לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל הדברים גדולים כקטנים


כל מה שראוי לבזבז עליו את זמנו היקר של הקורא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2016

החומר האפל


כש-WORD  והמחשב שלך עושים יד אחת ומוחקים את מה שרשמת בעמל רב  אפשר להתעקש ולכתוב מחדש, עוד יותר מושקע, או לוותר ולכתוב בקצרה את העיקר. בטח הבנתם שאני הולך על האופציה השניה (ובדרך כבר בזבזתי פיסקה). 


בקיצור, השאלה היתה למה הסקרים נכשלים בחיזוי תוצאות הבחירות?
והתשובה – כי הסקרים לא מנסים וכנראה לא יכולים לנבא את התוצאה של המפלגה הגדולה והחשובה ביותר. השאלה הבאה היא מי היא אותה מפלגת מפתח?


בבחירות האחרונות בארה"ב, הילארי וטראמפ קיבלו כל אחד כ-28% (ושימו לב, התוצאה שקיבלו כמעט זהה (שלא לדבר על מה שמאפשרת השיטה האמריקאית – הילארי הפסידה למרות שקיבלה יותר קולות. כמעט חצי מליון יותר קולות)). כשהפער בין הנבחרים הוא בערך 1% קשה מאד לסקרים לקלוע, אבל שימו לב – 45% מבעלי זכות הבחירה בארה"ב, כמעט כמו שני המועמדים גם יחד בכלל לא באו להצביע. מפלגת הלא-מצביעים זכתה בארה"ב לרוב מכריע, תרתי משמע. אז מה זה משנה אם קלינטון וטראמפ מקבלים עוד אחוז או פחות.  


הנה עוד כמה מספרים של מפלגת הלא-מצביעים, ממקומות שאנחנו מכירים (כי למפלגה האידאולוגית הזאת יש סניפים ברב המדינות בעולם). בבחירות האחרונות בישראל, אחרי שהערבים נהרו באוטובוסים והליכודניקים דלקו אחריהם, איבדה אותה מפלגה כמעט 5% מהקולות. היא קיבלה פחות מ-28%, שהם 33 מנדטים. כלומר, עדיין המפלגה הגדולה ביותר בישראל.
בבריטניה, אחוז ההצבעה על הברקזיט היה גבוה, וההכרעה היתה ברורה – פער של 1.3 מליון קולות לטובת הברקזיט. אבל למפלגת הלא-מצביעים היה מספר קולות גבוה פי 10.

כשמדובר בהכרעה בנקודות בקרב צמוד, הלא-מצביעים הם "החומר האפל" של הדמוקרטיה. לא סופרים אותם, לא רואים אותם, אבל הם העיקר, ורק הם קובעים את התוצאה.

 




לכן כל כך חשוב לכל מפלגה ומתמודד לגרום למצביעים לצאת ולהצביע. לכן (וזה טוב) יש יתרון מובנה למפלגות קטנות ולאופוזיציה, כי שם המוטיבציה יותר גבוהה. לכן תמיד מדברים על מזג האוויר (מפלגת השלטון מנסה תמיד לכוון את הבחירות ליום נעים) ועל כח הארגון והאוטובוסים של ההסתדרות (זה לא שהם משחדים בוחרים או מציידים אותם בפתק – זה פשוט שהם מעלים את אחוז ההשתתפות). לכן צדק ביבי כשסימן את הערבים באוטובוסים כסכנה לשלטונו, ובסופו של דבר הצליח להתגונן. לכן ניצח טראמפ גם את הילארי וגם את הסקרים משום שפגע בתדמית שלה באופן כזה שרבים מתומכיה הפוטנציאלים לא טרחו להצביע. למעלה מעשרה מליון מצביעי אובמה נשארו בבית וזה, ורק זה, מה שהביא את הנצחון לטראמפ. החומר האפל הוא מחלה כרונית של הדמוקרטיה אבל מכת מוות לסקרים, כי השאלה שאתה הם לא מתמודדים היא – מי יצא מהבית ביום הבחירות.


הפתרון הרצוי הוא להגיע לאחוז הצבעה גבוה מאד. ברוסיה הסובייטית ובסוריה של אסד תמיד הגיעו ל-99% הצבעה, ואכן, אף פעם לא היו הפתעות בבחירות. שיטות השכנוע שלהם אולי קצת מיושנות, אבל המטרה טובה. וכבר הצעתי מזמן את ההצעה הפשוטה והזולה – לחלק לכל מי שמצביע כרטיס בהגרלת הפיס הגדולה של הבחירות. (ובאותה נשימה, או במקומה, אפשר לחלק לכל מתמודד את כרטיס ההגרלה של הזכיה הבחירות. כי זכיה בבבחירות בהגרלה מעניינת לפחות כמו הזכיה של טראמפ. ובורחס כבר כתב זאת לפני).

___________________________________________________________________________________________________
הפלייליסט:

Pink Floyd - "Us and Them

 

 

נכתב על ידי , 18/11/2016 19:57   בקטגוריות האזרח הקטן, כמה טוב לחשוב, מלאכת הכתיבה, פוליטיקה ודעות  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רותי קוטלר ב-28/11/2016 07:09
 



So Long Leonard


 

אחי ניגן אותו מאז ראש השנה של 1969 - השנה הטובה בכל הזמנים, והתקליט  שרד את כל הסיבובים תחת המחט ועדיין מנגן אם יש פטפון בסביבה. בערבים כשהיתה דלת חדרו נעולה בפני ופתוחה בפני המתנדבות, דלפו מבעד לתריס שיחות באנגלית וצלילי סוזאן והריח החריף.


מריאן היתה בהירה מאד אבל לא מתנדבת. היא חלפה בוקר אחד כמטאור ולא הבנתי מילה ממה שלא אמרה אבל בהיתי בה והיא הוליכה  אותי בידי כמו ילד, מבלי שידעה את הדרך, עד לחדרו הריק. לא ידעתי אז שום דבר. שמתי את התקליט והתחיל סוזאן. וזה הספיק. כשהיא חיבקה אותי מאחור עצמתי עיניים ורק הרגשתי אותה נושמת צוואר ולוחשת בלי מילים. כשהתפשטה מולי הן נפקחו לרווחה. זה היה בשיר השני והיא עשתה את זה לאט, חמש דקות וחמישים וחמש שניות. ולא הייתי צריך לדעת שום דבר. היא לקחה אותי למיטה ושכבה, והזמן היה קצר וארוך, והיא קמה רק להפוך צד. ואז, במריאן, הנשיקה הראשונה שלי. ובאיזה שירים גמרתי אני לא יודע. בסוף השיר האחרון המחט התרוממה וחזרה למקום, והיא התלבשה והלכה. ונשאר הטעם של השיר עם הבכי. ולא הבנתי את המילים. הכנתי תה ושתיתי לבד.


ארבע שנים אחרי כן שמעתי בפעם היחידה את סוזאן בהופעה חיה. הוא ישב עם הגיטרה על ארגז עץ פשוט ושר וגם הפעם לא אמר מילים מיותרות. בזמן ההופעה עוף לא צייץ, ושור לא געה ואף מטוס לא נשמע בשמיים והתותחים שתקו ולא חשבתי על אף אחד ועל כלום. רק היום אני אומר שחלק מתו לפני שהספיקו לשמוע  את כהן וחלק אחרי. ממרחק השנים, הכל נמהל וזרם -  אחי ולאונרד ומריאן, ועכשיו נשארו רק סוזאן והשיר האחרון.

 

לא באמת קראו לה מריאן. אולי כן. אני פשוט לא יודע.


<עקב תקלה (זמנית?) לא ניתן להעלות כאן תמונה. עמכם הסליחה> 

_______________________________________________________________________

הפליילסט:


Leonard Cohen - One Of Us Cannot Be Wrong


נ.ב.
1969 היא הטובה בכל הזמנים
אני לא ידעתי אז שום דבר
חוץ מאלה אין פה מלה של אמת (אבל בטח היו מריאן בעולם)

 

נכתב על ידי , 15/11/2016 01:09   בקטגוריות אושר קטן, בזמן עבר, הפלייליסט, לנצח את כח המשיכה, מלאכת הכתיבה, מנגנים, קול באשה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורלי ב-18/11/2016 23:28
 



סוף העולם ימינה


המאבק הוא לכאורה בין שני מחנות פוליטיים, אך הכל מתמקד במועמד שבחר כל מחנה להנהגת המדינה.

בראש מחנה השמאל – מועמד רב נסיון, שהגיע מלב הממסד הפוליטי. כבר בראשית דרכו ליווה ראה מקרוב ומבפנים איך מתפקד המנהיג, ועכשיו סוף סוף, אחרי מאמצים וכשלונות קודמים, הצליח להבחר למועמד להנהגה מטעם מפלגתו. הנצחון נראה כמונח בכיסו, כאשר כולם רואים ביריבו קוריוז פאתטי.

היריב, בראש מחנה הימין, היה מועמד שונה לחלוטין. אדם שמסומן כאויב הממסד, והוא עצמו רואה בממסד השלטוני הותיק אויב  ושורש רע. אדם שראים רואים בו מטורף קיצוני, חסר אחריות, מתלהם ומחרחר מלחמה, שאוי ואבוי אם יזכה לעמוד בראש המדינה (לא שזאת אפשרות אמיתית).

אבל מה שהופך לעניין הקובע הוא הבדלי האישיות בין המועמדים. מועמד הימין הוא אדם חם, בעל ביטחון רב. נואם מוכשר שיודע להלהיב את שומעיו, וגם שואב מהם כח. שפשוט נולד לעמוד בפני קהל גדול. שלעולם אינו קורא מהנייר, ועושה שימוש רב בכפות ידיו. ואת כוחו להלהיב הוא רותם ללעג ליריב ולדמוניזציה שלו. מועמד השמאל אדם מאד אינטילגנטי אך יש בו משהו מסוייג ונח להפגע. כצפוי, הולם בו מועמד הימין ללא רחם וגורם לו להראות לא אמין ולא אחראי, מי שאסור לסמוך עליו בשעת מבחן. (למרבה האירוניה, מי שנעץ את הסכין הראשונה והעמוקה ביותר בתדמיתו  של מועמד השמאל הוא דווקא מתחרהו-עמיתו, בן אותו מחנה, שהתחרה נגדו הבחירות המקדימות. בהמשך, אמנם התייצב לצידו, אך הדבר היה מועט מדי ומאוחר מדי).

חוסר ההתלהבות ממועמד השמאל בקרב מחנהו שלו, יחד עם תחושת מיאוס בשל אווירה של שחיתות שלטונית הביאו באופן בלתי צפוי לחלוטין לנצחון מועמד הימין. התמיכה הרחבה במועמד השמאל בקרב האוכלוסיה העירונית והמשכילה, הקשר לממסד והגבוי הרחב  מהתקשורת לא הספיקו. "שונאי הממסד" בישובים ובמחוזות הנידחים, בעיקר בקרב חסרי ההשכלה, אשר הרגישו שתמיד מזלזלים בהם, מצאו הפעם דמות להאחז בה ולהזדהות אתה והם שהכריעו את הכף יחד עם גורמים דתיים שנטו אחר עמדות הימין.
הנצחון התקבל בתדהמה עצומה וכונה "רעידת אדמה פוליטית". אצל מתנגדיו, נוצרה תחושה של "סוף העולם",  טראומה וחרדה גדולה ממה שצפוי. העם טעה, ובגדול.

 

אין מוסר השכל לסיפור*



 

 

* השנה -1977. בגין מביס בבחירות את פרס ומתמנה לראשות הממשלה.

 

 

__________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

זאת אמריקה שאני אוהב

 

Bob Dylan - Lay Lady Lay

 

 

 

 

 


נכתב על ידי , 10/11/2016 21:28   בקטגוריות בזמן עבר, האזרח הקטן, בין שחור ולבן, נבואות זעם, פוליטיקה ודעות  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני לא הייתי מעז ב-15/11/2016 01:09
 





כינוי: 




81,916
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני לא הייתי מעז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני לא הייתי מעז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ