגמר שלהם יהיה חוברת קומיקס, אז התוצאה היא חוברת מאוד אומנותית, אבל גם עם מעט עמודים ובמחיר נורא יקר. התירוץ לכך הוא שנעשה שימוש בדפים מיוחדים, וזה אמור לרגש אותנו כאילו מדובר בזהב טהור. מעבר לכך, העלילה אולי טובה עבור המרצים והמנחים של בצלאל, אבל לקורא הישראלי הפשוט זה לא ברור ומופרך ("זה קומיקס על הגרביל שלי שהוא למעשה גם אלגוריה למצב הישראלי-פלסטיני").

 

ברור שלא כל יוצאי בצלאל שעושים קומיקס הם כאלה. אורי פינק וקבוצת "בלנדר" לשעבר הם בוגרי בצלאל והקומיקס שלהם לא עונה לסטריאוטיפ. אבל תמיד ניתן למצוא מספר יוצרים שפשוט לא מודעים לקהל היעד הישראלי, ולא מצליחים למכור חוברות כי אף אחד לא רוצה לקרוא קומיקס מזהב טהור בכיכובו של גרביל. לבסוף הם חושבים שאין קהל לקומיקס בישראל, מה שלא נכון, כי עובדה היא שיש שלוש חנויות בארץ.

 

ולדיק סנדלר וארז צדוק עשו משהו שונה. אולי בגלל ששניהם צובעים כבר מגיל צעיר עמודים של "זבנג" עבור אורי פינק, ואולי בגלל שעוד לפני הלימודים ראינו מהם קומיקסים שפונים לקהל רחב יותר: ולדיק עם קומיקס אקשן ופעולה, וארז עם קומיקס לילדים. כך או כך, זה מרגש לראות ששניהם הגישו כפרוייקט גמר ספר קומיקס מרובה עמודים (ולדיק עם 60 עמודים וארז עם 70) אשר מספר סיפור בגובה העיניים.

 

ולדיק וארז חולקים הרבה במשותף: שניהם חברים לספסל הלימודים שהגישו השנה את פרוייקט הגמר שלהם, הם עובדים ביחד על הכותר BPD (קומיקס מאת אבנר מירב, ולדיק עושה את האומנות הפנימית וארז מאייר את השערים), והם אפילו מתארחים אחד אצל השני בקומיקסים אותם אני מבקר כאן. לכן נראה לי הוגן שגם את הביקורת הם יעשו במשותף.

 

בנוסף לכך, לא צריך ידע מוקדם בקומיקס כדי לקרוא את היצירות שלהם ואני אפילו ממליץ לתת אותם לאנשים שלא קראו קומיקס בחייהם.

 

גילוי נאות: אני מכיר את ארז צדוק עוד מהפסטיבל הראשון שפתח בו דוכן ומכר את החוברות "Zooלה". הייתי דוכן לידו והתחברנו, והוא גם המליץ לי על מקומות לטייל בהם בדרום אמריקה וארה"ב ואיך לעבור את הגבול בלי שיחשדו בך.

 

 

טרנקילו- ארז צדוק

 

הקומיקס מתחיל בחדר חקירות בשדה תעופה בארצות הברית. ארז חשוד בכך שהוא בא לעבוד באופן לא חוקי (כמו כמעט כל הישראלים בגילו) וכדי להוכיח את חפותו הוא נאלץ לספר להם על מעלליו בדרום אמריקה, ומהן הסיבות לכך שכל החשדות כלפיו הן כתוצאה מטעויות תמימות.

"טרנקילו" בספרדית זה "ברגוע", אחת מהמילים שישראלים אוהבים להשתמש בהן בטיול (יש עוד כמה שגם אותן ארז מציג במהלך הקומיקס). זה מתאר את אופי הטיול שהישראלים מנסים לאמץ - הכל ברגוע, בלי לחץ, ואפילו הכריכה של הקומיקס מעבירה את המסר הזה. כל פרק מתאר ביקור במדינה אחרת לפי הסדר שבו ארז טייל אליהן, מאחר ו"טרנקילו" מבוסס על טיול אמיתי שארז עשה (עם כמה שינויים קלים כדי לייצר סיפור מהנה יותר). כמו כן, כל פרק מתפקד כסיפור קצר העומד בפני עצמו, וכולם מתחברים לסיפור אחד ארוך המתאר במקביל מספר עלילות משנה.

 

כל כך הרבה ישראלים מטיילים לדרום אמריקה לאחר הצבא ועושים את אותו המסלול שעשה ארז, שנוצרת הרגשה כאילו קומיקס על הטיול הזה הוא בלתי נמנע, ואני קצת מופתע שלא היה אחד כזה עד עכשיו. צניחה חופשית בארגנטינה, הארכת השיער, הטרקים בצ'ילה (שחלק עושים אותם "כי כולם עושים אותם"), המאצ'ו פיצ'ו בפרו ועוד, אלו חוויות המשותפות להמון ישראלים, ולכן מי שטייל או רוצה לטייל בדרום אמריקה יקבל ערך מוסף מהקריאה, אבל גם מי שלא עבר את החוייה עדיין ימצא כי הסיפור מועבר כך שקל מאוד להתחבר אליו.

ארז מוסיף גם את הזווית המיוחדת של קורא ואספן קומיקס במדינות חדשות עם הנטייה לחפש קומיקס חדש ומקומי, ויש גם סיפור אהבה עם הדילמה הנצחית של לטייל עם בת זוג או לטייל לבד שהופכים לעלילות המשנה שמחברות את הסיפורים הבודדים לסיפור אחד ארוך.

 

האומנות מדהימה! ארז הצליח לתפוס את דרום אמריקה בצורה מדוייקת. הוא מצליח לחבר את כל החוויות ביחד, בין אם זה במחוות קטנות לחוויות קטנות או בציורי נוף מרהיבים שאף פעם לא עוברים בתמונות אבל הוא מצליח להעביר אותם בציורים.

 

את ארז אתם אולי מכירים דרך הקומיקס לילדים שעשה כמו "ZOOלה" ו"מקס", או דרך קומיקסים למבוגרים יותר שראינו ממנו כבר בשנה שעברה כמו החוברת "נשאר מאחור" המציגה סיפור אישי מתוך פרשיית "חטופי תימן". ניכר כי ארז מצליח לשלב בין יצירת קומיקס למבוגרים לבין קומיקס לילדים - משימה לא פשוטה.

 

 

לפני שמגיעות הבחורות העירומות - ולדיק סנדלר

 

אצל ולדיק אי אפשר לפרט על העלילה יותר מידי מבלי להרוס אותה. ברמת העיקרון, הקומיקס מציג את ולדיק בפתח של יום מאוד לחוץ מבחינתו: יש לו פרזנטציה להציג עבור פרויקט חשוב, חובות על הראש שמאיימים לחנוק אותו, והוא לא מצליח לשבת ולצייר את הקומיקס לפרויקט הגמר. אם כל זה לא מספיק, ולדיק מדלג כמעט ללא שליטה בין עולם המציאות לעולם הזוי ויפייפה שמתפרק עם התקדמות העלילה.

 

מעניין לראות שולדיק וארז בחרו לספר סיפורי מסע מאוד אישיים, אבל בעוד שהקומיקס של ארז עוסק בסיפור מסע "חיצוני" (בטיול שלו בדרום אמריקה והחוויות שהוא פוגש), הקומיקס של ולדיק עוסק בסיפור מסע פנימי (הלחץ שעוטף אותו והרצון להגיע לאיזון ושליטה על חייו). אני לא יודע עד כמה אני באמת מכיר אותם, אבל מקריאת הקומיקסים שלהם אני בהחלט מרגיש כאילו הסיבה להבדלים הנ"ל היא כי ארז הוא באמת בחור יותר של חוץ וטיולים ואילו ולדיק הוא יותר טיפוס של בית, תה וחתולה.

 

גם כאן האומנות מדהימה (כן זה נדוש, אבל הם יודעים לצייר, זאת לא אשמתי), והסגנון שונה מהסגנון שראינו אצל ולדיק בעבודות קודמות שלו (אבל דומה מאוד לסגנון שלו על BPD). ולדיק מוסיף ומציג סטוריטלינג מרשים במיוחד כשהוא מצליח לשלוט בעמודי ספלאש של ארבעה עמודים(!), ועושה זאת באופן חכם שמתאים היטב לחוויה ולא באופן זול והמוני. אם זאת הרמה אליה ולדיק מגיע כעת, יהיה מעניין לראות מה נראה ממנו בהמשך.

 

הסיפור של ולדיק הוא יותר "אוניברסלי" מהסיפור של ארז ויכול היה להתקיים כמעט בכל מדינה בעולם, אבל בכל זאת ולדיק משלב המון ביטויים לישראליות לצד אהבתו לקומיקס ואנימציה ישראליים, וזה בא לידי ביטוי במיוחד בדמויות שולדיק בוחר לשלב בסיפור. וזאת נקודה מעניינת במיוחד כי כמו שתשימו לב ולדיק גם מוכשר מאוד ביכולת שלו לצייר אנשים.

 

עבודות אחרות של ולדיק כוללות את BPD (קומיקס על מחלקת המשטרה בבולטימור), "קבוצת פנדל" (קומיקס כדורגל בהוצאת "שלגי קומיקס"), את הקומיקס "סיכון מקצועי" והחוברת "דו קיום" שלו הוא הוציא באופן עצמאי, כמו סיפורים קצרים נוספים שלו שמתפרסמים בירחון "זבנג!" וקריקטורות פולטיות בעמוד הפייסבוק שלו.

 

 

ולדיק וארז מגיעים כמשב רוח מרענן וחדש עבור העתיד של הקומיקס בישראל. חבר'ה מוכשרים בטירוף שלא רואים בושה ביצירה של קומיקס לקהל הרחב כמו סיפורי אקשן או קומיקס לילדים. הניסיון שלהם בעבודה עם אורי פינק עשה להם המון טוב בעיצוב האופי שלהם כיוצרים שמגדירים עצמם כ"קומיקסאים ישראליים" עם רעב ליצירה והמשמעת ורוח הקרב כדי להיות פוריים מאוד (עוד לפני הלימודים בבצלאל הם כבר החזיקו ברזומה מרשים של יצירות). עכשיו, אחרי שהם יצאו מארבע שנים של לימודים מבצלאל, הם אפילו השתפרו עוד יותר. אם אהבתם מה שאתם רואים כאן בדוגמאות ואתם רוצים לעזור לאחל להם בהצלחה - רכשו עותק לעצמכם. זאת ללא ספק אחת הקניות הטובות ביותר של "קומיקס ישראלי" בעשורים האחרונים.

 

את הקומיקסים של ולדיק וארז ניתן להשיג בחנויות הקומיקס.

את "טרנקילו" וקומיקס נוספים של ארז אפשר להשיג גם דרך האתר שלו.

 

 

ושוב תודה לאליאב :)

 

חבר'ס,

תאמינו או לא,

אבל יש המון קומיקס ישראלי,

מקורי,

מגניב,

מצחיק,

וכזה ששווה את הכסף שלכם.

תמיד היו - רק צריך לחפש אותם :)

 

נכתב על ידי , 17/8/2014 21:55   בקטגוריות ביקורת קומיקס, המלצות, מבקר אורח, מדע בדיוני, מפרגן, סקירת קומיקסים, פנטזיה, קומיקס, קומיקס ישראלי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-8/9/2014 06:24
 




דפים:  
252,844
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סקס ויצרים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspace cadet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על space cadet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ