לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

מרד יום השואה



בארץ נהוג לחגוג את "ראש השנה המקומי" לצד "ראש השנה הבינלאומי". מדובר בשתי חגיגות שונות לגמרי. כל ראש-שנה הוא מעין "יום הולדת לעולם", אבל בעוד הראשון  הוא חג דתי-מסורתי בעל הקשר לאומי-משפחתי, הרי שהשני הוא שמחה וציון דרך אישי מצד אחד (נשיקת חצות) ואוניברסאלי מצד שני. (מעניין מאד שבמובן הזה הוא מקיף את ה"דתי-לאומי-מקומי" משני צידיו, כי ה"אישי" הוא פחות מזה, וה"אוניברסלי", הרבה יותר (כמו האופוזיציה המקיפה את הממשלה משני צידיה, מימין ומשמאל (אם כי, צריך להודות, בניגוד לימי "בלי חרות ומק"י, היום שוב לא קיימת אופוזיציה מימין, והממשלה היא הסמן הימני בכנסת))).

מכל מקום, מדובר בשני חגים שונים ויש סיבה טובה לחגוג את שניהם, כל אחד בתורו.

 

מה שפחות מובן הוא שני ימי שואה. בשנים האחרונות נוסף ליום השואה המקומי זה הבינלאומי, אבל פרט לטקסים הממלכתיים, אין הרי הבדל ביניהם - מזכירים למי שנוטה לשכוח. ואני לא בטוח שצריכים שניים. ובכל זאת אני נתקל בהרבה מאד אזכורים, ציטוטים ושימושים בהקשר אצל חברי בפייסבוק, ואני מנסה לחשוב למה. התשובה האפשרית היא שהיום הזה, הבינלאומי, הוא מין מפלט לרגע מהממלכתיות המעיקה. אפשרות לחזור לרגע לטעם של פעם – להיות חלק מקולקטיב שאנחנו חשים ורואים בו מקום טבעי. אפשרות שהולכת ונעלמת מחיינו תחת השלטון הנוכחי.

ההשתתפות ביום השואה הבינלאומי היא עוד דרך, קטנה, פרטית, להביע מחאה, להזדהות עם מה שהיה כאן פעם וכנראה אבד.

 


  "Förintelsens minnesdag på Raoul Wallenbergs torg" מאת Frankie Fouganthin -  

 

נוצר על ידי מעלה היצירה. ברישיון CC BY-SA 3.0 דרך ויקישיתוף.

 


לא כל כך פשוט לבחור צילום לפוסט הזה. הצילום כאן הוא משבדיה, מיום השואה הבינלאומי, מטקס זכרון לחסיד אומות העולם ראול ולנברג.

הוא בהחלט חיבור לעולם ההוא, שלא תמיד נגדנו, בימים ההם ובזמן הזה. 


________________________________________________________________________________________________
הפלייליסט:



נכתב על ידי , 27/1/2016 18:59   בקטגוריות בזמן עבר, האזרח הקטן, פוליטיקה ודעות, פיסות עולם  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-28/1/2016 00:15
 



השלם את החסר


בכל רגע אני שומע על סוג חדש של תראפיה עיסוקית.
טיפול בגינון, באמנות לסוגיה, בקריאה ובכתיבה, בתנועה בתיאטרון ובמוסיקה, במגע, בצחוק, בליטוף (בעלי חיים), במסעות, בטיפוס על עצים ובמשחקי ילדים.

יש גם, לא בדיוק תראפיה ולא בדיוק עיסוק, אבל תשובה לאנשים ש"יש להם הכל" והפתרון לריק הקיומי המכרסם בהם הוא חשיפה להרפתקה וסכנה, החל מהמעשה בספרו של ז'ול ורן "הרפתקאותיו של סיני בקיסרות השמיים" (ספר לא מוכר, שהיה אצלי על המדף יחד עם שאר ספריית "מפרש"), ועד לסרט "המשחק" בכיכובו של מייקל דאגלס.

המשותף לכל אלה, בהכרח ובהגדרה, הוא שימוש בדבר – חוויה, מפגש או פעילות, אשר אינו חלק מחייו של ה"מקולקל" (נקרא לו כך), כדי לנסות לתקן אותו.

ואי אפשר שלא לחשוב, שאילו אותם דברים היו שם מלכתחילה, נוכחים בחיים, לא היה דבר מתקלקל מלכתחילה, ולא היה דורש תקנה.

על כן, חיים בריאים של רפואה מונעת דורשים משהו מכל אלה – צחוק ומשחק, תנועה ומוסיקה, קריאה וכתיבה, עבודה בגינה, גידול בעלי חיים, וגם כנראה, מידה של סכנה והרפתקה*.

ואף אחד מאלה לא נמצא בישיבה מול המסך.

ובאופן מוחשי יותר, זה ממש כמו מי שאוכל בצורה מאוזנת ואינו נזקק להשלמות ותוספי מזון (ואם צריך אנלוגיה למרכיב הסכנה, תמיד אפשר לסיים בכוס יין, קפה, ואפילו סיגריה).

 




 

*תושבי הארץ פטורים.

 

__________________________________________________________________________________________________

 

הפלייליסט שילווה אותנו

 


 

 

נכתב על ידי , 16/1/2016 18:34   בקטגוריות בארץ התה והאורז, אספרסו, העיקר הבריאות, חי בסרט, חיות טובות, טעם החיים, מלאכת הכתיבה, מנגנים, עצות חינם, שתו מים, שבע האמנויות  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/1/2016 16:21
 



הלכתי לקנות סיגריות


הדמות הזאת, מהספר. הגבר שיצא "לקנות סיגריות" ופשוט נעלם. לא קרה לו משהו. הוא פשוט נסע לקובה.

או זה שאחרי הלילה במיטה אומר "נהיה בקשר", ואולי אפילו מתכוון לזה.

בקיצור, כן היו גם סיבות. וכן, אי אפשר פתאום להכנס בדלת (מסתבר שאף אחד לא החליף את המנעול), ולהמשיך כאילו כלום. או שכן.

אולי עכשיו, מטאפורית, זה הזמן להכנס למקלחת ומשם כנראה למיטה, לשינה של 38 שעות.

יצאתי לקנות סיגריות, ואני אפילו לא מעשן.

ומי בכלל גר כאן היום?

אני מסתכל - חמשה חודשים לא הייתי כאן. טוב שיש מקום שאפשר לצאת ממנו לחמשה חודשים. השאלה אם אפשר לחזור. או שלא.

 



באמת שיש סיבות לצאת מהבית

 

חשבתי פתאום שאין לקטע הזה שום משמעות למי שלא קרא כאן בקביעות.
מצד שני, מי עוד יקרא את הקטע?

__________________________________________________________________________________________________

 

וגם, יש סיבה לפלייליסט

 


נכתב על ידי , 12/1/2016 17:19  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-14/1/2016 02:00
 





כינוי: 




79,777
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ