לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  תְּשׁוּקיי :]

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ©ֳ²ֳ®ֳ¥ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"אנחנו צריכים לדבר"


 

אחרי שנתיים ו8 חודשים אני מרגישה שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר.

המצב נהיה בלתי נסבל.

אנחנו לא מדברים נורמלי, כל הזמן רבים.

אני אוהבת אותו ככ3> אבל זה לא יכול להימשך כך 3\>

אף פעם במשך כל הקשר לא הרגשתי ככה.

כאילו אני רוצה משו חדש, משו סתמי. אבל אז שווה לוותר על אהבה שכזו?

קשה לי.

אנחנו בקושי מדברים ביום יום כי אין לשנינו שיחות, אז יוצא שאני מצלצלת מההורים. אבל זה לא מספיק.

ואם אני מצלצלת, אז אנחנו רבים, או שזה על הצבא, או הכסף. אחד מהם תמיד. אז אני מעדיפה כבר שלא.

אמרתי לו שהקשר שלנו לא מתקדם לשום מקום כבר הרבה זמן, ובמקום לדבר על זה, אני מרגישה שהוא בורח.

כל יום שישי אנחנו נפגשים, השבוע הוא החליט שלא, כי אמרתי שהקשר לא מתקדם.

ולאחרונה, הוא דורש ממני שאני אקנה לו דבר(לפחות כך אני מרגישה) או דורש להסכים שבעתיד אקנה.

באמת שאין לי בעיה לקנות לו, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו.

והוא? מאשים אותי שאני לא מסכימה לכלום. איך הוא מצפה ממני להסכים בכלל?

אבל, אין לי אף אחד חוץ ממנו, אף אחד לדבר איתו, אף אחד לצאת.  ובאמת, אני פוחדת מהלבד.

מעצבן אותי גם נורא, שהוא אוסר אליי דברים, כמו אל תלכי לבסיס סגור, ואם אני אומרת שאני הולכת בכל זאת, הוא נהיה ממש רגשן ואומר שאני לא רוצה להיפגש ובלה בלה, כיאלו שהוא יוצא יומיות.

משהו נורא שונה בקשר שלנו, אני מרגישה גם שהוא השתנה, שהוא לא מכבד אותי כמו  פעם.

יש משו שבור בקשר 3\>

ותמיד כשאנחנו ככה, המצב שלי בקרשים, מתפוצץ לי הראש, אני בנאדם בולמי, אז האוכל לא מספיק לזרום,  ואין לי כוח נפשי. אבל ממש.

מעציב אותי כשאני בכלל חושבת על לקחת הפסקה או להיפרד.

כשאנחנו ביחד, הכול ככ שונה, ככ מתהפך.

אני מרגישה הכי מאושרת בעולם3> , הוא הכי מתוק , הכי מתחשב והכי הכי...

 

אבל למה כשאנחנו בנפרד, הכול בלתי נסבל, אי אפשר ככה

אני רוצה לדבר איתו, אבל אין לי מה להגיד בדיוק.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 2/3/2009 16:34   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים, תשוקי, שנאה, שיעמום, פרידה, עצוב, עצבים, מפגרת, לבד לבד לבד, לבד, כאב, חבר, העולם קורס, אני ועצמי, אישי, אירוטי, אינטימי, אהבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי יש קצת אור?


 

 

אני שונאת אותם, כל שניה שאני בבית והם נמצאים אני מתעבת אותם.

השנאה הזו, במיוחד לאבא. 

לא מספיק לי הבעיות בבצפר? לא מספיק זה שאני לא מקבלת 90 כמו תמיד?

מאכזבת את עצמי. תנך אני לא יודעת, מתמטיקה גם.  השנה אין את המקצועות שאני אוהבת ללמוד(חוץ מתקשורת)

המורה לאזרחות כזה הומו.

 

אני רוצה חופש, מכולם. גם מעצמי. נמאס לי להיות "אימו" נמאס לי מהעצמי שאני מתלוננת כל הזמן.

נמאס לי להיות עצובה ועצבנית.

 

נמאס לי לכתוב פוסטים כאלה בבלוג. אני רוצה לחזור לעצמי

 

התאכזבתי מהצבא כשקיבלתי את המנילה. שום תפקיד שאני הייתי רוצה. למזלי יש אפשרות לבחור תפקיד אחד שלא מופיע.

אני מתלבטת בין כמה. יש תפקיד ככ מושלם מבחינת המרחק מההורים. אבל לא ככ מאתגר.

 

ונמאס לי גם מהעבודה במדעי החברה:S

זה ככ קשה כי אין לי כוח לזה.

 

ומי שרציתי לא זכה בבחירות. באסה.

 

עוד פוסט דיכאוני מבית היוצר של תשוקי.

אני רוצה לחזור לעצמי. אוף.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 12/11/2008 20:27   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, הורים, העולם קורס, זונה, כאב, לבד, לבד לבד לבד, להתאבד, פסיכולוגיה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, צבא, פסימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אילת?


נחשו מה? אני שוב עצבנית! [נו מה יהיה ? אה? בטח כבר משעמם לקרא. אני לא מספקת סחורה]

 

ואני גם בדיכאון..ואו. חדש?

 

היום המחכנת שלי סיפרה לכיתה על הטיול שנתי שיהיה לנו עוד... חודש? חודש וחצי?

אילת

3 ימים, 2 לילות 

מלון

בלאגנים

עניינים

דיסקו

ערב חופשי

מסעדה

2 אנשים בחדר

 

 

 

קיצור, לא טיול מעפן.

סך כל העלות שלו מסתיימת ב616 ש"ח *_* ככה מצלמה שאני רוצה עולה.

 

אני, בחיים שלי לא הייתי באילת. בחיים.

בעיקר בגלל המצב הכלכלי וגם כי ההורים שלי סופר יבשים.

 

כשחזרתי הביתה וכולי התלהבתי מהרעיון. אפילו התחלתי לחשוב מה אני צריכה לקנות.

סיפרתי לחבר שלי.

ומה?

במקום לפרגן. להגיד אחלה. וכו'

הוא נהיה אדיש, יצא מהשיחה באמצע והתחיל להשאים אותי שאני מעדיפה אילת במקומו.

ואז חזרתי חצי שנה אחורה. טיול שנתי כיתה יא'. מממ... לא יצאתי. הורים שלי קיבלו החזר כספי. וכמה שקל קיבלתי מזה?

אפס. כלום.

אז מה הטעם שאני לא אצא לאילת? מה? סתם אתייבש ואשב בבית? כן?

אני באמת לא מבינה מה הוא כועס עליי. או על מה.

באמת שאין לי מושג. זה לא שזה מהכסף שלי אני נוסעת לשם עם הכיתה או משו.

זה מעצבן אותי. ומדכא עוד יותר

חבר שלי, הבנאדם הכי קרוב אליי לא מפרגן? אה?  ולמה?  

 

אני יודעת שלא עבדתי וזה רודף אותי כל הזמן(למרות שהוא אומר שזה בסדר, אני יודעת שלא)

ואני יודעת שהורים שלי לא נותנים לי הרבה כסף ובלה בלה בלה

ואני יודעת שכמעט ובלתי אפשרי בכלל שאני אמצא עבודה, כי פאק. אני תקועה עם אח שלי. חייבת לקחת אותו. ואג' אני לא מקבלת על זה.

 

תראו איך שהכול זה עניין כל כסף, עצוב לא?

תמונה שממש אהבתי...


 

בקשר למפץ הגדול של מחר. אומנם אני פסימית. אבל לא יקרה שום סוף עולם. התקשורת מכניסה את כולנו לפאניקה. בשביל הרייטינג.

מעניין למה עד עכשיו לא ידעתם על הניסיוי הזה.

אתם תראו שב10 בבוקר הכול יהיה רגיל:)

אגב אני מקווה שהחברה של הפוסט הקודם לא תבוא לטיול. אני ממש לא סובלת אותה ואת הצומי שהיא ככ רוצה מאחרים.

ותודה על התגובות. באמת.

 

שלכם, תשוקיי.

 

עריכה: באמת שאני לא מבינה אותו כבר:S

אמש הוא שלח לי סמסים כאלה עצובים. אני מקווה מאוד שהוא לא חשב על זה ולא התכוון לכך.

זה מאוד העציב אותי. לא רציתי לדבר איתו.

והוא לא הפסיק לשלוח סמסים של "תצלצלי" נמאס לי. מזה היחס הזה? ולמה? ועל מה? אוף.

 

אם רק הייתם יודעים מה רמת הדיכאון שלי.

למרות שהתאפרתי הכול. אני מרגישה שהעיניים שלי ממש עצובות.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 9/9/2008 22:43   בקטגוריות אהבה, אינטימי, אישי, אני ועצמי, אילת, טיול שנתי, בנות, בנים, חברים, חברה, כסף, כסף, כסף, מוות, מפגרת, עצוב, שיעמום, שנאה, תאוות בצע, תמונות, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב לחברה הכי טובה לשעבר.


היית פעם חברה שלי, חברה הכי טובה. אהבתי אותך, באמת אהבתי אותך.

היה לי כיף לצאת איתך, כיף לדבר.

היית אחלה. באמת.

ידעתי שאני תמיד יכולה לסמוך עלייך ותהיי אוזן קשבת.

אבל אני לא הייתי החברה הכי טובה שלך. וזה לא נורא.

היה כיף, והכיף הזה נגמר.

אומרים שלפי הקבלה, אתה נמצא בקשר עם מישהו ואתה לומד על עצמך דרכו. ברגע שלמדת מספיק. הבנ האדם הזה יוצא מחייך.

ובאמת שלמדתי ממך המון.

אני לא זוכרת חברה טובה כמוך. אוף.

אבל הגיע השלב שבו התחלנו להתרחק.

בערך בכיתה י'

אבל אז זה היה דווקא די סבבה. כאילו לא ריחוק של שמיים וארץ. ריחוק.

אולי בגלל שאנחנו לא אותה כיתה. אולי?

 

לקראת סוף י' דעתי החלה להשתנות. הבנתי אם איזה חבורת צבועים אני מסתובבת. זה לא התאים לי.

מספיק הייתי צבועה בחיים שלי. אז התחלתי גם לצאת פחות. ואם כבר הייתי יוצאת עם החבר'ה. אז את. בחיים לא היית שמה אליי.

כאילו אני לא קיימת. פוף. אוויר.

 

אני זוכרת שסיפרתי לך על הפעם הראשונה. והרגשתי כאילו בכלל לא הייתי צריכה לספר.

אני זוכרת שסיפרת לי על הפעם הראשונה שלך. [שהייתה הרבה מאוד לפניי] והגבתי לא במקום. הייתי בשוק. שפטתי. טעיתי. כנראה.

ואני גם זוכרת איך שסיפרת לכל העולם  שיש לך חבר. שאני אמרתי לך ללכת על זה ולהתקרב עליו. כשכולם אמרו אחרת.

ואפילו לא שמת לב שלא סיפרת לי. נפגעתי. מאוד.

אומנם השלמנו וזה.

אבל אני חושבת שפה התחיל הקרע ביחסים שלנו.

ואז הקרע הנוסף היה כשסיפרת לי ששכבתם. [כי מה לעשות שלפי דעתי זה קצת מוגזם?]

אז התחלנו להתרחק עוד... ועוד...

לא רציתי לספר לך על כל החווית המיניות שלי. כי הרגשתי שלא מגיע לך לדעת. התלהבת יותר מדי שאנשים מספרים לך דברים כאלה.

בחופש כשעבדנו.

לא יצאת איתי הרבה. כל הזמן דחית אותי. לא רצית לצאת.

אז הבנתי שכשתרצי. נצא.. לא?

אבל לא צלצלת. את יודעת מה הבנתי מזה? שאת לא רוצה לצאת איתי.

וככה עוד יותר התרחקנו

ולא דיברתי איתך ככ

וכשדיברנו זה לא היה לעניין

ודברתי שסיפרתי, הרגשתי שזה לא לעניין בכלל.

הבנתי שאנחנו שונות.

תאמת? אני שונה. פעם הייתי צבועה חברותית והעיקר החברה. וביצ'ית. היום? הרבה ההפך. [ואני ביץ' רק למי שממש מעצבן]

אבל את נשארת אותו דבר. ועכשיו אני גם רואה את הפרצוף האמתי שלך. את צבועה. ואני שונאת את זה.

תאמת שממש כאב לי הלב. [ועדיין נורא כואב. כי אני דואגת לך, למי שהייתה פעם חברה שלי]

שהתחלת לעשן. ובגלל מה? בגלל החבר'ה. תאמת? זה לא הפתיע אותי ככ.

אבל אני יודעת. על כל ההפרעות אכילה שלך. חוסר ויטימינים שכל חורף את חולה בטירוף וכל העישון הפסיבי שספגת בבית.

סיגריות זה לא ממש שחסר לבריאות שלך.

את השתנת. מאוד.

אני כבר לא מכירה אותך.

ואני יודעת שאם ארצה עזרה מתישהו. אפנה לכולם חוץ ממך.

חבל ככ שאני צריכה לסבול אותך בספורט ואנגלית><

את ממש מעצבנת אותי. אני לא יכולה לראות אותך.

יש לי ככ הרבה הערות כלפייך.

מאוד הרגיז אותי גם שאמרת שעשיתי לך משו רע ואני מאוד ביצ'ית><

אוף.

אני דואגת לך.

ואני יודעת בחיים כנראה לא תיראי את זה ולא תיקראי.




 

זהו. זה בערך כל מה שהיה לי להגיד לחברה הX טובה שלי. [מה אתם ממליצים לקנות לה ליומולדת? מאפרה?]

אני חושבת שזה לטובה שמחקתי את הפייסבוק.

ועוד יותר לטובה שאני יותר במסנ החדש שלי[אגב. מי שמסנ שלי זה לא פוטר אותו מלהגיב]

וגם יצא לי לדבר עם מישהי חמודה. אבל אני פוחדת.

 

שיהיה לכם לילה טוב. ואם שמתם לב. אני בדיכאון.

יהיה טוב? לא?

 

תשוקי.

 

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 7/9/2008 23:49   בקטגוריות אהבה, אימו, אינטימי, אירוטי, אישי, אני ועצמי, בנות, חברה, חברים, מפגרת, מפחיד, פסיכולוגיה, פרידה, שיעמום, שנאה, תשוקי, שחרור קיטור, פסימי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמאס לי! כוסאמק! $%^^$$#


אני בת 18 ואני תלויה בהורים

איזו בושה

לא חלמתי שאני אגיע למצב כזה

אני יודעת להסתדר לבד מגיל קטן

ועכשיו, אני תלויה בהם. ולמה? בגלל הכסף.

הורגת אותי המחשבה שלא אכפת להם ממני. כלום.

וכואב להם שאני יכולה להסתדר לבד.

כשהייתי קטנה הייתי בטוחה כשיגיע 18 שלי, אני אחיה בלעדיהם. טעיתי. =\

אני מתעבת אותם. הם מעצבנים.

אבא דוחף את האף שלו לכל מקום.

היום למשל בלי שום סיבה לקחת לי מגבות מהחדר. זה מעצבן.

הם רואים בי מפונקת שלא עושה כלום.

למה שאעשה משו בכלל אם לא מכבדים אותי פה?

אני שותפת רצפה עם אקונמיקה שאחכ הידיים שלי מתייבשות. וכלום. לא תודה. לא יפה. כלום=\

נמאס לי גם שהם מתערבים לי באוכל. מה לאכול מתי ואיך.

בעיה שלי לא?

יש לי משקל תקין. למה להכניס לי לראש שאני שמנה? למה? כדי שיהיו לי הפרעות אכילה שלא עוזבות אותי.

ונמאס לי להיות אחראית על אח שלי. נו אז מה שהוא אח שלי. לי יש חיים.

במיוחד בגיל 18 יש לי חיים.

 

וכרטיס אדי. מה הבעיה שלהם שחתמתי עליו. זה לא שאמרתי. יאלה קחו את כל האיברים שלי שאני חיה.

או הלכתי לעשן איפשהו. עשיתי מצווה. ובמקום לטפח אותי ולהגיד כל הכבוד. אמרו שאני מפגרת. למה מפגרת? כי יש מצב שאציל חיים?

 

עכשיו רק הבנתי כמה זה דופק אותי שאני צריכה להביא אותו[אח שלי] ולגן וגם לקחת. זה מרתיח אותי ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום.

בבוקר. נגיד אם אני מתחילה ב10. מה אני אקום במיוחד עבורו? ><

ובצהריים? אם אני מסיימת ב4. אני לא ארוץ לשם כדי לקחת אותו.

ועוד מלא דוגמאות. זה ככ מעצבן אותי

 

הם בכלל לא מכבדים אותי. לא מבינים אותי. אני מתה לעוף כבר. מתה להיות רחוקה מהם.

מלפני כמה ימים קבעתי שנלך היום בערב לקנות את הדברים המזדיינים לבצפר.

ומה? אין להם כוח. ><

נלך מחר. ככה הם אמרו לי.

מה מחר? מחר אני עם חבר שלי. מחר יום אחרון.

הם ככ מבאסים.

 

כתבתי את הפוסט בעצבים. אולי אמחוק אותו אחכ. לא יודעת. וסליחה על המילים הלא יפות.

 

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 30/8/2008 22:54   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, עבודה, בית ספר, ביקורת, תשוקי, שנאה, שיעמום, עצוב, מפגרת, מוות, כרטיס אדי, כסף, כסף, כסף, כאב, זונה, אישי, הורים  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאוות בצע


רציתי לכתוב פוסט על אנשים מתלהבים. אבל זה נושא שממש מטריד אותי עכשיו=\

ואין לי ככ עם מי לדבר

 

 

איך יצא שהחופש אני לא עובדת?

קודם כל, סמכתי על אבא שאמר שבטוח יש לי עבודה בחנות של פלאפונים. בטוח.

ככה שלא דאגתי, עשיתי את הבגריות שלי. אפילו לרגע לא חשבתי לחפש עבודה.

כשחושבים על זה? פה הייתה הטעות ה1 שלי.

ואני לא בנאדם שאוהב להתבטל שעות. [אולי קצת]

כשאני לא לומדת למבחן או משו, אני מרגישה שמשהו חסר לי.

ואז מצאתי את עצמי, ללא עבודה.

חיפשתי במסעדה שליד הבית. הם רוצים לילה. אולי בשביל 25 לשעה שווה להיאנס?

ו-בגלל שאני עוד מקשיבה להורים שלי והם לא מסכימים לי לעבוד בלילה. ויתרתי.

ואז הלכתי לעוד מסעדות וחניות ברחבי תל אביב היפה והרעה.

לא רציתי עבודת מינימום ><אולי בכל זאת היה שוה לקחת? אוף. כוסאומו.

אז הגיע אוגוסט. חיכיתי לטלפון מעוד מסעדה. לא צילצלו.

[נראה לי שיש  לחצי ת"א את הפלאפון שלי]

טעות שניה שעשיתי היה לספר שעבדתי בחוף הצוק. אמרו לי שזה עלוב. ועדיף להגיד ארומה.

עוד טעות היתה לא לבקר במייל שלי השני של  tsukii@walla.com

ששם חיכה לי מייל ממישהי חמודה עם עבודה^^ וכשראיתי אותו, היה מאוחר מדי =\, תודה לך בכל זאת.

 

אז מה למדנו מכל זה? שהחופש הזה הייתי בטלנית, שמנה וטיפשה- מאוד טיפשה.

ולא אין לי תאוות בצע, אני צריכה את הכסף כדי שאני וחבר שלי נוכל להיות ביחד

והוא גר רחוק, הנסיעה יקרה. האכסניה עוד יותר.

והוא עובד. אבל זה לא מספיק.

רציתי לעשות ככ הרבה דברים בחופש

אני מרגישה מאוכזבת

מעצמי בעיקר  

 

 

ואני ככ רוצה מצלמה *בוכה*...

אבל אני מנחמת את עצמי בזה.. שנחתי..ככה יהיו לי אנרגיות ללימודים [ כן בטח]

אתם לא יודעים כמה אנשים אני מכירה שקורעים את התחת רק כדי שיהיה להם בבנק.

מצד אחד, הלוואי יכולתי "לאגור" ,אפילו חשבון בנק אינלי.

מצד שני, אני שמחה שיש לי חבר ואני נהנית איתו(: הוא כל עולמי.

חשבתי לעבוד בדיילות מכירות בימי שישי. הבעיה? אני רוצה להיפגש איתו.

אוף.

סתם פוסט פריקה.

כבר לא חשוב לי לחשוף את עצמי

אולי אפרסם תמונות שלי

אם קראתם לפחות תגיבו סמיילי מאשר בכלל לא.

אולי אני באה למפגש ישרא.

 

 

תשוקי. אוף.

עריכה : סוף סוף קיבלתי את כרטיס אדי!!!!

אני מתה לצלם אותו להראות לכולם!

אבא שלי כצפוי לא מרוצה.. חח מגיע לו. ידעתי שזה מה שיקרה.

 

עריכה2 : וזה לא פר שהרבה אנשים משיגים עבודה כי סידרו להם. אוף.

ואנשים אשכרה מאמינים שצבעתי לשחור. אוי..נפלאות הפוטושופ.

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 20/8/2008 20:10   בקטגוריות כסף, כסף, כסף, תאוות בצע, מפגרת, אהבה, אימו, אינטימי, אישי, אני ועצמי, עצוב, שיעמום, שנאה, תשוקי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, צבא, עבודה, פסימי, מפגשי ישרא-בלוג  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סקס עם פאריס הילטון..[אה.. בעצם כולם כבר ראו]


עוד מעט אוגוסט

אין לי רעיניות לפוסטים

אנשים כבר לא נכנסים =\

אני רק מתלוננת כל הזמן [שזה מאוד לא מתאים לי אגב]

אין לי עבודה [טכנית]

בעע

 

מלפני כמה ימים הייתי עם בובו שלי בדיזינגוף.. נכנסתי לכל מיני חנויות

"אנחנו מחפשים מעל 21"

 

ובמסעדה אחת ששאלתי את המלצרית למי לפנות כדי לעבוד פה

היא ענתה לי בקול הכי גס וגברי ששמעתי "אנחנו לא מחפשים" או שאולי היא פוחדת על התחת שלה?

 

חוץ מהחנות של החזיות הגדולות ^^ שנראה שהמוכרת התחשבה בי כי יש לי אותה בעיה [חזה גדול] ורשמה את הפרטים שלי.

אבל היא אמרה ש18 זה גבולי. באסה.

 

אחכ הייתי במסעדה בקינג ג'ורג', לא רציתי להיכנס בעיקר בגלל ששמעתי מספיק דחיות

בסוף נכנסתי.

דיברתי שם עם מישהו, התייחס ודיבר איתי בסדר[שזה נדיר]

אמר שזה 20 לשעה

אמרתי לו שיש לי ניסיון של חודשיים וחצי בחוף הצוק[לא ציינתי את השם של העלק מסעדה]

הוא אמר שהם יצלצלו...

עברו כבר 3 ימים והם לא צילצלו

עם המזל שלי הם איבדו את המס או שהתקשרו לברר =\

 

 

למי שיש רעיניות לכתבות שיכתוב לי. אחרת הבלוג הזה ימות.

 








 

 הדברים שהייתי רוצה לעשות הקיץ [מקווה לעשות אותם]

 

-לצבוע בגוון מהיר + קצוות אדומים

-עבודה T_T

-לונה פארק / סופרלנד

-בריכה/ים
-רופא עור

-אורטופד

-רופא משפחה

-צימר

-לישון איתו

-להסתפר

-בגדים

-ג'ינס

-נעליי בובה\נעליים נוחות

-לעשן\לשתות [?!]

-sex on the beach

-sex in the shower

-לפתוח חשבון בנק

-ספר טוב באנגלית \מגזין

-הופעה \סטנד אפ

-שעווה

-חזיר קופת חסכון

-לחסוך למצלמה

-לחסוך למורה פרטי

-עבודה בספרות

-ש.ב במתמטיקה

-לסדר את החדר

-עגיל באף

 

 

 

שלכם[של מי שנכנס לפה מדי פעם] תשוקי

נכתב על ידי תְּשׁוּקיי :] , 27/7/2008 22:55   בקטגוריות אהבה, שחרור קיטור, פסימי, עבודה, בית ספר, תשוקי, תמונות, שנאה, סקס, סקסי, שיעמום  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



109,746
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתְּשׁוּקיי :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תְּשׁוּקיי :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ