לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  n00ba

בת: 29




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

בווו הווו אני כזאת עמוקה ועצובה ושומעת מטאאאלללל


האיש כיבס את כיסוי הספה עם המרכך החדש, וזה בדיוק אותו מרכך כביסה שהשתמשנו בו לכביסות של הבגדים הראשונים של הילדה קצת לפני שהיא נולדה ובחודשים הראשונים לחייה. לקח לי דקה או שתיים להזכר למה הריח הזה מעורר אצלי תחושת נוסטלגיה. לא מזמן הסתכלנו על תמונות הטלפון שלו. באחת התמונות אני עומדת ענקית עם רגלי בצקת בשמלת הריון שאמא שלי תפרה לי, מאחורי יש קרש גיהוץ עם בגדים קטנטנים פרוסים עליו. אני עוד זוכרת איך גיהצתי כל פריט טקסטיל שהיה מיועד לתינוקת שתבוא, רציתי שהכל יהיה מחוטא ומקופל יפה. כמה מהר ירדתי מזה אחרי שהיא נולדה.

 

אני מנסה להבין את הבחירות שעשיתי בחיי ומה גרם להן. האם באמת בחרתי במודע? הרבה פעמים הלכתי לאן שהרוח נשבה. אני יכולה להגיד די בוודאות שבמחצית הראשונה של שנות ה20 שלי פחדים הניעו אותי. רק לאחר מכן התחילו להופיע הבזקים חלושים של רצון חופשי. אבל האם היתה כאן בחירה חופשית? לא יוצאת לי מהראש השיחה שהיתה לי עם בחור מהצוות, שיחה חצי מבודחת על היעדר בחירה חופשית. כשהוא קבע שאין בחירה חופשית לא ניסיתי להתנגד ורק הבטתי במלנכוליה על השולחן. לפני שלוש שנים הייתי מאורסת והודעתי לבן זוגי, אשר כבר מזמן רצה ילדים, שאני רוצה גם. קיבלתי את מה שאני רוצה וזה היה אושר גדול לצד אתגר ענק. באותה תקופה הורמונים השתוללו בי והפכו אותי לבן אדם אחר. תחילה בהריון - כשכלום לא עניין אותי מלבד נושאי הריון ולידה, לאחר מכן ילדתי ונכנסתי לפאזה מתבודדת ולא רציתי לראות אף אחד ולשמוע שום דבר שלא נוגע לתינוקת שלי; בהמשך חופשת הלידה היו לי מחשבות על הסבת מקצוע, וכמובן כמו נשים רבות אחרות חשבתי שגיליתי את אמריקה בזה שילדתי ורציתי לעבוד במשהו שקשור בלידה או בתינוקות. יצאתי מזה. חזרתי אל עצמי, או מצאתי את עצמי מחדש, או שמה שוב השתנה המאזן הכימי במוח שלי.

 

אני כמו עלה שנסחף במערבולת אוויר, לפעמים עושה בחירות לא שגרתיות, מסתובבת מסתובבת בכאוטיות בתוך המסלולים המצטלבים של אנשים אחרים, אבל בסוף נופלת אל המקום שמוכתב לי מכוח הסטטיסטיקה. גנטיקה, השפעות סביבתיות, מוצא, תרבות. הכל בר חישוב. אני זוכרת איך בתיכון קראתי את "המוסד השמימי" של אסימוב והייתי mind blown מרעיון הפסיכוהיסטוריה. היום אני יודעת שזה לגמרי ישים ואנחנו קרובים לשם. לא רק שיש את הבסיס התיאורטי ללמידת מכונה, יש גם הרבה יותר נתונים ממוחשבים עלינו שאנחנו מנדבים, ומי שלא מנדב - גם זה נתון. 

 

נבואות מתקיימות בסיפורים ואגדות, אבל מה אם בעצם זו אמת מחרידה עלינו, שהכל בר ניבוי? לא משנה כמה ננסה לברוח, כמה שנשלה את עצמנו שאנחנו אדונים לגורלנו, בסוף נגמור איפה שיועד לנו. אולי אפילו הנסיונות הכושלים שלנו לשנות את הגורל הם שיביאו בסוף למימושו. ואולי זה סתם כאוס, צעד ימינה, שניים אחורה, אבל הכיוון הכללי ידוע. בהמשך חיי התחלתי להעדיף את וונגוט על פני אסימוב, שזה גם צפוי למדי, וקראתי את "רעידת זמן". הספר מדבר על רעידת זמן שהתרחשה והחזירה את כולם כמה שנים אחורה, וכעת כולם חיים שוב את כל הרגעים שכבר עברו בלי יכולת לשנות כלום, פשוט צופים פסיבית בחיים שלהם ובמעשים שלהם. "אוה, לא, לא שוב" אמר אגרטל הפטוניות בעת הנפילה.

 

יש לי ערב לבד כי האיש יצא לשתות עם שני חברים רווקים. "אתה יודע מה זה אומר?", שאלתי, "אתה תהיה זה שעוזר להם להתחיל עם בחורות". דיברנו על הקונספט הזה לא מזמן במשרד, המנכל והארכיטקט הודו שהנשים שלהם לעולם לא ירשו להם לעשות משהו כזה. "מה איתך, נובה, היית נותנת לבעלך לעשות את זה?" עניתי שאין לי שום בעיה. ובאמת האיש אמין ומונוגמיסט מוחלט. אבל אולי גם הם לא כאלה פוחזים וזה סתם דיבור גברי כזה של תראו איזה מבוקש אני ואישתי מחזיקה אותי קצר.

 

תהיתי איך לנצל את הערב, כי יש מלא עבודות בית, כל כך הרבה שאפשר לוותר על כולן כי זה הר שאי אפשר לטפס עליו. הבוס שלי ממשיך לתייג אותי בשיחות ולהעביר לי משימות, אז חשבתי להתעדכן קצת. רציתי גם לעשות יוגה ולהתקלח כי בריאות הגוף חשובה. התכוונתי גם לפתוח את המייל מהפסיכולוג ולעשות את תרגיל הכתיבה כדי לעזור לעצמי להפסיק להיות דפוקה כל כך. בסוף מצאתי את עצמי כותבת פוסט, לא ברור למי ולמה. או שאין באמת בחירה חופשית, או שאני אימפולסיבית מדי. משהו מאוד בסיסי התערער אצלי. אני לא יודעת במה לבחור כי אני לא בטוחה שיש טעם לבחור. תחשבו שזו גם התקופה הזו של השנה שאצל אנשים בארץ מתחדדת אמונה בסדרי עולם ובאלוהים, ואצלי כל שנה מתחדדת היעדר האמונה והיעד התכלית, ועכשיו ההבנה שאני לא יותר מתא ברקמה אנושית ואין בחיי משהו שבאמת בחרתי בצורה מודעת. אם זה ככה, הייתי לפחות רוצה לדעת מה צפוי לי. או אולי אני יודעת, ומתכחשת, מבלה זמני ועושה שמיניות באוויר בזמן שהגורל מתממש. גורל חומרי, חסר פואנטה ומטרה, פשוט שרשרת של תופעות פיזיקליות.

 

רציתי לקנח בקומיקס אופטימי, אבל התשתית העקומה של ישראבלוג גרמה לי להרים ידיים לכן פשוט לכו לפוסט האחרון בהו-לא.

 

 

נכתב על ידי n00ba , 6/10/2017 22:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של #Java ב-7/10/2017 14:23




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 30 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn00ba אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n00ba ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ