לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ°ֳ ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מה לא בסדר אצלי?


יש לי יומולדת ואני פשוט לא מסוגלת לשמוח, לא מסוגלת לחייך.

אוף.

גם חיוך מזויף לא מצליחה לעלות.

רציתי שהשנה זה לא יהיה כך, ואני אשמח.

אבל משום מה זה לא אפשרי. לא מסוגלת.

תמיד משהו נהרס. תמיד באה תקופה רעה.

 

דוד שלי ראה אותנו ביחד, מזה אין לי כוח לאבא.

 

 



נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 20/4/2009 17:16   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, מפגרת, לבד, יומולדת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אנחנו צריכים לדבר"


 

אחרי שנתיים ו8 חודשים אני מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר.

המצב נהיה בלתי נסבל.

אנחנו לא מדברים נורמלי, כל הזמן רבים.

אני אוהבת אותו ככ3> אבל זה לא יכול להימשך כך 3\>

אף פעם במשך כל הקשר לא הרגשתי ככה.

כאילו אני רוצה משו חדש, משו סתמי. אבל אז שווה לוותר על אהבה שכזו?

קשה לי.

אנחנו בקושי מדברים ביום יום כי אין לשנינו שיחות, אז יוצא שאני מצלצלת מההורים. אבל זה לא מספיק.

ואם אני מצלצלת, אז אנחנו רבים, או שזה על הצבא, או הכסף. אחד מהם תמיד. אז אני מעדיפה כבר שלא.

אמרתי לו שהקשר שלנו לא מתקדם לשום מקום כבר הרבה זמן, ובמקום לדבר על זה, אני מרגישה שהוא בורח.

כל יום שישי אנחנו נפגשים, השבוע הוא החליט שלא, כי אמרתי שהקשר לא מתקדם.

ולאחרונה, הוא דורש ממני שאני אקנה לו דבר(לפחות כך אני מרגישה) או דורש להסכים שבעתיד אקנה.

באמת שאין לי בעיה לקנות לו, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו.

והוא? מאשים אותי שאני לא מסכימה לכלום. איך הוא מצפה ממני להסכים בכלל?

אבל, אין לי אף אחד חוץ ממנו, אף אחד לדבר איתו, אף אחד לצאת.  ובאמת, אני פוחדת מהלבד.

מעצבן אותי גם נורא, שהוא אוסר אליי דברים, כמו אל תלכי לבסיס סגור, ואם אני אומרת שאני הולכת בכל זאת, הוא נהיה ממש רגשן ואומר שאני לא רוצה להיפגש ובלה בלה, כיאלו שהוא יוצא יומיות.

משהו נורא שונה בקשר שלנו, אני מרגישה גם שהוא השתנה, שהוא לא מכבד אותי כמו  פעם.

יש משו שבור בקשר 3\>

ותמיד כשאנחנו ככה, המצב שלי בקרשים, מתפוצץ לי הראש, אני בנאדם בולמי, אז האוכל לא מספיק לזרום,  ואין לי כוח נפשי. אבל ממש.

מעציב אותי כשאני בכלל חושבת על לקחת הפסקה או להיפרד.

כשאנחנו ביחד, הכול ככ שונה, ככ מתהפך.

אני מרגישה הכי מאושרת בעולם3> , הוא הכי מתוק , הכי מתחשב והכי הכי...

 

אבל למה כשאנחנו בנפרד, הכול בלתי נסבל, אי אפשר ככה

אני רוצה לדבר איתו, אבל אין לי מה להגיד בדיוק.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/3/2009 16:34   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, שנאה, שיעמום, פרידה, עצוב, עצבים, מפגרת, לבד לבד לבד, לבד, כאב, חבר, העולם קורס, אני ועצמי, אישי, אירוטי, אינטימי, אהבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כבולה 3\>


סיפרתי רבות עד כמה שאני פשוט נדפקת בגלל אחי, בגלל שאני צריכה לקחת אותו.

 עכשיו ממש התחלתי להרגיש כבולה:\

כל מקום שאני הולכת, אני צריכה לחשוב אם אספיק לחזור בזמן.

הכול תלוי בו, כל היום שלי מתוכנן על פי "מתי אני צריכה  לקחת אותו מהגן"

אני לא יכולה באופן ספוטני לנסוע לחו"ל(חוץ לעיר) עם החברים מהכיתה כמו ששנה שעברה יכולתי.

זה נורא מסתכל.

אפילו שמעתי על עבודה נחמדה:\  אוף.

וההורים שלי אפילו לא אומרים תודה. הם אומרים שאני חייבת כי אני אחות שלו.  אני חייבת כי אין לי ברירה

ובסיס רחוק ככ מתרחק ממני כי  קיבלתי מיון תעסוקתי שזה תפקידים כללי צהליים משם התפקיד הכי נורמאלי זה משטרה כחולה.

טוב, לפחות אתחיל שיעורי נהיגה.

 

אגב, למי שלא הבין את הפוסט הקודם. אני לא ויתרתי סופית על החלומות שלי, אבל זה די ברור שאני לא אהיה רקדנית מקצועית . ולא אמרתי שלא אהיה פסיכולוגית או במאית סופית.  ואולי יש בי חלק שלא מאמין בעצמי, ספגתי ככ הרבה אכזבות בחיים.  

בקרוב יהיו  מבחני בד על ריקוד להצגה של סוף השנה,  אני מקווה שאחי לא ידפוק לי גם את זה.

קבלו עדכון: גם את הערעור שלי למודיעין לא קיבלו:(

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 18/2/2009 19:01   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, שנאה, עצוב, עצבים, הורים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוףף כמה שנמאס לי.


במקום לשמוח תמיד יהיה מי שיהרוס לי את המצב רוח

שיחטט לי בפח אם צריך

ולא יכבד את הפרטיות שלי

ויבדוק לי במגירה של התחתונים אולי יש לי שם סיגריות

נמאס לי.

האם גם ההורים שלכם לא מכבדים את הפרטיות שלכם ומתערבים לכם בחיים?

כל מי שאי פעם סיפרתי לו שאבא שלי מחטט  אנשים היו בשוק.

איזה מין חיים אלה שהכול אני צריכה להחביא?

אני לא רוצה לשתף את אבא שלי בחיים שלי כי כנראה יש סיבה, כי הוא לא אמין.

כי לא מגיע לו. יש דברים שמספרים מרצון אז למה בכוח?

 

 

נמאס לי ככ. למה אין לי מחשב בחדר בכלל לא הייתי יוצאת מהחדר בכלל. נמאס לי מכל המשפחה הזאת.

לא אכלתי כל היום ואני לא חושבת שאוכל היום בכלל:\ עכשיו אני חוזרת לחדר.

שיזדיינו.

 

 

אגב, ניזכרתי למה לא שיקרתי במבחן אישיות לגבי המשפחה, למרות שזה רוב הסיכויים שהכשיל אותי, בגלל שכמו חרא, הבעיות עם ההורים צפות, אם לא הייתי עונה על זה בשאלון אישיות זה היה צף(שוב כמו חרא) בראיון האישי.


 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/2/2009 18:49   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, עצוב, עצבים, כאב  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוברים לרפואה נורמאלית.


פעם ככ התלאהבתי מהרעיון של "open door". (בכוונה באנגלית שלא יעלו עליי בחיפוש בגוגל)

שכולה מה, צריך לבוא לשם, לעשות בדיקה להגיד שאת לא מעשנת ואת מקבלת גלולות~חינם.

אלא מה? הרופא לא תמיד נמצא.

 

 

ותמיד זה חייב איכשהו להידפק. שאני לא יכולה לצלצל או לא יכולה לבוא(כי אני תקועה עם הדבר הזה שלא מגיע לו אפילו כינוי)

אז היום לא יכולתי לבוא.

המדריכה הראשית שם. ממש מעצבנת אותי באופן כללי. אמרה(כשצילצלתי) שהיא לא יכולה לתת לי יותר גלולות כי לא ראיתי רופא מיולי.

כי מבחינה רפואית משו משו מקטע הזה כבר לא הקשבתי ורציתי נורא לנתק.

 

די נמאס לי, אולי גלולות בחינם זה נורא חיסכון. (ואני לא חוזרת לקונדום:@ יש לי בחילה מהם)

אבל כבר בא לי לעבור לרופאת נשים נורמאלית. אישה. אפילו לנסוע למרפאה אני לא צריכה.

אז מה שגלולות עולות כסף. אז מה? אוף. כמה עולה פמינט? מישהו יודע?

אני ככ עצבנית.

עד הכול כבר מסתדר והייתי בשלווה נפשית.

הייתי במצב נפשי ככ רגוע שכבר התכוונתי לענות לתגובות.

 

הלכתי לשמוע סקאימו.

תשוקי.

תזמינו אותי במסנ. משעמם.

אגב, הבלוג עדיין ייעוץ. תשאלו חופשי.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 23/11/2008 17:26   בקטגוריות עצבים, שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, הריון, גלולות, אישי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי יש קצת אור?


 

 

אני שונאת אותם, כל שניה שאני בבית והם נמצאים אני מתעבת אותם.

השנאה הזו, במיוחד לאבא. 

לא מספיק לי הבעיות בבצפר? לא מספיק זה שאני לא מקבלת 90 כמו תמיד?

מאכזבת את עצמי. תנך אני לא יודעת, מתמטיקה גם.  השנה אין את המקצועות שאני אוהבת ללמוד(חוץ מתקשורת)

המורה לאזרחות כזה הומו.

 

אני רוצה חופש, מכולם. גם מעצמי. נמאס לי להיות "אימו" נמאס לי מהעצמי שאני מתלוננת כל הזמן.

נמאס לי להיות עצובה ועצבנית.

 

נמאס לי לכתוב פוסטים כאלה בבלוג. אני רוצה לחזור לעצמי

 

התאכזבתי מהצבא כשקיבלתי את המנילה. שום תפקיד שאני הייתי רוצה. למזלי יש אפשרות לבחור תפקיד אחד שלא מופיע.

אני מתלבטת בין כמה. יש תפקיד ככ מושלם מבחינת המרחק מההורים. אבל לא ככ מאתגר.

 

ונמאס לי גם מהעבודה במדעי החברה:S

זה ככ קשה כי אין לי כוח לזה.

 

ומי שרציתי לא זכה בבחירות. באסה.

 

עוד פוסט דיכאוני מבית היוצר של תשוקי.

אני רוצה לחזור לעצמי. אוף.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/11/2008 20:27   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, העולם קורס, זונה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, להתאבד, פסיכולוגיה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, צבא, פסימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבד.




אני לא יודעת מה קרה לי השנה.

אין לי כוח לכלום

בדכ אני בנאדם שאוהב להיות בפעילות ולא סתם לשבת כמו בטטה מול המחשב

אבל הדיכאון הזה, שאני אפילו לא יודעת מאיפה הוא בא. ולמה.

מאשיר אותי חסרת אונים.

לא בא לי כלום. חוץ מלראות את אהוב שלי.

הוא היחיד שמחזיר לי חיוך לפנים ורגש לגוף.

איתו אני רוצה לעשות הכול.

ככה, בלעדיו, אין לי כוח לכלום. שום דבר. סתם להיות מול המחשב שגם במחשב אין כלום או מול הTV

כמו בטטה =\

אין לי כוח ללמוד.

אני לא יודעת מאיפה הדיכאון הזה הגיע.

אפילו לעדכן אין לי כוח. או יותר גרוע- לענות לתגובות.

וזה לא שאין לי רעיונות, אפילו יש לי 1 וחצי פוסטים כתובים בטויוטות.

העצב התמידי הזה שאני נמצאת בו מביא אותי לצביעות.

כל בוקר אני מכריחה את עצמי ללכת לבצפר.

כשהיה חופש, היה כיף. לא לעשות לגמרי כלום.

אפילו על העבודה שאני רוצה לא סיפרתי לאבא שלי כי אני לא רוצה להתעמת איתו. אין לי כוח.

אני חושבת שהדיכאון הוא מהתחושה של הריחוק שתפסה אותי פתאום. כי הוא התגייס ואני תקועה עם אחי כל הזמן.

פיספנו ככ הרבה פגישות, אפילו לכמה שעות. רק בגלל שאני תקועה עם היצור הזה:\

לפעמים אני מרגישה גם שאני מאכזבת אותו, עם החוסר האונים הזה שלי מול ההורים שלי.

גם הדיכאון הזה נובע מזה שאין לי באמת חברים אמיתיים(חוץ ממנו) אין מי שישמח איתי ואין מי שיעודד באמת.

אין לי למי לצלצל במקרה שאני רוצה לשפוך את הלב ואין לי למי סמס אם בא לי ככה סתם לדבר במסנ.

אפילו אין מי שיעזור לי להתמודד בתחרות המטופשת של אינטר. אפילו לא היה לי למי לספר שירדתי קילו בשבוע. ואז הפסקתי את הדיאטה.

זה מאוד עצוב לחיות במין סוג כזה של לבד. לבד.

כי למשל בטיול, כשיש ערב חופשי, אין לי ככ עם מי לצאת.

ואני לא בנאדם רע. אני לא עושה רע לאנשים סתם. רוב הזמן אני מנסה להיות נחמדה.

קבעתי לעצמי מטרות לחופש הזה ולא ממשתי אותם. אני ככ מאוכזת מעצמי.

אני ככ שטחית.

כואב לי הראש(שוב)

 

תשוקי.

 

דוקא תיכננתי לספר על משו שמח שקרה. אבל כנראה פוסט הבא.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 22/10/2008 23:01   בקטגוריות לבד לבד לבד, לבד, אהבה, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, חברים, כאב, מפגרת, עצוב, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הוא בגד בי.


. . .

זה היה אחד הימים שקמתי עם הרגשה מוזרה. לא רציתי לקום, לא רציתי להתלבש ולא לעשות כלום.

רציתי למות.

יום לפני גיליתי דרך חבר שלו. שהוא בגד בי.

הבנאדם הכי קרוב אליי, הכי מתוק, הכי ישיר והכי לא בוגד בעולם.

בגד בי

שיקר לי

ועוד? עם ידידה שלו.

ידידה שאמרתי לו שהיא דלוקה עליו חזק. אבל לו, לא היה אכפת.

תמיד תירץ אותי ב.. "לא יקרה כלום. אני שונא אותה"

 

אני בטוחה שהוא ממש שנא אותה שמצץ ממנה את הרוק..

נישק אותה נשיקות קטנות וממיסות כמו שהוא מנשק אותי

ואכל אותה עם שפתיו ולשונו כשהיא כבר לא יכולה לעמוד על הרגליים-בדיוק כמוני.

אני בטוחה שהוא ליטף אותה ככ נעים... ואמר לה מילים מקסימות..

והפשיט לה את הבגדים בכזו נעימות....

3\>

 

אני רק לא מבינה מה גרם לו לעשות את כל הדברים האלו. הרי הוא אוהב אותי. רק אותי!

או לפחות כך חשבתי

תמיד אמרו לי, הוא גר רחוק, יש לו חיים אחרים שם. בטוח יש לו מישהי ובלה בלה... לא הקשבתי.

לא רציתי לשמוע. ראיתי רק את הצדדים המושלמים.

אבל דווקא הוא זה שבגד.

אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.

 

פשוט לא יודעת. . . . 

 

 

 

 

 

 

הערה: הקטע לא אמיתי. ניסיתי להוציא רגש על איך זה בגידה. אני לא מרוצה מהתוצאה. לפי דעתי אפשר למלא את זה בתוכן עוד. חסר רגש אמיתי.

הערה2: זאת הדרך שלי לכתוב בגידה. למרות שזה זיוף. ואני יודעת שחסר רגש. קשה לי לדמיין את חבר שלי בוגד בי.

 

lost tsuki

 

 

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 1/10/2008 21:05   בקטגוריות אהבה, אינטימי, אירוטי, אישי, בגידה, בנות, בנים, זונה, כאב, יחסי מין, נשיקות, סקס, סקסי, עצוב, פרידה, שנאה, תשוקי, פסימי, סיפרותי, אהבה ויחסים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,300
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ