לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ²ֳ¶ֳ¥ֳ¡. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"אנחנו צריכים לדבר"


 

אחרי שנתיים ו8 חודשים אני מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר.

המצב נהיה בלתי נסבל.

אנחנו לא מדברים נורמלי, כל הזמן רבים.

אני אוהבת אותו ככ3> אבל זה לא יכול להימשך כך 3\>

אף פעם במשך כל הקשר לא הרגשתי ככה.

כאילו אני רוצה משו חדש, משו סתמי. אבל אז שווה לוותר על אהבה שכזו?

קשה לי.

אנחנו בקושי מדברים ביום יום כי אין לשנינו שיחות, אז יוצא שאני מצלצלת מההורים. אבל זה לא מספיק.

ואם אני מצלצלת, אז אנחנו רבים, או שזה על הצבא, או הכסף. אחד מהם תמיד. אז אני מעדיפה כבר שלא.

אמרתי לו שהקשר שלנו לא מתקדם לשום מקום כבר הרבה זמן, ובמקום לדבר על זה, אני מרגישה שהוא בורח.

כל יום שישי אנחנו נפגשים, השבוע הוא החליט שלא, כי אמרתי שהקשר לא מתקדם.

ולאחרונה, הוא דורש ממני שאני אקנה לו דבר(לפחות כך אני מרגישה) או דורש להסכים שבעתיד אקנה.

באמת שאין לי בעיה לקנות לו, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו.

והוא? מאשים אותי שאני לא מסכימה לכלום. איך הוא מצפה ממני להסכים בכלל?

אבל, אין לי אף אחד חוץ ממנו, אף אחד לדבר איתו, אף אחד לצאת.  ובאמת, אני פוחדת מהלבד.

מעצבן אותי גם נורא, שהוא אוסר אליי דברים, כמו אל תלכי לבסיס סגור, ואם אני אומרת שאני הולכת בכל זאת, הוא נהיה ממש רגשן ואומר שאני לא רוצה להיפגש ובלה בלה, כיאלו שהוא יוצא יומיות.

משהו נורא שונה בקשר שלנו, אני מרגישה גם שהוא השתנה, שהוא לא מכבד אותי כמו  פעם.

יש משו שבור בקשר 3\>

ותמיד כשאנחנו ככה, המצב שלי בקרשים, מתפוצץ לי הראש, אני בנאדם בולמי, אז האוכל לא מספיק לזרום,  ואין לי כוח נפשי. אבל ממש.

מעציב אותי כשאני בכלל חושבת על לקחת הפסקה או להיפרד.

כשאנחנו ביחד, הכול ככ שונה, ככ מתהפך.

אני מרגישה הכי מאושרת בעולם3> , הוא הכי מתוק , הכי מתחשב והכי הכי...

 

אבל למה כשאנחנו בנפרד, הכול בלתי נסבל, אי אפשר ככה

אני רוצה לדבר איתו, אבל אין לי מה להגיד בדיוק.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/3/2009 16:34   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, שנאה, שיעמום, פרידה, עצוב, עצבים, מפגרת, לבד לבד לבד, לבד, כאב, חבר, העולם קורס, אני ועצמי, אישי, אירוטי, אינטימי, אהבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




    [Lily Allen - The Fear Lyrics]

 

 

 

 

 

אחסוך ממכם.  גם ככה אתם לא רוצים לשמוע.

 

 

 

 

אגב, למישהו יש הצעות עבודה לפסח?

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 26/2/2009 17:55   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, עצוב, עצבים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כבולה 3\>


סיפרתי רבות עד כמה שאני פשוט נדפקת בגלל אחי, בגלל שאני צריכה לקחת אותו.

 עכשיו ממש התחלתי להרגיש כבולה:\

כל מקום שאני הולכת, אני צריכה לחשוב אם אספיק לחזור בזמן.

הכול תלוי בו, כל היום שלי מתוכנן על פי "מתי אני צריכה  לקחת אותו מהגן"

אני לא יכולה באופן ספוטני לנסוע לחו"ל(חוץ לעיר) עם החברים מהכיתה כמו ששנה שעברה יכולתי.

זה נורא מסתכל.

אפילו שמעתי על עבודה נחמדה:\  אוף.

וההורים שלי אפילו לא אומרים תודה. הם אומרים שאני חייבת כי אני אחות שלו.  אני חייבת כי אין לי ברירה

ובסיס רחוק ככ מתרחק ממני כי  קיבלתי מיון תעסוקתי שזה תפקידים כללי צהליים משם התפקיד הכי נורמאלי זה משטרה כחולה.

טוב, לפחות אתחיל שיעורי נהיגה.

 

אגב, למי שלא הבין את הפוסט הקודם. אני לא ויתרתי סופית על החלומות שלי, אבל זה די ברור שאני לא אהיה רקדנית מקצועית . ולא אמרתי שלא אהיה פסיכולוגית או במאית סופית.  ואולי יש בי חלק שלא מאמין בעצמי, ספגתי ככ הרבה אכזבות בחיים.  

בקרוב יהיו  מבחני בד על ריקוד להצגה של סוף השנה,  אני מקווה שאחי לא ידפוק לי גם את זה.

קבלו עדכון: גם את הערעור שלי למודיעין לא קיבלו:(

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 18/2/2009 19:01   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, שנאה, עצוב, עצבים, הורים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים חלומות מתנפצים 3\>


 

#    ריקוד -  מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לרקוד.  ולא, הכוונה היא לא לרקוד במסיבה(טוב גם)  הכוונה היא לריקוד אומנותי  על במה. אף פעם לא באמת הייתה לי הזדמנות להופיע או ללמוד ריקוד באופן מקצועי,  אני זוכרת שבבצפר היסודי היה חוג ונורא רציתי אבל לא התקבלתי, גם כמעט, השתתפתי בכשרונות צעירים. בגיל 15 נרשמתי ל"נולד לרקוד"  אבל אז הייתי קטנה מדי לתחרות.  אחרי שראיתי מזה באמת בטלויזיה לא נרשמתי שוב, הרגשתי שאני שמנה מדי  ולא מתאימה.  אני חושבת שמאותו שלב די ויתרתי על החלום. באופן מקצועי, זה לא אומר שהפסקתי לחלום (:

# משקית בטחון מידע - התפקיד שאני נורא רוצה לשרת בו, וכפי שרובכם יודעים, לא התקבלתי. זה נורא מאכזב, סופית עדיין לא ויתרתי על ה"חלום" להיות משקית בטחון מידע, אפילו כתבתי מכתב ערעור, אבל אני מנסה להיות כמה שיותר מציאותית. הם לא רוצים אותי.  ואי אפשר לדעת אם הם יקבלו את הערעור.  אז כבר צריך להשלים עם הלא.  ולמצוא תפקיד מעניין אחר שיתאים לי. הם אפילו בלי בושה שלחו לי מיון תעסוקתי =\.

# פסיכולוגית -  משהו שאני נורא רוצה להיות. מטפלת. לשמוע בעיות של אנשים, ללמוד פסיכולוגיה.  כרגע  זה נמצא אצלי על HOLD  כי אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל 8 שנים בשביל מקצוע זה קצת יותר מדי.  והמורה שלי לפסיכולוגיה אמרה שכדאי ללמוד באונ' תל אביב שנורא קשה להתקבל לשם ועם פסיכומטרי גבוה.  כמובן שלא ויתרתי על התפקיד הזה, אבל כדי לממן את הלימודים אני חושבת שקודם אלמד כלכלה.  ואז אלמד טיפול.

# במאית -  זה בהחלט משו שאני יכולה להצליח בו, אבל  יש ככ הרבה אנשים שלומדים תקשורת, בדיוק כמו עורכות דין, מה הסיכוי למצוא עבודה בזה? אני מציאותית.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא ככ זוכרת.  למשל שויתרתי על עבודה כי אין לי ברירה בגלל שאני תקועה עם היצור הזה  ובגלל שלא מסכימים לי. אני מקווה שבפסח אוכל לעבוד. אני נורא מתגעגעת לעבודה באופן כללי. אני אוהבת לשנוא אותה ולקבל כסף.

 

אם תשימו לב, יש לי חלום חדש, לעבור קורס צילום. עם המצלמה שלי (: . למרות שאני לא חושבת שהיא ככ מתאימה לצילום מקצועי, אבל ניחא. ראיתי באינטרנט שקורס עולה בסביבות 1500. שזה הרבה אבל אפשרי.  וגם זה לא משו שויתרתי עליו!

מעכשיו אני מנסה לקחת את החיים קצת יותר באופטימיות.  ראינו פרחים בסנטר ביום שיש, והתלטתי נורא אם לקנות כי אני עוד יכולה להזניח אותם, או לא לתת להם מספיק מים.  בסוף החלטתי לקנות(:  כמובן אהובי קנה לי ואני עזרתי לו קצת.

שיח ורדים (:

חוץ מזה אין לי ככ כוח לכלום. אבל ממש:\ ומחר יש לי בגרות, עוד פעם D, פעם שלישית גלידה. בטח.

שיר לסיום.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 16/2/2009 18:05   בקטגוריות חלומות, אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, הורים, וולנטין דאיי, חלום, כאב, לבד, מצלמה, עצבים, עצוב, שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה, אהבה ויחסים, תשוקי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוףף כמה שנמאס לי.


במקום לשמוח תמיד יהיה מי שיהרוס לי את המצב רוח

שיחטט לי בפח אם צריך

ולא יכבד את הפרטיות שלי

ויבדוק לי במגירה של התחתונים אולי יש לי שם סיגריות

נמאס לי.

האם גם ההורים שלכם לא מכבדים את הפרטיות שלכם ומתערבים לכם בחיים?

כל מי שאי פעם סיפרתי לו שאבא שלי מחטט  אנשים היו בשוק.

איזה מין חיים אלה שהכול אני צריכה להחביא?

אני לא רוצה לשתף את אבא שלי בחיים שלי כי כנראה יש סיבה, כי הוא לא אמין.

כי לא מגיע לו. יש דברים שמספרים מרצון אז למה בכוח?

 

 

נמאס לי ככ. למה אין לי מחשב בחדר בכלל לא הייתי יוצאת מהחדר בכלל. נמאס לי מכל המשפחה הזאת.

לא אכלתי כל היום ואני לא חושבת שאוכל היום בכלל:\ עכשיו אני חוזרת לחדר.

שיזדיינו.

 

 

אגב, ניזכרתי למה לא שיקרתי במבחן אישיות לגבי המשפחה, למרות שזה רוב הסיכויים שהכשיל אותי, בגלל שכמו חרא, הבעיות עם ההורים צפות, אם לא הייתי עונה על זה בשאלון אישיות זה היה צף(שוב כמו חרא) בראיון האישי.


 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/2/2009 18:49   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, עצוב, עצבים, כאב  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בגידה


 

 

אחרי הקורס חובשות, אני זוכרת שהיינו עוצרים כמעט כל רכבת לראות אם יש בה פצועים. כי דווח על פיגוע דקירה באחת הרכבות. (תרגיל)

ככה כל רכבת שפונה לבאר שבע.

 כשהגיעה הרכבת הזו עם הפצועים, הייתי סחוטה, לא יכולתי לתפקד. הלכתי לבוגר הקורס. הוא חובש קרבי. מבוגר ממני בשנתיים ככה.  

אני לא יודעת למה הלכתי עליו, הרי ידעתי מה לעשות במקרה של פצועים.

אני חושבת שאם לא הייתי הולכת אליו,בטוח הייתי נופלת באחד מהבורות האלה שם.

בהתחלה הוא לא התייחס אליי.

ואחרי שהתמוטטתי לגמרי, הוא לקחת אותי לבית שלו. בית עם שותפים. סליחה, שותפה.

הוא טיפל בי קצת, והחזיר אותי להכרה. אני עד עכשיו לא מבינה למה הוא לא לקח אותי לבית חולים.

אחרי זה הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי... לא התנגדתי.

אבל אז הפסקתי אותו "אתה זוכר שיש לי חבר, נכון?..."

... שתיקה

"אז מה? אני בטוח שהוא לא היה מתנגד לנשק אותך"..

בגלל שהייתי מעורפלת , לא ככ הבנתי מה אני עושה, אבל נהניתי מזה. הייתי די מודעת לזה שזו בגידה.

הנשיקות הזרות האלו. ככ הטריפו אותי...

המגע הזר... העביר בי צמרמורת...

הידיעה הזו שזה משו אסור, משך אותי עוד יותר, הטריף את התשוקה.

אני זוכרת שהוא רצה למשוך את זה גם לסקס. באותו רגע דמיינתי את חברה שלי אומרת "איך יכולת להיות עם האקס שלי?"...

לא מספיק שאני בוגדת בחבר שלי אלא גם בה.

ואותה אני דווקא שונאת.

בסוף, לא הסכמתי לסקס. לא רציתי לצאת קלה להשגה.

 

אחכ יצאנו לאיזה פאב עם החברים שלו. כשהגענו לפאב אמרתי שאני לא נכנסת למקום הדוחה הזה.

 

יותר מזה אני לא זוכרת.

אבל אני יודעת שחבר שלי בחיים לא יסלח לי על זה. ואני לא אסלח לעצמי שנהניתי ולא הפסקתי.

 

 

 

אממ זהו חלום שחלמתי הבוקר והחלטתי לפרסם.

אגב, אין שום קשר למציאות.

 


עריכה: 27.01.09 (15.02) :

שמתי לב שיש לי הרבה חשק לעדכן אבל לכם אין חשק להגיב אז החלטתי לערוך.

אתמול רבנו.

נמאס לי לריב על אותו דבר, אבל במקום להבין אותי הוא הולך נגדי.

ואני לא אוהבת כשלא מבינים ועוד בנושא ככ חשוב כמו גלולות

הדרך היחידה שממנה אני משיגה כסף זה התחרות. 50 שקל לחודש לכל היותר.

ורוב הזמן אני מביאה לו את רוב הכסף.

אין לי כסף אחר, ההורים שלי מעדיפים לקנות לאחי. וכשאני מבקשת משו אני צריכה לחכות עד לחודש הבא. אבל נו, אני מבינה, עכשיו המצב קשה. מיתון ודברים כאלה.

גם החודש הבאתי לו את ה50 שקל האחרונים שלי שדווקא אותם רציתי לחסוך כדי לקנות משו לעצמי.

הבאתי לו כשיבכול 25 וביקשתי חזרה 25 כדי לקנות גלולות. כל עוד יש לי מרשם אני רוצה לקנות לפני שהמרשם לא יצא התוקף.

למרות שכרגע יש לי גלולות, אבל אני רוצה לקנות למקרה חירום. (מה אני עד כדי כך רעה? )

הוא אמר שזה לדיסקים שלו. אוף

ורבנו בגלל זה, התחלתי לבכות שהוא לא מבין אותי וניתקתי. נורא התעצבנתי ורציתי לדבר עם מישהו. לא היה עם מי.

אני מרגישה ככ לבד כשאני בלעדיו.

אומנם הכרתי כמה בנות נחמדות.

אבל כשהן לא מחוברות, אני צריכה להיחנק עם הדמעות של עצמי. לבד.

ככ התעצבנתי שאפילו הבאתי למישהו את המסנ שלי במייספייס למרות שאני לא נוהגת לתת לכל מי שחושב שאני "יפה וזהו".

נמאס לי להיחנק מהדמעות של עצמי.

התחלתי ללמוד למתמטיקה ל005 ושום דבר לא מצליח לי. למה נזכרתי רק עכשיו ללמוד? טיפשה

לפחות יומיים ישנתי עד 1. אבל אנרגיות לא צברתי.

אני מרגישה חסרת כל, מה שאני רוצה זה רק לישון וזהו.

אני מרגישה שהבלוג תמיד פה. תמיד לצדי ומוכן לספוג את כל התיסכולים שלי.

כמה שתירגלתי במתמטיקה הכול יצא לא נכון :(

זה לא פר.

אני רוצה להיעלם.

אני רוצה כוחות חדשים, מאיפה משיגים אותם?

...

כשאת נופלת הרסיסים על הרצפה נשברים

ואת אוספת... שוכחת שבלב הם כבר חרוטים.

כשאת נופלת, הם כולם רואים

הם רק רואים, הם לא עוזרים

אומרים, שתמיד נשארת תקווה אחרונה

ואת בשלך, חסרת אמונה.

...

 

 

עריכה (28.01.09) אופוריה, הצלחתי ב2 שאלות מתוך 3:) שזה אומר 67 זה עשה לי ממש טוב על הלב.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 26/1/2009 18:21   בקטגוריות אהבה, בגידה, אינטימי, אירוטי, ארוטיקה, חברה, נשיקות, סקסי, פרידה, תשוקי, אהבה ויחסים, חלום, אימו, אישי, אני ועצמי, גלולות, העולם קורס, כאב, לבד, לבד לבד לבד, מפגרת, עצבים, עצוב, פסימי, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות משתנות :\


אולי זה חלק מגיל ההתבגרות, שכל פעם חושבים אחרת.

אולי זה בגלל שאני מקשיבה לאנשים במקום להקשיב לעצמי.

ועכשיו אני מתחרטת.

מה חשבתי לעצמי לעזאזל כשמילאתי את המנילה?

למה ככ התחשבתי במה שאחרים רוצים עבורי... זה מסוכן, זה רחוק. אז מה? אוף:\

אולי רק תפקיד טוב יצא מזה, "משקית בטחון מידע" של מודיעין. אחרי המבחנים, הבנתי שאם לא יקבלו אותי לשם

בעצם אין שום תפקיד טוב אחר במנילה. מלאתי סתם. "העיקר שיהיה בסיס פתוח".

ויש סיכוי טוב שלא יקבלו אותי, בגלל המבחן אישיות.

שאר המבחנים היו בסדר.

בשאלון 300 (אישיות) היו מלא מלא שאלות. שניסיתי לענות מעצמי כמה שיותר. שאלות כמו, אני אוהבת מסיבות. זה נכון. אבל אין לי הזדמנות ללכת אליהם. אולי ככה אני נהית שטחית. בגלל שאני אוהבת מסיבות? או שזה בסדר לאהוב מסיבות עם מסיקה?

או שפעם חשבתי לברוח מהבית. כן. זה היה בעבר. אבל זה לא באמת קרה והייתה קטנה, אז אולי יש סיכוי שאברח מהצבא? אוף. הייתי צריכה לענות שלא.

ובקשר למשפחה, אני לא מרגישה כזה אושר בבית. מותר להגיד את זה? אולי לא יקבלו אותי בגלל בעיות במשפחה?

ועוד כל מיני שאלות על אנשים שזה מאוד תלוי:\

אוף, ואני ככ רוצה את התפקיד הזה, בבסיס סגור.  ולמה סגור? כי שם התפקיד יותר מעניין. ולא באלי לחזור כל יום הביתה.

מלפני כמה ימים אבא שלי אמר שהוא רוצה שאני תפקיד מול מחשב(כמו מזכירה).

אני חושבת שאם יתנו תפקיד משעמם, זה יגמר אצל הקב"ן.

 

הבטיחו לצלצל ממודיעין, ב3 שבועות הקרובים. (עבר כבר שבוע) אני מחכה בקוצר רוח.

מקווה שיהיה טוב

אם לא יקבלו אותי לשם, אהיה מאוד עצובה=(

 

# נמאס לי לחיות ע'פ מה שאנשים מכתיבים לי, אבל למה אני עדיין לא מקשיבה לעצמי?

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/1/2009 19:16   בקטגוריות צבא, אופטימי, תשוקי, שאלון, עצוב, מפגרת, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב הלב, עצוב ומבוייש.


 

למה, כשאני לצדך,

הכול טוב ומקסים

אבל, כאתה רחוק ממני

אנחנו רבים?

מה רק ביקשתי,

לא מתנות

אלא רק קצת כבוד.

ועיני, יהיו יבשות מהדמעות.

 

אני יודעת שזה לא מתחרז, ונשמע נורא טיפשי,

אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו. =[

הלוואי והיתה לי חברה טובה. והוא יפסיק לפגוע בי:( ולתקוף אותי במילים.

תמיד אני אשמה, אז למה הוא עדיין איתי?:(

 

 

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 23/12/2008 20:50   בקטגוריות אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, חברה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, עצוב, פרידה, תשוקי, פסימי  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,202
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ