לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ¥ֳ¬ ֳ¡ֳ ֳ¹ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עקרות קיומית


למשל מיכאל שלי כאב-טיפוס לסיפורי נשים סובלות-בשקט, לכאורה בלי סיבה, מגִיפות את עצמן אך לא מוצאות דבר בחושך, אמהות אמנם - אך אין בחייהן דבר בעל משמעות (למעט חוסר המשמעות עצמה), ובעל שלא משער דבר מכל אלה (ומכל מקום אף אינו מסוגל להבין).

טרוף ללא מוצא נחבט אל הקירות כמו ציפור שנקלעה בטעות לחדר, ואין להן בכל העולם מישהו שמבין או שאפשר לדבר איתו. הקריאה בהן היא סימטא מדכדכת ומשעממת, שבדרך כלל, בדרך כלל לא מחכה שום דבר בסופה.

עקרות קיומית.

בנסיבות אלה, אין ספק שאנה קרנינה זכתה והספיקה לתפוס פיסת חיים, ומה שבאמת דרוש הוא מן טרנטינו שיכניס תפנית בעלילה. נדמה לי שזה קורה יותר בסרטים (אולי משום שקראתי מעט מדי).

ובחיים, היכן שאף אחד לא כותב, אין לי שמץ של מושג (למעט לפעמים בכותרת בעיתון).

מסתבר, שכל בנות המשפחות המאושרות מסתירות איזה אומללות, ואילו בנות המשפחות האומללות יודעות להעריך מהו אושר כאשר הוא מופיע.




 

 

_________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

 


Marianne Faithfull - This little bird

 

(מוזר במילות השיר שהציפור היא זכר)

 

נכתב על ידי , 13/10/2014 18:09   בקטגוריות החופש הגדול, חי בסרט, יש בעולם אנשים, כמה מילים, קול באשה  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גדעון ב-14/10/2014 23:03
 



סיפור עוצר נשימה


 

השניות ארוכות, בין אם סופרים אותן ובין אם לא. במיוחד האחרונות. בכל זאת, בנחישות, בנשיכות שפתיים, התקדמתי בעקביות. התחלתי מ-25, ועכשיו אני יכול לעצור את הנשימה לארבע דקות ושש שניות. מאתיים ארבעים ושש שניות. ועדיין, בכל פעם, כל שנייה נוספת קשה כמו כל אלו שקדמו לה - יחד. הסיכוי שאלמד להסתדר בלי לנשום בכלל קלוש יותר מאוויר פסגות, אבל אני ממשיך לנסות. מי שמעודד אותי, ומאתגר אותי, הוא הדג הקטן שאיתי. בכל פעם שאני מכניס את הראש למים אני מוציא מהם את הדג. וכשאני מוציא את הראש, משווע לאוויר, הוא עדיין פוער את פיו ומנופף בזימים ולא מוותר. כשאני נשבר אני מחזיר גם אותו למים, והוא מיד שב לשחות כאילו כלום.

תמיד הוא מנצח, ותמיד הוא מוותר לי. אני חוזר לנשום אוויר.

לחמצן של המים יש טעם אחר. כך היה לי אומר לו ידע לדבר. אני אפילו לא יודע אם הוא דג או דגה.

ביום שאני אנצח אכין ממנו געפילטע פיש. זה יהיה הסימן שלמדתי לנשום כמותו מתחת למים. היום הזה רחוק. אני יכול למשוך עוד כמה שניות, עוד שעתיים או שבועיים, אבל האמת הכואבת היא שבינתיים אני תלוי באוויר לנשימה.

 



תודה על הדגים

 

____________________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

 


This Mortal Coil - Song to the Siren


נכתב על ידי , 12/8/2014 22:13   בקטגוריות חיות טובות, מלאכת הכתיבה, קול באשה, שתו מים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-14/8/2014 07:41
 



תדע כל אם עבריה


אחת מתופעות הלוואי של מלחמת המהלומות היא שידורי האולפן הבלתי פוסקים. והפרשנים, והדוברים והמומחים, והמרכאות הכפולות. וכמו במשחק כדורגל או כל מלחמת התשה, חייבים לרענן ולהחליף ולהביא ועוד פרשנים טריים, תחילה סוג א' ולבסוף סוג ז'. רובם המוחלט מגיעים בזכות הרזומה המפואר, של בכיר (יחסית) לשעבר. כולם היו אלופים או כמעט אלופים - תתים, משנים וסגנים.

אחת מתופעות הלוואי של תופעת הלוואי היא ההזדמנות לפגוש מקרוב (יחסית) ולהציץ למוחם ולנפשם של אלה שניווטו והובילו את הצבא עד לאחרונה. הזדמנות נדירה משום שבעת שמלאו את תפקידם הצבאי נגזרה עליהם שתיקה במקרה הטוב, או שנבחרו לשמש שופר לכל מי שיושב גבוה מהם בשרשרת המזון.

כעת, כשהם דוברים מטעם עצמם, אפשר להווכח בצרות האופק, באווילות, בנפיחות, ברדידות, בעיוורון, בזחיחות, בדלות המוסרית, בצמאון הדם ובחוסר האחריות.

המחשבה כי אלה האנשים המפקדים על הצבא, המוליכים את החיילים לקרב, הקובעים את גורלנו -מצמררת.

פילוסופים בגרוש. אלופים במיל.

 

כמה מחשבות:

  • העובדה שכך נראית המנהיגות הצבאית לאורך מרבית המלחמות שאחרי ששת-הימים, מביאה למחשבה המטרידה שמא זהו חוק טבע.
  • ראשי השב"כ כפי שהצטיירו בסרט "שומרי הסף" שידרו דווקא פער הפוך.
  • על רקע ההכללה הגסה מתבלטים רבים כיוצאים מהכלל. אולי אפילו הרב. ועדיין רבים, רבים מדי – לא.
  • כדי לא לצאת בלי להזכיר שמות קחו לדוגמא את תת-אלוף במילואים מירי רגב.
  • אולי זה חלק ממזימה רחבה להחזיר אותנו בתשובה. כי במצב הזה רק אלוקים יעזור.
  • הופתעתי: המרואיין הענייני, הברור והנבון ביותר שנתקלתי בו - הח"כית מירב מיכאלי.

 

 

והנה מאמר של אל"מ  במילואים, עוד מומחה, שחוזר(חוזה?) על חלק מה שאמרתי, כבר ב-2012. הוא כנראה אחד שמבין.

 

לסיום, אני רוצה להודות לצבי פוגל על ההשראה.

 

 ___________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

  

 

Neil Young - Helpless

 

נכתב על ידי , 13/7/2014 14:53   בקטגוריות גועל נפש, כתבו בעיתון, נבואות זעם, מסביבנו, פוליטיקה ודעות, קול באשה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:24
 



אקטואליה













 

הפער בין שמחת הקרנבל, עם התחפושות, הצבע על הפנים, הדגלים והריקודים שלפני המשחק ומפח הנפש והבכי של המפלה וקיפול הדגל הוא עצום.






שני רק לפער בין דברי ההתלהבות והעידוד ערב היציאה לקרב והשבר הנורא כשמתרחש אסון. אפילו אם הוא פרטי.

















 

לא יכול לשמוע את תכניות המוראל עם הראיונות ברדיו, עם חיילי הפלוגה השרים בקול קולות, עם האמהות שמספרות בשמחה וגאווה, עם האזרחים בעלי החוסן.

אף פעם, בשום מקרה, אין שום סיבה לשׂוּשׂ אלי קרב.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2014 18:34   בקטגוריות האזרח הקטן, נבואות זעם, פוליטיקה ודעות, עצות חינם, קול באשה, תשמור על העולם  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:18
 



טבעות העשן (פרק אחרון)


ראינו כמה חזק נלחמים בעישון וכמה כח יצירה מושקע במלחמה. השאלה המעניינת היא מדוע? העמוד התומך השני בציר הרשע של החומרים הוא האלכוהול. הסכנות והנזקים שלו לא פחותים. ההתמכרות לא קלה יותר. (העובדה שהיא שגם על האלכוהול אפשר להשית מיסים ולהעלות אותם שוב ושוב תוך ידיעה שהצריכה קשיחה ולא תרד). מדוע אם כן העישון מושך יותר השקעה וכח יצירה?

כי העישון הוא אויב מסוכן יותר וקשה יותר להלחם בו. כי מעבר להנאה שהוא גורם למעשן יש בו משהו מאד מושך, בעיקר את המתבונן מהצד (ודאי בתמונות, שם אין בעיות נשימה וריח) מעשן ושאינו מעשן.

כי העישון הוא סקסי.

קודם כל כי באופן מובנה יש בו משהו מרגיע, מרפה. העישון מתקשר להרפיה. בפרט אם מעשנים משהו מרפה.

 






 

אבל בעיקר - משום שהעישון מתמקד בשפתיים, האיבר הכי סקסי ומושך בגופנו (כן, יהיו כאלה שיחלקו על כך).




 



 

ויש מספיק כאלה שמסכימים איתי




(אפשר לתת קרדיט גם לאצבעות, אבל לא יותר מדי)




העישון מתמקד בשפתיים. הופך אותן למוקד העניין. למקום אליו מביטים. גורם להן להתהדק סביב הסיגריה. לינוק ממנה. ואחר כך להפוך את הנשימה, הרוח האינטימית, לדבר נראה לעין, מתממש בצורתו לנגד עינינו. בדו-קרב הזה העישון מנצח את השתייה. לא המפרסמים הפכו את העישון למושך וסקסי. זאת תכונה מהותית של העישון. וזאת הסיבה שכל כך קשה להטמיע השקפה הפוכה. אז משתדלים כפליים.

 
 

 









 

ושלא תחשבו שמדובר דווקא על נשים. להיפך כמובן









 

העישון אם כן שייך לשני המינים


 

בעצם, לכל המינים

 

עכשיו אתם מבינים שאתם יכולים להפסיק לעשן. העיקר שיהיו אחרים שימשיכו. מקווה שנהניתם/ן.

 

הפרק הקודם.

__________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

Jacques Brel - Ne me quitte pas

 

שוב, ממולץ ללכת ולראות את הביצוע הזה



נכתב על ידי , 24/6/2014 18:08   בקטגוריות גועל נפש, העיקר הבריאות, פרויקט האייקונים הגדול, קול באשה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-28/6/2014 16:12
 



הרוצה בשלום


תאגיד הרשע מונסנטו ממציא חומרי הדברה גאוניים. למשל ראונדאפ (שאני זוכר שעלה הון כשהיה מוגן בפטנט), שמשמיד עשבים בלי לסכן אותנו. משפג הפטנט, והחברה נזקקה לרענן את מקורות ההכנסה, הצליחו ליצור מוצר גאוני נוסף. צמחים עמידים לראונדאפ. ע"י הנדסה גנטית הם יודעים לייצר זרעים של צמחים עמידים. כעת, ניתן לרסס בקלי קלות ואין צורך להיזהר פן יפגע הריסוס בעשב גם בעגבניות שלהן הוא מזיק ומפריע. לא ניכנס כאן לאופן בו הם מנצלים לרעה את המצאתם (למשל, מגישים תביעות ענק נגד חקלאים שזרעי מונסנטו נבטו בשדותיהם מבלי שניקנו בכסף רב מהחברה), ונדבר בשבחי ההמצאה (בראשיתה) ובגיהנום אליו מובילות הכוונות הטובות. כי הרעיון, חייבים להודות, הוא נפלא.

נשק קטלני שפוגע רק ברעים.

אפילו אלוהים לא חשב על (ובטח לא המציא) נשק כזה (ע"ע סדום).

תארו לכם, טרוריסטים מחזיקים בבני ערובה. כוחות החילוץ מגיעים ומפגיזים בפצצות נקשפר"ר (נשק קטלני שפוגע רק ברעים). הטרוריסטים מתים ובני הערובה אפילו לא נשרטים.

או, ההשפעה על סחר הנשק העולמי. כל יום הרי שומעים טענות בגנות ישראל או שאר המדינות יצרניות הנשק, שהן מלבות סיכסוכים ומחמשות משטרים אפלים. חסל סדר קטל. כל הנשק שימכר יהיה כזה שהורג רק את הרעים.

אבל, כמו תמיד, מגיע הרגע שבו ההמצאה מנוצלת לרעה, וכמו כלב מאולף, הנשק מציית ומשרת רק את בעליו, ללא כל תהיה על מוסר. ואני לא ממציא שום דבר. חיילים מקבלים חיסון מיוחד נגד גז קטלני ואז מרססים את כל שדה הקרב. נחשו מי מת?

התסריט הזה, לא רק שאיננו דמיוני אלא אינו חדש. היום מתברר דבר שלא היה ידוע פעם, שהאדם האירופאי כבש את יבשת אמריקה בעזרת קומץ חיילים, אבל גם בזכות חופן חיידקים ומלחמה ביולוגית סמוייה. בני אירופה היו נגועים כולם בחיידקים ומחלות אשר לא נודעו בארצות אמריקה. האמריקאים הילידים שנדבקו במחלות, לא יכלו לעמוד כנגדן ונכחדו במליונים. הכובשים, שנשאו את גורם המחלה כל ימיהם, היו כבר מחוסנים ולא הרגישו בה.

הנה – זה כוחו של החיסון. ואותו חיסון נרכש בדרך אחת – מגע עם גורם המחלה. והתקיים בהם הכתוב – מה שלא מחסל אותך מחסן אותך. הרעיון של החיסון עונה על הבעייה. חיידק או נגיף מוחלש. כלומר כן להחשף לגורם הסיכון, אך להחליש אותו באופן כזה שאכן לא יצליח לחסל אותך.

(הדרך האחרת להתגונן היא להתבצר מאחורי חומות. ליצור סביבה נקייה וסטרילית ולמנוע מראש כל מגע עם גורמי המחלה או הסכנה. אפשר להגיד שהיום, במידה רבה, זאת גישה רווחת. בכל דרך אנחנו מנסים להימנע מסכנה, ובעיקר להרחיק אותה מילדים. הקפדה קיצונית על היגיינה -  לא לאכול מהרצפה, לא לשתות מפה לפה, לא לקיים יחסים בלי קונדום, כל אלה משאירים אותנו מוגנים. מצד שני, אולי, פחות חסינים.

ביום פקודה, כשיפלו החומות, כדאי להיות מחוסן).

 

הדברים תקפים כמובן לא רק לגבי מחלות. הבטוי הצבאי השגוי "קשה באימונים – קל בקרב" מדבר בדיוק על אותו הדבר. (מה ששגוי בביטוי הוא העובדה שחיסון הוא תמיד איום מוחלש (ובטוח). האיום האמיתי תמיד גדול מהחיסון. לעולם יהא הקרב קשה יותר מהאימון (מה גם שלמרות שהאימון מחשל אותך, הקרב עדיין יכול להרוג אותך)). האימון מחסן מפני עצמת הקרב.

או האוכלוסיה החרדית המגינה על בניה מפני תאוות הנשים על ידי בידוד, הסתרה והפרדה. מחיצות וגדרות וחציצות והסחות דעת ורק לא לעמוד פנים אל פנים מול הפתוי. מה הפלא שברגע האמת, אפילו תמונת ילדה לבושה בשק יכולה למוטט את כל החומה. החיים ללא חיסון הם הליכה על חבל ללא רשת ביטחון.

והכעס החוזר ונשנה מחסן מפני השנאה.

והפלירטוט מחסן מפני האהבה.

 



מקור

 

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

Gabriel Faure: Pavane

 

 

 

נכתב על ידי , 15/5/2014 13:44   בקטגוריות בזמן עבר, גועל נפש, האזרח הקטן, העיקר הבריאות, כמה טוב לחשוב, מסביבנו, נבואות זעם, מלך העולם, עצות חינם, קול באשה  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-20/5/2014 21:00
 




דפים:  
כינוי: 




75,581
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ