לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

תדע כל אם עבריה


אחת מתופעות הלוואי של מלחמת המהלומות היא שידורי האולפן הבלתי פוסקים. והפרשנים, והדוברים והמומחים, והמרכאות הכפולות. וכמו במשחק כדורגל או כל מלחמת התשה, חייבים לרענן ולהחליף ולהביא ועוד פרשנים טריים, תחילה סוג א' ולבסוף סוג ז'. רובם המוחלט מגיעים בזכות הרזומה המפואר, של בכיר (יחסית) לשעבר. כולם היו אלופים או כמעט אלופים - תתים, משנים וסגנים.

אחת מתופעות הלוואי של תופעת הלוואי היא ההזדמנות לפגוש מקרוב (יחסית) ולהציץ למוחם ולנפשם של אלה שניווטו והובילו את הצבא עד לאחרונה. הזדמנות נדירה משום שבעת שמלאו את תפקידם הצבאי נגזרה עליהם שתיקה במקרה הטוב, או שנבחרו לשמש שופר לכל מי שיושב גבוה מהם בשרשרת המזון.

כעת, כשהם דוברים מטעם עצמם, אפשר להווכח בצרות האופק, באווילות, בנפיחות, ברדידות, בעיוורון, בזחיחות, בדלות המוסרית, בצמאון הדם ובחוסר האחריות.

המחשבה כי אלה האנשים המפקדים על הצבא, המוליכים את החיילים לקרב, הקובעים את גורלנו -מצמררת.

פילוסופים בגרוש. אלופים במיל.

 

כמה מחשבות:

  • העובדה שכך נראית המנהיגות הצבאית לאורך מרבית המלחמות שאחרי ששת-הימים, מביאה למחשבה המטרידה שמא זהו חוק טבע.
  • ראשי השב"כ כפי שהצטיירו בסרט "שומרי הסף" שידרו דווקא פער הפוך.
  • על רקע ההכללה הגסה מתבלטים רבים כיוצאים מהכלל. אולי אפילו הרב. ועדיין רבים, רבים מדי – לא.
  • כדי לא לצאת בלי להזכיר שמות קחו לדוגמא את תת-אלוף במילואים מירי רגב.
  • אולי זה חלק ממזימה רחבה להחזיר אותנו בתשובה. כי במצב הזה רק אלוקים יעזור.
  • הופתעתי: המרואיין הענייני, הברור והנבון ביותר שנתקלתי בו - הח"כית מירב מיכאלי.

 

 

והנה מאמר של אל"מ  במילואים, עוד מומחה, שחוזר(חוזה?) על חלק מה שאמרתי, כבר ב-2012. הוא כנראה אחד שמבין.

 

לסיום, אני רוצה להודות לצבי פוגל על ההשראה.

 

 ___________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

  

 

Neil Young - Helpless

 

נכתב על ידי , 13/7/2014 14:53   בקטגוריות גועל נפש, כתבו בעיתון, נבואות זעם, מסביבנו, פוליטיקה ודעות, קול באשה  
הקטע משוייך לנושא החם: צוק איתן
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:24
 



אקטואליה













 

הפער בין שמחת הקרנבל, עם התחפושות, הצבע על הפנים, הדגלים והריקודים שלפני המשחק ומפח הנפש והבכי של המפלה וקיפול הדגל הוא עצום.






שני רק לפער בין דברי ההתלהבות והעידוד ערב היציאה לקרב והשבר הנורא כשמתרחש אסון. אפילו אם הוא פרטי.

















 

לא יכול לשמוע את תכניות המוראל עם הראיונות ברדיו, עם חיילי הפלוגה השרים בקול קולות, עם האמהות שמספרות בשמחה וגאווה, עם האזרחים בעלי החוסן.

אף פעם, בשום מקרה, אין שום סיבה לשׂוּשׂ אלי קרב.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2014 18:34   בקטגוריות האזרח הקטן, נבואות זעם, פוליטיקה ודעות, עצות חינם, קול באשה, תשמור על העולם  
הקטע משוייך לנושא החם: צוק איתן
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-19/7/2014 00:18
 



הן אפשר


מעשה שהיה, לא כך היה.

(שמעתי שכלל אי אפשר לסמוך על הזכרון. כל פעם שמשהו נשלף מהזכרון נעשה בו שימוש ואחר כך לא בדיוק מחזירים למקום. ואת המעשה הזה אני זוכר לא במעוות אלא בקושי. על כן, לרב המילים בהמשך ניתן להצמיד את התוסף "כנראה". (אולי אוסיף אותו בעצמי)).

בודאות אחרי נס-באדאלונה. כנראה בכתה ח'. כתה ח-2. כנראה נגד ח-1 הבלתי מנוצחת, על שלל כוכביה. כנראה הגמר.

הם כנראה היו יותר טובים, והובילו 1:0. אחר כך עלו ל-2:0. זה המשיך ל-3:0, 4:0 והגיע ל-5:0. זה נראה אבוד (שימו לב – "נראה", לא "כנראה". ועדיין, כמו שנראה מיד – רק "כנראה"). אלי מזרחי כל כך התבייש שיצא מהשער והלך לכיוון הכיתות, מסבך את המצב עוד יותר. בקושי הצליחו לגרור אותו חזרה אל בין הקורות. זה כנראה היה המצב במחצית. אחר כך סוף סוף שער שלנו - 5:1. ומיד זה ממשיך ל-6:1. המצב כנראה אבוד. אבל אז, בלי אלון ורפי. בלי אהלן וסהלן. רק (בעצם בעיקר) ברוך מימון. התוצאה בסיום 6:6. אז אל תגידו שאם 5:0 במחצית אז המצב אבוד (אבל זאת היתה השנה שבה פֶלֶה כידרר והקפיץ מעל השוער וכנראה עדיין קרו ניסים).

  


פלא, או ברוך מימון?

 

הרבה שנים אחר כך הזדמן לי להשתתף בהמצאת המושג "תיקו ברהמס". זה סיפור אחר וארוך (למרבה הפלא, אני זוכר. בערך). אבל השורה התחתונה – "תיקו ברהמס" הוא תיקו המושג לאחר מה שנראה כמו תבוסה מוחלטת של אחד הצדדים.

מוסר ההשכל הראשון הוא שגם אם המצב נראה אבוד – יש סכוי לתיקו.

והשני – לא חייבים לנצח כדי לצאת שיכור נצחון.

 

____________________________________________________________________

הפלייליסט: 

(זה כנראה מה שהשיג את השוויון ב"תיקו ברהמס")

 

Simon & Garfunkel - the Sound of Silence

 

 

נכתב על ידי , 10/7/2014 19:39   בקטגוריות אושר קטן, בזמן עבר, העיקר הבריאות, הפלייליסט, מנגנים, על ספסל הלימודים, שתו מים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-11/7/2014 15:58
 



פעור פה


בדרך כלל אינני עוקב ומתמצא בפרשת השבוע, אלא  אם אני מתארח בחגיגת בר-מצווה, או סביר יותר, נתקל בהן בדבריו של אברי גלעד, במסגרת הבלוג הרדיופוני המשובח "המילה האחרונה".

 

פרשת השבוע פרשת בלק. תחילתה במכשף שתום עין ובחיות מדברות אך סופה במעשים סוטים ומשונים. וסוטָה מהם ומשונָה הדרך בה הדברים מטופלים. על קיום יחסי מין פולחניים בפרהסיה עם בנות גויים נענש העם במגפה ועשרים וארבעה אלף מתים (קצת יותר ממספר הנופלים בכל מערכות ישראל). על רצח כפול באותה פרהסיה, בסצנה שמאוד מזכירה את הלינץ' הזכור לרע ברמאללה, מתגמל אלוהים בעושר גדול (כמו השאהידים בכלא המקבלים שכר על כל רצח שבצעו) ומשרה מכובדת לדורות (ע"ע נפוטיזם).

(לקריאה נוספת המטילה מעט אור על הסיפור החשוך).

 



הי, הנה פנחס. כהן וקדוש

 

כבר כתבתי פעם (בבחילה ובזעם) על פנחס ויורשיו. מה הטעם לכתוב שוב? נדמה לי שזה דומה לחגים והמועדים. הנה כל שנה באותו הזמן חוגגים ומציינים שוב את פסח וכותבים עליו (ואפילו מצווה לספר בו שוב ושוב). וכך בחגים וגם בימים השחורים, בט' באב או תענית אסתר. אז אין שום סיבה, בכל שנה במועד המתאים לספר שוב בפרשה המחליאה הזאת. ותמיד אפשר לכתוב דברים חדשים. הנה, אז עדיין לא ידעתי שמעשה פנחס שימש השראה לדורות של גזענים ולהצדקה ואף לביצוע של רצח על עבירות כגון קיום יחסים בין הגזעים. והיד עם הסכין עודה נטויה.

(חשבתי על מחקר-מפוי חדש של כתבי הקודש. לבדוק לכל פסוק או מעשה את מספר האנשים שנרצחו בגללו ומנת הסבל שהצליח לזרוע. אין ספק שמעשה פנחס נמצא במקום טוב.

 

השבוע נתקלתי בדגש נוסף שלא הייתי מודע אליו. הפרשה מדברת על פולחן "בעל פעוֹר".  ובכן, על פי המפרשים, הפולחן, "פשר הפעוֹר", אינו אלא מעשה עשיית הצרכים. ועל כגון אלה אומרים – עד כמה מעוות יכול להיות פולחן דתי, שהוא מצטמצם למעשה הזוי ומוזר – עשיית צרכים.

וכאן, אני מבקש להעניק שי לחברי הטבעונים, כי זאת באמת הרמה להנחתה. עשיית הצרכים, למרות כל ההסתייגויות והריח הרע העולה ממנה, היא מעשה טבעי והכרחי – כפי ששמה מעיד עליה. אבל מה תגידו על פולחן דתי שלוקח בעלי חיים, שוחט אותם ואז שורף אותם? האם זה באמת מראה מלבב יותר או מעשה ראוי יותר מעשיית הצרכים?

 

 

עולם שבו מעשה שלא פוגע באיש אבל לא מוצא חן בעיני מישהו הוא פשע חמור ורצח הוא מעשה גבורה הוא עולם מעוות.

 

_____________________________________________________________________

הפלייליסט:

 

 Johnny Cash - Hurt

 

נכתב על ידי , 2/7/2014 18:04   בקטגוריות בזמן עבר, גועל נפש, מנגנים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גדעון ב-10/7/2014 23:43
 





כינוי: 




73,755
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ