לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

סטטוס זמני



משהו בקצב של הימים האלה גרם לי להיות פעיל, כמעט באופן בלעדי, בפייסבוק. כמות המלל הוציאה את הגננת שבי, מתקומם על
חטאי-מילים, מכל הכיוונים. מנסה לתקן משהו. מוסיף שמן למדורת השפיות.  הנה כאן, מקבץ קטן.


סיפור אינדיאני - גירסא 2.0

שני זאבים

ערב אחד סיפר זקן חכם אחד לנכדו על המאבק שמתרחש בתוך האנשים פנימה.

הזקן אמר: ´בני, המאבק הוא בין שני הזאבים החיים בתוכנו. זאב אחד הוא רשע, כעסן, קנאי, תאב בצע יהיר, מעליב, שקרן ומלא רגשי נחיתות ורחמים עצמיים. הזאב השני שוחר שלום וטוב, בעל תקווה, חזון ואמונה, נדיב, דובר אמת, רחמן וצנוע´.

הנכד שתק וחשב על דברי סבו במשך זמן מה, לאחר מכן שאל את הזקן: ´ובעד איזה זאב אתה?´

הסב החכם ענה: ´זה שמנצח...´.

רגע של עברית:
שיגרה - מלשון שיגור


המכשיר שבטנק ינצח

מחבלים מוסווים במדי צה"ל הם בעיה פסיכולוגית קשה מאד. קיים מחסום, באותו רגע, גם לאחר ההבנה, שעדיין מונע מלירות

בהם, משהה תגובה בעוד שנייה.

ממש כמו במתקפת זומבים. קשה להפנים שהם לא משלנו וצריך להרוג אותם.

כמו בוורטיגו, כשחייבים לעבור לטיסת מכשירים בניגוד מוחלט לאינסטינקט.


שלושה סטטוסים שנכתבו ונמחקו:

1._______________________________________________________________________________________________________.

2._______________________________________________________________________________________________________.

3._______________________________________________________________________________________________________.

זה יכול לפגוע בהרבה אנשים (אילו היו לי הרבה קוראים)


מכרה זהב?

מקור חדש להכנסה של עשרות מיליארדים למדינה.

"כיפות ברזל"

עקב ההצלחה המבצעית המוכחת, צפויות עסקאות ענק של מכירת המערכת לכל מדינות העולם... העומדות..... בפני ....... התקפת ................ רקטות



טוב, בעצם....אין קליינטים. ככה זה.



הקץ לנשק

יש עוד אופציה לסיום מיידי של הלחימה ובכלל זה הפסקה של פגיעה בתושבים בעזה, שמשום מה אף אחד

בעולם לא מדבר עליה -

כניעת החמאס.




אלוהים ביקש למסור שהוא מאד מתעניין במה שקורה כאן *


 * וגם שהוא מודאג


דמיון מודרך -

עזה צפופה עד אפס מקום. עזה סגורה ומסוגרת. המלחמה עזה ולפליטים אין, פשוט אין לאן לברוח.
ישראל פותחת את שעריה, קולטת מאה אלף פליטי קרבות בשטחה, סמוך לגבול. שם, סוף סוף, הם חסינים מזעמן של ההפצצות, ויכולים לנוח עד שוך הקרבות.
אבל אז הם מתחילים להפגע מהמרגמות והרקטות שיורה החאמס אל מעבר לגבול (שלפתע מסתבר שאם אם פוגעות הן יכולות לקטול הרבה חיים). ישראל חוזרת ומאשימה את החמאס שהוא יורה על אזרחים, אפילו אם אלו בני עמו, ודורשת ממנו לחדול.
ובבירות העולם הפגנות זעם נגד ישראל המשתמשת בפליטים כמגן אנושי, ונציבות האו"ם מכריזה על עוד פשע מלחמה מובהק מצד ישראל.
והפליטים, מה הם אומרים - "סוף סוף מימשנו, ולו מעט, את זכות השיבה".


רוצים תיאורית קונספירציה?

אז ככה:

כולם שואלים איך זה שידעו על סכנת המנהרות ולא עשו כלום.

וכולם רואים איזה מבצע צבאי מורכב וקשה ויקר, ואיזה הרס ונזק, ואיזה מחיר בחיי אדם, אזרחים וחיילים נדרש לזה.

וכולם מבינים שאין שום סכוי שבעולם שאפילו אחוז אחד בציבור, שלא לדבר על העולם, היה מקבל בהבנה שלא לומר תומך, שלא לומר מסכים, שלא לומר מגנה בכל תוקף את המלחמה הזאת לו התחילה ככה סתם ביזמתנו.

וכולם יודעים שאיום לא-ממומש אף פעם איננו טיעון משכנע בקרב ציבור שוחר שלום ושקט, וההיסטוריה מלאה מלחמות שבדיעבד מכים על חטא שלא נפתחו קודם, ובראשן מלחמת העולם השנייה

ולכן אין שום דרך אלא לפעול לאחר שהחמאס יעשה שימוש במנהרה כזאת וימחיש את האיום

ואין שום דרך לכך אלא ללחוץ על החמאס חזק מאד וקשה מאד כדי שיתפתה ויעשה שימוש ב"נשק יום הדין" שלו

ואין שום דרך לכך אלא בלחימה הולכת ומתגברת עם מכות קשות במתאר "ירי הרקטות והתגובה"

ואין שום דרך לכך אלא בהתפתות החמאס לירי רקטות מאסיבי

ואין שום דרך לכך אלא בהפעלת לחץ גדול על החמאס

ואין שום דרך לכך אלא בניצול הזדמנות (ויפה שעה אחת קודם)

והחטיפה והרצח העניקו את ההזדמנות

והחמאס הגיב כמו אוטומט רצחני

ואם כל זה נכון, ואם אנחנו מוכנים לתת את הקרדיט לאנשי מערכת הביטחון (שפעם אחת מציירים אותם כסופרמנים כל יכולים וברגע הבא כלא-יוצלחים מאובנים ונפוחים) ואם אנחנו חושבים שזהו אכן איום אמיתי ומשמעותי ואנחנו נלחמים, לשם שנוי, מלחמת אין-ברירה - אז טוב שכך.

המחדל

 זה היה ידוע, אבל החליטו להתעלם.

חשבו שזה לא נורא. אמרו - זה בטח יסתדר.

אנחנו חזקים. נעמוד בזה.

זה לא איום אסטרטגי. זאת לא סכנה קיומית.

כך הלכה וצמחה הסכנה מתחת לפני השטח עד שהתפוצצה לנו בפרצוף.

עכשיו אולי כבר מאוחר

הימין הגזעני, האלים, הפונדמנטליסטי, השתלט על המרחב הציבורי.


Recycle

לרענן את הגדר ב"מחנה חולות"

לעבור לשיטה של ג'וליאני (שהיא שיטת הניקוי של הרקולס) - אפס סובלנות וישר לכלא

להוציא מיד מחוץ לחוק כל סוג של הסתה, עידוד או הבעת תמיכה ברצח של ציבור מסוים. כל העבריינים למעצר. רבנים ואימאמים, יהודים וערבים, גברים ונשים (רק חברי כנסת חסינים)

יתרונות -

1. נקוי הרחובות והמרחב הציבורי מכל הזוהמה שפשתה בו

2. ישיבה בכפיפה אחת של המסיתים והמתלהמים משני צידי הגדר אולי תגרום להם לדבר אחד עם השני

3. או להרוג אחד את השני

לאט לאט

 עוד לא אבדה תקוותנו

ולא שפיותנו
אם כי
זאת גם זאת
מתכווצים
כמו מוחו
של חולה אלצהיימר


ההיסטוריה חוזרת
 

עבור רבים בעולם, וגם בארץ, התמונות מעזה מזכירות את גטו וארשה הבוער.

לי הן מזכירות את ברלין המופגזת.

כך או אחרת, אני לא מצליח להזכר במחאות נגד מה שקרה. לא בוארשה. ולא בברלין.


חלוקת תפקידים
 

האנטי-ציונים רוצים לסלק רק את היהודים בארץ ישראל.

האנטישמים רוצים לסלק את היהודים משאר המקומות.

לפעמים הם דורכים אחד לשני על הרגליים. אבל הכל רק ברוח טובה.

 

__________________________________________________________________________________


הפלייליסט:



נכתב על ידי , 27/7/2014 14:36  
הקטע משוייך לנושא החם: חוזרים להילחם
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-27/7/2014 21:42
 



תעלומה וקטגוריה


קצת הרחק מענייני הימים האלה.

 

הכל התחיל ערב אחד בפייסבוק כאשר מישהו שיתף את השיר הזה, מן הסתם כרמז אקטואלי. זה שקישר את הקישור כתב "יהורם גאון – דון פרנצ'סקו", אך קל להבחין בקולות נוספים מצטרפים אליו, כך שהלכתי לבדוק. ביוטיוב אכן נאמר כי השיר שאת מילותיו כתב חיים חפר והלחין יוחנן זראי (כמה קסם יש בכל אותם צמדי יוצרים שלמדנו להגות ממש כצירוף בלתי ניתן לשנוי – נתן יונתן ונחום היימן,  אהוד מנור ומתי כספי, חיים חפר וסשה ארגוב (אה, אז בעצם יוחנן זראי לא קשור. אבל יש לו כמה לחנים נפלאים. נצא רגע מהסוגריים ונקדיש כמה מילים ליוחנן זראי).

זראי שייך ל"מאפייה הונגרית", מקבץ יוצרים ילידי הונגריה שפעלו בארץ בעשורים הראשונים לקיומה (שהידוע בהם הוא אפריים קישון). ב-1971 עזב זראי את הארץ ועבר לחיות במדינות בהן האקלים התרבותי יותר נח, כמו גרמניה, הולנד ושוויץ. בתקופה שפעל כאן הספיק להותיר חותם בזכות כמה מהלחנים היפים והמכוננים של תרבות שנות השישים (כמובן שנות השישים אינן הסיקסטיז).

הנה רשימה חלקית שליקטתי (חלקם רק למבינים/ותיקים. לאחרים, הזדמנות לחפור ולחקור. הנאה מובטחת) – "רוח סתיו", "כוכב הצפון", "אחי הצעיר יהודה", "מי שחלם" (הופיע כאן בפלייליסט), פסקול הסרט "סאלח שבתי", כולל "משיח הזקן" (שהופיע כאן ב"זוגות"),  "שיר הקטר", "הסלע האדום", "שיר ההד", והשירים בביצוע אשתו דאז ריקה זראי (למבינים/ותיקים) כמו "קול אורלוגין" ו"גן השיקמים". (והנה הרשימה המלאה (אולי)). (אם תרצו גם לשמוע, אפשר להכיר כאן כאן. אני הייתי טורח למצוא את הביצועים המקוריים).

 

אם כן, את השיר "דון פרנצ'סקו" כתב חיים חפר והלחין יוחנן זראי. אבל מעניין יותר, נאמר (וצילום עטיפת התקליט סיפר) שהשיר מתוך ההצגה "שורש כל רע". את השיר זכרתי מן הרדיו אבל ההצגה לא אמרה לי דבר.

והנה, בצידי העמוד, היכן שיוטיוב מציע קטעים נוספים, הבחנתי ב"שורש כל רע – נשים". אמנם זאת יכולה להיות אמירה בפני עצמה, אבל חשדתי שמדובר בשיר שאני מכיר (ולא שמעתי כבר המון המון זמן) כך שעברתי אליו. בעוד אני נהנה להקשיב מצאתי בדף הזה כמה פרטים נוספים –

שורש כל רע –  "נשים"

מילים: חיים חפר.
לחן: יוחנן זראי.
השחקנים והזמרים: יהורם גאון, יוסף כרמון, חנן תרשיש, יוסף (בומבה) צור, מרגלית אנקורי .

"להקת "שורש כל רע" הוקמה לשם הפקה חד פעמית על פי מחזה של ניקולו מקיאבלי (1489-1527). ה"מוטו" של חייו ויצירתו היתה כי האדם באשר הוא, נולד והולך לעולמו כאיש שפל והדרך להצלחה אישית מותנית בניצול מקסימלי של עובדה עצובה זו." - נחום נחצ'ה היימן.

 יצאתי אם כן לחפש. ויקיפדיה הצביעה עליו תחת הערך "מועדון החמאם", ברשימת התכניות שהועלו בו, וסיפר כך –

"שורש כל רע " - נכתב על ידי חיים חפר, דן בן אמוץ ויורם מטמור לפי המחזה לה מנדראגולה של מקיאבלי עם מוזיקה של יוחנן זראי ובביומו של שמואל בונים.

ואף מילה נוספת.

מתוך סקרנות לשֵם שמעולם לא שמעתי הלכתי ליורם מטמור. כבר בתוצאות של גוגל, אני נמשך להודעה מפורום יהדות הונגריה, על קריקטורה של דוש, והערה קטנה (באותיות הקטנות למטה, אתם מכירים)  "מעניין אם כך למה מטמור זכה בבלון". כאן מתבהר תחילה שגם מטמור השתייך לאותה "מאפיה הונגרית", ואכן איננו מוכר מאד. נכנסתי לפורום. הנה כמה משפטים מתוך מהחקירה שמתנהלת שם (כך לא תצטרכו לבדוק בעצמכם). כאמור, מפרסם ההודעה מצא קריקטורה של דוש, עם "שרוליק" (לותיקים/מבינים/מחפשי בגוגל) אוחז זר בלונים, ובכל אחד שם של יוצר ממוצא הונגרי. הוא (כותב ההודעה) שואל לגבי שניים שאינו מזהה, מטמור אחד מהם. "יוליקה" משיבה לו: "אם תתאפק עד מחר אשאל את אמי (שלמרות גילה המופלג - יש לה זכרון פפנומנלי)". ואכן למחרת הגיעה התשובה – " מטמור יורם - היה רופא בבית חולים דונולו ביפו"... למזלנו, קורא אחר מגלה שיורם מטמור (הנס שטרנהיים), יליד 1925 היה סופר, מחזאי ומערכונאי ומוסיף רשימה חלקית של יצירותיו.

באתר לכסיקון הספרות העברית למדתי מעט יותר על תולדות חייו.

"יורם מטמור (1925-1975) Yoram Matmor

יורם מטמור (הנס שטרנהיים) נולד בהונגריה בי"א בסיון תרפ"ה, 3 ביוני 1925. במלחמת העולם השנייה שירת בצי הבריטי, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ושירת ב"הגנה". למד באוניברסיטה העברית. בישראל כתב מחזות ומערכונים עבור הפקותיהן של להקת פיטר פריי, התיאטרון הקאמרי, החמאם, תיאטרון סמבטיון, תיאטרון גיורא גודיק, להקת הנח"ל, להקת פיקוד המרכז ואף כתב לשחקן היחיד שמעון ישראלי. בנוסף לכתיבת מחזות כתב מספר ספרים, בהם "המלחמה הערבית-ישראלית" (1948). היה נשוי לאופנאית קטי מטמור. בשנים 1967–1971 חי בלונדון, שם פרסם את הרומן באנגלית "המכשיר" (בארצות הברית הופיע בשם "מי? אני??"). יורם מטמור נפטר בכפר דייגים קטן על חופי פורטוגל בכ"ב בסיון תשל"ה, 1 ביוני 1975. שני בניו, החיים בארצות הברית, הם מחזאים העוסקים בשימור מורשתו התיאטרונית.

(כל המידע נלקח מויקיפדיה)"

(כלומר המידע מוויקפדיה, אבל ההבהרה מאתר לכסיקון הספרות)

הסיפור הזה כבר מוסיף פרטים והופך את החיים למשהו צבעוני ומעניין יותר. מהונגריה לצי הבריטי ולהגנה, אשת-אפנה (כפי שלמדתי בהמשך, בעלת הבוטיק הראשון בציון), חיים בלונדון בתקופה העליזה ביותר בעת החדשה, ומוות בכפר דייגים קטן בפורטוגל. (אם כי, מעניין אם יש בנמצא כפר דייגים גדול).


Made in Hungaria

 

ולא הייתי טורח מטריח בכל אלה אלמלא הייתי מסתקרן עד לויקיפדיה. אין שם הרבה פרטים נוספים. אבל כאשר רושמים את תאריכי הלידה והפטירה בסמיכות זה לזה, הם יכולים לקבל משמעות אחרת. כך נראית השורה הראשונה –

"יורם מטמור (Yoram Matmor;‏ 3 ביוני 1925 – 1 ביוני 1975) היה מחזאי וסופר ישראלי".

עבור מי שמתייחס לכיתוב על מצבה כתרגיל חשבוני, ויודע לחשב במהירות, זאת שורה מפתיעה ונוקבת. מטמור נפטר בדיוק יומיים לפני יום הולדתו החמישים.

לעומת זאת, השורה האחרונה בביוגרפיה מכילה מידע שלא הועתק ללכסיקון הספרות העברית –

"יורם מטמור שלח יד בנפשו בכפר דייגים קטן על חופי פורטוגל".

 

זאת היא כמובן ראשיתה של תעלומה ישנה הקוראת לפתרון. לצערי, מטמור מת מוקדם מדי ולא הספיק להטביע חותם באינטרנט. למעט איזכורים רבים של יצירותיו לא הצלחתי למצוא שום פרט, פרט לכך שהוא זה שהציע לראש המאפיה ההונגרית, אפרים קישון, להפוך את סדרת המערכונים על "סלאח שבתי" לסרט.

 

חומר לחשוֹב – בתחתית העמוד, ויקיפדיה ממיינים את החומר לקטגוריות. אלה הקטגוריות בערך של יורם מטמור:

מימין - סופרים ישראלים; משמאל - מתאבדים ישראלים; באמצע - מתאבדים:סופרים.

זה כשלעצמו שווה פוסט נפרד.

 

אני הייתי משייך אותו לתת-קטגוריה נוספת:

מתאבדים ביום הולדתם החמישים.

 

 ______________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

 ארי לביא - שיר ההד

 

נכתב על ידי , 25/7/2014 00:27  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-26/7/2014 18:31
 



תדע כל אם עבריה


אחת מתופעות הלוואי של מלחמת המהלומות היא שידורי האולפן הבלתי פוסקים. והפרשנים, והדוברים והמומחים, והמרכאות הכפולות. וכמו במשחק כדורגל או כל מלחמת התשה, חייבים לרענן ולהחליף ולהביא ועוד פרשנים טריים, תחילה סוג א' ולבסוף סוג ז'. רובם המוחלט מגיעים בזכות הרזומה המפואר, של בכיר (יחסית) לשעבר. כולם היו אלופים או כמעט אלופים - תתים, משנים וסגנים.

אחת מתופעות הלוואי של תופעת הלוואי היא ההזדמנות לפגוש מקרוב (יחסית) ולהציץ למוחם ולנפשם של אלה שניווטו והובילו את הצבא עד לאחרונה. הזדמנות נדירה משום שבעת שמלאו את תפקידם הצבאי נגזרה עליהם שתיקה במקרה הטוב, או שנבחרו לשמש שופר לכל מי שיושב גבוה מהם בשרשרת המזון.

כעת, כשהם דוברים מטעם עצמם, אפשר להווכח בצרות האופק, באווילות, בנפיחות, ברדידות, בעיוורון, בזחיחות, בדלות המוסרית, בצמאון הדם ובחוסר האחריות.

המחשבה כי אלה האנשים המפקדים על הצבא, המוליכים את החיילים לקרב, הקובעים את גורלנו -מצמררת.

פילוסופים בגרוש. אלופים במיל.

 

כמה מחשבות:

  • העובדה שכך נראית המנהיגות הצבאית לאורך מרבית המלחמות שאחרי ששת-הימים, מביאה למחשבה המטרידה שמא זהו חוק טבע.
  • ראשי השב"כ כפי שהצטיירו בסרט "שומרי הסף" שידרו דווקא פער הפוך.
  • על רקע ההכללה הגסה מתבלטים רבים כיוצאים מהכלל. אולי אפילו הרב. ועדיין רבים, רבים מדי – לא.
  • כדי לא לצאת בלי להזכיר שמות קחו לדוגמא את תת-אלוף במילואים מירי רגב.
  • אולי זה חלק ממזימה רחבה להחזיר אותנו בתשובה. כי במצב הזה רק אלוקים יעזור.
  • הופתעתי: המרואיין הענייני, הברור והנבון ביותר שנתקלתי בו - הח"כית מירב מיכאלי.

 

 

והנה מאמר של אל"מ  במילואים, עוד מומחה, שחוזר(חוזה?) על חלק מה שאמרתי, כבר ב-2012. הוא כנראה אחד שמבין.

 

לסיום, אני רוצה להודות לצבי פוגל על ההשראה.

 

 ___________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

  

 

Neil Young - Helpless

 

נכתב על ידי , 13/7/2014 14:53   בקטגוריות גועל נפש, כתבו בעיתון, נבואות זעם, מסביבנו, פוליטיקה ודעות, קול באשה  
הקטע משוייך לנושא החם: צוק איתן
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:24
 



אקטואליה













 

הפער בין שמחת הקרנבל, עם התחפושות, הצבע על הפנים, הדגלים והריקודים שלפני המשחק ומפח הנפש והבכי של המפלה וקיפול הדגל הוא עצום.






שני רק לפער בין דברי ההתלהבות והעידוד ערב היציאה לקרב והשבר הנורא כשמתרחש אסון. אפילו אם הוא פרטי.

















 

לא יכול לשמוע את תכניות המוראל עם הראיונות ברדיו, עם חיילי הפלוגה השרים בקול קולות, עם האמהות שמספרות בשמחה וגאווה, עם האזרחים בעלי החוסן.

אף פעם, בשום מקרה, אין שום סיבה לשׂוּשׂ אלי קרב.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2014 18:34   בקטגוריות האזרח הקטן, נבואות זעם, פוליטיקה ודעות, עצות חינם, קול באשה, תשמור על העולם  
הקטע משוייך לנושא החם: צוק איתן
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:18
 



הן אפשר


מעשה שהיה, לא כך היה.

(שמעתי שכלל אי אפשר לסמוך על הזכרון. כל פעם שמשהו נשלף מהזכרון נעשה בו שימוש ואחר כך לא בדיוק מחזירים למקום. ואת המעשה הזה אני זוכר לא במעוות אלא בקושי. על כן, לרב המילים בהמשך ניתן להצמיד את התוסף "כנראה". (אולי אוסיף אותו בעצמי)).

בודאות אחרי נס-באדאלונה. כנראה בכתה ח'. כתה ח-2. כנראה נגד ח-1 הבלתי מנוצחת, על שלל כוכביה. כנראה הגמר.

הם כנראה היו יותר טובים, והובילו 1:0. אחר כך עלו ל-2:0. זה המשיך ל-3:0, 4:0 והגיע ל-5:0. זה נראה אבוד (שימו לב – "נראה", לא "כנראה". ועדיין, כמו שנראה מיד – רק "כנראה"). אלי מזרחי כל כך התבייש שיצא מהשער והלך לכיוון הכיתות, מסבך את המצב עוד יותר. בקושי הצליחו לגרור אותו חזרה אל בין הקורות. זה כנראה היה המצב במחצית. אחר כך סוף סוף שער שלנו - 5:1. ומיד זה ממשיך ל-6:1. המצב כנראה אבוד. אבל אז, בלי אלון ורפי. בלי אהלן וסהלן. רק (בעצם בעיקר) ברוך מימון. התוצאה בסיום 6:6. אז אל תגידו שאם 5:0 במחצית אז המצב אבוד (אבל זאת היתה השנה שבה פֶלֶה כידרר והקפיץ מעל השוער וכנראה עדיין קרו ניסים).

  


פלא, או ברוך מימון?

 

הרבה שנים אחר כך הזדמן לי להשתתף בהמצאת המושג "תיקו ברהמס". זה סיפור אחר וארוך (למרבה הפלא, אני זוכר. בערך). אבל השורה התחתונה – "תיקו ברהמס" הוא תיקו המושג לאחר מה שנראה כמו תבוסה מוחלטת של אחד הצדדים.

מוסר ההשכל הראשון הוא שגם אם המצב נראה אבוד – יש סכוי לתיקו.

והשני – לא חייבים לנצח כדי לצאת שיכור נצחון.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט: 

(זה כנראה מה שהשיג את השוויון ב"תיקו ברהמס")

 

Simon & Garfunkel - the Sound of Silence

 

 

נכתב על ידי , 10/7/2014 19:39   בקטגוריות אושר קטן, בזמן עבר, העיקר הבריאות, הפלייליסט, מנגנים, על ספסל הלימודים, שתו מים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-11/7/2014 15:58
 



פעור פה


בדרך כלל אינני עוקב ומתמצא בפרשת השבוע, אלא  אם אני מתארח בחגיגת בר-מצווה, או סביר יותר, נתקל בהן בדבריו של אברי גלעד, במסגרת הבלוג הרדיופוני המשובח "המילה האחרונה".

 

פרשת השבוע פרשת בלק. תחילתה במכשף שתום עין ובחיות מדברות אך סופה במעשים סוטים ומשונים. וסוטָה מהם ומשונָה הדרך בה הדברים מטופלים. על קיום יחסי מין פולחניים בפרהסיה עם בנות גויים נענש העם במגפה ועשרים וארבעה אלף מתים (קצת יותר ממספר הנופלים בכל מערכות ישראל). על רצח כפול באותה פרהסיה, בסצנה שמאוד מזכירה את הלינץ' הזכור לרע ברמאללה, מתגמל אלוהים בעושר גדול (כמו השאהידים בכלא המקבלים שכר על כל רצח שבצעו) ומשרה מכובדת לדורות (ע"ע נפוטיזם).

(לקריאה נוספת המטילה מעט אור על הסיפור החשוך).

 



הי, הנה פנחס. כהן וקדוש

 

כבר כתבתי פעם (בבחילה ובזעם) על פנחס ויורשיו. מה הטעם לכתוב שוב? נדמה לי שזה דומה לחגים והמועדים. הנה כל שנה באותו הזמן חוגגים ומציינים שוב את פסח וכותבים עליו (ואפילו מצווה לספר בו שוב ושוב). וכך בחגים וגם בימים השחורים, בט' באב או תענית אסתר. אז אין שום סיבה, בכל שנה במועד המתאים לספר שוב בפרשה המחליאה הזאת. ותמיד אפשר לכתוב דברים חדשים. הנה, אז עדיין לא ידעתי שמעשה פנחס שימש השראה לדורות של גזענים ולהצדקה ואף לביצוע של רצח על עבירות כגון קיום יחסים בין הגזעים. והיד עם הסכין עודה נטויה.

(חשבתי על מחקר-מפוי חדש של כתבי הקודש. לבדוק לכל פסוק או מעשה את מספר האנשים שנרצחו בגללו ומנת הסבל שהצליח לזרוע. אין ספק שמעשה פנחס נמצא במקום טוב.

 

השבוע נתקלתי בדגש נוסף שלא הייתי מודע אליו. הפרשה מדברת על פולחן "בעל פעוֹר".  ובכן, על פי המפרשים, הפולחן, "פשר הפעוֹר", אינו אלא מעשה עשיית הצרכים. ועל כגון אלה אומרים – עד כמה מעוות יכול להיות פולחן דתי, שהוא מצטמצם למעשה הזוי ומוזר – עשיית צרכים.

וכאן, אני מבקש להעניק שי לחברי הטבעונים, כי זאת באמת הרמה להנחתה. עשיית הצרכים, למרות כל ההסתייגויות והריח הרע העולה ממנה, היא מעשה טבעי והכרחי – כפי ששמה מעיד עליה. אבל מה תגידו על פולחן דתי שלוקח בעלי חיים, שוחט אותם ואז שורף אותם? האם זה באמת מראה מלבב יותר או מעשה ראוי יותר מעשיית הצרכים?

 

 

עולם שבו מעשה שלא פוגע באיש אבל לא מוצא חן בעיני מישהו הוא פשע חמור ורצח הוא מעשה גבורה הוא עולם מעוות.

 

_____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

 Johnny Cash - Hurt

 

נכתב על ידי , 2/7/2014 18:04   בקטגוריות בזמן עבר, גועל נפש, מנגנים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גדעון ב-10/7/2014 23:43
 





כינוי: 




73,913
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ