לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ ֳ©ֳ®ֳ¥. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום הצביעות, סליחה יום הולדת.


עוד שבוע יש לי יומולדת. גם בדיוק באותו יום יש לי מבחן במתמטיקה, אם לא המבחן, לא הייתי באה לבצפר.

אני מפחדת שאנשים אשכרה יזכרו שיש לי יומולדת.

הרי כל הצבועים והצבועות יתעוררו ויתחילו להגיד "מזל טוב" עם חיוך מזיוף ביותר.

איכ.. צביעות זה הדבר שאני הכי שונאת.

הרבה אנשים מביאים מתנות מתוך הידיעה שאחכ יביאו להם כי אחרת מה הטעם? (לפעמים אני ביניהם.)

אולי יש באמת אנשים שאכפת להם שיש לאחרים יומולדת, והם אלה דווקא שזוכרים בלי שיגידו להם והברכה שלה כנה ואמיתית.

תאמת? אני לא רוצה לראות את שני סוגי האנשים האלו. וגם את ההורים שמליל ברירה אומרים איזה מילה וזהו.

ותמיד חייבים להזכיר תראי את כבר גדולה צריכה לקחת אחריות ובלה בלה.

 

אני לא אוהבת את היומולדת שלי, אולי בעיקר בגלל שאני גדולה, פאק אני כבר אהיה בת 19. ואני עדיין בי"ב. לא הכי כיף.

וגם תמיד חייבים לשאול אותי איך זה קרה שאני ככ גדולה ועדיין בכיתה כזו. והסיפור הישן, התחלתי בצפר ברוסיה בגיל 7.

אולי בגלל השנה הזו עברה עלי ממש קשה, העצבות לא מרפא ממני, אני רוצה לחגוג עם "חברים"...

טוב, אולי גם אני צבועה

ככ שהיום הזה מתקרב אני לא רוצה, בעיקר בגלל שבאותו יום אני חייבת להיות בבצפר

 

אל תשלחו לי מזל טוב, אם אתם באמת לא מתכוונים לזה. ובטח שלא מראש.



 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/4/2009 15:14   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, ביקורת, תשוקי, לבד, כאב, אימו, יומולדת  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים חלומות מתנפצים 3\>


 

#    ריקוד -  מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לרקוד.  ולא, הכוונה היא לא לרקוד במסיבה(טוב גם)  הכוונה היא לריקוד אומנותי  על במה. אף פעם לא באמת הייתה לי הזדמנות להופיע או ללמוד ריקוד באופן מקצועי,  אני זוכרת שבבצפר היסודי היה חוג ונורא רציתי אבל לא התקבלתי, גם כמעט, השתתפתי בכשרונות צעירים. בגיל 15 נרשמתי ל"נולד לרקוד"  אבל אז הייתי קטנה מדי לתחרות.  אחרי שראיתי מזה באמת בטלויזיה לא נרשמתי שוב, הרגשתי שאני שמנה מדי  ולא מתאימה.  אני חושבת שמאותו שלב די ויתרתי על החלום. באופן מקצועי, זה לא אומר שהפסקתי לחלום (:

# משקית בטחון מידע - התפקיד שאני נורא רוצה לשרת בו, וכפי שרובכם יודעים, לא התקבלתי. זה נורא מאכזב, סופית עדיין לא ויתרתי על ה"חלום" להיות משקית בטחון מידע, אפילו כתבתי מכתב ערעור, אבל אני מנסה להיות כמה שיותר מציאותית. הם לא רוצים אותי.  ואי אפשר לדעת אם הם יקבלו את הערעור.  אז כבר צריך להשלים עם הלא.  ולמצוא תפקיד מעניין אחר שיתאים לי. הם אפילו בלי בושה שלחו לי מיון תעסוקתי =\.

# פסיכולוגית -  משהו שאני נורא רוצה להיות. מטפלת. לשמוע בעיות של אנשים, ללמוד פסיכולוגיה.  כרגע  זה נמצא אצלי על HOLD  כי אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל 8 שנים בשביל מקצוע זה קצת יותר מדי.  והמורה שלי לפסיכולוגיה אמרה שכדאי ללמוד באונ' תל אביב שנורא קשה להתקבל לשם ועם פסיכומטרי גבוה.  כמובן שלא ויתרתי על התפקיד הזה, אבל כדי לממן את הלימודים אני חושבת שקודם אלמד כלכלה.  ואז אלמד טיפול.

# במאית -  זה בהחלט משו שאני יכולה להצליח בו, אבל  יש ככ הרבה אנשים שלומדים תקשורת, בדיוק כמו עורכות דין, מה הסיכוי למצוא עבודה בזה? אני מציאותית.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא ככ זוכרת.  למשל שויתרתי על עבודה כי אין לי ברירה בגלל שאני תקועה עם היצור הזה  ובגלל שלא מסכימים לי. אני מקווה שבפסח אוכל לעבוד. אני נורא מתגעגעת לעבודה באופן כללי. אני אוהבת לשנוא אותה ולקבל כסף.

 

אם תשימו לב, יש לי חלום חדש, לעבור קורס צילום. עם המצלמה שלי (: . למרות שאני לא חושבת שהיא ככ מתאימה לצילום מקצועי, אבל ניחא. ראיתי באינטרנט שקורס עולה בסביבות 1500. שזה הרבה אבל אפשרי.  וגם זה לא משו שויתרתי עליו!

מעכשיו אני מנסה לקחת את החיים קצת יותר באופטימיות.  ראינו פרחים בסנטר ביום שיש, והתלטתי נורא אם לקנות כי אני עוד יכולה להזניח אותם, או לא לתת להם מספיק מים.  בסוף החלטתי לקנות(:  כמובן אהובי קנה לי ואני עזרתי לו קצת.

שיח ורדים (:

חוץ מזה אין לי ככ כוח לכלום. אבל ממש:\ ומחר יש לי בגרות, עוד פעם D, פעם שלישית גלידה. בטח.

שיר לסיום.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 16/2/2009 18:05   בקטגוריות חלומות, אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, הורים, וולנטין דאיי, חלום, כאב, לבד, מצלמה, עצבים, עצוב, שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה, אהבה ויחסים, תשוקי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוף קשה לי


דווקא עכשיו אין לי כוח לכלום

ואני לא אומרת שהכול רע, הלימודים דווקא בסדר. ממוצע 91.

ועוד מעט יום האהבה ויהיה הכי מקסים בעולם 3>

עוד  מעט אפילו אקבל כסף. והפעם דה דה יותר מ50.

 

אבל לא יודעת. משום מה בא לי רק חופש וחופש, לנוח במיטה ולא לעשות כלום. אין לי ראש ללימודים.

בא לי רק לקרא ספרי פסיכולוגיה וזהו.

 

עוד מעט בחירות ועדיין לא החלטתי סופית, ומה שהכי מבאס בבחירות זה שהורים בבית לכו. אני רוצה לנוח לבד.

 

ואתם לא מגיבים לפוסטים שלי, האלה שיותר מושקעים (למטה) אז כנראה שאתם לא קוראים וזה סבבה לכתוב לעצמי דברים שאני כבר יודעת.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 7/2/2009 22:51   בקטגוריות אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, שחרור קיטור, פסימי, תשוקי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בגידה


 

 

אחרי הקורס חובשות, אני זוכרת שהיינו עוצרים כמעט כל רכבת לראות אם יש בה פצועים. כי דווח על פיגוע דקירה באחת הרכבות. (תרגיל)

ככה כל רכבת שפונה לבאר שבע.

 כשהגיעה הרכבת הזו עם הפצועים, הייתי סחוטה, לא יכולתי לתפקד. הלכתי לבוגר הקורס. הוא חובש קרבי. מבוגר ממני בשנתיים ככה.  

אני לא יודעת למה הלכתי עליו, הרי ידעתי מה לעשות במקרה של פצועים.

אני חושבת שאם לא הייתי הולכת אליו,בטוח הייתי נופלת באחד מהבורות האלה שם.

בהתחלה הוא לא התייחס אליי.

ואחרי שהתמוטטתי לגמרי, הוא לקחת אותי לבית שלו. בית עם שותפים. סליחה, שותפה.

הוא טיפל בי קצת, והחזיר אותי להכרה. אני עד עכשיו לא מבינה למה הוא לא לקח אותי לבית חולים.

אחרי זה הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי... לא התנגדתי.

אבל אז הפסקתי אותו "אתה זוכר שיש לי חבר, נכון?..."

... שתיקה

"אז מה? אני בטוח שהוא לא היה מתנגד לנשק אותך"..

בגלל שהייתי מעורפלת , לא ככ הבנתי מה אני עושה, אבל נהניתי מזה. הייתי די מודעת לזה שזו בגידה.

הנשיקות הזרות האלו. ככ הטריפו אותי...

המגע הזר... העביר בי צמרמורת...

הידיעה הזו שזה משו אסור, משך אותי עוד יותר, הטריף את התשוקה.

אני זוכרת שהוא רצה למשוך את זה גם לסקס. באותו רגע דמיינתי את חברה שלי אומרת "איך יכולת להיות עם האקס שלי?"...

לא מספיק שאני בוגדת בחבר שלי אלא גם בה.

ואותה אני דווקא שונאת.

בסוף, לא הסכמתי לסקס. לא רציתי לצאת קלה להשגה.

 

אחכ יצאנו לאיזה פאב עם החברים שלו. כשהגענו לפאב אמרתי שאני לא נכנסת למקום הדוחה הזה.

 

יותר מזה אני לא זוכרת.

אבל אני יודעת שחבר שלי בחיים לא יסלח לי על זה. ואני לא אסלח לעצמי שנהניתי ולא הפסקתי.

 

 

 

אממ זהו חלום שחלמתי הבוקר והחלטתי לפרסם.

אגב, אין שום קשר למציאות.

 


עריכה: 27.01.09 (15.02) :

שמתי לב שיש לי הרבה חשק לעדכן אבל לכם אין חשק להגיב אז החלטתי לערוך.

אתמול רבנו.

נמאס לי לריב על אותו דבר, אבל במקום להבין אותי הוא הולך נגדי.

ואני לא אוהבת כשלא מבינים ועוד בנושא ככ חשוב כמו גלולות

הדרך היחידה שממנה אני משיגה כסף זה התחרות. 50 שקל לחודש לכל היותר.

ורוב הזמן אני מביאה לו את רוב הכסף.

אין לי כסף אחר, ההורים שלי מעדיפים לקנות לאחי. וכשאני מבקשת משו אני צריכה לחכות עד לחודש הבא. אבל נו, אני מבינה, עכשיו המצב קשה. מיתון ודברים כאלה.

גם החודש הבאתי לו את ה50 שקל האחרונים שלי שדווקא אותם רציתי לחסוך כדי לקנות משו לעצמי.

הבאתי לו כשיבכול 25 וביקשתי חזרה 25 כדי לקנות גלולות. כל עוד יש לי מרשם אני רוצה לקנות לפני שהמרשם לא יצא התוקף.

למרות שכרגע יש לי גלולות, אבל אני רוצה לקנות למקרה חירום. (מה אני עד כדי כך רעה? )

הוא אמר שזה לדיסקים שלו. אוף

ורבנו בגלל זה, התחלתי לבכות שהוא לא מבין אותי וניתקתי. נורא התעצבנתי ורציתי לדבר עם מישהו. לא היה עם מי.

אני מרגישה ככ לבד כשאני בלעדיו.

אומנם הכרתי כמה בנות נחמדות.

אבל כשהן לא מחוברות, אני צריכה להיחנק עם הדמעות של עצמי. לבד.

ככ התעצבנתי שאפילו הבאתי למישהו את המסנ שלי במייספייס למרות שאני לא נוהגת לתת לכל מי שחושב שאני "יפה וזהו".

נמאס לי להיחנק מהדמעות של עצמי.

התחלתי ללמוד למתמטיקה ל005 ושום דבר לא מצליח לי. למה נזכרתי רק עכשיו ללמוד? טיפשה

לפחות יומיים ישנתי עד 1. אבל אנרגיות לא צברתי.

אני מרגישה חסרת כל, מה שאני רוצה זה רק לישון וזהו.

אני מרגישה שהבלוג תמיד פה. תמיד לצדי ומוכן לספוג את כל התיסכולים שלי.

כמה שתירגלתי במתמטיקה הכול יצא לא נכון :(

זה לא פר.

אני רוצה להיעלם.

אני רוצה כוחות חדשים, מאיפה משיגים אותם?

...

כשאת נופלת הרסיסים על הרצפה נשברים

ואת אוספת... שוכחת שבלב הם כבר חרוטים.

כשאת נופלת, הם כולם רואים

הם רק רואים, הם לא עוזרים

אומרים, שתמיד נשארת תקווה אחרונה

ואת בשלך, חסרת אמונה.

...

 

 

עריכה (28.01.09) אופוריה, הצלחתי ב2 שאלות מתוך 3:) שזה אומר 67 זה עשה לי ממש טוב על הלב.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 26/1/2009 18:21   בקטגוריות אהבה, בגידה, אינטימי, אירוטי, ארוטיקה, חברה, נשיקות, סקסי, פרידה, תשוקי, אהבה ויחסים, חלום, אימו, אישי, אני ועצמי, גלולות, העולם קורס, כאב, לבד, לבד לבד לבד, מפגרת, עצבים, עצוב, פסימי, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב הלב, עצוב ומבוייש.


 

למה, כשאני לצדך,

הכול טוב ומקסים

אבל, כאתה רחוק ממני

אנחנו רבים?

מה רק ביקשתי,

לא מתנות

אלא רק קצת כבוד.

ועיני, יהיו יבשות מהדמעות.

 

אני יודעת שזה לא מתחרז, ונשמע נורא טיפשי,

אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו. =[

הלוואי והיתה לי חברה טובה. והוא יפסיק לפגוע בי:( ולתקוף אותי במילים.

תמיד אני אשמה, אז למה הוא עדיין איתי?:(

 

 

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 23/12/2008 20:50   בקטגוריות אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, חברה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, עצוב, פרידה, תשוקי, פסימי  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה הוא הגבול בין אהבה לתלות?


בין הדברים שהכי מפחידים אותי, הוא תלות.

אני לא רוצה להיקלע למצב, שאני תלויה באהבה של בנזוגי, כדי לא להרגיש לבד.

אחרי ככ זמן ביחד,לבד זה נראה לא אפשרי.

אני פוחדת להיות תלויה בו, תלויה בתשומת לב שלו, בהקשבה.

הרי אף אחד אחר לא יכול לספק לי את זה.

כרגע אני אוהבת אותו3> מאוד אפילו, למרות הריבים הרבים לאחרונה.

 

אבל לאחרונה התחלתי לחשוב, איפה עובר הגבול בין אהבה לתלות. מתי נגמרת האהבה ומתחילה התלות.

אני לא יכולה בלעדיו, אולי אני תלויה בו? אבל אני נורא אוהבת אותו.

 

 

איך הגעתי למחשבה הזו?

לחבר שלי יש תחביב נורא יקר של דיסקים מקוריים. גם דיסקים מקוריים רגילים, וגם דיסקים שקשה להשיג בארץ והם עולים הרבה כסף .אפילו יש לו בבית כבר כמות מסחרית של דיסקים. וזה נורא מעצבן אותי כשאנחנו מתחילים לדבר על כל ה"אלבומים" שלו.

כי אני לא מאמינה בזה, זה בזבוז כסף. אחלה דיסק אחד או שניים בחודש, ואם אין בארץ, אז למה ללחוץ?

אבל אין, הוא חייב להשיג הכול, להזמין וכל זה. ואני ממש לא מבינה את זה, וכמה שביקשתי להפסיק עם המוגזמות הזו הוא ישר אמר שאני לא מקבלת אותו כמו שהוא.

לאחרונה הוא הציע לי, לקנות לו 2 אלבומים ב500 שקל.

סירבתי על בזבוז הכסף המטורף הזה, זה מוגזם. בכסף הזה אפשר לקנות מצלמה או פלאפון דור 3 או 2.5 חזיות ממותג יקר. וגם, אין לי סכום כזה ואני לא עובדת כי לא מסכימים לי >< הכסף היחיד שאני מקבלת זה 50 לחודש מאינטר.

למשל לי? אין תחביב יקר כזה.

אני יודעת שגם לו אין את הכסף הזה, אבל גם אני לא יכולה לממן את זה.

וזה נורא פוגע בי, כי אז מתחילה לחשוב, אבל הוא קנה לי מצלמה, ואני לא יכולה לחסוך 500 שקל?

הוא גם "האשים" אותי בזה שאני לא אוהבת אותו ולא מקבלת אותו. אוף. אולי אני באמת חברה לא טובה? לא מספיק טובה עבורו?

גם נורא מעצבן אותי כל הכסף שהוא מבזבז על השום דבר הזה.

 

 

 

You`re pushing me out

You`re pushing me when all I do is not enough

All I do is not enough for you

 You`ve pushed me down

 You`ve pushed me down

Well I`ll try and I`ll try again I`ll try and

 I`ll try again for you

 



 

 

תשוקי.

אגב, אם בין קוראיים, יש מתבגרים שהוריהם גרושים, תפנו אליי במסנ ksd18@hotmail.com , אני צריכה שתמלאו שאלון לצורך העבודה שלי במדעי החברה. מסתבר שקשה למצוא אנשים שההורים שלהם התגרשו:\

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/12/2008 19:08   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אינטר, אירוטי, אישי, אני ועצמי, כאב, לבד, תשוקי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, פסימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי יש קצת אור?


 

 

אני שונאת אותם, כל שניה שאני בבית והם נמצאים אני מתעבת אותם.

השנאה הזו, במיוחד לאבא. 

לא מספיק לי הבעיות בבצפר? לא מספיק זה שאני לא מקבלת 90 כמו תמיד?

מאכזבת את עצמי. תנך אני לא יודעת, מתמטיקה גם.  השנה אין את המקצועות שאני אוהבת ללמוד(חוץ מתקשורת)

המורה לאזרחות כזה הומו.

 

אני רוצה חופש, מכולם. גם מעצמי. נמאס לי להיות "אימו" נמאס לי מהעצמי שאני מתלוננת כל הזמן.

נמאס לי להיות עצובה ועצבנית.

 

נמאס לי לכתוב פוסטים כאלה בבלוג. אני רוצה לחזור לעצמי

 

התאכזבתי מהצבא כשקיבלתי את המנילה. שום תפקיד שאני הייתי רוצה. למזלי יש אפשרות לבחור תפקיד אחד שלא מופיע.

אני מתלבטת בין כמה. יש תפקיד ככ מושלם מבחינת המרחק מההורים. אבל לא ככ מאתגר.

 

ונמאס לי גם מהעבודה במדעי החברה:S

זה ככ קשה כי אין לי כוח לזה.

 

ומי שרציתי לא זכה בבחירות. באסה.

 

עוד פוסט דיכאוני מבית היוצר של תשוקי.

אני רוצה לחזור לעצמי. אוף.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/11/2008 20:27   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, העולם קורס, זונה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, להתאבד, פסיכולוגיה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, צבא, פסימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרים זה משעמם. טיול שנתי.




על הנייר, הטיול השנתי, נשמע ככ מושלם *_*

במציאות ככ מעפן.

אולי אני באמת נורא שטחית שהרים משעממים אותי נורא, עליות על גיר מחליק לא מרגשות אותי וירידות מעצבות אותי עוד יותר.

הנוף ככ יפה, אבל בתמונות ככ מעפן.

 

סהכ היה מעפן, האכסניה, היאטכה, וכל השאר.

 

אבל נהניתי, נהנתי מהחופש, מההתנתקות מההורים, מאחי המעצבן, מהריחוק.

אילת ככ פאקינג שונה מתל אביב הרועשת.

ככ בא לי לחזור, מצדי לנסוע 12 שעות ולשהות באכסניה מעפנה, אבל לחזור, כיף שם.

הנסיעה בג'יפים הייתה ככ כיפית 3> ככ משחררת.

ועשיתי גם את הכדור הזה באילת, היה ככ מפחיד וכיף

 

 

אף אחד בבית אפילו לא התגעגע אליי, דיברתי עם אמא אולי כמה דק במהלך כל ה3 ימים.

אחי בכלל לא שאל איפה אני.

אבל לא אכפת לי,

גם אני לא התגעגעתי אליהם. אפילו לא קצת.

תשוקי

 

התגעגעתי נורא אליו, באמת חשבתי שאני יכולה כמה ימים בלעדיו, בלי לדבר כמעט, הוא היה ככ חסר לי במיטה הזרה.

ביום האחרון, נשברתי. ככ רציתי לשמוע אותו והכיתה שלי לא סתמה את הפה בדרך חזרה, התחלתי לבכות בפלאפון בגלל שאני לא שומעת אותו.

בטיול הזה, הבנתי עד כמה באמת אני קשורה אליו, ובחיים לא אעשה שום דבר כדי לפגוע בו.

הוא חלק ממני! 3>

 

 

 

 

ואני רוצה להגיד

תודה רבה לך אהובי, על הכול 3>  אתה חיי(:

עכשיו קלטו איזו מצלמה בת אמא של זונות הוא קנה לי!!!!!!

 

 

כן, כן תקנאו.

הוא לקח הלואה מהבנק בשבילה, היא בת זונה מבחינת הצילום, האפקטים, 8.1 מגה פיקסל.

כנראה מאז שהוא התגייס משו נדפק לו שם, כי לפי דעתי הוא ממש הגזים.

אני אוהבת אותו כ"כ

 

 

אשמח גם לקבל המלצות למתנה לאהובי (: רומנטיות.

 

 


תשוקי, השמנמנה 3>

אגב,אני לעומת כמה אנשים לא צריכה וודקה או סיגריות כדי להיות מסטולה. מספיק לי קולה או XL


 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/11/2008 20:53   בקטגוריות אהבה, אילת, אימו, אינטימי, אירוטי, אישי, אני ועצמי, בנות, בנים, טיול שנתי, מצחיק, תשוקי, מצלמה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,032
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ