לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ¥ֳ¬ ֳ¡ֳ ֳ¹ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיפור עוצר נשימה


 

השניות ארוכות, בין אם סופרים אותן ובין אם לא. במיוחד האחרונות. בכל זאת, בנחישות, בנשיכות שפתיים, התקדמתי בעקביות. התחלתי מ-25, ועכשיו אני יכול לעצור את הנשימה לארבע דקות ושש שניות. מאתיים ארבעים ושש שניות. ועדיין, בכל פעם, כל שנייה נוספת קשה כמו כל אלו שקדמו לה - יחד. הסיכוי שאלמד להסתדר בלי לנשום בכלל קלוש יותר מאוויר פסגות, אבל אני ממשיך לנסות. מי שמעודד אותי, ומאתגר אותי, הוא הדג הקטן שאיתי. בכל פעם שאני מכניס את הראש למים אני מוציא מהם את הדג. וכשאני מוציא את הראש, משווע לאוויר, הוא עדיין פוער את פיו ומנופף בזימים ולא מוותר. כשאני נשבר אני מחזיר גם אותו למים, והוא מיד שב לשחות כאילו כלום.

תמיד הוא מנצח, ותמיד הוא מוותר לי. אני חוזר לנשום אוויר.

לחמצן של המים יש טעם אחר. כך היה לי אומר לו ידע לדבר. אני אפילו לא יודע אם הוא דג או דגה.

ביום שאני אנצח אכין ממנו געפילטע פיש. זה יהיה הסימן שלמדתי לנשום כמותו מתחת למים. היום הזה רחוק. אני יכול למשוך עוד כמה שניות, עוד שעתיים או שבועיים, אבל האמת הכואבת היא שבינתיים אני תלוי באוויר לנשימה.

 



תודה על הדגים

 

____________________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

 


This Mortal Coil - Song to the Siren


נכתב על ידי , 12/8/2014 22:13   בקטגוריות חיות טובות, מלאכת הכתיבה, קול באשה, שתו מים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-14/8/2014 07:41
 



תדע כל אם עבריה


אחת מתופעות הלוואי של מלחמת המהלומות היא שידורי האולפן הבלתי פוסקים. והפרשנים, והדוברים והמומחים, והמרכאות הכפולות. וכמו במשחק כדורגל או כל מלחמת התשה, חייבים לרענן ולהחליף ולהביא ועוד פרשנים טריים, תחילה סוג א' ולבסוף סוג ז'. רובם המוחלט מגיעים בזכות הרזומה המפואר, של בכיר (יחסית) לשעבר. כולם היו אלופים או כמעט אלופים - תתים, משנים וסגנים.

אחת מתופעות הלוואי של תופעת הלוואי היא ההזדמנות לפגוש מקרוב (יחסית) ולהציץ למוחם ולנפשם של אלה שניווטו והובילו את הצבא עד לאחרונה. הזדמנות נדירה משום שבעת שמלאו את תפקידם הצבאי נגזרה עליהם שתיקה במקרה הטוב, או שנבחרו לשמש שופר לכל מי שיושב גבוה מהם בשרשרת המזון.

כעת, כשהם דוברים מטעם עצמם, אפשר להווכח בצרות האופק, באווילות, בנפיחות, ברדידות, בעיוורון, בזחיחות, בדלות המוסרית, בצמאון הדם ובחוסר האחריות.

המחשבה כי אלה האנשים המפקדים על הצבא, המוליכים את החיילים לקרב, הקובעים את גורלנו -מצמררת.

פילוסופים בגרוש. אלופים במיל.

 

כמה מחשבות:

  • העובדה שכך נראית המנהיגות הצבאית לאורך מרבית המלחמות שאחרי ששת-הימים, מביאה למחשבה המטרידה שמא זהו חוק טבע.
  • ראשי השב"כ כפי שהצטיירו בסרט "שומרי הסף" שידרו דווקא פער הפוך.
  • על רקע ההכללה הגסה מתבלטים רבים כיוצאים מהכלל. אולי אפילו הרב. ועדיין רבים, רבים מדי – לא.
  • כדי לא לצאת בלי להזכיר שמות קחו לדוגמא את תת-אלוף במילואים מירי רגב.
  • אולי זה חלק ממזימה רחבה להחזיר אותנו בתשובה. כי במצב הזה רק אלוקים יעזור.
  • הופתעתי: המרואיין הענייני, הברור והנבון ביותר שנתקלתי בו - הח"כית מירב מיכאלי.

 

 

והנה מאמר של אל"מ  במילואים, עוד מומחה, שחוזר(חוזה?) על חלק מה שאמרתי, כבר ב-2012. הוא כנראה אחד שמבין.

 

לסיום, אני רוצה להודות לצבי פוגל על ההשראה.

 

 ___________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

  

 

Neil Young - Helpless

 

נכתב על ידי , 13/7/2014 14:53   בקטגוריות גועל נפש, כתבו בעיתון, נבואות זעם, מסביבנו, פוליטיקה ודעות, קול באשה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:24
 



אקטואליה













 

הפער בין שמחת הקרנבל, עם התחפושות, הצבע על הפנים, הדגלים והריקודים שלפני המשחק ומפח הנפש והבכי של המפלה וקיפול הדגל הוא עצום.






שני רק לפער בין דברי ההתלהבות והעידוד ערב היציאה לקרב והשבר הנורא כשמתרחש אסון. אפילו אם הוא פרטי.

















 

לא יכול לשמוע את תכניות המוראל עם הראיונות ברדיו, עם חיילי הפלוגה השרים בקול קולות, עם האמהות שמספרות בשמחה וגאווה, עם האזרחים בעלי החוסן.

אף פעם, בשום מקרה, אין שום סיבה לשׂוּשׂ אלי קרב.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2014 18:34   בקטגוריות האזרח הקטן, נבואות זעם, פוליטיקה ודעות, עצות חינם, קול באשה, תשמור על העולם  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:18
 



טבעות העשן (פרק אחרון)


ראינו כמה חזק נלחמים בעישון וכמה כח יצירה מושקע במלחמה. השאלה המעניינת היא מדוע? העמוד התומך השני בציר הרשע של החומרים הוא האלכוהול. הסכנות והנזקים שלו לא פחותים. ההתמכרות לא קלה יותר. (העובדה שהיא שגם על האלכוהול אפשר להשית מיסים ולהעלות אותם שוב ושוב תוך ידיעה שהצריכה קשיחה ולא תרד). מדוע אם כן העישון מושך יותר השקעה וכח יצירה?

כי העישון הוא אויב מסוכן יותר וקשה יותר להלחם בו. כי מעבר להנאה שהוא גורם למעשן יש בו משהו מאד מושך, בעיקר את המתבונן מהצד (ודאי בתמונות, שם אין בעיות נשימה וריח) מעשן ושאינו מעשן.

כי העישון הוא סקסי.

קודם כל כי באופן מובנה יש בו משהו מרגיע, מרפה. העישון מתקשר להרפיה. בפרט אם מעשנים משהו מרפה.

 






 

אבל בעיקר - משום שהעישון מתמקד בשפתיים, האיבר הכי סקסי ומושך בגופנו (כן, יהיו כאלה שיחלקו על כך).




 



 

ויש מספיק כאלה שמסכימים איתי




(אפשר לתת קרדיט גם לאצבעות, אבל לא יותר מדי)




העישון מתמקד בשפתיים. הופך אותן למוקד העניין. למקום אליו מביטים. גורם להן להתהדק סביב הסיגריה. לינוק ממנה. ואחר כך להפוך את הנשימה, הרוח האינטימית, לדבר נראה לעין, מתממש בצורתו לנגד עינינו. בדו-קרב הזה העישון מנצח את השתייה. לא המפרסמים הפכו את העישון למושך וסקסי. זאת תכונה מהותית של העישון. וזאת הסיבה שכל כך קשה להטמיע השקפה הפוכה. אז משתדלים כפליים.

 
 

 









 

ושלא תחשבו שמדובר דווקא על נשים. להיפך כמובן









 

העישון אם כן שייך לשני המינים


 

בעצם, לכל המינים

 

עכשיו אתם מבינים שאתם יכולים להפסיק לעשן. העיקר שיהיו אחרים שימשיכו. מקווה שנהניתם/ן.

 

הפרק הקודם.

__________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

Jacques Brel - Ne me quitte pas

 

שוב, ממולץ ללכת ולראות את הביצוע הזה



נכתב על ידי , 24/6/2014 18:08   בקטגוריות גועל נפש, העיקר הבריאות, פרויקט האייקונים הגדול, קול באשה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-28/6/2014 16:12
 



הרוצה בשלום


תאגיד הרשע מונסנטו ממציא חומרי הדברה גאוניים. למשל ראונדאפ (שאני זוכר שעלה הון כשהיה מוגן בפטנט), שמשמיד עשבים בלי לסכן אותנו. משפג הפטנט, והחברה נזקקה לרענן את מקורות ההכנסה, הצליחו ליצור מוצר גאוני נוסף. צמחים עמידים לראונדאפ. ע"י הנדסה גנטית הם יודעים לייצר זרעים של צמחים עמידים. כעת, ניתן לרסס בקלי קלות ואין צורך להיזהר פן יפגע הריסוס בעשב גם בעגבניות שלהן הוא מזיק ומפריע. לא ניכנס כאן לאופן בו הם מנצלים לרעה את המצאתם (למשל, מגישים תביעות ענק נגד חקלאים שזרעי מונסנטו נבטו בשדותיהם מבלי שניקנו בכסף רב מהחברה), ונדבר בשבחי ההמצאה (בראשיתה) ובגיהנום אליו מובילות הכוונות הטובות. כי הרעיון, חייבים להודות, הוא נפלא.

נשק קטלני שפוגע רק ברעים.

אפילו אלוהים לא חשב על (ובטח לא המציא) נשק כזה (ע"ע סדום).

תארו לכם, טרוריסטים מחזיקים בבני ערובה. כוחות החילוץ מגיעים ומפגיזים בפצצות נקשפר"ר (נשק קטלני שפוגע רק ברעים). הטרוריסטים מתים ובני הערובה אפילו לא נשרטים.

או, ההשפעה על סחר הנשק העולמי. כל יום הרי שומעים טענות בגנות ישראל או שאר המדינות יצרניות הנשק, שהן מלבות סיכסוכים ומחמשות משטרים אפלים. חסל סדר קטל. כל הנשק שימכר יהיה כזה שהורג רק את הרעים.

אבל, כמו תמיד, מגיע הרגע שבו ההמצאה מנוצלת לרעה, וכמו כלב מאולף, הנשק מציית ומשרת רק את בעליו, ללא כל תהיה על מוסר. ואני לא ממציא שום דבר. חיילים מקבלים חיסון מיוחד נגד גז קטלני ואז מרססים את כל שדה הקרב. נחשו מי מת?

התסריט הזה, לא רק שאיננו דמיוני אלא אינו חדש. היום מתברר דבר שלא היה ידוע פעם, שהאדם האירופאי כבש את יבשת אמריקה בעזרת קומץ חיילים, אבל גם בזכות חופן חיידקים ומלחמה ביולוגית סמוייה. בני אירופה היו נגועים כולם בחיידקים ומחלות אשר לא נודעו בארצות אמריקה. האמריקאים הילידים שנדבקו במחלות, לא יכלו לעמוד כנגדן ונכחדו במליונים. הכובשים, שנשאו את גורם המחלה כל ימיהם, היו כבר מחוסנים ולא הרגישו בה.

הנה – זה כוחו של החיסון. ואותו חיסון נרכש בדרך אחת – מגע עם גורם המחלה. והתקיים בהם הכתוב – מה שלא מחסל אותך מחסן אותך. הרעיון של החיסון עונה על הבעייה. חיידק או נגיף מוחלש. כלומר כן להחשף לגורם הסיכון, אך להחליש אותו באופן כזה שאכן לא יצליח לחסל אותך.

(הדרך האחרת להתגונן היא להתבצר מאחורי חומות. ליצור סביבה נקייה וסטרילית ולמנוע מראש כל מגע עם גורמי המחלה או הסכנה. אפשר להגיד שהיום, במידה רבה, זאת גישה רווחת. בכל דרך אנחנו מנסים להימנע מסכנה, ובעיקר להרחיק אותה מילדים. הקפדה קיצונית על היגיינה -  לא לאכול מהרצפה, לא לשתות מפה לפה, לא לקיים יחסים בלי קונדום, כל אלה משאירים אותנו מוגנים. מצד שני, אולי, פחות חסינים.

ביום פקודה, כשיפלו החומות, כדאי להיות מחוסן).

 

הדברים תקפים כמובן לא רק לגבי מחלות. הבטוי הצבאי השגוי "קשה באימונים – קל בקרב" מדבר בדיוק על אותו הדבר. (מה ששגוי בביטוי הוא העובדה שחיסון הוא תמיד איום מוחלש (ובטוח). האיום האמיתי תמיד גדול מהחיסון. לעולם יהא הקרב קשה יותר מהאימון (מה גם שלמרות שהאימון מחשל אותך, הקרב עדיין יכול להרוג אותך)). האימון מחסן מפני עצמת הקרב.

או האוכלוסיה החרדית המגינה על בניה מפני תאוות הנשים על ידי בידוד, הסתרה והפרדה. מחיצות וגדרות וחציצות והסחות דעת ורק לא לעמוד פנים אל פנים מול הפתוי. מה הפלא שברגע האמת, אפילו תמונת ילדה לבושה בשק יכולה למוטט את כל החומה. החיים ללא חיסון הם הליכה על חבל ללא רשת ביטחון.

והכעס החוזר ונשנה מחסן מפני השנאה.

והפלירטוט מחסן מפני האהבה.

 



מקור

 

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

Gabriel Faure: Pavane

 

 

 

נכתב על ידי , 15/5/2014 13:44   בקטגוריות בזמן עבר, גועל נפש, האזרח הקטן, העיקר הבריאות, כמה טוב לחשוב, מסביבנו, נבואות זעם, מלך העולם, עצות חינם, קול באשה  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-20/5/2014 21:00
 



לפייסבוק וחזרה


אולי זה שפע האפשרויות והגרויים, אבל זה משאיר מעט מאד לכל בחירה. עברתי מרומנים לנובלות, לסיפורים קצרים, לפוסטים, וסיימתי בסטטוטסים.  מכיוון שהתיאור הזה נכון לענייני קריאה וכתיבה כאחד התגלגלתי מכאן לפייסבוק. לכאורה, שם מקומם של הדברים הקצרים. שם אני יכול להאיר הערה פעם בשעה. כאן לא. ולא הבחנתי בתחילה בהבדל הגדול בין שני המקומות. שפייסבוק הוא עולם דיבור, וסטטוס שדוּבָּר משתהה עוד רגע בחלל ובזכרון ואחר זורם הלאה בסרט נע שלעולם לא נח. ואילו כאן, המילים הכתובות מתכנסות למדפים, וכאן השורות נמשכות לספריה ששומרת על נכסיה גם אם אף אחד, לעולם, לא יעיין בהם. (לא מזמן, בספריה הציבורית, הופתעתי לא למצוא במדפי ה'ע' את ספריו של עגנון, וההפתעה השנייה הייתה לגלות שהוא נטמן באגף הקומפקטוסים, אותן כונניות על מסילות הנצמדות זו לזו ומשאירות רק מרווח צר, לקורא היודע את דרכו, ומאיימות להסגר עליו כמו בסרטי המקדשים העתיקים שהיוו השראה לשפילברג כשהגה את אינדיאנה ג'ונס). אם כן, בטעות עברתי לכתוֹב (או ליתר דיוק – לשחרר מחשבות כתובות) בעיקר בפייסבוק. ומכיוון שהכרתי שיש בכך טעות, הגעתי למסקנה כי אין מניעה לכתוב גם כאן הרבה פוסטים קצרים, ומול החשש להיות לטורח על הקורא (אם כי אין הבדל בין עשר שורות ליום לשבעים בשבוע), ראוי לגלות כלפיו כבוד, לכל מי שמבכר ברגע זה לקרוא כאן על פני כל עיסוק אחר, ולשתף. לפיכך, כינסתי כאן, בפוסט הזה, מבחר שידורים חוזרים ממה שרשמתי בפייסבוק, ומכאן ולהבא אשתדל להביא גם לערוץ הזה, באופן שוטף ומיד ראשונה ואפילו בלעדית, סטטוסים במקום פוסטים, שיהיו קצרים, מתומצתים, באריזות קטנות ובקצב של מבזקי חדשות. כמובן, מכיוון שגם בעולם הכתוב יש הבדל בין עיתונות לספרות, לא כל נייר מודפס צריך לשמור על המדף. ובכן, השתדלתי גם לערוך את עבודת הסינון שמשמעותה העיקרית כי הדברים, בהיותם מוצאים מהקשרם, נותרים חסרי הקשר מיידי והם נדרשים לעמוד בלעדיו.


מי מבין הקוראים שהוא גם חבר שלי בפייסבוק פטור מהמשך הקריאה.


 


חצי הכוס היקרה


יש הרבה דברים בארץ שאנחנו מקטרים עליהם כל הזמן ומתלוננים, ורק כשנמצאים בחו"ל לומדים להעריך אותם. למשל המחירים בארץ, הגבוהים להחריד. הנה, ביקור בחו"ל (יורו), כל כך מהנה, הכל - לינה, דלק, סופרמרקטים, מסעדות, הכל כל כך זול ומזמין, והיד קלה על הארנק. ובזכות מי? בזכות המחירים והמיסים והטייקונים וביבי ושות'.
אז אל תגידו שאני לא יודע לפרגן כשצריך


 


חידה


הדשא של השכן, יותר ארוך או יותר ירוק?


 


ירוק זרחני


גז
סרטן
קרינה
מגפה -
המוות מפחיד
שבעתיים
כאשר הוא מתגנב
בשקט, באין רואים, דרך
חרכים זעירים, ומתגלה
רק בישורת האחרונה,
כאשר הוא בלתי נמנע
אך עדיין איטי דיו, כדי
לחשוב 


 


אבינו שבשמיים


אם אלוהים היה
מרחם על ילדי הגן
היה מצמיח להם
כנפיים של מלאכים
בעודם מרחפים
בין שמיים מעוננים
לארץ הקשה הזאת.
לא אחר כך


 


הון נזיל


מערכת המיסים צריכה להיות עננים. כל הנחלים הולכים לים, וכל הכסף זורם למקום הכי נמוך, אבל אז העננים מעלים את המים ומחלקים אותם מחדש. אז שהטייקונים יעשו ים של כסף מלוח והעננים יאספו מזה מים צלולים. רק שירד מספיק גשם.


 


הידעת?


"בית הספר התיכון התקיים בארץ ישראל, כחלק מהחינוך הפורמלי, בתחילה במסגרת בת 8 שנים החל מכיתה ה' שהמשיכה את לימודי בית הספר העממי שהסתיימו בכיתה ד', זו הסיבה ההיסטורית לכך שתלמידי כיתות י"ב נקראים שמיניסטים"
(מתוך ויקיפדיה)


 


גזענות 


הפעם, במסגרת תובנות על זהות, דת, גזע ומין, מחקר חדש מגלה:
"הצנונית היא הירק שהכי דומה לעכבר. הדבר מוכיח שצבע פחות חשוב מזנב לקביעת הזהות.


 


השורה התחתונה


למה אני מתפעל כאשר קרן שמש כתומה שנכנסת מבעד לחלון, חוצה שלושה חדרים דרך שתי דלתות פתוחות כדי להגיע עד לקצה המרוחק של הבית ולצבוע את הכסא בפינה, אבל מקבל כמובן מאליו את המסע בן 150 מליון הקילומטרים שעברה לפני כן?


 


שיחה בבית קפה


"תכירו, זה האקס החדש שלי"


 


הודעה


כנס העתידנים הבא יתקיים ביום ד' ה-30 באפריל, 1971


 





אף פעם לא חשבתי שנפטלין יכול להיות יפה


 


 


כלל אצבע


ככל שמגדל ההבטחות גבוה יותר, כך ראשו רחוק יותר מקרקע המציאות


 


לוגיקליצזיה


הסיבה האמיתית היחידה שיש למתנגדים ללגליזציה היא שזה...לא חוקי


 


עשה לך בית ספר


הגיע הזמן לפתוח את "בית-הספר לעבדים". ערכי העבדות לא מושרשים מספיק חזק בחברה ויש כל מיני "מעידות" וחריקות. לא כולם נולדים עבדים. זה דבר שצריך צריך ללמוד.


 


.


ובמילה אחת - כן!


 


החמצה


"אם אלוהים היה קיים הוא לא היה בעיה אלא פתרון"


 


משל הכלב


"מותר האדם מן הבהמה - בן אדם אפשר לרפא בפלצבו
מותר הבהמה מן האדם - אצלה הפלצבו עובד טבעי 24/7
מותר האנטיביוטיקה מן הפלצבו - זאת עובדת היכן שזה נכשל"
(מתוך "דברים שספרה לי כלבה זקנה")


 


שקט בבקשה


האושר הוא המצב הטבעי, (ובהיותו כזה, הרי הוא גם נחלתם של בעלי החיים האחרים, אף כי הם אינם מודעים לכך (למעט החתולים)). הסיבה שהוא בכל זאת נדיר כל כך היא שאינסוף דברים מפירים ומפריעים לו. אם כן, כל מה שנדרש כדי להיות מאושר, זה פשוט להפסיק להפריע לאושר.


 


אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת הַסְפָרִים

אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה,
פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ
נִגֶּשֶׁת, מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי
בַּיָד, לַדִּירָה שֶׁלָּהּ.
לֹא לוֹבֶשֶׁת כְּלוּם
מִתַחַת לַשִׂמְלָה
מזיינת אוֹתִי עַל הַשָׁטִיחַ
וְעַל הַסַּפָּה הַיְּשָׁנָה.
אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לְעָשֵׁן
אַחַר כָּךְ הִתְבַּהֵר
זֹאת לֹא יוֹנָה
לֹא יוֹנָה ווֹלָךְ, לֹא
לֹא הִיא
לֹא נוֹרָא


 


מדליק


ביומן חדשות ראיתי סרט על קנדי, וככה הוא אמר "We choose to go to the moon".


כמה פעמים יוצא לך לשמוע נשיא אומר ככה?

 


בחירה


"מוטב לצחוק על מי שכועס עליך מאשר לכעוס על מי שצוחק עליך"
(מתוך "ספר האפשרויות הבלתי מוגדלות")


 


שאלת החכם הסיני 


האם אפשר למנוע פרסום של מישהו שכבר מפורסם?


 


הספירה לאחור


"עשר נשמות ירדו לעולם. תשע לקח החתול, ולנו נשארה רק אחת. לפעמים זה לא מספיק."
(מתוך "אלה חולדות")


 


אֶתְמוֹל אַחֵר


אֶתְמוֹל בְּמַנְהָטֶן, בְּחֲנוּת שֶׁל תַּקְלִיטִים


יְשָׁנִים מְוִוינִיל


פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת גֶ'נִיס ג'וֹפְלִין


 


שאלה*


איך להתייחס לחוק כאשר הוא קובע ש"נערה צעירה בת 15 אינה מסוגלת לתת הסכמה חופשית ואמיתית לקיום יחסי מין עם אדם שמבוגר ממנה בהרבה שנים" אבל מתיר לנערה בגיל הזה להינשא (או נכון יותר, מתיר לשאת נערה בגיל הזה)?
האם אין כאן, בחסות החוק, גירסא ממוסדת של החוק העתיק - אם חשקת בנערה, חטוף ואנוס אותה, ואז שא אותה לאשה בברכת המשפחה?


*תשובה: כן


 


אכזבה


"ואז, אחרי שנרצח היהודי האחרון, התברר שלא פסו מן העולם לא שנאת היהודים ולא הרצח"
(מתוך "העתיד שהיה")


 


בעולם תקין


כל הנחלים
הולכים אל הים
והים מלא תינוקות
שנשפכו עם המים


 


שוב אתמול 


אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה,


פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ


לֹא קוֹנָה שׁוּם דַּבָר


רַק נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת


עוֹבֶרֶת וְלֹא


רוֹאָה אוֹתִי בְּדַרְכָּהּ


 


 


_____________________________________________________________


ואין בלי הפלייליסט:


 



Joan Baez: Diamonds and  Rust


 


ואפילו את השיר הזה, משום מה, כבר שיתפתי, קודם, בפייסבוק


 

נכתב על ידי , 15/11/2013 16:42   בקטגוריות אחרית דבר, אספרסו, בזמן עבר, חוק זה חוק, חיות טובות, כמה טוב לחשוב, כמה מילים, מלך העולם, מלאכת הכתיבה, עצות חינם, פוליטיקה ודעות, קול באשה, שטויות אחרות, שתו מים  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-22/11/2013 18:02
 




דפים:  
כינוי: 




74,779
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ