לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ«ֳ ֳ¡. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום הצביעות, סליחה יום הולדת.


עוד שבוע יש לי יומולדת. גם בדיוק באותו יום יש לי מבחן במתמטיקה, אם לא המבחן, לא הייתי באה לבצפר.

אני מפחדת שאנשים אשכרה יזכרו שיש לי יומולדת.

הרי כל הצבועים והצבועות יתעוררו ויתחילו להגיד "מזל טוב" עם חיוך מזיוף ביותר.

איכ.. צביעות זה הדבר שאני הכי שונאת.

הרבה אנשים מביאים מתנות מתוך הידיעה שאחכ יביאו להם כי אחרת מה הטעם? (לפעמים אני ביניהם.)

אולי יש באמת אנשים שאכפת להם שיש לאחרים יומולדת, והם אלה דווקא שזוכרים בלי שיגידו להם והברכה שלה כנה ואמיתית.

תאמת? אני לא רוצה לראות את שני סוגי האנשים האלו. וגם את ההורים שמליל ברירה אומרים איזה מילה וזהו.

ותמיד חייבים להזכיר תראי את כבר גדולה צריכה לקחת אחריות ובלה בלה.

 

אני לא אוהבת את היומולדת שלי, אולי בעיקר בגלל שאני גדולה, פאק אני כבר אהיה בת 19. ואני עדיין בי"ב. לא הכי כיף.

וגם תמיד חייבים לשאול אותי איך זה קרה שאני ככ גדולה ועדיין בכיתה כזו. והסיפור הישן, התחלתי בצפר ברוסיה בגיל 7.

אולי בגלל השנה הזו עברה עלי ממש קשה, העצבות לא מרפא ממני, אני רוצה לחגוג עם "חברים"...

טוב, אולי גם אני צבועה

ככ שהיום הזה מתקרב אני לא רוצה, בעיקר בגלל שבאותו יום אני חייבת להיות בבצפר

 

אל תשלחו לי מזל טוב, אם אתם באמת לא מתכוונים לזה. ובטח שלא מראש.



 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/4/2009 15:14   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, ביקורת, תשוקי, לבד, כאב, אימו, יומולדת  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אנחנו צריכים לדבר"


 

אחרי שנתיים ו8 חודשים אני מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר.

המצב נהיה בלתי נסבל.

אנחנו לא מדברים נורמלי, כל הזמן רבים.

אני אוהבת אותו ככ3> אבל זה לא יכול להימשך כך 3\>

אף פעם במשך כל הקשר לא הרגשתי ככה.

כאילו אני רוצה משו חדש, משו סתמי. אבל אז שווה לוותר על אהבה שכזו?

קשה לי.

אנחנו בקושי מדברים ביום יום כי אין לשנינו שיחות, אז יוצא שאני מצלצלת מההורים. אבל זה לא מספיק.

ואם אני מצלצלת, אז אנחנו רבים, או שזה על הצבא, או הכסף. אחד מהם תמיד. אז אני מעדיפה כבר שלא.

אמרתי לו שהקשר שלנו לא מתקדם לשום מקום כבר הרבה זמן, ובמקום לדבר על זה, אני מרגישה שהוא בורח.

כל יום שישי אנחנו נפגשים, השבוע הוא החליט שלא, כי אמרתי שהקשר לא מתקדם.

ולאחרונה, הוא דורש ממני שאני אקנה לו דבר(לפחות כך אני מרגישה) או דורש להסכים שבעתיד אקנה.

באמת שאין לי בעיה לקנות לו, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו.

והוא? מאשים אותי שאני לא מסכימה לכלום. איך הוא מצפה ממני להסכים בכלל?

אבל, אין לי אף אחד חוץ ממנו, אף אחד לדבר איתו, אף אחד לצאת.  ובאמת, אני פוחדת מהלבד.

מעצבן אותי גם נורא, שהוא אוסר אליי דברים, כמו אל תלכי לבסיס סגור, ואם אני אומרת שאני הולכת בכל זאת, הוא נהיה ממש רגשן ואומר שאני לא רוצה להיפגש ובלה בלה, כיאלו שהוא יוצא יומיות.

משהו נורא שונה בקשר שלנו, אני מרגישה גם שהוא השתנה, שהוא לא מכבד אותי כמו  פעם.

יש משו שבור בקשר 3\>

ותמיד כשאנחנו ככה, המצב שלי בקרשים, מתפוצץ לי הראש, אני בנאדם בולמי, אז האוכל לא מספיק לזרום,  ואין לי כוח נפשי. אבל ממש.

מעציב אותי כשאני בכלל חושבת על לקחת הפסקה או להיפרד.

כשאנחנו ביחד, הכול ככ שונה, ככ מתהפך.

אני מרגישה הכי מאושרת בעולם3> , הוא הכי מתוק , הכי מתחשב והכי הכי...

 

אבל למה כשאנחנו בנפרד, הכול בלתי נסבל, אי אפשר ככה

אני רוצה לדבר איתו, אבל אין לי מה להגיד בדיוק.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/3/2009 16:34   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, שנאה, שיעמום, פרידה, עצוב, עצבים, מפגרת, לבד לבד לבד, לבד, כאב, חבר, העולם קורס, אני ועצמי, אישי, אירוטי, אינטימי, אהבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים חלומות מתנפצים 3\>


 

#    ריקוד -  מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לרקוד.  ולא, הכוונה היא לא לרקוד במסיבה(טוב גם)  הכוונה היא לריקוד אומנותי  על במה. אף פעם לא באמת הייתה לי הזדמנות להופיע או ללמוד ריקוד באופן מקצועי,  אני זוכרת שבבצפר היסודי היה חוג ונורא רציתי אבל לא התקבלתי, גם כמעט, השתתפתי בכשרונות צעירים. בגיל 15 נרשמתי ל"נולד לרקוד"  אבל אז הייתי קטנה מדי לתחרות.  אחרי שראיתי מזה באמת בטלויזיה לא נרשמתי שוב, הרגשתי שאני שמנה מדי  ולא מתאימה.  אני חושבת שמאותו שלב די ויתרתי על החלום. באופן מקצועי, זה לא אומר שהפסקתי לחלום (:

# משקית בטחון מידע - התפקיד שאני נורא רוצה לשרת בו, וכפי שרובכם יודעים, לא התקבלתי. זה נורא מאכזב, סופית עדיין לא ויתרתי על ה"חלום" להיות משקית בטחון מידע, אפילו כתבתי מכתב ערעור, אבל אני מנסה להיות כמה שיותר מציאותית. הם לא רוצים אותי.  ואי אפשר לדעת אם הם יקבלו את הערעור.  אז כבר צריך להשלים עם הלא.  ולמצוא תפקיד מעניין אחר שיתאים לי. הם אפילו בלי בושה שלחו לי מיון תעסוקתי =\.

# פסיכולוגית -  משהו שאני נורא רוצה להיות. מטפלת. לשמוע בעיות של אנשים, ללמוד פסיכולוגיה.  כרגע  זה נמצא אצלי על HOLD  כי אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל 8 שנים בשביל מקצוע זה קצת יותר מדי.  והמורה שלי לפסיכולוגיה אמרה שכדאי ללמוד באונ' תל אביב שנורא קשה להתקבל לשם ועם פסיכומטרי גבוה.  כמובן שלא ויתרתי על התפקיד הזה, אבל כדי לממן את הלימודים אני חושבת שקודם אלמד כלכלה.  ואז אלמד טיפול.

# במאית -  זה בהחלט משו שאני יכולה להצליח בו, אבל  יש ככ הרבה אנשים שלומדים תקשורת, בדיוק כמו עורכות דין, מה הסיכוי למצוא עבודה בזה? אני מציאותית.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא ככ זוכרת.  למשל שויתרתי על עבודה כי אין לי ברירה בגלל שאני תקועה עם היצור הזה  ובגלל שלא מסכימים לי. אני מקווה שבפסח אוכל לעבוד. אני נורא מתגעגעת לעבודה באופן כללי. אני אוהבת לשנוא אותה ולקבל כסף.

 

אם תשימו לב, יש לי חלום חדש, לעבור קורס צילום. עם המצלמה שלי (: . למרות שאני לא חושבת שהיא ככ מתאימה לצילום מקצועי, אבל ניחא. ראיתי באינטרנט שקורס עולה בסביבות 1500. שזה הרבה אבל אפשרי.  וגם זה לא משו שויתרתי עליו!

מעכשיו אני מנסה לקחת את החיים קצת יותר באופטימיות.  ראינו פרחים בסנטר ביום שיש, והתלטתי נורא אם לקנות כי אני עוד יכולה להזניח אותם, או לא לתת להם מספיק מים.  בסוף החלטתי לקנות(:  כמובן אהובי קנה לי ואני עזרתי לו קצת.

שיח ורדים (:

חוץ מזה אין לי ככ כוח לכלום. אבל ממש:\ ומחר יש לי בגרות, עוד פעם D, פעם שלישית גלידה. בטח.

שיר לסיום.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 16/2/2009 18:05   בקטגוריות חלומות, אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, הורים, וולנטין דאיי, חלום, כאב, לבד, מצלמה, עצבים, עצוב, שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה, אהבה ויחסים, תשוקי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוףף כמה שנמאס לי.


במקום לשמוח תמיד יהיה מי שיהרוס לי את המצב רוח

שיחטט לי בפח אם צריך

ולא יכבד את הפרטיות שלי

ויבדוק לי במגירה של התחתונים אולי יש לי שם סיגריות

נמאס לי.

האם גם ההורים שלכם לא מכבדים את הפרטיות שלכם ומתערבים לכם בחיים?

כל מי שאי פעם סיפרתי לו שאבא שלי מחטט  אנשים היו בשוק.

איזה מין חיים אלה שהכול אני צריכה להחביא?

אני לא רוצה לשתף את אבא שלי בחיים שלי כי כנראה יש סיבה, כי הוא לא אמין.

כי לא מגיע לו. יש דברים שמספרים מרצון אז למה בכוח?

 

 

נמאס לי ככ. למה אין לי מחשב בחדר בכלל לא הייתי יוצאת מהחדר בכלל. נמאס לי מכל המשפחה הזאת.

לא אכלתי כל היום ואני לא חושבת שאוכל היום בכלל:\ עכשיו אני חוזרת לחדר.

שיזדיינו.

 

 

אגב, ניזכרתי למה לא שיקרתי במבחן אישיות לגבי המשפחה, למרות שזה רוב הסיכויים שהכשיל אותי, בגלל שכמו חרא, הבעיות עם ההורים צפות, אם לא הייתי עונה על זה בשאלון אישיות זה היה צף(שוב כמו חרא) בראיון האישי.


 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/2/2009 18:49   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, עצוב, עצבים, כאב  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בגידה


 

 

אחרי הקורס חובשות, אני זוכרת שהיינו עוצרים כמעט כל רכבת לראות אם יש בה פצועים. כי דווח על פיגוע דקירה באחת הרכבות. (תרגיל)

ככה כל רכבת שפונה לבאר שבע.

 כשהגיעה הרכבת הזו עם הפצועים, הייתי סחוטה, לא יכולתי לתפקד. הלכתי לבוגר הקורס. הוא חובש קרבי. מבוגר ממני בשנתיים ככה.  

אני לא יודעת למה הלכתי עליו, הרי ידעתי מה לעשות במקרה של פצועים.

אני חושבת שאם לא הייתי הולכת אליו,בטוח הייתי נופלת באחד מהבורות האלה שם.

בהתחלה הוא לא התייחס אליי.

ואחרי שהתמוטטתי לגמרי, הוא לקחת אותי לבית שלו. בית עם שותפים. סליחה, שותפה.

הוא טיפל בי קצת, והחזיר אותי להכרה. אני עד עכשיו לא מבינה למה הוא לא לקח אותי לבית חולים.

אחרי זה הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי... לא התנגדתי.

אבל אז הפסקתי אותו "אתה זוכר שיש לי חבר, נכון?..."

... שתיקה

"אז מה? אני בטוח שהוא לא היה מתנגד לנשק אותך"..

בגלל שהייתי מעורפלת , לא ככ הבנתי מה אני עושה, אבל נהניתי מזה. הייתי די מודעת לזה שזו בגידה.

הנשיקות הזרות האלו. ככ הטריפו אותי...

המגע הזר... העביר בי צמרמורת...

הידיעה הזו שזה משו אסור, משך אותי עוד יותר, הטריף את התשוקה.

אני זוכרת שהוא רצה למשוך את זה גם לסקס. באותו רגע דמיינתי את חברה שלי אומרת "איך יכולת להיות עם האקס שלי?"...

לא מספיק שאני בוגדת בחבר שלי אלא גם בה.

ואותה אני דווקא שונאת.

בסוף, לא הסכמתי לסקס. לא רציתי לצאת קלה להשגה.

 

אחכ יצאנו לאיזה פאב עם החברים שלו. כשהגענו לפאב אמרתי שאני לא נכנסת למקום הדוחה הזה.

 

יותר מזה אני לא זוכרת.

אבל אני יודעת שחבר שלי בחיים לא יסלח לי על זה. ואני לא אסלח לעצמי שנהניתי ולא הפסקתי.

 

 

 

אממ זהו חלום שחלמתי הבוקר והחלטתי לפרסם.

אגב, אין שום קשר למציאות.

 


עריכה: 27.01.09 (15.02) :

שמתי לב שיש לי הרבה חשק לעדכן אבל לכם אין חשק להגיב אז החלטתי לערוך.

אתמול רבנו.

נמאס לי לריב על אותו דבר, אבל במקום להבין אותי הוא הולך נגדי.

ואני לא אוהבת כשלא מבינים ועוד בנושא ככ חשוב כמו גלולות

הדרך היחידה שממנה אני משיגה כסף זה התחרות. 50 שקל לחודש לכל היותר.

ורוב הזמן אני מביאה לו את רוב הכסף.

אין לי כסף אחר, ההורים שלי מעדיפים לקנות לאחי. וכשאני מבקשת משו אני צריכה לחכות עד לחודש הבא. אבל נו, אני מבינה, עכשיו המצב קשה. מיתון ודברים כאלה.

גם החודש הבאתי לו את ה50 שקל האחרונים שלי שדווקא אותם רציתי לחסוך כדי לקנות משו לעצמי.

הבאתי לו כשיבכול 25 וביקשתי חזרה 25 כדי לקנות גלולות. כל עוד יש לי מרשם אני רוצה לקנות לפני שהמרשם לא יצא התוקף.

למרות שכרגע יש לי גלולות, אבל אני רוצה לקנות למקרה חירום. (מה אני עד כדי כך רעה? )

הוא אמר שזה לדיסקים שלו. אוף

ורבנו בגלל זה, התחלתי לבכות שהוא לא מבין אותי וניתקתי. נורא התעצבנתי ורציתי לדבר עם מישהו. לא היה עם מי.

אני מרגישה ככ לבד כשאני בלעדיו.

אומנם הכרתי כמה בנות נחמדות.

אבל כשהן לא מחוברות, אני צריכה להיחנק עם הדמעות של עצמי. לבד.

ככ התעצבנתי שאפילו הבאתי למישהו את המסנ שלי במייספייס למרות שאני לא נוהגת לתת לכל מי שחושב שאני "יפה וזהו".

נמאס לי להיחנק מהדמעות של עצמי.

התחלתי ללמוד למתמטיקה ל005 ושום דבר לא מצליח לי. למה נזכרתי רק עכשיו ללמוד? טיפשה

לפחות יומיים ישנתי עד 1. אבל אנרגיות לא צברתי.

אני מרגישה חסרת כל, מה שאני רוצה זה רק לישון וזהו.

אני מרגישה שהבלוג תמיד פה. תמיד לצדי ומוכן לספוג את כל התיסכולים שלי.

כמה שתירגלתי במתמטיקה הכול יצא לא נכון :(

זה לא פר.

אני רוצה להיעלם.

אני רוצה כוחות חדשים, מאיפה משיגים אותם?

...

כשאת נופלת הרסיסים על הרצפה נשברים

ואת אוספת... שוכחת שבלב הם כבר חרוטים.

כשאת נופלת, הם כולם רואים

הם רק רואים, הם לא עוזרים

אומרים, שתמיד נשארת תקווה אחרונה

ואת בשלך, חסרת אמונה.

...

 

 

עריכה (28.01.09) אופוריה, הצלחתי ב2 שאלות מתוך 3:) שזה אומר 67 זה עשה לי ממש טוב על הלב.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 26/1/2009 18:21   בקטגוריות אהבה, בגידה, אינטימי, אירוטי, ארוטיקה, חברה, נשיקות, סקסי, פרידה, תשוקי, אהבה ויחסים, חלום, אימו, אישי, אני ועצמי, גלולות, העולם קורס, כאב, לבד, לבד לבד לבד, מפגרת, עצבים, עצוב, פסימי, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיכום שנה 2008- שנה עצובה במיוחד עבורי.


הנה האירועים המרכזיים שעברו עליי השנה.

 

אמא שלי תפסה אותי ללא הרבה בגדים כשהייתי עם חבר שלי(מזל היא לא ראתה אותו) לפוסט לחצו.

התחלתי שוב לחפש את עצמי, וגיליתי שאנחנו לא ככ מסתדרות. כנראה בגלל זה אני לא משלימה עם עצמי

נהיה לי חשק מטורף לסיגריות, בעע

כתבתי מכתב התאבדות להורים, בעיקר כדי לפרוק. לפוסט לחצו.

פתחתי פייסבוק

התחלתי להשתמש בגלולות

חגגתי יומולדת 18. היה די מאכזב.

פיטרו אותי

קיבלתי כבשה (בובה) מתוקה:)

מצאתי "חברה טובה" חדשה ומסתבר שזה לא הסתדר ועד היום היא דבוקה עליי:S והיא נורא מעצבנת אותי.

חגגתי עצמאות 60 עם אהובי

הייתי במצעד הגאווה, היה כייף:)

חגגתי שנתיים ביחד עם אהובי:)

גיליתי שאנגלית ומתמטיקה לא חברות שלי:\

לא מצאתי עבודה בחופש:S

אבא שלי מצא את הגלולות לפוסט לחצו

מחודש אוגוסט אני משתתפת באינטר, וכל חודש אני זוכה

חתמתי על כרטיס אדי

הקשר שלי עם חברה הטובה שלי נגמר:(  מכתב שכתבתי לה.

חבר שלי התגייס. זה דוקא דבר טוב, כי הנסיעות בחינם

בערך מחודש ספטמבר נכנסתי לדכאון. בעיקר בגלל שאני נדפקת עם אחי.

גיליתי שחסר לי ברזל וזו הסיבה לכאבי ראש שלי:\

אהובי קנה לי מצלמה

הייתי בטיול שנתי ל3 ימים לאילת

הייתי ב"יום בעקבות לוחמים" בגולן

הצבעתי בבחירות לרשיות המקומיות

מחקתי את הפייסבוק, נמאס לי מצביעות.

עשיתי עבודה במדעי החברה על הקשר בין מתבגרים וגירושים.

קיבלתי מנילה די מאכזבת.

קיבלתי זימון למבחני התאמה למודיעין. (רק חבל שזה נופל על הבגרות בעל-פה באנגלית)

היה לי גם הרבה סקס טוב השנה.

 

סהכ אפשר לסכם את השנה הזו, כשנה קשה עבורי ועצובה. אבל היו גם הרבה רגעים מקסימים עם אהובי(הוא היחיד שמחזיר לי אור לחיים, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו)  

 

 

איחולים לשנה הבאה:

 

-קודם כל, אושר. ולחייך יותר.

-שנה שעברה כתבתי שאני רוצה לספר להורי על חבר שלי. מקווה שאולי השנה תהיה הזדמנות.

-שיפסיקו לי הכאבי ראש הנוראיים האלו:( אני לא יכולה לתפקד ככה.

- אני מאוד מקווה להתקבל למודיעין *_* או לתפקיד מעניין אחר

- להצליח בלימודים. עם ציונים באמת טובים, במיוחד במתמטיקה.

- שיעבור לי הדכאון :(

-להרזות. ולא לוותר

-למצוא עבודה. (יש הצעות?)

-שהשנה, יומולדת 19, תהיה באמת שווה, עם חברים. מאוד מקווה גם במועדון *_*

-לחגוג 3 שנים ביחד עם אהובי בדרך מיוחדת

-ללכת לנשף, עם אהובי.

-לא לאכזב את עצמי, להשלים עם עצמי, לקבל את עצמי, לאהוב את עצמי. (אוף... למה זה נראה ככ לא אפשרי?)

-מקווה שהשנה, אפסיק לחשוב על החברה הכי טובה לשעבר שלי, אפסיק לדאוג לה 3/>. למה אני מתגעגעת?

-אעשה סוף סוף נזם והלינקס.

- להכיר אנשים חדשים.

-להנות בצבא

-להיות אדישה לדברים מסוימים, להפסיק לבכות על שטויות. להיות זן.

 

 



 

יאלה, אני כבר מחכה בקוצר רוח לשמפניה שלי והשוקולד.

שנה אזרחית טובה, מאת תשוקי.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 31/12/2008 16:26   בקטגוריות אהבה, אילת, אינטימי, אינטר, אישי, גאווה, גלולות, הורים, טיול שנתי, יומולדת, כאב, כרטיס אדי, להתאבד, מצלמה, מצעד הגאווה, סיכום שנה, סקס, תשוקי, אהבה ויחסים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב הלב, עצוב ומבוייש.


 

למה, כשאני לצדך,

הכול טוב ומקסים

אבל, כאתה רחוק ממני

אנחנו רבים?

מה רק ביקשתי,

לא מתנות

אלא רק קצת כבוד.

ועיני, יהיו יבשות מהדמעות.

 

אני יודעת שזה לא מתחרז, ונשמע נורא טיפשי,

אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו. =[

הלוואי והיתה לי חברה טובה. והוא יפסיק לפגוע בי:( ולתקוף אותי במילים.

תמיד אני אשמה, אז למה הוא עדיין איתי?:(

 

 

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 23/12/2008 20:50   בקטגוריות אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, חברה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, עצוב, פרידה, תשוקי, פסימי  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה הוא הגבול בין אהבה לתלות?


בין הדברים שהכי מפחידים אותי, הוא תלות.

אני לא רוצה להיקלע למצב, שאני תלויה באהבה של בנזוגי, כדי לא להרגיש לבד.

אחרי ככ זמן ביחד,לבד זה נראה לא אפשרי.

אני פוחדת להיות תלויה בו, תלויה בתשומת לב שלו, בהקשבה.

הרי אף אחד אחר לא יכול לספק לי את זה.

כרגע אני אוהבת אותו3> מאוד אפילו, למרות הריבים הרבים לאחרונה.

 

אבל לאחרונה התחלתי לחשוב, איפה עובר הגבול בין אהבה לתלות. מתי נגמרת האהבה ומתחילה התלות.

אני לא יכולה בלעדיו, אולי אני תלויה בו? אבל אני נורא אוהבת אותו.

 

 

איך הגעתי למחשבה הזו?

לחבר שלי יש תחביב נורא יקר של דיסקים מקוריים. גם דיסקים מקוריים רגילים, וגם דיסקים שקשה להשיג בארץ והם עולים הרבה כסף .אפילו יש לו בבית כבר כמות מסחרית של דיסקים. וזה נורא מעצבן אותי כשאנחנו מתחילים לדבר על כל ה"אלבומים" שלו.

כי אני לא מאמינה בזה, זה בזבוז כסף. אחלה דיסק אחד או שניים בחודש, ואם אין בארץ, אז למה ללחוץ?

אבל אין, הוא חייב להשיג הכול, להזמין וכל זה. ואני ממש לא מבינה את זה, וכמה שביקשתי להפסיק עם המוגזמות הזו הוא ישר אמר שאני לא מקבלת אותו כמו שהוא.

לאחרונה הוא הציע לי, לקנות לו 2 אלבומים ב500 שקל.

סירבתי על בזבוז הכסף המטורף הזה, זה מוגזם. בכסף הזה אפשר לקנות מצלמה או פלאפון דור 3 או 2.5 חזיות ממותג יקר. וגם, אין לי סכום כזה ואני לא עובדת כי לא מסכימים לי >< הכסף היחיד שאני מקבלת זה 50 לחודש מאינטר.

למשל לי? אין תחביב יקר כזה.

אני יודעת שגם לו אין את הכסף הזה, אבל גם אני לא יכולה לממן את זה.

וזה נורא פוגע בי, כי אז מתחילה לחשוב, אבל הוא קנה לי מצלמה, ואני לא יכולה לחסוך 500 שקל?

הוא גם "האשים" אותי בזה שאני לא אוהבת אותו ולא מקבלת אותו. אוף. אולי אני באמת חברה לא טובה? לא מספיק טובה עבורו?

גם נורא מעצבן אותי כל הכסף שהוא מבזבז על השום דבר הזה.

 

 

 

You`re pushing me out

You`re pushing me when all I do is not enough

All I do is not enough for you

 You`ve pushed me down

 You`ve pushed me down

Well I`ll try and I`ll try again I`ll try and

 I`ll try again for you

 



 

 

תשוקי.

אגב, אם בין קוראיים, יש מתבגרים שהוריהם גרושים, תפנו אליי במסנ ksd18@hotmail.com , אני צריכה שתמלאו שאלון לצורך העבודה שלי במדעי החברה. מסתבר שקשה למצוא אנשים שההורים שלהם התגרשו:\

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/12/2008 19:08   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אינטר, אירוטי, אישי, אני ועצמי, כאב, לבד, תשוקי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, פסימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,210
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ