לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¶ֳ¡ֳ . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לפעמים חלומות מתנפצים 3\>


 

#    ריקוד -  מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לרקוד.  ולא, הכוונה היא לא לרקוד במסיבה(טוב גם)  הכוונה היא לריקוד אומנותי  על במה. אף פעם לא באמת הייתה לי הזדמנות להופיע או ללמוד ריקוד באופן מקצועי,  אני זוכרת שבבצפר היסודי היה חוג ונורא רציתי אבל לא התקבלתי, גם כמעט, השתתפתי בכשרונות צעירים. בגיל 15 נרשמתי ל"נולד לרקוד"  אבל אז הייתי קטנה מדי לתחרות.  אחרי שראיתי מזה באמת בטלויזיה לא נרשמתי שוב, הרגשתי שאני שמנה מדי  ולא מתאימה.  אני חושבת שמאותו שלב די ויתרתי על החלום. באופן מקצועי, זה לא אומר שהפסקתי לחלום (:

# משקית בטחון מידע - התפקיד שאני נורא רוצה לשרת בו, וכפי שרובכם יודעים, לא התקבלתי. זה נורא מאכזב, סופית עדיין לא ויתרתי על ה"חלום" להיות משקית בטחון מידע, אפילו כתבתי מכתב ערעור, אבל אני מנסה להיות כמה שיותר מציאותית. הם לא רוצים אותי.  ואי אפשר לדעת אם הם יקבלו את הערעור.  אז כבר צריך להשלים עם הלא.  ולמצוא תפקיד מעניין אחר שיתאים לי. הם אפילו בלי בושה שלחו לי מיון תעסוקתי =\.

# פסיכולוגית -  משהו שאני נורא רוצה להיות. מטפלת. לשמוע בעיות של אנשים, ללמוד פסיכולוגיה.  כרגע  זה נמצא אצלי על HOLD  כי אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל 8 שנים בשביל מקצוע זה קצת יותר מדי.  והמורה שלי לפסיכולוגיה אמרה שכדאי ללמוד באונ' תל אביב שנורא קשה להתקבל לשם ועם פסיכומטרי גבוה.  כמובן שלא ויתרתי על התפקיד הזה, אבל כדי לממן את הלימודים אני חושבת שקודם אלמד כלכלה.  ואז אלמד טיפול.

# במאית -  זה בהחלט משו שאני יכולה להצליח בו, אבל  יש ככ הרבה אנשים שלומדים תקשורת, בדיוק כמו עורכות דין, מה הסיכוי למצוא עבודה בזה? אני מציאותית.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא ככ זוכרת.  למשל שויתרתי על עבודה כי אין לי ברירה בגלל שאני תקועה עם היצור הזה  ובגלל שלא מסכימים לי. אני מקווה שבפסח אוכל לעבוד. אני נורא מתגעגעת לעבודה באופן כללי. אני אוהבת לשנוא אותה ולקבל כסף.

 

אם תשימו לב, יש לי חלום חדש, לעבור קורס צילום. עם המצלמה שלי (: . למרות שאני לא חושבת שהיא ככ מתאימה לצילום מקצועי, אבל ניחא. ראיתי באינטרנט שקורס עולה בסביבות 1500. שזה הרבה אבל אפשרי.  וגם זה לא משו שויתרתי עליו!

מעכשיו אני מנסה לקחת את החיים קצת יותר באופטימיות.  ראינו פרחים בסנטר ביום שיש, והתלטתי נורא אם לקנות כי אני עוד יכולה להזניח אותם, או לא לתת להם מספיק מים.  בסוף החלטתי לקנות(:  כמובן אהובי קנה לי ואני עזרתי לו קצת.

שיח ורדים (:

חוץ מזה אין לי ככ כוח לכלום. אבל ממש:\ ומחר יש לי בגרות, עוד פעם D, פעם שלישית גלידה. בטח.

שיר לסיום.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 16/2/2009 18:05   בקטגוריות חלומות, אהבה, אימו, אישי, אני ועצמי, הורים, וולנטין דאיי, חלום, כאב, לבד, מצלמה, עצבים, עצוב, שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה, אהבה ויחסים, תשוקי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוג של תקווה - תמונה.


אני מרגישה שאני מחכה למכתב שלא יגיע, אמרו לחכות 3 שבועות. עברו כבר שבועיים.

אני כבר לא סומכת על עצמי, אני ממש בטוחה שלא עברתי, כאילו מה הסיכוי שכן? אם כן, הם היו מצלצלים כבר. אוף.

אני מרגישה שתקוה שלי התנפצה. כאילו אין לי יותר למה לצפות.

התפקיד ככ טוב:( אני לא יודעת לאן אלך אם לא לשם.

החלום שלי, כאילו "לברוח" מהבית. לא להיות איתם. מתנפץ לי מול הפנים. לא רוצה יומיות, לא רוצה לחזור כל יום הביתה:(.

לא רוצה תפקיד מול מחשב, לא רוצה תפקיד משעמם. רוצה את התפקיד הזה :( אוףף!!!

 

 

 

 

 

 

 

 הם יתקשרו? 

מוזר איך עדיין עד הסוף לא איבדתי תקווה:\ ממש מוזר.

עריכה נוספת: הייתי באתר של צהל שאני עדיין בסימן שאלה אם עברתי או לא. אם גם הם לא יודעים עדיין, אז יש עוד סיכוי. אפילו קטן^^

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 14/1/2009 18:46   בקטגוריות אהבה, אישי, פרח, מצלמה, תשוקי, אהבה ויחסים, אופטימי, צבא  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות משתנות :\


אולי זה חלק מגיל ההתבגרות, שכל פעם חושבים אחרת.

אולי זה בגלל שאני מקשיבה לאנשים במקום להקשיב לעצמי.

ועכשיו אני מתחרטת.

מה חשבתי לעצמי לעזאזל כשמילאתי את המנילה?

למה ככ התחשבתי במה שאחרים רוצים עבורי... זה מסוכן, זה רחוק. אז מה? אוף:\

אולי רק תפקיד טוב יצא מזה, "משקית בטחון מידע" של מודיעין. אחרי המבחנים, הבנתי שאם לא יקבלו אותי לשם

בעצם אין שום תפקיד טוב אחר במנילה. מלאתי סתם. "העיקר שיהיה בסיס פתוח".

ויש סיכוי טוב שלא יקבלו אותי, בגלל המבחן אישיות.

שאר המבחנים היו בסדר.

בשאלון 300 (אישיות) היו מלא מלא שאלות. שניסיתי לענות מעצמי כמה שיותר. שאלות כמו, אני אוהבת מסיבות. זה נכון. אבל אין לי הזדמנות ללכת אליהם. אולי ככה אני נהית שטחית. בגלל שאני אוהבת מסיבות? או שזה בסדר לאהוב מסיבות עם מסיקה?

או שפעם חשבתי לברוח מהבית. כן. זה היה בעבר. אבל זה לא באמת קרה והייתה קטנה, אז אולי יש סיכוי שאברח מהצבא? אוף. הייתי צריכה לענות שלא.

ובקשר למשפחה, אני לא מרגישה כזה אושר בבית. מותר להגיד את זה? אולי לא יקבלו אותי בגלל בעיות במשפחה?

ועוד כל מיני שאלות על אנשים שזה מאוד תלוי:\

אוף, ואני ככ רוצה את התפקיד הזה, בבסיס סגור.  ולמה סגור? כי שם התפקיד יותר מעניין. ולא באלי לחזור כל יום הביתה.

מלפני כמה ימים אבא שלי אמר שהוא רוצה שאני תפקיד מול מחשב(כמו מזכירה).

אני חושבת שאם יתנו תפקיד משעמם, זה יגמר אצל הקב"ן.

 

הבטיחו לצלצל ממודיעין, ב3 שבועות הקרובים. (עבר כבר שבוע) אני מחכה בקוצר רוח.

מקווה שיהיה טוב

אם לא יקבלו אותי לשם, אהיה מאוד עצובה=(

 

# נמאס לי לחיות ע'פ מה שאנשים מכתיבים לי, אבל למה אני עדיין לא מקשיבה לעצמי?

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/1/2009 19:16   בקטגוריות צבא, אופטימי, תשוקי, שאלון, עצוב, מפגרת, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי יש קצת אור?


 

 

אני שונאת אותם, כל שניה שאני בבית והם נמצאים אני מתעבת אותם.

השנאה הזו, במיוחד לאבא. 

לא מספיק לי הבעיות בבצפר? לא מספיק זה שאני לא מקבלת 90 כמו תמיד?

מאכזבת את עצמי. תנך אני לא יודעת, מתמטיקה גם.  השנה אין את המקצועות שאני אוהבת ללמוד(חוץ מתקשורת)

המורה לאזרחות כזה הומו.

 

אני רוצה חופש, מכולם. גם מעצמי. נמאס לי להיות "אימו" נמאס לי מהעצמי שאני מתלוננת כל הזמן.

נמאס לי להיות עצובה ועצבנית.

 

נמאס לי לכתוב פוסטים כאלה בבלוג. אני רוצה לחזור לעצמי

 

התאכזבתי מהצבא כשקיבלתי את המנילה. שום תפקיד שאני הייתי רוצה. למזלי יש אפשרות לבחור תפקיד אחד שלא מופיע.

אני מתלבטת בין כמה. יש תפקיד ככ מושלם מבחינת המרחק מההורים. אבל לא ככ מאתגר.

 

ונמאס לי גם מהעבודה במדעי החברה:S

זה ככ קשה כי אין לי כוח לזה.

 

ומי שרציתי לא זכה בבחירות. באסה.

 

עוד פוסט דיכאוני מבית היוצר של תשוקי.

אני רוצה לחזור לעצמי. אוף.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/11/2008 20:27   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, העולם קורס, זונה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, להתאבד, פסיכולוגיה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, צבא, פסימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גיוס קל, אהוב שלי 3>


מחר אהובי מתגייס..

תאמת אפילו עכשיו אני די בשלב ההכחשה

אני לא מאמינה שהוא מתגייס

לא מעכלת

בעיקר, לא רוצה !

אני בעד גיוס וכל הדברים האלו, בעצמי אני מתה להתגייס. אבל אני לא רוצה שיקחו אותו.

גם ככה הוא גר רחוק.

אומנם הנסיעות יהיו בחינם. אבל בכל זאת.

זה מפחיד.

ואני מפחדת במיוחד מהלא נודע.

איפה הוא ישרת? קרוב לבית? יומיות? הוא יוכל להגיע? כן? לא?

הוא יהיה נהג. גם זה מפחיד. הכביש מסוכן. מאוד :S

ושל איזה משאית הוא יהיה נהג?

 

 

אני עדיין בשלב ההכחשה

אני לא רוצה לראות אותו בלי שיער

בלי שפם

ועם מדים

למרות שמדים זה סקס^^

 

אני חושבת שמחר אני כבר אהיה בשלב ההשלמה. אין ככ מה לעשות עם זה.

 

 

עכשיו כולם להיכנס לבלוג שלו

ולאחל לו גיוס קל

וטירונות מהנה:)

 

 

 

 

 

:)

 

שבוע טוב:) ואל תהיו חולים כמוני.

 

 

עריכה: אהאהאהא =O אני כבר מתגעגעת אליו.

רוצה לשמוע אותו, להרגיש אותו, לגעת בו, לראות אותו!!!!!!!!

אני לא רגילה שהוא לא מחובר.

אני אוהבת אותו 3>

נ.ב . מנויים? יש טיפים:)

 

ותצביעו לי בבקשה :)

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 13/9/2008 22:28   בקטגוריות אהבה, אישי, שחרור קיטור, צבא, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, פסיכולוגיה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרושה חברה טובה3>




עד כמה שזה עצוב ופאטתי

אבל אני מחפשת חברה

זאת שאני אוכל לדבר איתה והיא לא תעצבן אותי

זאת שתלך איתי לקניון

זאת שתלך איתי לים

זאת שתעודד אותי

שתספר על עצמה בלי התנשאות או פינוקים

זאת שתבין אותי

זאת שתציל אותי מעצמי

כזאת שתלך עם השיגעונות שלי

זאת שתהיה איתי בכל צרה ותשתף אותי בצרות שלה

זאת שאני אאעזור לה והיא לא תדכא את העצה שלי

זאת שלא יהיה לי אכפת שתיקרא לי בבלוג

שתעזור לי בלי לשפוט

שתחבק

תחזק

תאמר את האמת [ולא על 3שערות בפה שיש לי שפם]

חברה שאני באמת אשן אצלה ולא "אשן".

כזאת שלא מפונקת ולא מכורה לעבודה

שתהיה בוגרת וילדותית שצריך

שתעזור לי לרזות

 

מה שעצוב בכל העניין הוא שקשה לי להתחבר עם אנשים. כי בדכ הם מעצבנים אותי.

וחבר שלי תמיד היה לצדי, אבל עכשיו הוא מתגייס. ומי ילך איתי לעשות נזם?><

עכשיו אני ממש פאריס. אה?

 

 

אוף, עזבו... אני פתאטית- אין לי חברה טובה.







 

 

 

עריכה: מחקתי את המשתמש שלי בפייסבוק. נמאס לי מצביעות. נמאס לי לראות את כל היציאות שלא טרחו אפילו להזמין אותי. נמאס לי מהם. וגם ככה פייסבוק לא מועיל בכלום. לא עשיתי שם כלום חוץ להצטרף לקבוצות או להיות "מעריצה של"...

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 28/8/2008 21:11   בקטגוריות חברה, חברים, אהבה, אישי, בנות, חלומות, עצוב, פנטזיה, פרידה, תמונות, תשוקי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור, פסימי, צבא  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאוות בצע


רציתי לכתוב פוסט על אנשים מתלהבים. אבל זה נושא שממש מטריד אותי עכשיו=\

ואין לי ככ עם מי לדבר

 

 

איך יצא שהחופש אני לא עובדת?

קודם כל, סמכתי על אבא שאמר שבטוח יש לי עבודה בחנות של פלאפונים. בטוח.

ככה שלא דאגתי, עשיתי את הבגריות שלי. אפילו לרגע לא חשבתי לחפש עבודה.

כשחושבים על זה? פה הייתה הטעות ה1 שלי.

ואני לא בנאדם שאוהב להתבטל שעות. [אולי קצת]

כשאני לא לומדת למבחן או משו, אני מרגישה שמשהו חסר לי.

ואז מצאתי את עצמי, ללא עבודה.

חיפשתי במסעדה שליד הבית. הם רוצים לילה. אולי בשביל 25 לשעה שווה להיאנס?

ו-בגלל שאני עוד מקשיבה להורים שלי והם לא מסכימים לי לעבוד בלילה. ויתרתי.

ואז הלכתי לעוד מסעדות וחניות ברחבי תל אביב היפה והרעה.

לא רציתי עבודת מינימום ><אולי בכל זאת היה שוה לקחת? אוף. כוסאומו.

אז הגיע אוגוסט. חיכיתי לטלפון מעוד מסעדה. לא צילצלו.

[נראה לי שיש  לחצי ת"א את הפלאפון שלי]

טעות שניה שעשיתי היה לספר שעבדתי בחוף הצוק. אמרו לי שזה עלוב. ועדיף להגיד ארומה.

עוד טעות היתה לא לבקר במייל שלי השני של  tsukii@walla.com

ששם חיכה לי מייל ממישהי חמודה עם עבודה^^ וכשראיתי אותו, היה מאוחר מדי =\, תודה לך בכל זאת.

 

אז מה למדנו מכל זה? שהחופש הזה הייתי בטלנית, שמנה וטיפשה- מאוד טיפשה.

ולא אין לי תאוות בצע, אני צריכה את הכסף כדי שאני וחבר שלי נוכל להיות ביחד

והוא גר רחוק, הנסיעה יקרה. האכסניה עוד יותר.

והוא עובד. אבל זה לא מספיק.

רציתי לעשות ככ הרבה דברים בחופש

אני מרגישה מאוכזבת

מעצמי בעיקר  

 

 

ואני ככ רוצה מצלמה *בוכה*...

אבל אני מנחמת את עצמי בזה.. שנחתי..ככה יהיו לי אנרגיות ללימודים [ כן בטח]

אתם לא יודעים כמה אנשים אני מכירה שקורעים את התחת רק כדי שיהיה להם בבנק.

מצד אחד, הלוואי יכולתי "לאגור" ,אפילו חשבון בנק אינלי.

מצד שני, אני שמחה שיש לי חבר ואני נהנית איתו(: הוא כל עולמי.

חשבתי לעבוד בדיילות מכירות בימי שישי. הבעיה? אני רוצה להיפגש איתו.

אוף.

סתם פוסט פריקה.

כבר לא חשוב לי לחשוף את עצמי

אולי אפרסם תמונות שלי

אם קראתם לפחות תגיבו סמיילי מאשר בכלל לא.

אולי אני באה למפגש ישרא.

 

 

תשוקי. אוף.

עריכה : סוף סוף קיבלתי את כרטיס אדי!!!!

אני מתה לצלם אותו להראות לכולם!

אבא שלי כצפוי לא מרוצה.. חח מגיע לו. ידעתי שזה מה שיקרה.

 

עריכה2 : וזה לא פר שהרבה אנשים משיגים עבודה כי סידרו להם. אוף.

ואנשים אשכרה מאמינים שצבעתי לשחור. אוי..נפלאות הפוטושופ.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 20/8/2008 20:10   בקטגוריות כסף, כסף, כסף, תאוות בצע, מפגרת, אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, עצוב, שיעמום, שנאה, תשוקי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, צבא, עבודה, פסימי, מפגשי ישרא-בלוג  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה כשהכול מסתדר אנחנו רבים?


נמאס לי כבר מהריבים

זה מתחזק מיום ליום

נמאס לי

מאוד כואב לי להיות איתך ככה

לבכות כל הזמן

ועל מה אנחנו רבים? על שטויות? אין משו טוב יותר לריב עליו? אוף

 

אין לי מה להרחיב

אני מפחדת לאבד אותך

עוד מעט אתה מתגייס

אני לא יודעת איך נהיה ביחד כשהם יקחו אותך

 

נמאס לי  

 

אתה לא מבין שאתה היחיד שגורם לי לשמוח ובאותה מידה לבכות?

אתה לא מבין שאני אוהבת אותך? לא?

למה לריב? אוף. אני לא יכולה ככה. נשבר לי הלב מכל הריבים האלו 3\>

 

 

 שיר עצוב T_T

 

 

What hurts the most

 Was being so close

And having so much to say

And watching you walk away

 And never knowing What could have been

And not seeing that loving you

 Is what I was tryin’ to do

 

 

 

 

אגב מצאתי עבודה, בבית קפה ברחוב קינג ג'ורג. חמודים. אין לי מצב רוח לספר.

 

 

תשוקי, שאוהבת אותך.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 25/7/2008 22:04   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אישי, בנות, בנים, כאב, מפחיד, עצוב, פרידה, שנאה, תשוקי, תמונות, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



110,296
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ