למרות שסיפור טוב תמיד נשען על... סיפור,

בקומיקס טוב אי אפשר להפריד בין הטקסט לבין האומנות,

וסיפור טוב זה נחמד,

אבל סיפור טוב עם אומנות מצויינת - זה נהדר.

בכלל,

המשיכה הראשונית שלנו לקומיקס היא לאומנות שבו,

וזה טבעי כי את הסיפור אנחנו מכירים רק אחרי שקראנו אותו,

ונהוג לא לקרא את הקומיקס בחנות(!).

אולי בגלל זה לרוב קוראי הקומיקס החדשים יש נטייה לרכוש קומיקס על פי האומנות ולא לפי המלצות על הסיפור.

אז קבלו פוסט שמטרתו להכיר לכם את האמנים האהובים עלי!

אם תאהבו את הדוגמאות שאביא כאן,

תרגישו חופשי לגשת לגוגל תמונות,

לכתוב את שם האמן (באנגלית!!!),

ולהנות :)

אה,

ואפשר גם לקנות את הקומיקסים שהם ציירו  D:

הערה:

לחצו על התמונות בפוסט להגדלתן ולהנאה מלאה :)

חלק א' מתוך...?

אלכס רוס Alex Ross

קוראי הבלוג הותיקים מכירים אותו כבר מזמן,

אבל מה לעשות,

אי אפשר שלא לשים אותו ראשון.

אלכס רוס הוא פשוט פאקינג גאון.

הוא עובד בטכניקות הכי אולד-סקול שיש: צבעי גואש ואיירבראש על בריסטול.

זהו.

עפרונות בשביל הסקיצה והגוונים,

אבל אין כאן שום נגיעה של מחשב(!).

סגנון הציור הוא היפר ריאליסטי מובהק,

ולמרות שהוא לא היחידי שחותר לסגנון הזה,

אלכס רוס פשוט רמה אחת מעל כולם.

לצערנו זה אומר שלוקח המון זמן להפיק עמוד קומיקס בסגנון הזה,

ולכן הוא ממעט לצייר קומיקסים ומתמקד בעיקר בלצייר שערים לקומיקס.

פן נוסף בריאליזם שלו הוא שהוא בוחר לצייר את הדמויות שלו מאוד אנושיות.

אולי זה בגלל שהוא עובד עם דוגמנים,

אבל הדמויות שלו פשוט נראות ממש ריאליסטיות.

בנוסף לאומנות המדהימה רוס גם משתתף בכתיבה של חלק מהקומיקס שהוא אייר,

למרות שלא יצא לו שם של סופר מוצלח במיוחד :/

עבודות מומלצות:

Kingdome Come

Justice

Marvels (הסיפור לא משהו)

הנה אומנות לדוגמה:

ג'ים לי Jim Lee

יש מעט מאוד אמני קומיקס שהפכו לאגדה עוד בחייהם,

ואפילו מעט יותר שהפכו לאגדה בשלב כל כך מוקדם בקריירה שלהם.

הסגנון של ג'ים לי הוא מאוד ריאליסטי,

אבל עדיין שומר על מראה "קומיקסי".

הרבה לא יודעים את זה,

אבל כשאומרים "סגנון קומיקסי" לרוב מתכוונים לציור שיש בו עבודת אינקינג (Ink, דיו) מאוד בולטת.

הסגנון של אלכס רוס תמיד יהיה יותר ריאליסטי מג'ים לי,

מכיוון שאצל רוס אין קווי מתאר או שימוש באינקינג,

ואם תשימו לב - גם בחיים האמיתיים אין לנו קווי מתאר.

אבל הסגנון של ג'ים לי הוא באותו הזמן גם מאוד ריאליסטי וגם מאוד "קומיקסי".

ג'ים לי אומנם לא המציא את הסגנון הזה,

קדמו לו ארתור אדמס וניל אדמס,

אבל זה לא משנה כי גם פרארי לא המציאו את המכונית (אם הבנתם את המטאפורה).

(ואם לא) ג'ים לי אומנם לא המציא את הסגנון,

אבל הוא בהחלט הביא אותו למימדים וסטנדרטים מאוד גבוהים אם לא הכי גבוהים.

הכיף באומנות שלו היא הדיוק הגבוה באנטומיה ובפרטים של רקע,

בנוסף לשימוש בהמון הצללות ושטחים שחורים שיוצקים המון דרמה לציורים.

ג'ים לי עובד בטכניקות קלאסיות של אמני קומיקס:

עיפרון על דף בריסטול,

ולאחר מכן אינקינג עם מכחול, ציפורן, מברשת שיניים, אצבעות... כל מה שיעזור להביא תוצאות מעניינות.

לפעמים הוא כל כך אולד-סקול שאת התיקונים הוא עושה במקום עם טיפקס(!),

בזמן שאמנים צעירים יותר פשוט מתקנים במחשב (או שעושים את הכל על המחשב).

מאוד מוזר,

כי למרות שהוא אחד מאמני הקומיקס האהובים ביותר בכל הזמנים,

קשה לי למצוא קומיקס ממש טוב שהוא אייר.

נו,

כנראה שזה לא תלוי בו לאיזה סופר מצוותים אותו.

כך או כך,

הנה המלצות על כמה דברים שהוא עשה בשנים האחרונות,

שאומנם לא קיבלו ביקורות מדהימות,

אבל כאמור,

אם אתם כאן רק בשביל האומנות:

Batman: Hush

Superman: For Tomorrow

All-Star Batman And Robin

אד בנס Ed Benes

אותו רעיון כמו ג'ים לי,

רק סגנון מעט אחר,

בעיקר פחות מדוייק ויותר סקצ'י.

לאחרונה עשה את Blackest Night: Titans שהיה נחמד,

ובין השנים 2006-9 עשה את Justice League Of America.

לצערי הרב,

גם כאן אין יצירת מופת ספרותית ברזומה,

אבל הוא בדיוק התחיל לצייר את הכותר של Green Lantern (הוא הצטרף בחוברת #49),

ויש מצב שאולי נוציא ממנו איזה קומיקס מעניין ;)

איוואן רייס Ivan Reis

גם הוא יושב על אותו סגנון כמו ג'ים לי ואד בנס,

אבל הפעם התמזל מזלנו ומסתבר שיש לו ברקורד כמה קומיקסים ממש טובים שהוא אייר.

ברגעים אלו ממש הוא מאייר את הכותר המרכזי של The Blackest Night,

וקודם לכן צייר חלק מהחוברות שהיו חלק מהאירוע Sinestro Corps War המצויין.

עוד ברקורד חוברות 10-17, 21-25 ו-29-38 בכותר Green Lantern המשובח.

יש מה לקרא :)

דיוויד פינץ' David Finch

צייר ותיק יותר מהחבר'ה הצעירים כאן למעלה.

מה שמייחד את הסגנון של פינץ' הוא שימוש בהמון קטעים שחורים והמון האצ'ינג,

והמראה הכללי יוצא מאוד דרמטי ו"אפל".

במשך המון שנים דיוויד פינץ' עבד עבור Marvel בחוזה בלעדי,

אבל לאחרונה הוא חתם על חוזה בלעדיות עם המתחרה DC,

ובהתחשב במוניטין שלו יש מצב שנראה אותו מקבל איזה כותר רציני לידיים,

אולי אפילו בטמן,

כרגע DC רוצים לתת לו את האירוע הגדול הבא שלהם: Brightest Day.

בינתיים,

יצירות מומלצות של פינץ':

הוא אייר את הקשת הראשונה בכותר New Avengers.

לא קראתי,

אבל זה נחשב אחלה כותר ובנדיס כותב את זה.

הוא גם אייר חלק מהחוברות של Ultimate X-Men.

כמו כן פינץ' אייר את Ultimatum שכתב ג'ף לואב.

מה אני אגיד לכם,

אומנות סוף הדרך,

אבל הסיפור כל כך נורא ואיום...

נקווה שב-DC ימצאו לו סופר מוצלח יותר.

סטיב מקניבן Steve McNiven

כל האמנים עד עכשיו (חוץ מאלכס רוס) ביססו את הסגנון שלהם על ציורים ריאליסטים,

עם אינקינג מאוד דומיננטי,

והמון קטעים שחורים דרמטיים.

בואו נכיר אמנים קצת אחרים.

סטיב מקניבן גם הוא שולט בסגנון מאוד ריאליסטי ומדוייק,

אבל הוא משתמש במעט מאוד קטעים שחורים,

ובאינקינג שכמעט ולא מורגש.

הוא אומנם עושה המון האצ'ינג,

אבל הוא משתמש בקו נורא אחיד וטכני וכמעט לא מורגש.

אמן מהסוג הזה מאוד תלוי במי שצובע אותו,

ולמזלו של מקניבן הוא כמעט תמיד עבד עם אמנים מוכשרים בטירוף.

אל תטעו לחשוב שהצביעה מחזיקה את כל הציור,

כי מקניבן הוא עדיין זה שמביא את הריאליזם, הדיוק והדרמה לציורים.

אבל בלי צביעה רצינית האומנות שלו עלולה להיות מעט דלה.

איזה כיף שיש לי להמליץ על אמן מצויין עם המלצות מצויינות לקומיקסים שהוא עשה!

מקניבן אחראי על האומנות המדהימה של:

Civl War

Old Man Logan

ובאפריל גם על Nemesis.

פרנק צ'ו Frank Cho

צ'ו עובד על אותו עיקרון כמו מקניבן:

סגנון ריאליסטי עם אינקינג לא דומיננטי שמאוד תלוי בצביעה.

אבל,

הקו של פרנק צ'ו הרבה יותר מסוגנן ומעניין והרבה פחות טכני משל מקניבן.

לפעמים זה נראה כאילו הוא עושה אינקינג במכחול,

אבל לא!

הוא עושה אינק עם רפידוגרפים רגילים לחלוטין,

פשוט הוא לוחץ עליהם חזק בשביל להשיג את הקו המקסים הזה.

עוד דבר המייחד את צ'ו הן הבחורות שלו.

לצייר בחורות זה קשה.

אמן בינוני שיצייר בחורה יתקשה להגיע לתוצאה ראוייה,

ורק מוכשרים יחידי סגולה יוכלו גם לצייר אותן סקסיות.

צ'ו עושה דבר מדהים:

הנשים שלו מדהימות וסקסיות,

וזה למרות (או בזכות) שהן לא דקיקות ומורעבות או בעלות פרופורציות דמיוניות.

הבחורות שפרנק צ'ו מצייר בחיים לא היו מקבלות לדגמן על שער של מגזין אופנה בעולם שלנו,

אבל רק אדם עיוור יתכחש לכך שמדובר בבחורות מדהימות.

כנראה שתעשיית הקומיקס הרבה יותר מתקדמת בצורת החשיבה שלה בכל מה שקשור למושגי יופי.

פשוט תסתכלו על הבחורה בציור כאן בצד.

אתם יכולים לדמיין בכלל סיטואציה שבה היא תככב על שער של מגזין יופי?

האם יש סוכנות דוגמנות בעולם שתיקח אותה בלי להוסיף "אבל את חייבת להוריד 10 קילו"?

אם צלם היה מגיש תמונה כזאת לעורך\ת של מגזין,

היו צריכים להלביש על זה צוות של עשרה גרפיקאים שיחרשו שעות בפוטושופ כדי לתת לה פרופורציות לא אנושיות.

אז אף מילה רעה על הדרך בה מציירים נשים בקומיקס!

פרנק הוא גם סופר מוכשר וכתב את סדרת הקומיקס המפורסמת Liberty Meadows.

למרות שהוא כתב גם כל מיני קומיקס סופר גיבורים,

ליברטי מדוס הוא סטריפ קומיקס בהמשכים המשלב דמויות קרטוניסטיות ובחורות מדהימות,

ויוצר קומיקס רומנטי-סקסי.

יצירות מומלצות:

אוגדנים שונים של ליברטי מדוס.

Shanna The She Devil שזה קומיקס הרפתקאות נחמד מאוד המשלב שתיים מבין האהבות הגדולות של צ'ו: בחורות סקסיות ודינוזאורים.

הוא גם אייר חלק מהחוברות של העונה החדשה של Hulk,

אבל כתב את זה ג'ף לואב, אז לא קראתי :/

ג'יי סקוט קמבל J. Scott Campbell

אי אפשר לדבר על דמויות קומיקס סקסיות מבלי להזכיר את ג'יי סקוט קמבל.

מידי פעם אני מקבל מחמאות על כך שאני מצייר בחורות ממש יפה,

אבל אני אגיד לכם מה שאמרתי לג'יי בעצמו (בפייסבוק. אבל הוא ענה לי!) -

"כל מה שלמדתי על לצייר בחורות למדתי מג'יי סקוט קמבל!"

נכון,

הבחורות של ג'יי הן לא מציאותיות.

אז מה?!

כמה מהדמויות בקומיקס הם מציאותיים?

הענק הירוק?

The Thing?

אמן קומיקס לא בהכרח מצייר העתק מדוייק של המציאות.

עבור רוב הציירים זה בכלל בלתי אפשרי.

אמן קומיקס טוב מצייר דימויים של המציאות,

ולכן הוא לא צריך לצייר אישה אלא דימוי של אישה,

ואם יש מישהו מספיק מטומטם כדי לחשוב שהדימויים ביצירת קומיקס בדיונית הם דימויים שמתאימים גם לבני אדם בשר ודם -

טוב, זה בעיה שלו.

אני לא מבין למה אני צריך לסבול מזה.

מבחינתי אלו אותם אנשים שבילדותם קפצו מהגג כדי להיות כמו סופרמן,

אנשים שכנראה לא התבגרו כדי להבדיל בין איך אישה צריכה להיראות במציאות לבין איך היא צריכה להיראות ביצירה בדיונית.

ולא,

זה לא כמו עיבודי פוטושופ לדוגמניות במגזינים.

צילומים נתפסים עבורנו כתיעוד מדוייק של המציאות,

וכשאנחנו משנים את הצילום אנחנו בעצם מעוותים את המציאות.

ציור קומיקס לא היה ולא יהיה מציאות,

ולדעתי,

אמן קומיקס טוב לא צריך בכלל לשאוף לתיעוד מדוייק של המציאות.

זה טוב שיש כמה כמו אלכס רוס,

אבל מצד שני דווקא היכן שאנחנו לא מנסים לתעד את המציאות במדוייק אנחנו מקבלים את פרצי היצירתיות הגדולים ביותר.

אבל ג'יי סקוט לא היה זוכה במוניטין המפורסם שלו אם כל מה שהוא היה יודע לעשות זה רק לצייר נשים יפות.

ההיסטוריה האנושית מלאה בציירים שידעו לצייר נשים מדהימות,

אבל מעטים מאוד זכו להכרה שזוכה לה ג'יי.

הסיבה לכך היא שג'יי הוא פשוט צייר קומיקס מדהים.

הדמויות שלו מאוד דינמיות ומלאות חן והן יושבים בתוך סביבה עשירה ועמוסת פרטים.

לג'יי יש חוש מצויין לכל מה שקשור לציורים מלאי חיים ודרמה,

ובכל מה שקשור לסטוריטלינג אפשר ממש ללמד את העבודות שלו באוניברסיטה (של הקומיקס).

ג'יי מצייר טוב לא רק בחורות,

אלא גם גברים,

ילדים,

חיות,

מכוניות,

מסוקים (דומם באופן כללי),

ורקעים מלאי חיים.

לקרא את הקומיקס שלו זאת חוויית קומיקס יוצאת דופן.

חיסרון של ג'יי זה שהסגנון שלו תמיד יהיה מעט פופי.

לא יודע למה,

אבל הוא פשוט לא מצליח לצייר דמויות אפלות או מרושעות באמת.

זה סבבה כשהוא יצייר את ספיידרמן כמו שהבטיחו לנו שיקרה בקרוב,

אבל לא יתאים לו לצייר את בטמן, לדוגמה.

יצירות מומלצות:

לצערי,

ג'יי צייר מעט מאוד קומיקסים באורך מלא.

למען האמת הוא נוהג בעיקר לצייר חוברת באופן חד פעמי או להתחיל סדרה ולא לסיים אותה.

אבל אל חשש,

אתם תמיד יכולים לקרא את האוגדן הראשון בסדרת Danger Girl,

אותו ג'יי כתב וצייר בעצמו.

אבל כפיצוי,

ג'יי מצייר המוןשערים לקומיקסים ככה שתמיד יש ממנו קצת Eye Candy.

סקוטי יאנג Skottie Young

כל הבחורות של צ'ו וקמבל גורמים לי להזיל ריר,

אז ברשותכם נעבור למשהו קליל יותר.

סקוטי יאנג הוא אחד מציירי הקומיקס הפופולריים ביותר כיום,

למרות שעיניכם הרואות עד כמה הוא רחוק מהסגנון הריאליסטי של האמנים למעלה.

אבל זה בדיוק העניין עם קומיקס,

שלמרות שיש קו מאוד מסויים שרבים אוהבים,

התעשיה מאוד פתוחה לסגנונות שונים ומגוונים.

לא כולם מצליחים לעשות עבודה טובה,

אבל סקוטי מצליח גם להיות שונה וגם לעשות עבודה מרהיבה.

למה?

כי הציורים שלו חמודים,

משעשעים,

ומלאי דינמיות וחיים.

כמובן שיש קצת בעיה לתת לו לצייר קומיקס אפל או כותר רציני כמו של ת'ור או קפטן אמריקה,

אבל הוא עדיין יכול לצייר המון עטיפות,

או להשתתף כאורח בכל מיני ספיישלים.

לאחרונה סקוטי מצא בדיוק את המקום בשבילו,

וזה היה בגירסאת הקומיקס לקלאסיקה "הקוסם מארץ עוץ" ש-Marvel הוציאו לא מזמן.

בניגוד לעיבודים שונים אחרים,

הפעם התסריט נשאר מאוד צמוד לסיפור המקורי,

ואת כל האומנות הפנימית עשה סקוטי יאנג בעצמו - ועשה שם עבודה מדהימה!

לא קראתי בעצמי,

אבל The Wonderful Wizard Of Oz קיבל ביקורות מצויינות ומאוד מומלץ.

סטיוארט אימונן Stuart Immonen 

את אימונן פגשתי לראשונה כשצייר את Nextwave המעולה.

באותה תקופה הוא בדיוק התחיל לגבש את הסגנון שלו כפי שהוא נראה היום.

אימונן הוא מקרה קלאסי של אמן קומיקס שהסגנון שלו משתפר ומתפתח עם הניסיון.

לפני נקסטווייב הסגנון שלו היה די מעפן.

אולי בגלל שהסגנון לא עמד בסטנדרטים של קומיקס סופר-גיבורים,

אבל פשוט לא אהבתי.

למרות שקטע ממש מוזר:

בסביבות 2001,

קצת לפני שעשה את נקסטווייב,

הוא עשה את האומנות לקומיקס על פי קורט ביוסיאק בשם Superstar,

והאומנות שם היתה מדהימה!

בדיוק כמו שהוא עושה כיום.

אז למה בסופרסטאר הוא עשה עבודה מדהיהמ אבל באולטימייט חיפף?

אין לי מושג.

בנקסטווייב הסגנון שלו ברמה מצויינת.

בלי שידעתי עליו כלום,

רק ההתבוננות על הציורים שלו נתנו לי תחושה של קומיקס אירופאי ולא קומיקס סופר-גיבורים אמריקאי.

יותר מאוחר התברר לי שאימונן הוא קנדי-צרפתי,

ושהעבודות המוקדמות שלו היו בסגנון אירופאי לחלוטין,

ככה שתחושות הבטן שלי לא הטעו אותי הפעם.

ואני אומר את כל זה כמחמאה אדירה!

השילוב שלו בין האמריקאי לאירופאי הוא פשוט מדהים בעיני וממכר,

ומאוד שמחתי ש-Marvel החליטו לתת לו את הכותרים הכי נחשבים שלהם.

העבודה על הכותרים המובילים ב-Marvel גרמה לכך שהסגנון שלו עבר שידרוג משמעותי,

תוך כדי שהוא עדיין שומר על האופי שהיה לו בנקסטווייב.

היום הוא כבר ידוע כאחד האמנים הטובים ביותר של התעשיה,

למרות\בזכות זה שהוא לא עובד על אותו הקו בדיוק כמו ג'ים לי ודומיו.

יצירות מומלצות:

Nextwave!!!

זה פאקינג מעולה!!!

אחרי נקסטווייב הוא צייר כמה אוגדנים עבור Ultimate Spider-Man שנחשב לכותר מצויין,

וכיום הוא מצייר את New Avengers ועושה שם עבודה מדהימה.

וכמו שהזכרתי,

הוא גם עשה עבודה מדהימה ב-

שאותו לא קראתי אז אין לי מה להגיד עליו.

טוב,

עד כאן חלק א'.

לחלק הבא אני מבטיח להביא אמנים שהם פחות מיינסטרים,

ושיש להם סגנון יותר ייחודי ושונה.

אם בפוסט הזה הבאתי אמנים שמביאים תוצאות מדהימות בתחום די צר של סגנון,

בפוסט הבא אביא אמנים שכל אחד מתמחה בסגנון אחר וביחד יוצרים קשת רחבה של סגנונות.

אם אתם רוצים לדעת בוודאות מתי יעלה הפוסט הזה,

עשו מנוי :)

מנויים מקבלים מייל רק בימי ראשון וחמישי כאשר עולה פוסט לאתר,

ובכל הזמן שאני מנוי על בלוגים כאן בישרא לא קיבלתי מהם ג'אנק מייל.

נתראה בפוסט של יום חמישי!

תוכן עניינים:

מה יקרה אחרי אירועי ה-Siege?

טריילר וסצינה מתוך Kick-Ass

ה-iPad של אפל בעניין לא מזיז לי

הצצה נדירה לעיבוד הקומיקס של Twilight!!!

שיווק חכם

אבודים - אבוד לכם

קטע רוק ישראלי נדיר

אירועי ה-Siege נמצאים בעיצומם,

ואי אפשר שלא להתחיל להסתכל לעתיד ולשער מה יקרה שם.

בעיקרון,

כל המטרה של ה-Siege היא להחזיר את הסופר גיבורים לתהילתם כמו שהיתה בעבר.

בזכות אירועים כמו Civil War וה-Secret Invasion,

הסופר גיבורים הפכו מסוג של קונצנזוס וגיבורים לאומיים,

לפושעים הנרדפים ע"י החוק דווקא בגלל שהם מתעקשים להמשיך ולעשות את מה שעשו כל הזמן:

לעטות מסיכה ולהילחם בפשע וברשע.

השיא הגיע לידי ביטוי בתקופה שנכנסה תחת הכותרת Dark Reign,

אשר במהלכה נורמן אוסבורן,

הידוע גם כ-The Green Goblin,

הפך להיות האדם החזק ביותר בעולם וניהל אותו בעזרת קבוצות של פושעי-על אשר פעלו תחת פיקודו.

אז המצב ביקום Marvel הוא שהרעים שולטים בעולם,

בזמן שהטובים נאלצים לברוח מהחוק.

כל זה טוב ויפה והניב לנו כמה סיפורים ממש טובים,

ובכלל עזר להציג את הגיבורים באור אחר וחדש.

אבל עכשיו הגיע ה-Siege,

אשר מעמת באופן סופי את הגיבורים מול הנבלים בקרב ענק ורחב מימדים.

איך זה ייגמר?

לא קשה לדמיין בעיקר לאור פירסומים מהסוג הזה ש-Marvel משחררים:

אם הם נראים לכם כמו גמדים,

יש לזה סיבה.

על האומנות אחראי ג'ים צ'יונג,

שהוא אחד הציירים האהובים עלי שצייר גם את הקומיקס המדהים הזה: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539581&blogcode=10537398

לרוע המזל,

במקרה של הפוסטר הנ"ל,

ג'ים פשוט לא שם לב לפרופורציות של הדמויות שלו,

ולכן זה נראה קצת מעפן :/

ומה שהכי עצוב זה שאם הוא רק היה מקטין להם מעט את הראשים - זה היה נראה אחרת לגמרי.

בכל מקרה,

marvel מבטיחה לנו כבר הרבה זמן שקבוצת ה-Avengers הולכת להתאחד ולחזור לגדולתה,

וכעת הפוסטר הזה בעצם חושף בפנינו את ההרכב החדש שלה.

מימין לשמאל:

איירון מן, ת'ור, קפטן אמריקה (באקי בארנס, ולא סטיב רוג'רס המקורי), הוקאיי,  בן גרים מארבעת המופלאים, האלמנה השחורה, וגורילה מן.

מתכופפים למטה:

ספיידרמן וביסט.

ההרכב מעורר יותר שאלות ממה שהוא עונה.

קודם כל,

אם סטיב רוג'רס חזר לחיים,

למה באקי ממשיך לתפוס את תפקיד קפטן אמריקה?

ומה סטיב רוג'רס יעשה?

שלא לדבר על כך שבכותר של קפטן אמריקה יש עכשיו סיפור שלם שכל מטרתו היא לענות על השאלה של מי יהיה קפטן אמריקה.

כמו כן,

כל מי שקרא את האוגדן הראשון של העונה השלישית של ת'ור זוכר מה הלך שם בין ת'ור לאיירון מן (ת'ור פירק לו את הצורה),

זאת לאחר שאיירון מן שיבט את ת'ור והשיבוט הרג את ביל פוסטר.

אז מה הם עושים עכשיו ביחד?

שאלה טובה.

אבל זה עוד כלום,

כי איך שייגמרו אירועי ה-Siege יתחיל אירוע ענק חדש:

DOOMwar!!!

קודם כל הירגעו,

לא מדובר באירוע עם המון קרוסאוברים והמון חוברות שצריך לקרא,

אלא באירוע שיתרחש אך ורק בתוך המיני סדרה הזאת (6 חוברות).

מה יהיה שם?

סתם, אנערף...

ד"ר דום מנסה להשתלט על העולם.

לא ביג דיל.

בהרחבה:

זה מתחיל בימים הראשונים של Dark Reign,

כאשר ד"ר דום מסכם עם נאמור כיצד הם יחלקו ביניהם את העולם לאחר שנורמן אוסבורן ייפול.

דום ביצע עוד כמה פעולות שמטרתן היתה הכנת השטח לפעולה גדולה יותר,

בין היתר גם סגירת הסכם שיתוף פעולה עם דרקולה (כן! ה-דרקולה! הוא דמות של Marvel).

אני כמובן התרעתי שהוא זומם משהו גדול,

אבל האם מישהו הקשיב?!

עיקר ההכנות של דום התמקדו בוואקנדה שבאפריקה.

וואקנדה היא מדינה ביקום Marvel,

אשר ידועה בעיקר בזכות זה שהיא המקום היחידי על כדו"א שניתן להשיג בו את המתכת הנדירה ויברניום.

מאז שהחלה העונה השלישית של Black Panter ולאורך כל 12 החוברות שלה שיצאו מאז,

דום ניסה בכל כוחו לחתור תחת השילטון בוואקאנדה על מנת להשתלט עליה ועל מכרות הויברניום.

הוא יכל היה לנסות לכבוש אותה בכוח,

אבל הוא מעדיף לנסות דרכים מחוכמות יותר.

כל זה הולך להתפוצץ בענק ב-Doomwar,

וצפויים להיות מעורבים שם ארבעת המופלאים, האקס-מן, ומכל הבא ליד.

הובטח שזה יהיה וואחד של אירוע.

יש למה לחכות :)

הסרט על פי הקומיקס של Kick-Ass נמצא ממש מעבר לפינה,

וכמות החומר הדולף ממנו גדלה מיום ליום.

הנה טריילר חדש:

לא ממש מחדש המון,

חומר חדש יש בעיקר בסוף הטריילר,

אבל הנה ממש סצינה שלמה מתוך הסרט,

רק קחו בחשבון שזה טיפה'לה ספויילר למרות שזה מתרחש ממש בתחילת הסרט:

 אוקיי,

לי זה נראה כמו איזה שילוב מטורף בין קומדיה לדרמה למשהו אלים בטירוף.

זה הולך להיות אדיר... אם יעשו את זה טוב ;)

אבל זה על בטוח יהיה טוב יותר מאוואטר.

כבר הבעתי כאן בעבר את סלידתי מההתלהבות המיותרת סביב האייפון שהיתה כאן בארץ,

ולאור המכירות הנמוכות והאפטיות של הציבור (תודה לאל),

יצא שכל הכתבים שקידמו את המוצר הזה ועשו לו פרסומת בחינם יצאו מכל הסיפור די מעפנים.

כאילו,

עם כל הביקורת שיש כנגד אפל,

הכתבות יח"צ האלה פשוט מבישות.

עכשיו מגיע האייפאד,

שבדומה למוצרים אחרים של אפל,

לא בדיוק מהווה פריצת דרך טכנולוגית משמעותית.

אני לא יודע מה אתכם,

אבל לי זה נראה פשוט מאוד כמו אייפון גדול במיוחד,

שלמען האמת אפילו אין בו Phone כי אי אפשר לחייג ממנו.

יותר מזה,

הוא לא יכול להפעיל שתי תוכניות בבת אחת (אז אי אפשר לגלוש באינטרנט ולשמוע מוזיקה ביחד? לא הבנתי),

אין לו מצלמה, 

וגם אין בו אפילו פלאש.

אני בשוק שבכלל יש בו אינטרנט!

בכל מקרה,

אני לא היחידי שמתבאס מהאייפאד,

והנה שני סרטונים מעניינים בנושא.

הראשון הוא מערכון ישן של מאד-טיוי,

אשר מסתבר שהעלו את הרעיון לאייפאד הרבה לפני אפל,

רק שמאד-טיוי התכוונו לפד אחר...

לא ברור לי אם הקטע הבא הוא פארודיה או אשכרה קטע מתוכנית ילדים,

אבל שיהיה,

זה אדיר:

פי-ווי הזה מחרפן אותי.

במובן הטוב של המילה!

לא מזמן הודיעו שבמרץ תצא מנגה על פי הספרים של "דמדומים".

ותסלחו לי אם לא אטרח להביא קישור.

אבל,

האם העולם יודע שזאת לא הפעם הראשונה שדמדומים מקבל גרסאת קומיקס?

בבקשה:

http://9gag.com/gag/17923/

הא!

שמעתי שזה מאוד נאמן למקור :)

חכם:

העונה השישית והאחרונה של אבודים התחילה,

וכל מי שהיה לו מזל רע מספיק כדי להתחיל איתה נאלץ לתקוע עצמו מול המסך פרק אחר פרק,

מתוך איזו מחשבה אבודה שמישהו אשכרה יסגור לו מעגל בצורה מספקת.

אתם הולכים לאכול אותה חזק...

אני אומר לכם,

סוף העונה השישית תגיע ואתם כולכם תבכו דם!

דם!!!

אתם תזכרו את זה כביזבוז הכי גדול של החיים שלכם.

בינתיים,

מתן מנסה לסכם חמש עונות ולתת תחזיות לעתיד בפוסט זועם במיוחד:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=171439&blogcode=11567562

אני פשוט מרחם עליכם, מעריצי לוסט.

מרחם!!!!!!!

לסיום,

עוד קטע רוק ישראלי נדיר,

והפעם נושאי המגבעת עושים קאבר לאחד השירים מהסרט... Grease!!!

הא!

הקהל בטח חירבן במכנסיים בהופעה הזאת.

הנה הקטע: