לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ«ֳ÷ֳ¡ֳ¥ ֳ¡ֳ²ֳ©ֳ÷ֳ¥ֳ¯. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תדע כל אם עבריה


אחת מתופעות הלוואי של מלחמת המהלומות היא שידורי האולפן הבלתי פוסקים. והפרשנים, והדוברים והמומחים, והמרכאות הכפולות. וכמו במשחק כדורגל או כל מלחמת התשה, חייבים לרענן ולהחליף ולהביא ועוד פרשנים טריים, תחילה סוג א' ולבסוף סוג ז'. רובם המוחלט מגיעים בזכות הרזומה המפואר, של בכיר (יחסית) לשעבר. כולם היו אלופים או כמעט אלופים - תתים, משנים וסגנים.

אחת מתופעות הלוואי של תופעת הלוואי היא ההזדמנות לפגוש מקרוב (יחסית) ולהציץ למוחם ולנפשם של אלה שניווטו והובילו את הצבא עד לאחרונה. הזדמנות נדירה משום שבעת שמלאו את תפקידם הצבאי נגזרה עליהם שתיקה במקרה הטוב, או שנבחרו לשמש שופר לכל מי שיושב גבוה מהם בשרשרת המזון.

כעת, כשהם דוברים מטעם עצמם, אפשר להווכח בצרות האופק, באווילות, בנפיחות, ברדידות, בעיוורון, בזחיחות, בדלות המוסרית, בצמאון הדם ובחוסר האחריות.

המחשבה כי אלה האנשים המפקדים על הצבא, המוליכים את החיילים לקרב, הקובעים את גורלנו -מצמררת.

פילוסופים בגרוש. אלופים במיל.

 

כמה מחשבות:

  • העובדה שכך נראית המנהיגות הצבאית לאורך מרבית המלחמות שאחרי ששת-הימים, מביאה למחשבה המטרידה שמא זהו חוק טבע.
  • ראשי השב"כ כפי שהצטיירו בסרט "שומרי הסף" שידרו דווקא פער הפוך.
  • על רקע ההכללה הגסה מתבלטים רבים כיוצאים מהכלל. אולי אפילו הרב. ועדיין רבים, רבים מדי – לא.
  • כדי לא לצאת בלי להזכיר שמות קחו לדוגמא את תת-אלוף במילואים מירי רגב.
  • אולי זה חלק ממזימה רחבה להחזיר אותנו בתשובה. כי במצב הזה רק אלוקים יעזור.
  • הופתעתי: המרואיין הענייני, הברור והנבון ביותר שנתקלתי בו - הח"כית מירב מיכאלי.

 

 

והנה מאמר של אל"מ  במילואים, עוד מומחה, שחוזר(חוזה?) על חלק מה שאמרתי, כבר ב-2012. הוא כנראה אחד שמבין.

 

לסיום, אני רוצה להודות לצבי פוגל על ההשראה.

 

 ___________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

  

 

Neil Young - Helpless

 

נכתב על ידי , 13/7/2014 14:53   בקטגוריות גועל נפש, כתבו בעיתון, נבואות זעם, מסביבנו, פוליטיקה ודעות, קול באשה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:24
 



בשולי החדשות


סליחה תקלה

כמה מחשבות בעקבות הכוונה לסגור סוף סוף את רשות השידור.

 אומר שר-התקשורת, גלעד ("גם אני אהיה כחלון") ארדן:

"אזרחי ישראל הם פטריוטים שמשרתים את המדינה, אבל הם לא מוכנים שיגבו מהם, לא אחת בדרכים מפוקפקות, תשלום שנתי על טלוויזיה, שהם מבינים היטב, כמה היא מיושנת ולא רלוונטית. זה מבחינתם - לנצל את כספם, כדי לממן הוצאות ובזבוזים של ארגון כושל! הדבר הזה לא יכול להימשך! מדינה לא יכולה לגבות מאזרחיה כסף עבוד שידור ציבורי, כשהיא והציבור יודעים היטב, שהכסף לא הולך לשידור אלא נבלע ונעלם בתוך חור שחור של שעות נוספות, הסכמי עבודה מופרכים וארכיון שמתפורר. בין רשות השידור במצבה הנוכחי לבין השידור הציבורי ראוי, פעורה תהום שאין דרך לגשר אליה"

 

א. ואני אומר:

היות וממילא אנו בשבי הביורוקרטיה, הבה נכין טופס חדש, שכל שר ("גם אני רוצה להיות כחלון") וכל אזרח ימלא כרצונו.

 

"אזרחי ישראל הם פטריוטים שמשרתים את המדינה, אבל הם לא מוכנים שיגבו מהם, לא אחת בדרכים מפוקפקות, תשלום על __________, שהם מבינים היטב, כמה הוא לא רלוונטי. זה מבחינתם - לנצל את כספם, כדי לממן הוצאות ובזבוזים של ארגון כושל! הדבר הזה לא יכול להימשך! מדינה לא יכולה לגבות מאזרחיה כסף עבוד ________, כשהיא והציבור יודעים היטב, שהכסף לא הולך ל______  אלא נבלע ונעלם בתוך חור שחור. בין ______________ במצבה הנוכחי לבין _________ ראוי, פעורה תהום שאין דרך לגשר אליה"

 

השר ארדן ימלא "רשות השידור". שר התחבורה בכל דור ודור יכתוב "הרכבת", או "הנמלים". שר הבריאות ירשום "מערכת הבריאות". הורים לילדים יכתבו "מערכת החינוך". אזרחים שומרי חוק יכתבו "המשטרה". מישהו יכתוב "בתי המשפט". ודאי ודאי שנכלול את הישיבות וכל הממסד החרדי, ושרותי הדת בכלל, ההתנחלויות, העירייה, הצבא, השב"כ, חברת החשמל, תאגידי המים, מנהל מקרקעי ישראל. קצרה היריעה פשוטו כמשמעו. כדי לפשט את התהליך, הבה נכתוב כולנו – הממשלה.

הנה כך –

  

"אזרחי ישראל הם פטריוטים שמשרתים את המדינה, אבל הם לא מוכנים שיגבו מהם, לא אחת בדרכים מפוקפקות, תשלום על ממשלה שהם מבינים היטב, כמה היא לא רלוונטית. זה מבחינתם - לנצל את כספם, כדי לממן הוצאות ובזבוזים של ארגון כושל! הדבר הזה לא יכול להימשך! מדינה לא יכולה לגבות מאזרחיה כסף עבוד ממשלה,  כשהיא והציבור יודעים היטב, שהכסף לא הולך לממשלה,  אלא נבלע ונעלם בתוך חור שחור. בין הממשלה במצבה הנוכחי לבין ממשלה ראויה, פעורה תהום שאין דרך לגשר אליה".

אכן, עם הטופס הזה, גם ארדן יוכל להיות כחלון.

 

ב. לפי השר ארדן, "הכסף לא הולך לשידור אלא נבלע ונעלם בתוך חור שחור של שעות נוספות, הסכמי עבודה מופרכים וארכיון שמתפורר".

בואו נציץ בזהירות לתוך החור השחור.

"שעות נוספות" האם הכוונה היא להפוך גם את השידור הציבורי למקום עבודה שדורש שעות עבודה אך אינו מוכן לשלם עבורן? או שהשידור הציבורי יתחיל לתפקד באותן שעות כמו משרדי הממשלה –

ימים א'-ו' ב- 9:00-13:00, ובימים ב' ו-ד' גם ב- 16:00-18:30?

"הסכמי עבודה מופרכים" – האם, לאור העובדה שנמל אשדוד דווקא לא נסגר ונפתח מחדש, יהיו ההסכמים החדשים דומים לאלה שנהוגים בנמל, או שמא יקבלו השראה מחוזי העבודה של עובדי הקבלן?

"הארכיון המתפורר" של ערוץ 1 הוא אוצר מהמעלה הראשונה בעל ערך תרבותי, מחקרי, היסטורי ובעיקר סנטימנטלי למרבית אזרחי המדינה המבוגרים. השידורים החוזרים של ערוץ אחד בשעות הלילה הם הדבר היחיד הראוי לצפיה בכל ערוצי הטלוויזיה. הייתי מעז ואומר שהארכיון הוא הוא ההצדקה היחידה לקיומה של רשות השידור. אם הוא מתפורר (וזה כנראה המצב) צריך בדחיפות להשקיע בו יותר, להציל אותו, להעתיק אותו לפורמט דיגיטלי ולגבות, ויפה שעה אחת קודם (וכמו שהעיר יבגני - להעלות הכל לאינטרנט, כפי שעשתה משפחתו של חנוך לוין עם מכלול יצירתו. אפשר אפילו לעשות את זה בחינם, ביוטיוב). הטענה שהארכיון הוא חור שחור של כספי ציבור משולה לטענה שהספריות הציבוריות הן מזללת כספים, ומוזיאון ישראל הוא גוף שאין לו זכות קיום כלכלית.

 

ג. משנאמרו הדברים – הנה מזכרת. משחק בסדרת גמר ה-NBA. שידור ישיר. עוד כמה דקות לסיום. המאבק צמוד. השעה אחת לפנות בוקר. השידור נפסק. הטכנאים הולכים הביתה. השידור הציבורי הוא באמת דינוזאור שצריך להיכחד. ורק, חס ושלום, טפו-טפו-טפו, שלא יקום לנו עוד ערוץ 2.

 

ד. תצחקו, אבל כולם גם בעד וגם נגד. מי בעד לפטר את כל הפרזיטים באשר הם? מי בעד לפטר אלפי מפרנסים?  

 

סליחה תקלה (למתגעגעים בלבד)

 

זאב זאב

בנושא אחר – זאבה מוכת כלבת משתוללת לאורך חופי הכנרת

 


"מוות לזאבים"

 

אימה בטבריה
מסלול ההרג
מרדף
התוקף חוסל
"לא היתה ברירה, הייתי חייב לירות בה על מנת להרוג"
אזרחים עם אקדחים
אישור לירי
15 נפגעים
וחשוב להבין שמדובר בזאבה נגועה בכלבת. בדרך כלל זאבים אינם תוקפים ואינם מסוכנים.

כמה עמוק שקענו בטרמינולוגיה של פיגועי הטרור*

 

 

*הנה, לשם פצוי, טרמינוגיה של מדע פופלארי. הכלבת, על פי ויקיפדיה, על פי ספר השיאים של גינס, היא המחלה הקטלנית ביותר. על פי הידוע, ג'ינה גיזה, נערה בת 15 שננשכה ב-2004 על ידי עטלף, נדבקה בכלבת ולקתה בתסמיני המחלה, היא האדם היחיד ששרד ונותר בחיים למרות שלא קיבלה שום חיסון.

 

_________________________________________________________________

 

הפלייליסט:

 

Claudio Dauelsberg - Bach Concerto in F minor

 

הפרק השני, היפה, מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 5 של באך. הקטע מלווה, לפי שעה, תכנית כלשהי בערוץ אחד. אני הכרתי אותו בפסקול הסרט "Slaughterhouse five" (על פי ספרו של קורט וונגוט), וכך הוא מכונה בפי עד היום. בביצוע הזה, נשמע רחש כשל תקליט ישן, ומה מתאים יותר לערוץ אחד?

 

נכתב על ידי , 7/3/2014 16:48   בקטגוריות המסך הקטן, חיות טובות, בזמן עבר, האזרח הקטן, בין שחור ולבן, העיקר הבריאות, חוק זה חוק, כתבו בעיתון, מנגנים, שתו מים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-10/3/2014 09:41
 



עם עבדים (קריאה מודרכת)


במאמר במוסף "הארץ" משווה אווה אילוז את המצב בשטחים הכבושים לעבדות בארה"ב, ובכלל. ההשוואה בעיני מופרכת (וכנראה גם בעיני הכותבת, שכן המאמר מכיל גם "הסברים") ואתייחס לכך בסיום, אבל הסיפור כאן הוא עבודת המערכת, לאחר שהמאמר כבר נכתב.

 

מאמר המשתרע על פני שמונה עמודים במסגרת עיתון יומי, הוא כבד משקל, תרתי משמע. מרבית הקוראים יוותרו על הטרחה והעונג ויסתפקו בעלעול, תוך כד קריאת הכותרות והצצה בתמונות. אלו יעשו את עיקר העבודה ויעבירו את המסר בתמצות, ובמקרים נדירים יעודדו את הקורא להשקיע ולהשתקע.

כיצד בחרו בעיתון "הארץ" לעטוף ולמכור את המאמר – כלומר, מה המסר שרצו להעביר לקורא?

 

הכותרת

מה יותר גרוע מלנגוס בתפוח ולמצוא בתוכו תולעת? למצוא חצי תולעת.

כבר ראיתם את הסרט "12 שנים של עבדות"? סרט על סבל נורא ואיום, אכזריות סדיסטית בלי גבול, רשעות וניצול. נורא ואיום כמעט ללא אח ורע. (אגב, אישית, את אותה אכזריות, ואת אותה עמדה מוסרית, העדפתי ב"ג'נגו ללא מעצורים" של טרנטינו, שם באים הרעים על ענשם. בכל זאת, סרט, ככל יצירת אמנות, רצוי שישאיר מקום גם לפורקן ולא רק לסיגוף. כמו ב"ממזרים חסרי כבוד", אם לא במציאות, איפה נמצא מעט צדק אם לא בקולנוע?).

ומה יותר גרוע ממה שראיתם בסרט הזה? ליתר דיוק, מה גרוע פי ארבע? כמובן, "47 שנים של עבדות". היכן ומתי? כמובן, כאן ועכשיו. הכיבוש הישראלי. אם חשבתם שהכיבוש הישראלי דומה לאפרטהייד המאוס בדרום אפריקה טעיתם. הכיבוש הרבה יותר גרוע והוא דומה לסיפור העבדות בדרום ארצות הברית. ליתר דיוק, גרוע פי ארבע.

 

מניין לנו כל זאת? מהכותרת ב"הארץ". ליתר דיוק, זה מה שנאמר לקוראי "הארץ" באנגלית. בתרגום לעברית זה יותר מרוכך. מעניין להתעכב על שלוש הגירסאות לכותרת.

 

לקוראים הארץ בעולם נאמר:

o        47 years a slave: A new perspective on the occupation

זאת פאראפראה פשוטה על הסרט המדובר שקרוי במקור "12 years a slave", ומבוסס על הספר  "Twelve years a slave", (ומעניין כי זאת לפחות הפעם השניה שזה נעשה. ב-1912, בכתבה על עבד אמיתי, ששוחרר במלחמת האזרחים, נכתב, ולא במקרה, Samuel Hall, 47 years a slave).

ומכיוון שהכותרת הזאת אולי אניגמטית או אנמית, הרי שאם משתפים את המאמר בפייסבוק הוא יניב את הכותרת המשודרגת והחד-משמעית:

Not apartheid, Slavery – A new perspective on the Israeli occupation

ראשית, מדובר בשדרוג של הזוועה מהאפרטהייד השחור לעבדות השחורה ממנו (אם מותר לי בהקשר הזה להשתמש באסוציאציה השלילית של "שחור משחור"), ושנית, למקרה שלמישהו היו ספקות באיזה כיבוש מדובר כאשר אומרים "הכיבוש", מופיע הפירוט.

בהשוואה לנוסח הלועזי (המקורי), הגירסא בעברית לקורא הישראלי היא מאד מרוככת (אף שעצם הפניה השונה לקוראי הפנים וקוראי החוץ מזכירה את נאומי הפוליטיקאים מהזן החלקלק)

הגירסא העברית אומרת:

אווה אילוז מציעה ניתוח חדש לכיבוש: הפלסטינים במצב של עבדות

(בגירסא המודפסת, אגב, הכותרת למאמר אומרת "אדוני הארץ".)

 

התמונות

הכותרת בעברית אמנם מרוככת, אולם, כדי למנוע ספקות, הנה התמונות המלוות את המאמר. הן אינן זקוקות לפירושים, אבל בכל זאת, הואיל ובמוסף "הארץ" יש מדור המציע פרשנות לצילום מהמצב השבועי, הנה כמה מילים.

 

הצילום הראשון, של אנשים מאחורי סורגים כבדים, נבחר לשמש כשער לגליון (עם הכיתוב "עבדים הייתם"), ובכך מסמן את חשיבותו – זהו הדבר החשוב ביותר בגליון.

 



 

תמונות נוספות ממחישות את הזוועה –

כאן בני אדם במכלאות, מובלים כעדר בין שתי גדרות התוחמות ומכוונות אותם כפס יצור אנושי.



 

אם יש דבר כזה "טרמינולוגיה של צילומים", הרי שהצילומים האלה מצטטים מהטרמינולוגיה של "אנונימוס", שהפכה היום מאד נפוצה ונגישה, אפשר לומר "מיינסטרימית". מדובר באותם צילומים שנועדו להפוך אתכם לטבעונים על ידי זעזוע וחשיפה של מה נעשה בשמנו, יום יום, לחיות. מכלאות שהופכות יצורים חיים לסחורה, גדרות המכוונות את העדר למקום אחד בלבד, והרבה סורגים ומבט מיואש מאחוריהם.

 




 

התמונות האלה והרטוריקה המלווה אותן מפנות מצידן להשוואה השנויה במחלוקת עם השואה.

 



 

והנה בכתבה תמונה נוספת, ושם, מעל למכלאה האנושית של ההמונים בדרכם לעבודה נראות גם גדרות תיל מפחידות.

  


 

התמונות אומרות לקורא העכשווי – מה שקורה תחת הכיבוש הוא בדיוק מה שקורה בבתי המטבחיים, שזה כמו השואה, אבל יותר גרוע.

 

לנוכח כל אלה, קבוצת האנשים העומדים ליד ביתם, באוויר הפתוח, ללא שום גדרות, כמו בתמונה קבוצתית של מייסדי דגניה, נראית כהקלה גדולה. אין ספק, הרבה יותר עדיף להיות עבד שחור בוירג'יניה. אפילו מרחק הצילום הוא כזה שאם נרצה, נוכל לדמיין עבדים מחייכים ומאושרים.

 

(אגב, הצילום הזה צולם בדרום קרולינה (ולא בוירג'יניה) על ידי טימותי או'סאליבן. מצאתי אותו בקלות באינטרנט).

   


(הוספה מאוחרת, כי כשכתבתי על דגניה לא ידעתי עד כמה אני צודק)

 

נוסף לצילומים יש בכתבה גם איור. גם הוא כולו ציטוט והפניה. כבר במבט ראשון, תמונה באדום בולט. הצבעים הנוספים, שחור ולבן. 

  

 

אין לטעות – זהו דבר המהפכה. כך נראה פוסטר מהפכני כבר מרחוק, עת עדיין אי אפשר להבחין בפרטים.

 




 

עיון נוסף, קרוב יותר, מזהה את מפת הגדה המערבית (סימן המקום וההקשר) ודמות אדם המניף את שתי ידיו. אך אין אלה קפוצות באגרוף המהפכה אלא פשוטות. זהו אדם המרים ידיו מול איום בנשק. אולי ברגע הוצאתו להורג, שכן מן הגדה הלבנה פורצים לעברו קווים שחורים דקים, כעין יריות, וכתמי התיישבות שחורים נעקרים מגופו המנוקב.  גויה אמר את זה קודם. לא משנה.

 

 

אולי לא זה מה שמנסה המאמר להגיד. אבל, זה מה שעורכי העיתון רוצים שתבינו. ואתם, בין אם אתם בקצה השמאלי או הימני של המפה, זה מה שתמצאו וזה מה שיעזור לכם להתחזק בדעתם.

 

מי שיכול להרשות לעצמו לקרוא בעיון מאמר בן שמונה עמודים בעיתון יוכל לרדת לדקויות נוספות.

 

העבדים

לסיום, הערה אחת על האנלוגיה שהמאמר אמנם מנסה לסייג, אבל מתעקש לבסס.

אם לא נתמקד דווקא בעבדים השחורים של דרום ארצות הברית, אלא נזדהה לתומנו עם המקור העתיק, בני-ישראל שהיו עבדים לפרעה במצרים, הרי שבניגוד מוחלט לפרעה, אילו פנו הפלסטינאים לישראלי הכובש ותבעו-ביקשו ממנו -"שלח את עמי", היה ממהר לשלוח אותם, לא משנה לאן, מוסיף מתנות כסף וזהב מיזמתו, ואם היה שולח חיל פרשים בעקבותיהם היה זה רק כדי לוודא שלא התחרטו.

בעל עבדים מבקש לשמור את העבד ברשותו בכל מחיר, ואילו מצדדי הכיבוש היו שמחים להזדמנות להפטר מאותם "עבדים".

אז אם מתעקשים להשוות – לא עבדות, אפרטהייד.

 

ואם מחפשים להשוות משהו דווקא לעבדות, ההצעה הטובה ביותר שלי היא השרות בצבא הסדיר.

 

________________________________________________________________

הפלייליסט: (שידור חוזר)

 

Bob Marley: Redemption song

 

Ray Charles: Georgia on my mind

 

 

נכתב על ידי , 10/2/2014 15:32   בקטגוריות בזמן עבר, בין שחור ולבן, גועל נפש, חי בסרט, כתבו בעיתון, פוליטיקה ודעות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוגניה ב-12/2/2014 10:19
 



השיבה הביתה


לא חסרים אנשים שמתביישים במשפחה שלהם. נניח לרגע שבצדק, כלומר הבית ממנו באו והחלומות שלהם לא ממש חופפים. יש כמובן סנובים שלא נאה להם, ויש, ישמור האל, כאלה שלא מתביישים אלא שונאים, ולמרבה הצער – לא פחות בצדק. אבל אני מדבר רק על אלה שמתביישים, כלומר אינם גאים, כלומר, אם הם גרים עם ההורים הם לא מזמינים חברים הביתה, ואם כבר עזבו, הם לא מרבים לבקר ונמנעים להַראות ולהֵראות. כבר אמרתי, נניח שזה בצדק, כלומר ההורים אולי קצת עילגים, או יש להם מנהגים מוזרים, והבית נראה משונה, דל או חסר מעוף וטיפוח, או שכולו בית פולחן למסך טלוויזיה ענק, או קירות מלאים בתמונות רבנים. גם אלה, במיוחד לאחר שעזבו את הבית, רואים בבית בית ובמשפחה משפחה, ואם הם שומעים פתאום מישהו מדבר סרה בהוריו או בשכמותם (כמובן, מבלי שידע שהוריו הם כאלה. הוא הרי מסתיר אותם), הם נעלבים ומתקוממים ומרגישים שייכים יותר משהרגישו אי פעם בהיותם חלק ממשי מאותו בית.

התחושה הזאת אינה מוגבלת לבית במובן הצר שלו ולמשפחה. אלפי ישראלים שברחו מכאן והיגרו למקום אחר, כי החיים כאן נמאסו, והממשלה איומה, ומזג האוויר מתיש, והכיבוש משחית, וההתנהגות והחינוך מתחת לכל ביקורת, והם מאושרים מכל רגע של חיים טובים, מאירי פנים, רחוקים וקרירים, הנה גם הם, לא מקבלים בשקט התקפות והשמצות מכוערות על ישראל, ועלילות דם מודרניות, ושמחה לאיד אנטישמית, ופתאום המדינה הרחוקה והחמה נראית קרובה וחמימה, והם קמים להגן עליה ולהשיב לתוקפנים כגמולם.

ובכן, ההקדמה הזאת מקדמת את צאתי מהארון –

אני מבת-ים.

אז כשבני ציפר (הנקמה הראשונה – אין קישור למקור) שמודה - "מעולם לא הייתי בבת-ים", כותב עליה פתאום "אותה עיר שיכונים סתמית וחסרת חן, שלתושביה האומללים יצא בלי שום סיבה מיוחדת שם של פראי אדם", אני קודם כל נעלב, בשמי ובשם תושביה האומללים. מי שמך מר ציפר, שמעולם לא ביקרת בעיר כל שכן לא גרת, לקבוע שלתושבי בת-ים יצא שם של פראי אדם בלי שום סיבה מיוחדת? ומה אם עיר היא מדבר של בניינים (זה נורא, אני אומר לכם, הקבלנים מצצו ממנו כל טיפת חול והעמיסו עליה הררי בלוקים אפורים), תמיד אפשר למצוא בה עוד משהו. הידעת שבגן-צילה בחצר צמח עץ ג'ומס גדול? שמתחת לבניינים מסתתרות דיונות על דיונות שפעם יללו בהן התנים? אחד מנופי הילדות המוקדמים שאני זוכר הוא ליד הבית, בצד של שוורץ ובלסיאנו, ליד שיח ההרדוף, האדמה לא היתה ישרה, ובקצה, היכן שכנראה הוסיפו מעט כורכר, היתה מין מדרגה קטנה, וכשירד גשם המים זרמו ויצרו שם אשד זעיר.

אחר כך בנו על הכל ונהייתה חרא של עיר, אבל מי אתה ציפר שתדבר ככה?

 

 



ואין אף סלע כמו הסלע של בת-ים.

 

__________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

California Dreaming - Mamas & The Papas

 

נכתב על ידי , 4/10/2013 17:56   בקטגוריות בזמן עבר, גועל נפש, אושר קטן, כתבו בעיתון, ליד הים, פיסות עולם, תשמור על העולם  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-8/10/2013 20:27
 



דרושים


דרוש טולסטוי


כשנתקלתי מקרוב בעלילה שיש לה גיבור, שיש בה עליה ונפילה, ורוח אלוהים רעה ומשפחה אומללה וריחות של כפר, הבנתי שיש כאן סיפור, כלומר רומן, ואני לא אכתוב אותו, ומכאן שטולסטוי כבר לא אהיה. ומכיוון שבזמן האחרון קראתי מעט מטולסטוי ודוסטויבסקי הבנתי שאני ממש מביט בפניו רומן רוסי, וברור לי מדוע קרא מאיר שלו לספרו בשם הזה אף שעדיין לא קראתי אותו. מוטב לי אם כן לחפש בחיים סיפורים של צ'כוב ומִשְׂרת הטוסלטוי כאמור נשארת פנויה.


 


דרוש שייקספיר


ומעבר לגבול, סיפורו של מובאראק, שזכה בשלטון כאשר הנשיא המכהן נרצח על ידי קיצונים מוסלמים, ומממש כשהתכונן לחגוג שלושים שנה למלכותו ותכנן להוריש את הממלכה לבנו, קם עליו העם והפילו, ותוך ימים מצא את עצמו עצור בכלוב, נאשם בהאשמות חמורות על ידי השלטון החדש – ממשיכי אותם קיצונים שרצחו את קודמו, ושערו הצבוע הפך בן לילה שחור ללבן. בכל חודש נפוצו שמועות מוקדמות מדי על מותו. והנה, הנשיא שקם תחתיו עצור כעת ומובאראק ממתין לצאת לחופשי. ובזכות נפלאות הרפואה, גם במצרים החדשה והנחשלת, זכה לעבור בשלום את השנתיים הקשות כדי לצפות בפרק הסיום* (בינתיים), ומי שממש ממש חסר הוא שייקספיר, מצרי או אנגלי, שיוסיף כמה תיקונים קלים ויערוך הגהה  ויעלה על הבמה (וזאת ההזדמנות להזכר בעוד רודן, קורבן האביב הערבי, שכנו המטורף ממערב (שהסיפור שלו, ללא כל ספק, יכול לעלות רק כמחזמר (כלומר – דרוש בדחיפות אנדרו לויד ובר)) אשר טען בתוקף כי שייקספיר האמיתי לא היה אלא נכבד ערבי לובי ששמו האמיתי שייך-זוביר).


(מובאראק משתחרר היום, עד לתחילת משפטו (ביום ראשון הקרוב). הוא כבר זוכה מרב ההאשמות של שחיתות וקבלת שוחד. כעת נותר לו רק לעמוד לדין באשמה של ... רצח מפגינים. (אבל בל נשכח ששיקספיר כתב גם קומדיות מצוינות)


* וממש תוך כדי כתיבת שורות אלה, אני מתבשר בחדשות כי בית המשפט המצרי החליט על שחרורו.


 



דרוש צבא


לנוכח כל הקריאות בעד חברה אזרחית ונגד עוולות הכיבוש שמהן עולה כי ראוי לקצץ ולסרס את כנפי הצבא שהפך בארצנו לזנב המכשכש בכלב, באים הארועים הסוערים במזרח התיכון ומצננים את ההתלהבות. ראשית, סוריה. בראותנו את הטבח האינסופי ואת מלחמת הכל בכל, אפשר רק לדמיין מה היה קורה, והיכן, אלמלא עמד בגבולנו, בצד הנכון, צבא חזק, נחוש וחמוש היטב, שיודע לנבוח וגם לנשוך. מצד שני, במצרים, מתבררת חשיבותו של הצבא כמכשיר להשבת הסדר, לסילוקם מהשלטון של נשיאים נבחרים אך לא ראויים. הצבא הציל את מצריים מגורלה של איראן.


 


דרוש מנהיג


טורקיה המודרנית נוסדה ברוחו של כמאל אתאטורק שיצר מדינה חילונית ומינה את הצבא לשמור על רוחה ועל חוקתה. הצבא אכן "טיפל" כמה פעמים במנהיגים שסרחו והעמידם במקום, ובכללם המנהיג הנוכחי ארדואן שאף הוא הספיק לשבת בכלא. אולם, ככל שהוא מתחזק פועל ארדואן נגד הצבא, והפעם הוא זה שמכניס לכלא את מפקדיו. כלומר, על פי הפרשנות הטורקית של ארדואן, המהלך של הצבא המצרי להפלתו של מורסי הוא לא פחות מהפיכה צבאית (וכולנו יודעים כי את ההיסטוריה כותבים רק המנצחים, אך יש לזכור כי הנצחון זמני והיסטוריה אפשר לא רק לכתוב אלא גם למחוק (ע"ע קונטרול-Z) . את כוחו מבסס ארדואן על תוצאות הבחירות אשר מעניקות לו גבוי ותמיכה גדולה. בהדרגה הוא הופך את טורקיה, בחסות הדמוקרטיה, למדינה דתית ואנטישמית. אפשר לסכם ולומר אם כן כי תפקידו של הצבא הוא להגן על המדינה מפני הדמוקרטיה, ואוי לו לצבא שיכשל בתפקידו.


 




אשכנזי ומזרחי יוצאים לפוטש


 


_________________________________________________________________


הפלייליסט:



מאיר אריאל: לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ


 


 


 

נכתב על ידי , 21/8/2013 17:35   בקטגוריות האזרח הקטן, חוק זה חוק, כתבו בעיתון, מלאכת הכתיבה, מסביבנו, נבואות זעם, עצות חינם, פוליטיקה ודעות, שתו מים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-24/8/2013 20:14
 



המשל ומשול


יש סיפור יפה על איש מערב משכיל, שעלה לרגל לחכם זן גדול כדי שילמדהו מחכמת המזרח.

הושיב אותו החכם ליד השולחן, הניח לפניו ספל והתחיל למזוג לתוכו תה. מזג ומזג ולא הפסיק גם כשהכוס עלתה על גדותיה והתה החל להשפך על השולחן.

כאשר שאל האורח מדוע הוא מוזג כך ומניח לתה להשפך, ענה לו – אי אפשר למזוג לתוך ספל מלא. את בא אלי כדי שאלמד אותך, אבל אתה מלא כמו הספל הזה. אם אתה רוצה ללמוד משהו חדש, תחילה יהיה עליך להתרוקן ולפנות מקום.

המשל היפה ומעורר ההשראה מצוטט ברשת בעשרות גירסאות ונוסחים. בין היתר באתר "הידברות" ששם לו למטרה לקרב את היהדות ליהודים ואת היהודים ליהדות. יש בכך אירוניה מסוימת אם אסביר מדוע מלכתחילה נזכרתי במשל הזה.

נזכרתי בסיפור היפה הזה בגלל שנמאס לי לשמוע את טענת ההבל בדבר "העגלה הריקה". את הבטוי הקבוע להתנשאות של "נציגי היהדות" כלפי הריקות החילונית. הבטוי שנשמע שוב ושוב בדיונים בדבר נאום ההכתרה של הח"כית החדשה הד"ר רות קלדרון.

אם רוצים לבוא אלינו בפתגמים ומשלים, אז אולי הגיע הזמן לפנות מקום בעגלה, להפטר מכמה חפצים עבשים, להניח במיכל המיחזור, לתרום לנזקקים, לפנות מקום, לנקות ולאוורר.
לא חייבים לחכות שהנכדים יזמינו אלטע-זאכען אחרי הלוויה.

עגלה ריקה קלה יותר, זריזה יותר, פחות מעייפת את הסוסים, ויש בה מקום לכל דבר מעניין שיקרה בדרך.

 

ועוד משהו - מאז ומעולם, בתור לקופה בסופר, בין אנשים מנומסים או איכפתיים, נהוג שבעל העגלה המלאה מוותר ומניח לבעל העגלה הריקה להדחק לפניו.

 

צילום: עדי נס

 

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

 

נכתב על ידי , 26/2/2013 22:45   בקטגוריות בארץ התה והאורז, כתבו בעיתון, מלך העולם, שתו מים  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-4/3/2013 20:06
 




דפים:  
כינוי: 




74,748
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ