לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ´ֳ¢ֳ¸ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מה לא בסדר אצלי?


יש לי יומולדת ואני פשוט לא מסוגלת לשמוח, לא מסוגלת לחייך.

אוף.

גם חיוך מזויף לא מצליחה לעלות.

רציתי שהשנה זה לא יהיה כך, ואני אשמח.

אבל משום מה זה לא אפשרי. לא מסוגלת.

תמיד משהו נהרס. תמיד באה תקופה רעה.

 

דוד שלי ראה אותנו ביחד, מזה אין לי כוח לאבא.

 

 



נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 20/4/2009 17:16   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, תשוקי, שנאה, מפגרת, לבד, יומולדת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אנחנו צריכים לדבר"


 

אחרי שנתיים ו8 חודשים אני מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר.

המצב נהיה בלתי נסבל.

אנחנו לא מדברים נורמלי, כל הזמן רבים.

אני אוהבת אותו ככ3> אבל זה לא יכול להימשך כך 3\>

אף פעם במשך כל הקשר לא הרגשתי ככה.

כאילו אני רוצה משו חדש, משו סתמי. אבל אז שווה לוותר על אהבה שכזו?

קשה לי.

אנחנו בקושי מדברים ביום יום כי אין לשנינו שיחות, אז יוצא שאני מצלצלת מההורים. אבל זה לא מספיק.

ואם אני מצלצלת, אז אנחנו רבים, או שזה על הצבא, או הכסף. אחד מהם תמיד. אז אני מעדיפה כבר שלא.

אמרתי לו שהקשר שלנו לא מתקדם לשום מקום כבר הרבה זמן, ובמקום לדבר על זה, אני מרגישה שהוא בורח.

כל יום שישי אנחנו נפגשים, השבוע הוא החליט שלא, כי אמרתי שהקשר לא מתקדם.

ולאחרונה, הוא דורש ממני שאני אקנה לו דבר(לפחות כך אני מרגישה) או דורש להסכים שבעתיד אקנה.

באמת שאין לי בעיה לקנות לו, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו.

והוא? מאשים אותי שאני לא מסכימה לכלום. איך הוא מצפה ממני להסכים בכלל?

אבל, אין לי אף אחד חוץ ממנו, אף אחד לדבר איתו, אף אחד לצאת.  ובאמת, אני פוחדת מהלבד.

מעצבן אותי גם נורא, שהוא אוסר אליי דברים, כמו אל תלכי לבסיס סגור, ואם אני אומרת שאני הולכת בכל זאת, הוא נהיה ממש רגשן ואומר שאני לא רוצה להיפגש ובלה בלה, כיאלו שהוא יוצא יומיות.

משהו נורא שונה בקשר שלנו, אני מרגישה גם שהוא השתנה, שהוא לא מכבד אותי כמו  פעם.

יש משו שבור בקשר 3\>

ותמיד כשאנחנו ככה, המצב שלי בקרשים, מתפוצץ לי הראש, אני בנאדם בולמי, אז האוכל לא מספיק לזרום,  ואין לי כוח נפשי. אבל ממש.

מעציב אותי כשאני בכלל חושבת על לקחת הפסקה או להיפרד.

כשאנחנו ביחד, הכול ככ שונה, ככ מתהפך.

אני מרגישה הכי מאושרת בעולם3> , הוא הכי מתוק , הכי מתחשב והכי הכי...

 

אבל למה כשאנחנו בנפרד, הכול בלתי נסבל, אי אפשר ככה

אני רוצה לדבר איתו, אבל אין לי מה להגיד בדיוק.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/3/2009 16:34   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, שנאה, שיעמום, פרידה, עצוב, עצבים, מפגרת, לבד לבד לבד, לבד, כאב, חבר, העולם קורס, אני ועצמי, אישי, אירוטי, אינטימי, אהבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בגידה


 

 

אחרי הקורס חובשות, אני זוכרת שהיינו עוצרים כמעט כל רכבת לראות אם יש בה פצועים. כי דווח על פיגוע דקירה באחת הרכבות. (תרגיל)

ככה כל רכבת שפונה לבאר שבע.

 כשהגיעה הרכבת הזו עם הפצועים, הייתי סחוטה, לא יכולתי לתפקד. הלכתי לבוגר הקורס. הוא חובש קרבי. מבוגר ממני בשנתיים ככה.  

אני לא יודעת למה הלכתי עליו, הרי ידעתי מה לעשות במקרה של פצועים.

אני חושבת שאם לא הייתי הולכת אליו,בטוח הייתי נופלת באחד מהבורות האלה שם.

בהתחלה הוא לא התייחס אליי.

ואחרי שהתמוטטתי לגמרי, הוא לקחת אותי לבית שלו. בית עם שותפים. סליחה, שותפה.

הוא טיפל בי קצת, והחזיר אותי להכרה. אני עד עכשיו לא מבינה למה הוא לא לקח אותי לבית חולים.

אחרי זה הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי... לא התנגדתי.

אבל אז הפסקתי אותו "אתה זוכר שיש לי חבר, נכון?..."

... שתיקה

"אז מה? אני בטוח שהוא לא היה מתנגד לנשק אותך"..

בגלל שהייתי מעורפלת , לא ככ הבנתי מה אני עושה, אבל נהניתי מזה. הייתי די מודעת לזה שזו בגידה.

הנשיקות הזרות האלו. ככ הטריפו אותי...

המגע הזר... העביר בי צמרמורת...

הידיעה הזו שזה משו אסור, משך אותי עוד יותר, הטריף את התשוקה.

אני זוכרת שהוא רצה למשוך את זה גם לסקס. באותו רגע דמיינתי את חברה שלי אומרת "איך יכולת להיות עם האקס שלי?"...

לא מספיק שאני בוגדת בחבר שלי אלא גם בה.

ואותה אני דווקא שונאת.

בסוף, לא הסכמתי לסקס. לא רציתי לצאת קלה להשגה.

 

אחכ יצאנו לאיזה פאב עם החברים שלו. כשהגענו לפאב אמרתי שאני לא נכנסת למקום הדוחה הזה.

 

יותר מזה אני לא זוכרת.

אבל אני יודעת שחבר שלי בחיים לא יסלח לי על זה. ואני לא אסלח לעצמי שנהניתי ולא הפסקתי.

 

 

 

אממ זהו חלום שחלמתי הבוקר והחלטתי לפרסם.

אגב, אין שום קשר למציאות.

 


עריכה: 27.01.09 (15.02) :

שמתי לב שיש לי הרבה חשק לעדכן אבל לכם אין חשק להגיב אז החלטתי לערוך.

אתמול רבנו.

נמאס לי לריב על אותו דבר, אבל במקום להבין אותי הוא הולך נגדי.

ואני לא אוהבת כשלא מבינים ועוד בנושא ככ חשוב כמו גלולות

הדרך היחידה שממנה אני משיגה כסף זה התחרות. 50 שקל לחודש לכל היותר.

ורוב הזמן אני מביאה לו את רוב הכסף.

אין לי כסף אחר, ההורים שלי מעדיפים לקנות לאחי. וכשאני מבקשת משו אני צריכה לחכות עד לחודש הבא. אבל נו, אני מבינה, עכשיו המצב קשה. מיתון ודברים כאלה.

גם החודש הבאתי לו את ה50 שקל האחרונים שלי שדווקא אותם רציתי לחסוך כדי לקנות משו לעצמי.

הבאתי לו כשיבכול 25 וביקשתי חזרה 25 כדי לקנות גלולות. כל עוד יש לי מרשם אני רוצה לקנות לפני שהמרשם לא יצא התוקף.

למרות שכרגע יש לי גלולות, אבל אני רוצה לקנות למקרה חירום. (מה אני עד כדי כך רעה? )

הוא אמר שזה לדיסקים שלו. אוף

ורבנו בגלל זה, התחלתי לבכות שהוא לא מבין אותי וניתקתי. נורא התעצבנתי ורציתי לדבר עם מישהו. לא היה עם מי.

אני מרגישה ככ לבד כשאני בלעדיו.

אומנם הכרתי כמה בנות נחמדות.

אבל כשהן לא מחוברות, אני צריכה להיחנק עם הדמעות של עצמי. לבד.

ככ התעצבנתי שאפילו הבאתי למישהו את המסנ שלי במייספייס למרות שאני לא נוהגת לתת לכל מי שחושב שאני "יפה וזהו".

נמאס לי להיחנק מהדמעות של עצמי.

התחלתי ללמוד למתמטיקה ל005 ושום דבר לא מצליח לי. למה נזכרתי רק עכשיו ללמוד? טיפשה

לפחות יומיים ישנתי עד 1. אבל אנרגיות לא צברתי.

אני מרגישה חסרת כל, מה שאני רוצה זה רק לישון וזהו.

אני מרגישה שהבלוג תמיד פה. תמיד לצדי ומוכן לספוג את כל התיסכולים שלי.

כמה שתירגלתי במתמטיקה הכול יצא לא נכון :(

זה לא פר.

אני רוצה להיעלם.

אני רוצה כוחות חדשים, מאיפה משיגים אותם?

...

כשאת נופלת הרסיסים על הרצפה נשברים

ואת אוספת... שוכחת שבלב הם כבר חרוטים.

כשאת נופלת, הם כולם רואים

הם רק רואים, הם לא עוזרים

אומרים, שתמיד נשארת תקווה אחרונה

ואת בשלך, חסרת אמונה.

...

 

 

עריכה (28.01.09) אופוריה, הצלחתי ב2 שאלות מתוך 3:) שזה אומר 67 זה עשה לי ממש טוב על הלב.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 26/1/2009 18:21   בקטגוריות אהבה, בגידה, אינטימי, אירוטי, ארוטיקה, חברה, נשיקות, סקסי, פרידה, תשוקי, אהבה ויחסים, חלום, אימו, אישי, אני ועצמי, גלולות, העולם קורס, כאב, לבד, לבד לבד לבד, מפגרת, עצבים, עצוב, פסימי, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות משתנות :\


אולי זה חלק מגיל ההתבגרות, שכל פעם חושבים אחרת.

אולי זה בגלל שאני מקשיבה לאנשים במקום להקשיב לעצמי.

ועכשיו אני מתחרטת.

מה חשבתי לעצמי לעזאזל כשמילאתי את המנילה?

למה ככ התחשבתי במה שאחרים רוצים עבורי... זה מסוכן, זה רחוק. אז מה? אוף:\

אולי רק תפקיד טוב יצא מזה, "משקית בטחון מידע" של מודיעין. אחרי המבחנים, הבנתי שאם לא יקבלו אותי לשם

בעצם אין שום תפקיד טוב אחר במנילה. מלאתי סתם. "העיקר שיהיה בסיס פתוח".

ויש סיכוי טוב שלא יקבלו אותי, בגלל המבחן אישיות.

שאר המבחנים היו בסדר.

בשאלון 300 (אישיות) היו מלא מלא שאלות. שניסיתי לענות מעצמי כמה שיותר. שאלות כמו, אני אוהבת מסיבות. זה נכון. אבל אין לי הזדמנות ללכת אליהם. אולי ככה אני נהית שטחית. בגלל שאני אוהבת מסיבות? או שזה בסדר לאהוב מסיבות עם מסיקה?

או שפעם חשבתי לברוח מהבית. כן. זה היה בעבר. אבל זה לא באמת קרה והייתה קטנה, אז אולי יש סיכוי שאברח מהצבא? אוף. הייתי צריכה לענות שלא.

ובקשר למשפחה, אני לא מרגישה כזה אושר בבית. מותר להגיד את זה? אולי לא יקבלו אותי בגלל בעיות במשפחה?

ועוד כל מיני שאלות על אנשים שזה מאוד תלוי:\

אוף, ואני ככ רוצה את התפקיד הזה, בבסיס סגור.  ולמה סגור? כי שם התפקיד יותר מעניין. ולא באלי לחזור כל יום הביתה.

מלפני כמה ימים אבא שלי אמר שהוא רוצה שאני תפקיד מול מחשב(כמו מזכירה).

אני חושבת שאם יתנו תפקיד משעמם, זה יגמר אצל הקב"ן.

 

הבטיחו לצלצל ממודיעין, ב3 שבועות הקרובים. (עבר כבר שבוע) אני מחכה בקוצר רוח.

מקווה שיהיה טוב

אם לא יקבלו אותי לשם, אהיה מאוד עצובה=(

 

# נמאס לי לחיות ע'פ מה שאנשים מכתיבים לי, אבל למה אני עדיין לא מקשיבה לעצמי?

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/1/2009 19:16   בקטגוריות צבא, אופטימי, תשוקי, שאלון, עצוב, מפגרת, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבד.




אני לא יודעת מה קרה לי השנה.

אין לי כוח לכלום

בדכ אני בנאדם שאוהב להיות בפעילות ולא סתם לשבת כמו בטטה מול המחשב

אבל הדיכאון הזה, שאני אפילו לא יודעת מאיפה הוא בא. ולמה.

מאשיר אותי חסרת אונים.

לא בא לי כלום. חוץ מלראות את אהוב שלי.

הוא היחיד שמחזיר לי חיוך לפנים ורגש לגוף.

איתו אני רוצה לעשות הכול.

ככה, בלעדיו, אין לי כוח לכלום. שום דבר. סתם להיות מול המחשב שגם במחשב אין כלום או מול הTV

כמו בטטה =\

אין לי כוח ללמוד.

אני לא יודעת מאיפה הדיכאון הזה הגיע.

אפילו לעדכן אין לי כוח. או יותר גרוע- לענות לתגובות.

וזה לא שאין לי רעיונות, אפילו יש לי 1 וחצי פוסטים כתובים בטויוטות.

העצב התמידי הזה שאני נמצאת בו מביא אותי לצביעות.

כל בוקר אני מכריחה את עצמי ללכת לבצפר.

כשהיה חופש, היה כיף. לא לעשות לגמרי כלום.

אפילו על העבודה שאני רוצה לא סיפרתי לאבא שלי כי אני לא רוצה להתעמת איתו. אין לי כוח.

אני חושבת שהדיכאון הוא מהתחושה של הריחוק שתפסה אותי פתאום. כי הוא התגייס ואני תקועה עם אחי כל הזמן.

פיספנו ככ הרבה פגישות, אפילו לכמה שעות. רק בגלל שאני תקועה עם היצור הזה:\

לפעמים אני מרגישה גם שאני מאכזבת אותו, עם החוסר האונים הזה שלי מול ההורים שלי.

גם הדיכאון הזה נובע מזה שאין לי באמת חברים אמיתיים(חוץ ממנו) אין מי שישמח איתי ואין מי שיעודד באמת.

אין לי למי לצלצל במקרה שאני רוצה לשפוך את הלב ואין לי למי סמס אם בא לי ככה סתם לדבר במסנ.

אפילו אין מי שיעזור לי להתמודד בתחרות המטופשת של אינטר. אפילו לא היה לי למי לספר שירדתי קילו בשבוע. ואז הפסקתי את הדיאטה.

זה מאוד עצוב לחיות במין סוג כזה של לבד. לבד.

כי למשל בטיול, כשיש ערב חופשי, אין לי ככ עם מי לצאת.

ואני לא בנאדם רע. אני לא עושה רע לאנשים סתם. רוב הזמן אני מנסה להיות נחמדה.

קבעתי לעצמי מטרות לחופש הזה ולא ממשתי אותם. אני ככ מאוכזת מעצמי.

אני ככ שטחית.

כואב לי הראש(שוב)

 

תשוקי.

 

דוקא תיכננתי לספר על משו שמח שקרה. אבל כנראה פוסט הבא.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 22/10/2008 23:01   בקטגוריות לבד לבד לבד, לבד, אהבה, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, חברים, כאב, מפגרת, עצוב, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אילת?


נחשו מה? אני שוב עצבנית! [נו מה יהיה ? אה? בטח כבר משעמם לקרא. אני לא מספקת סחורה]

 

ואני גם בדיכאון..ואו. חדש?

 

היום המחכנת שלי סיפרה לכיתה על הטיול שנתי שיהיה לנו עוד... חודש? חודש וחצי?

אילת

3 ימים, 2 לילות 

מלון

בלאגנים

עניינים

דיסקו

ערב חופשי

מסעדה

2 אנשים בחדר

 

 

 

קיצור, לא טיול מעפן.

סך כל העלות שלו מסתיימת ב616 ש"ח *_* ככה מצלמה שאני רוצה עולה.

 

אני, בחיים שלי לא הייתי באילת. בחיים.

בעיקר בגלל המצב הכלכלי וגם כי ההורים שלי סופר יבשים.

 

כשחזרתי הביתה וכולי התלהבתי מהרעיון. אפילו התחלתי לחשוב מה אני צריכה לקנות.

סיפרתי לחבר שלי.

ומה?

במקום לפרגן. להגיד אחלה. וכו'

הוא נהיה אדיש, יצא מהשיחה באמצע והתחיל להשאים אותי שאני מעדיפה אילת במקומו.

ואז חזרתי חצי שנה אחורה. טיול שנתי כיתה יא'. מממ... לא יצאתי. הורים שלי קיבלו החזר כספי. וכמה שקל קיבלתי מזה?

אפס. כלום.

אז מה הטעם שאני לא אצא לאילת? מה? סתם אתייבש ואשב בבית? כן?

אני באמת לא מבינה מה הוא כועס עליי. או על מה.

באמת שאין לי מושג. זה לא שזה מהכסף שלי אני נוסעת לשם עם הכיתה או משו.

זה מעצבן אותי. ומדכא עוד יותר

חבר שלי, הבנאדם הכי קרוב אליי לא מפרגן? אה?  ולמה?  

 

אני יודעת שלא עבדתי וזה רודף אותי כל הזמן(למרות שהוא אומר שזה בסדר, אני יודעת שלא)

ואני יודעת שהורים שלי לא נותנים לי הרבה כסף ובלה בלה בלה

ואני יודעת שכמעט ובלתי אפשרי בכלל שאני אמצא עבודה, כי פאק. אני תקועה עם אח שלי. חייבת לקחת אותו. ואג' אני לא מקבלת על זה.

 

תראו איך שהכול זה עניין כל כסף, עצוב לא?

תמונה שממש אהבתי...


 

בקשר למפץ הגדול של מחר. אומנם אני פסימית. אבל לא יקרה שום סוף עולם. התקשורת מכניסה את כולנו לפאניקה. בשביל הרייטינג.

מעניין למה עד עכשיו לא ידעתם על הניסיוי הזה.

אתם תראו שב10 בבוקר הכול יהיה רגיל:)

אגב אני מקווה שהחברה של הפוסט הקודם לא תבוא לטיול. אני ממש לא סובלת אותה ואת הצומי שהיא ככ רוצה מאחרים.

ותודה על התגובות. באמת.

 

שלכם, תשוקיי.

 

עריכה: באמת שאני לא מבינה אותו כבר:S

אמש הוא שלח לי סמסים כאלה עצובים. אני מקווה מאוד שהוא לא חשב על זה ולא התכוון לכך.

זה מאוד העציב אותי. לא רציתי לדבר איתו.

והוא לא הפסיק לשלוח סמסים של "תצלצלי" נמאס לי. מזה היחס הזה? ולמה? ועל מה? אוף.

 

אם רק הייתם יודעים מה רמת הדיכאון שלי.

למרות שהתאפרתי הכול. אני מרגישה שהעיניים שלי ממש עצובות.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 9/9/2008 22:43   בקטגוריות אהבה, אינטימי, אישי, אני ועצמי, אילת, טיול שנתי, בנות, בנים, חברים, חברה, כסף, כסף, כסף, מוות, מפגרת, עצוב, שיעמום, שנאה, תאוות בצע, תמונות, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב לחברה הכי טובה לשעבר.


היית פעם חברה שלי, חברה הכי טובה. אהבתי אותך, באמת אהבתי אותך.

היה לי כיף לצאת איתך, כיף לדבר.

היית אחלה. באמת.

ידעתי שאני תמיד יכולה לסמוך עלייך ותהיי אוזן קשבת.

אבל אני לא הייתי החברה הכי טובה שלך. וזה לא נורא.

היה כיף, והכיף הזה נגמר.

אומרים שלפי הקבלה, אתה נמצא בקשר עם מישהו ואתה לומד על עצמך דרכו. ברגע שלמדת מספיק. הבנ האדם הזה יוצא מחייך.

ובאמת שלמדתי ממך המון.

אני לא זוכרת חברה טובה כמוך. אוף.

אבל הגיע השלב שבו התחלנו להתרחק.

בערך בכיתה י'

אבל אז זה היה דווקא די סבבה. כאילו לא ריחוק של שמיים וארץ. ריחוק.

אולי בגלל שאנחנו לא אותה כיתה. אולי?

 

לקראת סוף י' דעתי החלה להשתנות. הבנתי אם איזה חבורת צבועים אני מסתובבת. זה לא התאים לי.

מספיק הייתי צבועה בחיים שלי. אז התחלתי גם לצאת פחות. ואם כבר הייתי יוצאת עם החבר'ה. אז את. בחיים לא היית שמה אליי.

כאילו אני לא קיימת. פוף. אוויר.

 

אני זוכרת שסיפרתי לך על הפעם הראשונה. והרגשתי כאילו בכלל לא הייתי צריכה לספר.

אני זוכרת שסיפרת לי על הפעם הראשונה שלך. [שהייתה הרבה מאוד לפניי] והגבתי לא במקום. הייתי בשוק. שפטתי. טעיתי. כנראה.

ואני גם זוכרת איך שסיפרת לכל העולם  שיש לך חבר. שאני אמרתי לך ללכת על זה ולהתקרב עליו. כשכולם אמרו אחרת.

ואפילו לא שמת לב שלא סיפרת לי. נפגעתי. מאוד.

אומנם השלמנו וזה.

אבל אני חושבת שפה התחיל הקרע ביחסים שלנו.

ואז הקרע הנוסף היה כשסיפרת לי ששכבתם. [כי מה לעשות שלפי דעתי זה קצת מוגזם?]

אז התחלנו להתרחק עוד... ועוד...

לא רציתי לספר לך על כל החווית המיניות שלי. כי הרגשתי שלא מגיע לך לדעת. התלהבת יותר מדי שאנשים מספרים לך דברים כאלה.

בחופש כשעבדנו.

לא יצאת איתי הרבה. כל הזמן דחית אותי. לא רצית לצאת.

אז הבנתי שכשתרצי. נצא.. לא?

אבל לא צלצלת. את יודעת מה הבנתי מזה? שאת לא רוצה לצאת איתי.

וככה עוד יותר התרחקנו

ולא דיברתי איתך ככ

וכשדיברנו זה לא היה לעניין

ודברתי שסיפרתי, הרגשתי שזה לא לעניין בכלל.

הבנתי שאנחנו שונות.

תאמת? אני שונה. פעם הייתי צבועה חברותית והעיקר החברה. וביצ'ית. היום? הרבה ההפך. [ואני ביץ' רק למי שממש מעצבן]

אבל את נשארת אותו דבר. ועכשיו אני גם רואה את הפרצוף האמתי שלך. את צבועה. ואני שונאת את זה.

תאמת שממש כאב לי הלב. [ועדיין נורא כואב. כי אני דואגת לך, למי שהייתה פעם חברה שלי]

שהתחלת לעשן. ובגלל מה? בגלל החבר'ה. תאמת? זה לא הפתיע אותי ככ.

אבל אני יודעת. על כל ההפרעות אכילה שלך. חוסר ויטימינים שכל חורף את חולה בטירוף וכל העישון הפסיבי שספגת בבית.

סיגריות זה לא ממש שחסר לבריאות שלך.

את השתנת. מאוד.

אני כבר לא מכירה אותך.

ואני יודעת שאם ארצה עזרה מתישהו. אפנה לכולם חוץ ממך.

חבל ככ שאני צריכה לסבול אותך בספורט ואנגלית><

את ממש מעצבנת אותי. אני לא יכולה לראות אותך.

יש לי ככ הרבה הערות כלפייך.

מאוד הרגיז אותי גם שאמרת שעשיתי לך משו רע ואני מאוד ביצ'ית><

אוף.

אני דואגת לך.

ואני יודעת בחיים כנראה לא תיראי את זה ולא תיקראי.




 

זהו. זה בערך כל מה שהיה לי להגיד לחברה הX טובה שלי. [מה אתם ממליצים לקנות לה ליומולדת? מאפרה?]

אני חושבת שזה לטובה שמחקתי את הפייסבוק.

ועוד יותר לטובה שאני יותר במסנ החדש שלי[אגב. מי שמסנ שלי זה לא פוטר אותו מלהגיב]

וגם יצא לי לדבר עם מישהי חמודה. אבל אני פוחדת.

 

שיהיה לכם לילה טוב. ואם שמתם לב. אני בדיכאון.

יהיה טוב? לא?

 

תשוקי.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 7/9/2008 23:49   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אירוטי, אישי, אני ועצמי, בנות, חברה, חברים, מפגרת, מפחיד, פסיכולוגיה, פרידה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמאס לי! כוסאמק! $%^^$$#


אני בת 18 ואני תלויה בהורים

איזו בושה

לא חלמתי שאני אגיע למצב כזה

אני יודעת להסתדר לבד מגיל קטן

ועכשיו, אני תלויה בהם. ולמה? בגלל הכסף.

הורגת אותי המחשבה שלא אכפת להם ממני. כלום.

וכואב להם שאני יכולה להסתדר לבד.

כשהייתי קטנה הייתי בטוחה כשיגיע 18 שלי, אני אחיה בלעדיהם. טעיתי. =\

אני מתעבת אותם. הם מעצבנים.

אבא דוחף את האף שלו לכל מקום.

היום למשל בלי שום סיבה לקחת לי מגבות מהחדר. זה מעצבן.

הם רואים בי מפונקת שלא עושה כלום.

למה שאעשה משו בכלל אם לא מכבדים אותי פה?

אני שותפת רצפה עם אקונמיקה שאחכ הידיים שלי מתייבשות. וכלום. לא תודה. לא יפה. כלום=\

נמאס לי גם שהם מתערבים לי באוכל. מה לאכול מתי ואיך.

בעיה שלי לא?

יש לי משקל תקין. למה להכניס לי לראש שאני שמנה? למה? כדי שיהיו לי הפרעות אכילה שלא עוזבות אותי.

ונמאס לי להיות אחראית על אח שלי. נו אז מה שהוא אח שלי. לי יש חיים.

במיוחד בגיל 18 יש לי חיים.

 

וכרטיס אדי. מה הבעיה שלהם שחתמתי עליו. זה לא שאמרתי. יאלה קחו את כל האיברים שלי שאני חיה.

או הלכתי לעשן איפשהו. עשיתי מצווה. ובמקום לטפח אותי ולהגיד כל הכבוד. אמרו שאני מפגרת. למה מפגרת? כי יש מצב שאציל חיים?

 

עכשיו רק הבנתי כמה זה דופק אותי שאני צריכה להביא אותו[אח שלי] ולגן וגם לקחת. זה מרתיח אותי ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום.

בבוקר. נגיד אם אני מתחילה ב10. מה אני אקום במיוחד עבורו? ><

ובצהריים? אם אני מסיימת ב4. אני לא ארוץ לשם כדי לקחת אותו.

ועוד מלא דוגמאות. זה ככ מעצבן אותי

 

הם בכלל לא מכבדים אותי. לא מבינים אותי. אני מתה לעוף כבר. מתה להיות רחוקה מהם.

מלפני כמה ימים קבעתי שנלך היום בערב לקנות את הדברים המזדיינים לבצפר.

ומה? אין להם כוח. ><

נלך מחר. ככה הם אמרו לי.

מה מחר? מחר אני עם חבר שלי. מחר יום אחרון.

הם ככ מבאסים.

 

כתבתי את הפוסט בעצבים. אולי אמחוק אותו אחכ. לא יודעת. וסליחה על המילים הלא יפות.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 30/8/2008 22:54   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, עבודה, בית ספר, ביקורת, תשוקי, שנאה, שיעמום, עצוב, מפגרת, מוות, כרטיס אדי, כסף, כסף, כסף, כאב, זונה, אישי, הורים  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,034
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ