לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Sex, Comics And Rock N' Roll


סקס קומיקס ורוקנ'רול

Avatarכינוי: 

בן: 31

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ¥ֳ®ֳ©ֳ·ֳ±. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הזייה


טריילר ארוך ומושקע לאנט-מן:

 

 

 

כל העולם בחרפנות על הסדרה של דרדוויל,

כל יום טריילר חדש לסרט של מרוול,

ובינתיים אצל DC... מה? מה?!

שתי סדרות טלוויזיה שבקושי מחזיקות מעמד?

הבמאית של וונדרוומן פורשת בגלל חילוקי דעות מקצועיים?

הידרדרות לחצי מנתוני המכירות של של מרוול?!

 


 

 

אין ספק:

דן דידיו חירבן את DC.

הוא חייב לפרוש.

חייבים למחוק את כל מה שהוא עשה - בדגש על ה-New52,

ולהציל את הדמויות האלה.

אתם קולטים שהאווארד הברווז מכר יותר מבטמן בחודש הקודם?

 

לפחות יש את זה:
 

 

 


נכתב על ידי , 14/4/2015 07:43   בקטגוריות קולנוע, קומיקס, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-18/4/2015 18:06
 



"טרנקילו" \ "לפני שמגיעות הבחורות העירומות"


בויאקאשה!!!!

פוסט - ביקורת - על קומיקס - ישראלי!!!

 

הפוסט התחיל כפוסט אורח מאת אליאב גוטמן,

אבל הפעם שמחתי לתרום יותר מאשר רק עריכה לשונית בסיסית,

אז ברשותו של אליאב אני אגנוב קצת מהתהילה ואגיד שאני לגמרי מצטרף להמלצות כאן.

 

הביקורת הפעם היא כפולה:

גם על "טרנקילו" של ארז צדוק,

וגם על "לפני שמגיעות הבחורות העירומות" של ולדיק סנדלר.

ואל תהיו כאלה מופתעים כי הרי אמרתי לכם לחפש אותם בפסטיבל, נכון?

אז עכשיו תקבלו גם סקירה שלאחר קריאה :)

 

  

 

בד"כ אני לא עושה ביקורות כפולות כאלה,

אבל כפי שתראו בהמשך הפוסט,

שני הקומיקסים הנ"ל מחוברים היטב אחד לשני כך שכמעט בלתי נמנע לכתוב על שניהם ביחד.

 

אבל לפני הביקורת,

הנה פסקול:

 

 

והפעם "נפלת חזק" של "איפה הילד".

הסיבה לכך היא שפעם ממש שנאתי את איפה הילד,

בעיקר כי הייתי ילד בעצמי ודי שונא כל דבר שפופולרי,

אבל לאחרונה גיליתי אותם מחדש והתאהבתי.

לי זה מזכיר כיצד בתחילת דרכי כחובב קומיקס הייתי קורא וקונה כל דבר ישראלי.

כל דבר.

הייתי נכנס לפסטיבל ועושה סיבוב וקונה הכל.

עד שיום אחד התהפכתי והיום אני כמעט ולא קונה כלום.

אבל וואלה,

ולדיק וארז ממש עושים חשק לחזור :)

 

 

לא מעט קורה שכאשר בוגרי תקשורת חזותית בבצלאל מחליטים שפרוייקט הגמר שלהם יהיה חוברת קומיקס, אז התוצאה היא חוברת מאוד אומנותית, אבל גם עם מעט עמודים ובמחיר נורא יקר. התירוץ לכך הוא שנעשה שימוש בדפים מיוחדים, וזה אמור לרגש אותנו כאילו מדובר בזהב טהור. מעבר לכך, העלילה אולי טובה עבור המרצים והמנחים של בצלאל, אבל לקורא הישראלי הפשוט זה לא ברור ומופרך ("זה קומיקס על הגרביל שלי שהוא למעשה גם אלגוריה למצב הישראלי-פלסטיני").

 

ברור שלא כל יוצאי בצלאל שעושים קומיקס הם כאלה. אורי פינק וקבוצת "בלנדר" לשעבר הם בוגרי בצלאל והקומיקס שלהם לא עונה לסטריאוטיפ. אבל תמיד ניתן למצוא מספר יוצרים שפשוט לא מודעים לקהל היעד הישראלי, ולא מצליחים למכור חוברות כי אף אחד לא רוצה לקרוא קומיקס מזהב טהור בכיכובו של גרביל. לבסוף הם חושבים שאין קהל לקומיקס בישראל, מה שלא נכון, כי עובדה היא שיש שלוש חנויות בארץ.

 

ולדיק סנדלר וארז צדוק עשו משהו שונה. אולי בגלל ששניהם צובעים כבר מגיל צעיר עמודים של "זבנג" עבור אורי פינק, ואולי בגלל שעוד לפני הלימודים ראינו מהם קומיקסים שפונים לקהל רחב יותר: ולדיק עם קומיקס אקשן ופעולה, וארז עם קומיקס לילדים. כך או כך, זה מרגש לראות ששניהם הגישו כפרוייקט גמר ספר קומיקס מרובה עמודים (ולדיק עם 60 עמודים וארז עם 70) אשר מספר סיפור בגובה העיניים.

 

ולדיק וארז חולקים הרבה במשותף: שניהם חברים לספסל הלימודים שהגישו השנה את פרוייקט הגמר שלהם, הם עובדים ביחד על הכותר BPD (קומיקס מאת אבנר מירב, ולדיק עושה את האומנות הפנימית וארז מאייר את השערים), והם אפילו מתארחים אחד אצל השני בקומיקסים אותם אני מבקר כאן. לכן נראה לי הוגן שגם את הביקורת הם יעשו במשותף.

 

בנוסף לכך, לא צריך ידע מוקדם בקומיקס כדי לקרוא את היצירות שלהם ואני אפילו ממליץ לתת אותם לאנשים שלא קראו קומיקס בחייהם.

 

גילוי נאות: אני מכיר את ארז צדוק עוד מהפסטיבל הראשון שפתח בו דוכן ומכר את החוברות "Zooלה". הייתי דוכן לידו והתחברנו, והוא גם המליץ לי על מקומות לטייל בהם בדרום אמריקה וארה"ב ואיך לעבור את הגבול בלי שיחשדו בך.

 

 

טרנקילו- ארז צדוק

 

הקומיקס מתחיל בחדר חקירות בשדה תעופה בארצות הברית. ארז חשוד בכך שהוא בא לעבוד באופן לא חוקי (כמו כמעט כל הישראלים בגילו) וכדי להוכיח את חפותו הוא נאלץ לספר להם על מעלליו בדרום אמריקה, ומהן הסיבות לכך שכל החשדות כלפיו הן כתוצאה מטעויות תמימות.

"טרנקילו" בספרדית זה "ברגוע", אחת מהמילים שישראלים אוהבים להשתמש בהן בטיול (יש עוד כמה שגם אותן ארז מציג במהלך הקומיקס). זה מתאר את אופי הטיול שהישראלים מנסים לאמץ - הכל ברגוע, בלי לחץ, ואפילו הכריכה של הקומיקס מעבירה את המסר הזה. כל פרק מתאר ביקור במדינה אחרת לפי הסדר שבו ארז טייל אליהן, מאחר ו"טרנקילו" מבוסס על טיול אמיתי שארז עשה (עם כמה שינויים קלים כדי לייצר סיפור מהנה יותר). כמו כן, כל פרק מתפקד כסיפור קצר העומד בפני עצמו, וכולם מתחברים לסיפור אחד ארוך המתאר במקביל מספר עלילות משנה.

 

כל כך הרבה ישראלים מטיילים לדרום אמריקה לאחר הצבא ועושים את אותו המסלול שעשה ארז, שנוצרת הרגשה כאילו קומיקס על הטיול הזה הוא בלתי נמנע, ואני קצת מופתע שלא היה אחד כזה עד עכשיו. צניחה חופשית בארגנטינה, הארכת השיער, הטרקים בצ'ילה (שחלק עושים אותם "כי כולם עושים אותם"), המאצ'ו פיצ'ו בפרו ועוד, אלו חוויות המשותפות להמון ישראלים, ולכן מי שטייל או רוצה לטייל בדרום אמריקה יקבל ערך מוסף מהקריאה, אבל גם מי שלא עבר את החוייה עדיין ימצא כי הסיפור מועבר כך שקל מאוד להתחבר אליו.

ארז מוסיף גם את הזווית המיוחדת של קורא ואספן קומיקס במדינות חדשות עם הנטייה לחפש קומיקס חדש ומקומי, ויש גם סיפור אהבה עם הדילמה הנצחית של לטייל עם בת זוג או לטייל לבד שהופכים לעלילות המשנה שמחברות את הסיפורים הבודדים לסיפור אחד ארוך.

 

האומנות מדהימה! ארז הצליח לתפוס את דרום אמריקה בצורה מדוייקת. הוא מצליח לחבר את כל החוויות ביחד, בין אם זה במחוות קטנות לחוויות קטנות או בציורי נוף מרהיבים שאף פעם לא עוברים בתמונות אבל הוא מצליח להעביר אותם בציורים.

 

את ארז אתם אולי מכירים דרך הקומיקס לילדים שעשה כמו "ZOOלה" ו"מקס", או דרך קומיקסים למבוגרים יותר שראינו ממנו כבר בשנה שעברה כמו החוברת "נשאר מאחור" המציגה סיפור אישי מתוך פרשיית "חטופי תימן". ניכר כי ארז מצליח לשלב בין יצירת קומיקס למבוגרים לבין קומיקס לילדים - משימה לא פשוטה.

 

 

לפני שמגיעות הבחורות העירומות - ולדיק סנדלר

 

אצל ולדיק אי אפשר לפרט על העלילה יותר מידי מבלי להרוס אותה. ברמת העיקרון, הקומיקס מציג את ולדיק בפתח של יום מאוד לחוץ מבחינתו: יש לו פרזנטציה להציג עבור פרויקט חשוב, חובות על הראש שמאיימים לחנוק אותו, והוא לא מצליח לשבת ולצייר את הקומיקס לפרויקט הגמר. אם כל זה לא מספיק, ולדיק מדלג כמעט ללא שליטה בין עולם המציאות לעולם הזוי ויפייפה שמתפרק עם התקדמות העלילה.

 

מעניין לראות שולדיק וארז בחרו לספר סיפורי מסע מאוד אישיים, אבל בעוד שהקומיקס של ארז עוסק בסיפור מסע "חיצוני" (בטיול שלו בדרום אמריקה והחוויות שהוא פוגש), הקומיקס של ולדיק עוסק בסיפור מסע פנימי (הלחץ שעוטף אותו והרצון להגיע לאיזון ושליטה על חייו). אני לא יודע עד כמה אני באמת מכיר אותם, אבל מקריאת הקומיקסים שלהם אני בהחלט מרגיש כאילו הסיבה להבדלים הנ"ל היא כי ארז הוא באמת בחור יותר של חוץ וטיולים ואילו ולדיק הוא יותר טיפוס של בית, תה וחתולה.

 

גם כאן האומנות מדהימה (כן זה נדוש, אבל הם יודעים לצייר, זאת לא אשמתי), והסגנון שונה מהסגנון שראינו אצל ולדיק בעבודות קודמות שלו (אבל דומה מאוד לסגנון שלו על BPD). ולדיק מוסיף ומציג סטוריטלינג מרשים במיוחד כשהוא מצליח לשלוט בעמודי ספלאש של ארבעה עמודים(!), ועושה זאת באופן חכם שמתאים היטב לחוויה ולא באופן זול והמוני. אם זאת הרמה אליה ולדיק מגיע כעת, יהיה מעניין לראות מה נראה ממנו בהמשך.

 

הסיפור של ולדיק הוא יותר "אוניברסלי" מהסיפור של ארז ויכול היה להתקיים כמעט בכל מדינה בעולם, אבל בכל זאת ולדיק משלב המון ביטויים לישראליות לצד אהבתו לקומיקס ואנימציה ישראליים, וזה בא לידי ביטוי במיוחד בדמויות שולדיק בוחר לשלב בסיפור. וזאת נקודה מעניינת במיוחד כי כמו שתשימו לב ולדיק גם מוכשר מאוד ביכולת שלו לצייר אנשים.

 

עבודות אחרות של ולדיק כוללות את BPD (קומיקס על מחלקת המשטרה בבולטימור), "קבוצת פנדל" (קומיקס כדורגל בהוצאת "שלגי קומיקס"), את הקומיקס "סיכון מקצועי" והחוברת "דו קיום" שלו הוא הוציא באופן עצמאי, כמו סיפורים קצרים נוספים שלו שמתפרסמים בירחון "זבנג!" וקריקטורות פולטיות בעמוד הפייסבוק שלו.

 

 

ולדיק וארז מגיעים כמשב רוח מרענן וחדש עבור העתיד של הקומיקס בישראל. חבר'ה מוכשרים בטירוף שלא רואים בושה ביצירה של קומיקס לקהל הרחב כמו סיפורי אקשן או קומיקס לילדים. הניסיון שלהם בעבודה עם אורי פינק עשה להם המון טוב בעיצוב האופי שלהם כיוצרים שמגדירים עצמם כ"קומיקסאים ישראליים" עם רעב ליצירה והמשמעת ורוח הקרב כדי להיות פוריים מאוד (עוד לפני הלימודים בבצלאל הם כבר החזיקו ברזומה מרשים של יצירות). עכשיו, אחרי שהם יצאו מארבע שנים של לימודים מבצלאל, הם אפילו השתפרו עוד יותר. אם אהבתם מה שאתם רואים כאן בדוגמאות ואתם רוצים לעזור לאחל להם בהצלחה - רכשו עותק לעצמכם. זאת ללא ספק אחת הקניות הטובות ביותר של "קומיקס ישראלי" בעשורים האחרונים.

 

את הקומיקסים של ולדיק וארז ניתן להשיג בחנויות הקומיקס.

את "טרנקילו" וקומיקס נוספים של ארז אפשר להשיג גם דרך האתר שלו.

 

 

ושוב תודה לאליאב :)

 

חבר'ס,

תאמינו או לא,

אבל יש המון קומיקס ישראלי,

מקורי,

מגניב,

מצחיק,

וכזה ששווה את הכסף שלכם.

תמיד היו - רק צריך לחפש אותם :)

 

נכתב על ידי , 17/8/2014 21:55   בקטגוריות ביקורת קומיקס, המלצות, מבקר אורח, מדע בדיוני, מפרגן, סקירת קומיקסים, פנטזיה, קומיקס, קומיקס ישראלי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-8/9/2014 06:24
 



LAZARUS


יו יו יו!!!
אני עובד פה במרץ לקראת ההרצאה שאעביר בקיץ הקרוב,

ובגלל שבאמת לא היתה כאן ביקורת כבר המון זמן,

קבלו ביקורת אורח ממי שהביא לכם את הביקורת על X-Factor וצבי הנינג'ה - אליאב גוטמן!

 

והפעם על סדרת הקומיקס Lazarus שמתפרסמת באימג' וכבר הגיע לאוגדן השני שלה.

עכשיו,

חשוב לציין שבאופן עקרוני את שם משפחתו של כותב הסדרה (Greg Ruka) מבטאים ראקה,

ולא רוקה.

אבל מאחר ואנחנו בישראל אנחנו נבטא את זה איך שבא לנו!!!

הבנת את זה, ערן?!

 

אז בלי הקדמות מיותרות,

אני אתן לאליאב לדבר עכשיו,

אבל לפני כן, פסקול:

 

 

והפעם רמיקס לשיר ישן של נוטוריוס BIG.

 

 

במדור המכתבים שבסוף כל חוברת, גרג רוקה- כותב הסדרה- עונה על מכתבים ומיילים של מעריצים. אחד הקוראים כתב לו שהוא נהנה מהתסריט אבל הוא לא מבין ממש את העלילה. הוא לא מבין את "העולם העתידני הזה" ולא קולט את המצבים והדמויות. הקורא הציע לגרג רוקה לעשות איזה אירוע שיזעזע את היקום של "לזרוס", משהו כמו פלישת חייזרים, וככה זה יגרום להלם ופחד בקרב הקוראים. משהו שישנה את הסטטוס קוו, כי הוא משעמם וחסר משמעות.

 

כתגובה גרג רוקה צחק במשך שורה שלמה ואמר לו שהוא טועה, שהוא פספס את הנקודה בקומיקס ושהוא לא בשבילו. הוא אפילו הצביע לו על הדלת בנדיבות ואמר לו שהוא לא חייב לקרוא את הקומיקס! היו עוד מקרים שקוראים לא ירדו לסוף דעתו של גרג רוקה והוא פשוט לא טרח להתווכח איתם והצביע על הדלת בלי חשש. ככה זה כשאתה מפרסם קומיקס בחברה שנותנת לך חופש אומנותי.
א
עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם "עוד קומיקס להיפסטרים שלא נבין את העלילה ונצטרך לחכות עד חוברת 100 כדי שיהיה לנו שמץ של מושג מה קרה", אז לא. אומנם אני לא אמליץ על הקומיקס הזה לכל אחד, במיוחד לא לכל קורא מתחיל, אבל זה בהחלט קומיקס שרבים ייהנו ממנו. 
א
אני הגעתי ללזרוס אחרי שנמאס לי מהחברות הגדולות. נמאס לי שכותבים מצוינים נדחפים לבינוניות בגלל שיש עכשיו קרוסאובר בין כל הכותרים ולכן חייבים לשנות את העלילה/ לעשות אותה אפלה יותר/ להגדיל את המחשוף של הבחורה בלי קשר לכלום. קשה לי לראות חילופי צוותים בכל כמה זמן, שינויי קצב ואווירה, וקשה לי עם סטטוס קוו יציב שלא מאפשר פיתוח דמויות. בכלל, הכי קשה לי כשיש הרגשה של זלזול באינטליגנציה של הקוראים. כבר ידוע שבשנים האחרונות אימג' שינו כיוון והחליטו לתת יותר חופש ליוצרים שלהם, ובזכות כך יוצאים להם הרבה דברים טובים. לזרוס הוא אחד מהם.
א
אז מה הסיפור? בעתיד הלא רחוק של עולם פוסט-אפוקליפטי שעבר קריסה כלכלית (לא זומבים ולא נעליים), העולם כבר לא מחולק לפי גבולות גיאוגרפיים או פוליטיים אלא לפי גבולות כלכליים, והשליטה נמצאת בידי מספר מועט של משפחות ענק. שאר האנשים בעולם מתחלקים לשני מעמדות: צמיתים (מעין משרתים) שהם אנשים מועילים (החל מרופאים, חיילים ומהנדסים ועד אמנים ואנשי בידור), ולעומתם ישנו המעמד הנחות יותר, "הפסולת", כאשר במקרה הטוב מדובר בחוטבי עצים ושואבי מים ובמקרה הרע הם פשוט עניים מרודים. בהתחלה זה נראה לי קצת כמו משחקי הכס (העולם נשלט על ידי משפחות, יש פוליטיקה פנים משפחתית ובין משפחות) אבל כאן נגמר הדמיון, כי רוקה משתמש בסדרה שלו לדיונים ורעיונות אחרים ממשחקי הכס (למרות שאני מנחש שמי שאהב את משחקי הכס יאהב גם את לזרוס).
א

א
גיבורת הסיפור היא Forever ("נצח". באנגלית זה נשמע יותר טוב), בת למשפחהחזקה בשם קרלייל. היא מהונדסת גנטית ומשמשת כ'לזרוס', שזה מעין קצין ביטחון של המשפחה האחראי על הגנתם וביטחונם. בכל משפחה יש לזרוס ותפקידו להיות החייל האולטימטיבי ולהגן על המשפחה ועל רכושה ללא רחמים. הבעיה מתחילה לאחר שפוראבר עוצרת גנבים (ששייכים לפסולת) שפרצו לאחד מהמבנים של משפחת קרלייל וחיפשו קצת אוכל. פוראבר חשה אמפתיה כלפי הפסולת ומתחילים לצוץ לה שאלות בנוגע לייעודה ולתפקיד המשפחה שלה. הבעיה היא שהמשפחה רואה באמפטיה כזאת כלפי הפסולת כחולשה. ישנם עוד כמה דברים שמעוררים את המתח בינה לבין משפחתה, אבל אני לא אציין אותם מחמת הספוילרים.
א
אז למה הקומיקס טוב? כמו שציינתי מקודם, גרג רוקה לא מתפשר בעלילה, והוא בונה עולם גדול ומפורט ומגלה לנו אותו לאט ובסבלנות. כבר בסיפור הראשון אתם תגלו מספיק מידע שישאיר אתכם עם טעם לעוד, כאשר עם הזמן הוא יחשוף עוד. רוקה לא ייקח אתכם יד ביד ויגלה לכם את העלילה, אלא הוא ידרוש שתפעילו מחשבה. כמו כן, פיתוח העלילה נעשה בצורה מאוד מעניינת גם דרך מדור המכתבים, שם הוא ממשיך ומרחיב על העולם של לזרוס, כמו הצגת ציר זמן המסביר את ההשתלשלות ההיסטוריה עד למצבה כיום, או הצגת המשפחות והשליטה שלהן. בנוסף הוא גם משתמש בפרסומות מזויפות בחוברת כדי להציג את המשפחות, ואני אשכרה הבנתי את זה רק בקריאה שנייה!
א
עוד דבר מדהים אצל רוקה זו הכתיבה. היא מתקדמת בקצב מדוד ומכובד אבל לא נמרחת. כל סיפור מתחיל בנקודה אחת ונגמר בנקודה אחרת, והדמויות שם פועלות ומתפתחות. בנוסף, רוקה עושה את כל מה שמארוול ודי.סי לא עושים: הגיבורה שלו היא דמות חזקה, עצמאית, ולא שואפת לשפוע בסקס אפיל. הוא אפילו לא מצביע על זה ומתגאה בזה, כי זה פשוט משהו מובן מאליו! עוד דברים שהוא משתמש בהם כמובן מאליו הם מערכות יחסים רומנטיות בין שחורים ולבנים, עולם אפור וחוסר אונים נרכש.
א
הדבר שהכי אהבתי בקומיקס זה האווירה של הקפיטליזם שנהיה מוגזם מידי: כסף זה כוח והעולם נשלט על ידי תאגידים בלבד. אם אין לך ערך שיעזור לתאגיד אז אין לך ערך בכלל. בסיפור השני אנחנו מקבלים נקודת מבט אחרת על העולם דרך עיניהם של משפחה שנחשבת לפסולת, ואת הקשיים שלה לשרוד ולחיות. הוא מציג תפיסת מציאות קודרת, ביקורתית ודיסטופית, אבל היא לא כל כך רחוקה מהמציאות שלנו. אנחנו רואים עולם שחזר להיות פיאודלי עם חוואים שמתקשים לפרנס את עצמם וצמיתים שעובדים בשביל בעלי האדמות.
א
באמת שחשוב לי לשים כאן דגש: תחשבו על סיפורי המדע בדיוני הפוסט-אפוקליפטיים של פעם ומה גרם לכך. אנחנו רגילים שעולם פוסט אפוקליפטי נוצר עקב שואה אטומית או שהטכנולוגיה השתלטה עלינו, אבל כיום הכלכלה הדורסנית שלנו היא זו שהפכה לאיום האמיתי על עתיד האנושות, ובכך היא מחליפה את פצצות האטום והקידמה כפחד אנושי קולקטיבי. אם הלך הרוח כיום מדבר על הכלכלה שלנו כקפיטליזם שאיבד את הכללים שלו ('קפיטליזם באמוק', כמו שגרג רוקה מסביר), אז מה זה אומר עלינו כחברה? מה אפשר לעשות עם זה? אילו דברים שקורים בקומיקס כבר התחילו בעולם שלנו?
א
האלמנטים של המדע בסיפור המד"ב של לזרוס לא מנותקים מהמציאות ובהחלט אפשרי שיתרחשו בעתיד הקרוב (משהו כמו עוד 70 שנה אולי): הנדסה גנטית, רובוטיקה, אמצעי בידור שהם גם אמצעי מעקב, ושבבים שמספקים את כל המידע שצריך על הגוף שלך מבחינה בריאותית. כמו ארתור סי קלארק לפניו, גם רוקה בחר ללכת על "מדע עתידני" ופחות על "מדע בדיוני": אין פה פלישות של חייזרים, גלישה בזמן או דברים שכנראה לא אפשריים לעתיד הקרוב. רוקה עושה זאת כדי לספק תמונה ריאליסטית עד כמה שניתן ובכך להרתיע אותנו מפני הבאות. הוא אפילו מספר בסוף החוברות על מחקרים אקדמיים שקרא וכיצד העולם מתקדם לזה! עם זאת, רוקה גם מבהיר שהוא לא מפחד מהקדמה ומהמדע אלא דווקא מעודד אותה, הוא פשוט מפחד מהשימוש הלא נכון שיעשו בה מי שיוכל לממן ולצרוך את אותם אמצעים טכנולוגיים ומכך שלא ינגישו אותה לאנשים אחרים.
א
האומנות תואמת לאווירה שהקומיקס מנסה להעביר, אני לא אהבתי את מיכאל לארק בריצה שלו בדרדיוול, אבל כאן זה מתלבש כמו כפפה עם שאיפה גבוהה למציאותיות קודרת שכזו. לא תמיד יש ירידה לפרטים אלא יותר לספק התרשמות כללית, ואני בסדר עם זה. הוא משתמש יחסית הרבה בצללים, וההבעות פנים שלו - וואו! להתמוגג מהם!
א


לסיכום, קומיקס שכתוב מצוין, מעורר מחשבה, מספק מספר נקודות מבט על המצב שלנו ומשקיע בדמויות ובפיתוח עלילה. עד עכשיו יצאו תשעה חוברות בשני אוגדנים (סיפור ראשון חוברות 1-4 וסיפור שני 5-9). אני ממליץ על לזרוס למי שקצת נמאס לו מהקומיקס הרגיל של גיבורי העל. אם נהניתם ממשחקי הכס או ברייקינג באד, אז יכול להיות שתאהבו את הקומיקס הזה. אם אהבתם את הסמויה אתם תשתגעו על הקומיקס הזה. אני לא ממליץ עליו לאנשים שרוצים להתחיל לקרוא קומיקס (אלא אם כן הם יחסית מבוגרים) ובכללי אני לא ממליץ עליו לילדים. לא בגלל האלימות או משהו כזה (יש שם אלימות, אבל בחייאת, יש אלימות בכל דבר היום) אלא בגלל שלא בטוח שהם יבינו את העלילה ואת התפיסות שמוצגות בה. אני יכול להגיד לכם שכנראה עיקר ההנאה שלי נובעת מכך שאני לומד תואר ראשון במדעי החברה והקומיקס משקף הרבה תיאוריות שאני נהיה מודע אליהן וגם מסקרנות אותי.
א
ואל תשכחו: משפחה זה מעל הכל.

 

תודה רבה לאליאב!

 

אם גם לכם יש מה להגיד על קומיקס שקראתם,

או אפילו סרט או משחק שרלוונטים לבלוג,

דברו איתי :)

 

בתקווה שהעדכון הבא יהיה ביקורת על הסרט של Guardians Of The Galaxy



נכתב על ידי , 20/7/2014 17:08   בקטגוריות אלים, אקשן/פעולה, ביקורת קומיקס, דמויות בקומיקס, דרמה, מבקר אורח, מדע בדיוני, מתח, סקירת קומיקסים, פוליטי, קומיקס, קומיקס אלטרנטיבי, קונספירציה, סיפרותי  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של space cadet ב-22/7/2014 20:51
 




דפים:  
246,688
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סקס ויצרים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspace cadet אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על space cadet ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ